אור ברסלב

נזר הקודש - יומא· הרב משה רוזין

דף נ:

דף נ.

יא בעי ר' אליעזר לדברי האומר פר יוהכ"פ קרבן יחיד עושה תמורה, או אינו עושה תמורה, מאי קא מיבעי' לי', אי בתר מקדיש אזלינן, או בתר מתכפר אזלינן, פשיטא דבתר מתכפר אזלינן וכו', ויש לעיין לפי מה שכתבו התוס' בתמורה ז' ע"ב ד"ה שאין זכין וכו', ויש לומר דר"ל אף בתר מתכפר ולאו לאפוקי בעלים אתי, יעוי"ש, מבואר מדבריהם דהמקדיש בודאי עושה תמורה, וממילא כשאמר ר' יוחנן דהמתכפר עושה תמורה הכוונה מתכפר ג"כ. וא"כ הכא הכהן גדול שהוא המקדיש בודאי עושה תמורה. והכא קאמר הש"ס אם בתר מקדיש אזלינן או בתר מתכפר, משמע דדוקא אם אזלינן בתר מקדיש עושה הכהן גדול תמורה. אבל אם בתר מתכפר אזלינן ממילא הוי כולם שותפין. אם אחיו הכהנים בקביעותא מתכפרין. וממילא גם הכהן גדול אינו עושה תמורה, והא דקרי לי' ר"מ קרבן יחיד הוא לאו דוקא כמו שכתבו התוס', הרי מבואר דליתא עדיפות להמקדיש. אעפ"י שהמקדיש דהכא הוי גם מתכפר, ויותר משותף לא הוי, וא"כ דברי התוס' שם צ"ע מסוגיא דהכא יב אי איברא דדברי התוס' בלא"ה תמוה משום דאם אמרינן דהמקדיש עושה ג"כ תמורה, א"כ תקשה הא מצינו שותפין עושין תמורה כמו שפריך כן הש"ס דף י', ובהגהות קרני ראם הקשה בזה שם, אבל זה יש לתרץ דכוונת התוס' הכא בחטאת ואשם שעדיין לא נסתלקו הבעלים מהקרבן, ואינו דומה למקדיש שיתכפר בו אחר. ובספרנו נזר הקודש למס' תמורה מבואר שם לנכון. ואתי שפיר גם סוגיא זו:

יג תוס' ד"ה תמורת חטאת היא, ותמורת חטאת למיתה אזלא ולא מצי לשנויי רבי שמעון היא דלית לי' מיתה בחטאת שותפות, דמ"מ רעייה אית ליה עכ"ל. וקשה לפי מה שכתבו התוס' לעיל דהא דאמר ר"ש ירעו הוא גזירה דרבנן, ואם כן מדאורייתא הוי קרבן מעליא, והוא עצמו קרב, וע"כ הכוונה דקרב עולה כמו אשם שנתכפרו בעליה באחר דכתבו התוס' בתמורה דמדאורייתא קרב עולה:

יד והנה בעיקר הקושיא יש להבין דהלא כיון דסבר רבי שמעון דהוי חטאת השותפין, ממילא ליתא בתמורה כלל. ולא שייך לומר תמורת חטאת לר' שמעון, וצע"ג:

טו אמנם אפשר לומר דכוונת התוספות דלאחר שנתכפרו באחד נשאר הפד של הכהן גדול כיון שיש לו עוד שותפין בכפרה, ולפי"ז הוי עתה קרבן יחיד ועושה תמורה וזה דוקא לד' שמעון, דלרבנן כיון דלמיתה אזיל שדינו למיתה אינו עושה תמורה כדאיתא בתמורה כ"ב, אבל לר' שמעון דסבר דלא אזיל למיתה שפיר עושה תמורה מטעם דהוי קרבן יחיד זהו כוונת בהקושיא, ועל זה תירצו דכיון דבעי רעיה, א"כ הוי התמורה מכח קדושה דחויה והתמורה כיוצא בה ג"כ, וא"כ לא שייך לומר מה שאין כן בתמורה שאינו דוחה שבת וטומאה, דמשמע הא מיקרב קרבה, דהלא אינה בת קרבן דלא עדיפא מכח הקדושה שבאת ממנו. אבל עדיין תקשה לפי מה שכתבו התוס' לעיל דהא דירעה הוא מדרבנן מטעם גזירה. - ואפשר לומר דע"כ הוי קדושה דחויה גם מדאורייתא דהיינו בזה שנדחה מחטאת לעולה, וגם מטעם זה אינה קריבה מן התורה:

טז שם, האי זבח ה"ד אילימא דיחיד וכו' אלא לאו דפר ודוחה את השבת ואת הטומאה דקבוע ליה זמן, ועושה תמורה. ויש לעיין לשיטת הרמב"ם דסבר דצבור ושותפין אעפ"י שאין תמורתן תמורה היינו שאין בזה התפסה דקרבן, אבל עכ"פ יש בזה חלות לענין מלקות שלוקין על הלאו דלא ימיר כמו"ש בפר"א מהל' תמורה ה"א יעוי"ש. אבל כל זה בזבח, משא"כ תמורה אינו עושה תמורה, אפילו להיות לוקה משום לא ימיר, וא"כ אפילו אם אמרינן דמיירי בפר של יוהכ"פ אתי שפיר הא דזבח דעושה תמורה לענין מלקות, משא"כ בתמורה:

יז ונראה דמזה מוכח דדוקא באופן שיצוייר בקרבן זה דיתחייב ביה היחיד, דאז גם כשבא בשותפות. אעפ"י שאינו בהתפסה, אבל עכ"פ מלקות איכא. משא"כ פר של יוהכ"פ שלא יצוייר ביחיד דתמיד בא לכפרה על אחיו הכהנים ג"כ, להכי אינו במלקות כמו קדשי בדה"ב וקדשי נכרים דאיתמעטי לגמרי, עי' בלח"מ שם שנחית לסברא כזו, לחלק מהא דקדשי עכו"ם וקדשי בדה"ב משום דלא יצוייר בהו חייב. - וה"נ איכא למימר דכיון דלא משכחת ביחיד, להכי גם מלקות ליכא. - אבל יש לדחות דהרי קרבנות צבור ג"כ ליתא ביחיד לעולם, ומ"מ איכא מלקות כשהמיר אחד מן הצבור:

יח ואולי אפשר לומר דשאני צבור שעכ"פ יש לכל אחד חלק בהקרבן, היינו חלק דמים. משא"כ בפר של יוהכ"פ שאין לכל אחד חלק מהדמים דהכהנים פשיטא שאין להם חלק בהדמים. וגם הדמים של הכהן גדול אפקעינהו רחמנא. ולהכי אם אינם עושים תמורה שהוא מצד שאין להם בהדמים, להכי גם מלקות אין כאן:

יט שם, והנה בהא דבעי ר' אלעזר בפר של יוהכ"פ אי עושה תמורה הקשו בתוסי"ש וז"ל צ"ע אמאי לא מיבעיא לי' אי מתה או לא, ואמאי פשיטא לי' במתה טפי מבתמורה עכ"ל:

כ ונראה דיש הבדל בזה. והוא דהלא עיקר הבעיא לענין תמורה מסיק הש"ס דספק הוי על אחיו הכהנים אי בקביעותא מתכפרי, או מקופיא מתכפרי. והנה כל זה כשהכהן גדול בחיים, אז יש לומר דהכהן גדול מתכפר מיקבעא מטעם דהפר הוא שלו. והכהנים מתכפרי מקופיא, כמו שכתבו התוס' ד"ה אחיו שכתבו לחלק בין יורשין לכהנים דביורשים דליכא בעלים אחרים מתכפרין מקיבעא אבל הכא שיש כהן גדול דמתכפר מקיבעא, יש לומר דאחיו הכהנים מתכפרי מקופיא יעוי"ש, ולא הוי כשותפין לענין תמורה. - אמנם כשמת הכהן גדול, ואם אמרינן דכהן אחר נכנס בדמו של ראשון. הנה זה ודאי דעכשיו ע"כ כל הכהנים כולם מתכפרים מקיבעא. וזהו שאמרו אין חטאת השותפין מתה, דהרי עתה הם הכהנים בעלים של החטאת. ולזה פשיטא לר' אלעזר לענין מיתה, משא"כ בתמורה דמיירי שהכהן גדול בחיים שפיר מיבעיא לי' לענין תמורה:

תוכן העניינים

נזר הקודש - יומא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה