אור ברסלב

נזר הקודש - יומא· הרב משה רוזין

דף לא:

דף לא.

א פרסו סדין של בוץ, מ"ש של בוץ כדאמר רב כהנא כדי שיכיר שעבודת היום בבגדי בוץ וכו', וכתבו התוס' הא דלא אמר רב כהנא למילתי' הכא ארישא, משום דפשיטא דצריך היכרא שלא יטעה וילבש כל הח' בגדים וכו' יעוי"ש, וקשה טובא הא הכא ברישא ע"כ אחר שפושט בגדי חול לובש כל הח' בגדים לעבודת התמיד של שחר כמו ששנינו במשנה לקמן, וא"כ הפריסה דסדין של בוץ עתה הוא למותר. וע"כ הביאור בזה כדי שיזכור שעבודת היום הזה שאני מכל השנה שהכהן גדול עובד כל עבודה בח' בגדים, והיום יעבוד עבודת יוהכ"פ בבגדי בוץ. ולזה פרסו סדין של בוץ כדי שלא ישכח שעבודת היום בבגדי בוץ, היינו העבודות שאחרי התמיד, - אבל מה שכתבו התוס' דצריך היכרא גם בשעה זו תמוה טובא כיון דשעה זו קודם עבודת התמיד דנצריך לח' בגדים, א"כ לא שייך עתה להיכרא, וצ"ע:

ב אח"כ דאיתי בחידושי מרן רע"א בחידושיו ליומא שכתב וז"ל דאם נידון דהלבישה שנייה לא יטעה כיון דפושט בגדי זהב ויש לו ללבוש בגדים אחרים, א"כ מאי חשש בפעם ראשון כשפושט בגדי חול שילבש כל ח' בגדים הא באמת כך הדין דלובש בגדי זהב וד' יאיר עיני עכ"ל:

ג ונראה בכוונת דברי התוס' דהנה יש לחקור בהני שמונה בגדים שלובש כהן גדול ביוהכ"פ אשר אחד מהן האבנט, הנה האבנט שמשמש כהן גדול בכל השנה הוא של כלאים, ובגדי לבן ביוהכ"פ שעובד בהן הכהן גדול עבודת יוהכ"פ דהיינו עבודת היום הם של בוץ כמבואר ברמב"ם בפר"ח מהל' כלי המקדש ה"ג, יעוי"ש, והנה מסופקני בעבודות האלו ביוהכ"פ שעובד בהן הכהן גדול ביוהכ"פ בשמונה בגדים והאבנט הוא מן השמונה, באיזה אבנט הוא משמש, היינו אם משמש בהאבנט של השמונה בגדים שהוא של כלאים, או"ד שמשמש בהאבנט של יוהכ"פ מבגדי לבן שהוא של בוץ:

ד ונראה שדעת התוס' שהאבנט עם השמונה בגדים היה של בוץ. והיינו דלובש הארבעה בגדים של לבן ששימש בהן עבודת היום, ומוסיף עליהם עוד ארבעה בגדים של זהב. ובזה יובנו דברי התוס' כהוגן בזה שכתבו דברישא פשיטא שצריך לעשות היכרא לידע שעבודת היום בבגדי בוץ, היינו שגם בהשמונה בגדים האבנט הוא של בוץ דוקא. ובזה יש מקום לטעות דכיון דלובש הח' בגדים כבכל השנה יש מקום לומר דהאבנט יהיה כמו האבנט של כל השנה המשמש בח' בגדים שהוא של כלאים דוקא. ולזה פרסו סדין של בוץ קודם שילבוש הח' בגדים, בכדי שילבוש האבנט של יוהכ"פ שהוא של בוץ מפני שעבודות היום בשל בוץ גם בהח' בגדים, וכמו שכתבנו:

א שם. משנה, פשט ירד וטבל עלה ונסתפג הביאו לו בגדי זהב ולבש וקדש ידיו ורגליו, הביאו לו את התמיד וכו', הנה משמע מזה דזהו תחילת עבודתו דכהן גדול ביום הכפורים, דזהו הטבילה הראשונה שפושט בגדי חול ולובש בגדי קודש, דהיינו השמונה בגדים להקריב את התמיד, ומזה יש להקשות על הרז"ה שכתב בחידושיו על האלפס דכל העבודות דנעשות ביום זה הכל שייכים לכהן גדול, ולא היה שום פייס ביום זה והפיוטים מסדרי הפייסות שנזכרים בתפילות ליום כפור אינם שייכים ליום זה. והרמב"ן במלחמות הקשה עליו ממשנה זו, והיינו דאם הרמת הדשן וסידור המערכה שייכים לכהן גדול, א"כ כבר הוא טבול ומקודש וגם הוא לבוש בגדי זהב לדידן דקיי"ל כר"י דאמר בעיא בגדים, וא"כ למה בעי טבילה עתה לשחוט את התמיד, וגם למה צריך ללבוש הבגדים כיון שכבר הוא לבוש בהן, ועוד הא מבואר דכשטובל לקרוץ את התמיד בגדי חול הוא פושט, ומשו"ה לא בעי קידוש אפשיטה, ש"מ שלא תרם הדשן, ולא סדר המערכה עכת"ד, יעוי"ש: ב וחנה להציל את רבינו הרז"ה ז"ל שלא יהיה כטועה בדבר משנה נראה לומר בזה דאף אם אמרינן דהרמת הדשן וסידור המערכה בכהן גדול, מ"מ לא מהני הטבילה דלילה על עבודות דיום, והיינו דכיון דגמירי חמש טבילות ועשרה קדושין בעבודות דיום, ובעינן ג"כ דפשיטה הראשונה תהי' בבגדי חול בכדי שלא להצריך קידוש על הפשיטה, א"כ היה מוכרח הכהן גדול לפשוט בגדי קודש אחרי הרמת הדשן וסידור המערכה, וללבוש בגדי חול, בכדי שיהיה מוכן אח"כ כשתבוא זמן שחיטת התמיד לקיים הפשיטה דבגדי חול, ולעשות קידוש על הלבישה דבגדי זהב. ואין להקשות למה צריך טבילה בחול, כיון שכבר הוא טבול בלילה. הנה אפשר לומר דכיון דלינה פוסלת בקידוש. והכא כיון דעבדינן תרומת הדשן מחצות, כמבואר לעיל כ', נפסל הקידוש דדוקא מקרית הקבר ועד צפרא לא פסלה לינה כמבואר בזבחים כ' יעוי"ש, אבל מחצות הלילה עד צפרא פסלה לינה. וכיון שנפסל הקידוש ובעי קידוש אחר לעבודת היום להכי נחשב זה כהתחלת עבודה ובעי ג"כ טבילה בחול כדין כל עבודות דכל השנה כולה, ואפילו לראבר"ש דסבר דאפילו מכאן ועד עשרה ימים לא נפסל הקידוש. מ"מ הכא יש לומד דבכדי לקיים חמש טבילות ועשרה קדושין, ובעינן ג"כ דטבילה קמייתא תהי' בחול כמבואר בסוגיא בכדי שלא ליבעי קידוש אפשיטה- להכי צריך לטבול בחול ביום, ולא סגי בטבילה דלילה, והרי זה כתחלת העבודה, ואין להקשות דלפי"ז ע"כ מוכח דעבודת לילה אינה שייכה ליום. וא"כ מדוע ליבעי כהן גדול, והרמב"ן כתב בזה דאם נחלק עבודת לילה מהיום, ממילא מוכח דלא שייכה עבודת לילה לכהן גדול. יש לומד דבאמת גם עבודות האלו שייכים גם ליום, דהרי מבואר בגמ' שם בזבחים דהרמת הדשן תחילת עבודה דיממא הוא, וסידור המערכה פשיטא דשייכה ליום, ושפיר נקראים הם ג"כ עבודת לילה דשייכים ליום ג"כ. אמנם כיון דהחמש טבילות ועשרה קדושין לעבודת יום דוקא הם באים, להכי הם מובדלים לענין זה דהטבילה והקידוש. אבל כיון דהם מכשידים לעבודה דהיום בעינן שתהי' עבודתן בכהן גדול: ג וי"ש לומד ג"כ דפליגי בזה רבותינו. והא בהא דאיתא לקמן ל"ב ע"ב איכא למיפרך מה לבגדי זהב שכן כפרתן מרובה, ופירש"י שמשמש בהן כל ימות השנה, אבל עבודת פנים דיוהכ"פ אינה מכפרת אלא על טומאת מקדש וקדשיו יעוי"ש. נמצא דהרכיב דש"י שני דברים אחת שמכפרים כל השנה ועוד שמכפרים על הדבה עבירות, וע"כ כוונת רש"י דלא סגי בטעמא דמכפרים כל השנה, משום דיש בזה האבנט שאינו בהבגדים של הח' דכל השנה. ולהכי פירש"י דיש עכ"פ מעלה שמכפרים על הרבה עבירות, ולהכי אף שהאבנט אינו אותו האבנט של כל השנה אבל עכ"פ יש מעלה זו דשארי הבגדים של הח' המה באים בכפרה על הדבה עבירות. והנה התוי"ש פירשו שמכפרים הרבה כל השנה, משמע דסברי דהאבנט הוא האבנט של כל השנה הוא האבנט ביוהכ"פ בשעה שמשמש בהח' בגדים:

ד והנה התוסי"ש הקשו לפירוש הקונטרס והלא שעיר המשתלח מכפר על כל עבירות שהגרלתו ווידויו היו בבגדי לבן מבחוץ יעוי"ש. ונראה דלזה כיוון רש"י ופירש והרכיב שני הטעמים היינו שמכפרים בהן כל ימות השנה, וגם מכפרים על הדבה עבירות, וא"כ אינו דומה לשעיר המשתלח דאעפ"י שמכפר על הדבה עבירות, אבל אין כפרתו אלא פעם אחת בשנה: ה כתב הרמב"ם בפר"א מהל' עבודת יוהכ"פ ה"ב וז"ל עבודת כל חמש עשרה בהמות אלו הקריבין ביום זה אינה אלא בכהן גדול בלבד. וכתב מרן בכס"מ והריטב"א כתב בשם הרמב"ם דמדאורייתא אין חובה בכהן גדול אלא בעבודת היום ממש. אבל תמידין ועבודות של כל יום כשרות בכהן הדיוט אלא דמצוה בכהן גדול יעוי"ש. ונראה ראיה לזה מהא דשאלו את בן זומא טבילה זו למה אמר להם ומה המשנה מקודש לקודש טעון טבילה, המשנה מחול לקודש וכו' אינו דין שטעון טבילה יעוי"ש. וקשה הא יש למיפרך מה להתם שכן עבודה בכהן גדול. וע"כ צריך לומר דיש בהמשנה מקודש לקודש שכשר גם בכהן הדיוט כמו הא דתמידין ועבודות של כל יום, וע"כ דדין טבילה נוהג גם בכהן הדיוט, ומפני שגם עבודות האלו מעון טבילה, וא"כ איכא קל וחומר מעליא, וכמו כן יש לדייק לקמן ל"ב ראבר"ש אומר ק"ו ומה במקום שאין טעון טבילה טעון קידוש, מקום שטעון טבילה אינו דין שטעון קידוש, יעוי"ש. וגם בזה יש להקשות מדוע אינו עושה ק"ו ומה במקום שאין טעון כהן גדול טעון קידוש, מקום שטעון כהן גדול אינו דין שטעון קידוש, וע"כ צריך לומד דגם ביוהכ"פ בהעבודות שטעון טבילה כמו התמידין וכדומה בעבודות של כל יום כשרות בכהן הדיוט, להכי עושה ק"ו מזה שאין טעון טבילה, וגם מזה דאיה לשיטת הריטב"א אליבא דהרמב"ם: ו והנה בגבו"א הקשה בזה לדאבר"ש דדריש ק"ו מהא דלא טעון טבילה כל השנה וטעון קידוש במקום שטעון טבילה אינו דין שטעון קידוש. אמאי לא אמרינן קל וחומר לאידך גיסא לטעון טבילה כל השנה מדאורייתא מק"ו דקידוש מה במקום שאין טעון קידוש טעון טבילה. מקום שטעון קידוש אינו דין שטעון טבילה. והיינו דהא קידוש נאמר בכל השנה ולא נאמר טבילה, וגבי יוהכ"פ נאמר טבילה לחוד ולא נאמר קידוש בהדיא. ומתרץ שם דא"א ללמוד לטבול בכל השנה מטבילה דיוהכ"פ דשאני יוהכ"פ דעבודתו בכהן גדול, וכיון דאי אפשר ללמוד קל וחומר בהאי גיסא לאתויי טבילה בכל השנה, מהשתא שפיר דמי למילף ק"ו להאי גיסא לאתויי קידוש ליוהכ"פ מק"ו דכל השנה עכת"ד, יעוי"ש. אבל לפי דברי הריטב"א אליבא דהרמב"ם דתמידין ועבודות של כל השנה כשרות בכהן הדיוט, וטבילה נוהג בהו, וא"כ שפיר יש לעשות קל וחומר מהני עבודות שכשרות בכהן הדיוט ביוהכ"פ, וביותר לפי מה שביארנו ע"כ סבר כן דאבד"ש, וזהו מדלא קאמר הק"ו מזה עצמו מה במקום שאינו טעון כהן גדול טעון קידוש, מקום שטעון כהן גדול אינו דין שטעון קידוש. וע"כ דסבר דאבד"ש דיש עבודות ביוהכ"פ שכשרות גם בכהן הדיוט:

ז ובעיקר הקושיא שהקשה בגבו"א מדוע לא דריש ק"ו להטעין טבילה בכל השנה מטבילה דיוהכ"פ בק"ו מה במקום שאין טעון קידוש, טעון טבילה מקום שטעון קידוש אינו דין שטעון טבילה מדאורייתא, נראה דלא קשה כלל. והיינו דלא שייך לומר דיוהכ"פ לא בעי קידוש, דע"כ בעינן קידוש כמו בכל השנה, אלא שיש חומרא ביוהכ"פ דבעי קידוש בין עבודה לעבודה, וזה ליתא בכל השנה דבחד קידוש עושה כל היום הדבה עבודות. והנה קידוש זה דכל השנה ע"כ איתא גם ביוהכ"פ. והקל וחומר דאמר דאבר"ש ע"כ הכי פירושו מה במקום שאין טעון טבילה כלל לעבודה מ"מ בעינן קידוש, מקום שטעון טבילה בין עבודה לעבודה אינו דין שטעון קידוש בין עבודה לעבודה. אבל אין לומד לאידך גיסא מה במקום שאין טעון קידוש (היינו בין עבודה לעבודה) טעון טבילה בין עבודה לעבודה, מקום שטעון קידוש (היינו פעם אחת) אינו דין שטעון טבילה, דהלא אין זה ק"ו כיון דבקידוש שוה יוהכ"פ לכל השנה דסגי בחד קידוש על הדבה עבודות, ואין כאן ק"ו. ואם בשביל שיש חומר ביוהכ"פ שטעון טבילה בין עבודה לעבודה זהו משום מעלת יוהכ"פ ומפני קדושתו של יום הוא, אבל לא מצינו קולא ביוהכ"פ, וברור. ח גם מה שכתב הגבו"א דדברי דאבד"ש לא אתא אליבא דבן זומא וזהו מדקאמר מקום שאין טעון טבילה, וזהו כל השנה, ואליבא דב"ז טעון כל השנה טבילה מן התורה יעוי"ש. לדעתי נראה שזה שייך גם אליבא דב"ז. והיינו דגם אליבא דב"ז סגי בטבילה אחת על כל העבודות של כל היום, ואילו ביוהכ"פ בעי טבילה בין כל עבודה ועבודה ועביד ק"ו לענין קידוש להצריך קידוש בין כל עבודה ועבודה ט והנה נראה לכאורה דלדברי דאבד"ש יהיה הקידוש גם בלעכב, והיינו דכיון דהק"ו מהקידוש של כל השנה. והקידוש של כל השנה הוא בלעכב, כדתניא לעיל ל' ע"ב. ואילו ביוהכ"פ תניא לעיל שהוא רק רמצוה. - אבל לדאבר"ש שיליף בק"ו מקידוש של כל השנה א"כ תהיה לעכב כמו בכל השנה. אבל זה ליתא דע"כ קידוש פעם אחת כמו שמעכב בכל השנה כן גם הכא מעכב. אמנם הקידוש שבין עבודה לעבודה דהק"ו הוא מטבילה וכיון שגם הטבילה אינה מעכבת בדיעבד, הנה קידוש לא חמור מיני':

תוכן העניינים

נזר הקודש - יומא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה