אור ברסלב

נזר הקודש - יומא· הרב משה רוזין

דף יג.

דף יב.

א הלכה כר' יוסי, דהשני זה המתמנה כשאירע פסול בראשון. דלא הוי לא כהן גדול ולא כהן הדיוט, מפני שהראשון חוזר לעבודתו לכהונה גדולה, ושני זה אינו ראוי לשמש לא בשמונה ככהן גדול, ולא בארבעה ככה"ד, ואעפ"י שסתם משנה הוא כר' יוסי והוא בהא דתנן במגילה ט' אין בין כהן המשמש לכהן שעבר אלא פר יום הכפורים ועשירית האפה, הא לכל דבר אין ביניהם שום הבדל, וזהו כר"מ, וכן מבואר שם במגילה דסתם משנה שם כר"מ, ולא כר' יוסי, ומכל זה פסקו הכא כר' יוסי, דנימוקו עמו, וכן סתם משנה בהוריות י"א ע"ב דאיתא שם אין בין כהן משמש לכהן שעבר כו' זה וזה שוים בעבודת יוהכ"פ, דלר"י בודאי שאינו עובד ביום הכפורים. אמנם ע"כ מודה ר"י שמדאורייתא דיני כהן גדול עליו ודק מדרבנן אינו עובד בשמנה ככה"ג משום איבה, כמבואר בש"ס בהדיא, ומטעם זה פשיטא שמצוות בכל דיני כה"ג. ולפי"ז יש לעיין בדברי רש"י שפירש לעיל י"ב ע"ב בד"ה כל מצות כהונה גדולה עליו שאינו פורע ואינו פורם ואינו מטמא לקרובים ומוזהר על האלמנה ומשמש בשמונה בגדים, וכן פירש"י שם במגילה, וקשה הא גם לר' יוסי כן הוא אשר הכהן הזה דיני כהן גדול עליו בכל הדינים לבד העבודה בשמונה, וא"כ היה לרש"י לפרש הפלוגתא אשר בין ר"מ ור"י הוא בהעבודה בשמונה שלר"מ משמש בשמונה, ולר"י אינו משמש בח' מטעם איבה, ולפירש"י משמע דגם בכל הני דינים יש פלוגתא בין ר"מ ור"י, וזה תמוה כמבואר, דע"כ כל דיני כהן גדול עליו, וצ"ע: ב גם קשה מדוע מדחה שם הש"ס במגילה דסתם משנה דלא כר' יוסי, וקשה הא לא תנן במשנה אלא שההבדל שבין כהן המשמש לכהן שעבר לענין פר יוהכ"פ ועשירית האיפה, ואיכא למימר דזה אתיא גם כר' יוסי והתנא דין דאורייתא נקט לומר שלפי דין התורה אין ביניהם יותר הבדל אלא זה, ומדרבנן יש עוד הבדל לענין עבודה בשמונה, וזה ודאי שהפר והעשירית האיפה הוי משל משמש כדאיתא בהוריות שם דאעפ"י שלר"מ שניהם עובדים יוהכ"פ, מ"מ הפר בא משל משמש, וא"כ לר' יוסי גם כן אעפ"י שמדאורייתא שניהם שווים לעבודה, מ"מ הפר בא משל משמש, ואתי שפיר המשנה גם לר' יוסי:

ג והנה קשה מאד עיקר דברי ר' יוסי שאמר בשם חכמים שאמרו דשני אינו ראוי לכהן הדיוט משום מעלין בקודש ולא מורידין, דקשה הא בלא"ה אסור לשמש ככהן הדיוט בארבעה בגדים, כיון דמדאורייתא כהן גדול הוא, ואם כן הא הוי מחוסר בגדים מדאורייתא ומחלל עבודה, וכבד הקשו זה בתוס' ותירצו דכהן גדול מתמנה בפה ומסתלק בפה יעוי"ש, ביאור דבריהם נראה דכיון דהרשות ביד המלך והבי"ד של כהנים לסלקו לגמרי מכהונה גדולה, ואז מעיקר הדין נסתלקה ממנו קדושת כהונה גדולה, והרי הוא כהן הדיוט, ויכול לשמש בארבעה בגדים מעיקר הדין. ועל זה אמרו שאסור לשמש בארבעה בגדים משום מעלין בקודש ולא מורידין:

ד ולפי"ז יש לומר דשני אופנים איכא לד' יוסי בדבר הכהן שעבר ויש עוד נפק"מ לדינא בין ר' יוסי לר"מ, והוא דלר"מ דלא חש לאיבה, לא מסלקינן להשני מכהונתו, ומשמשין שניהם בכהונה גדולה, ולר"י שחש לאיבה סבר ג"כ דביד בי"ד לסלקו לגמרי מכהונה גדולה בשביל זה, ואז יתבטל הקדושת כהן גדול לגמרי ממנו, ורק אסור לעבוד בארבעה משום מעלין בקודש ולא מורידין, נמצא ששני אופנים יש לר' יוסי. א) בשעה שעדיין לא הוסר ממשמרתו משמרת כהונה גדולה. ב) בשעה שהוסר ממשמרתו, ובאופן הראשון כל מצות דיני כהונה גדולה עליו לבד השימוש שמנה בגדים, ובאופן השני נתבטלה ממנו לגמרי דיני כהונה גדולה, ולפי"ז איכא למימר דכיון דנקט שם התנא אין בין כהן המשמש לכהן שעבר וכו', וכיון שאיכא כהן שעבר לר' יוסי שהוסר גם לגמרי מן הכהונה גדולה, א"כ לא מצי אתיא כר' יוסי כיון דלר"י מסלקינן לי' גם לגמרי. - והכי פירושו בדבדי ר' יוסי שאמר בשם חכמים שני אינו ראוי לא לכה"ג ולא לכה"ד לכהן גדול משום איבה, היינו קודם שהוסר מן הכהונה עפ"י בי"ד והמלך, ולא לכהן הדיוט משום מעלין בקודש היינו לאחר שהוסר מן הכהונה גדולה:

ה ומודה ר' יוסי שאם עבר ועבד עבודתו כשרה, והיינו שמיירי שלא הוסר עדיין מכהונתו ושימש בשמונה בגדים ככה"ג עבודתו כשרה, ומשמע שאף אם עבד ביום הכיפורים שאינה כשרה העבודה אלא בכהן גדול, ומ"מ גם כשעבד זה השני עבודתו כשרה, וכן משמע מהרמב"ם שכתב בהלכות עבודת יוהכ"פ האי דינא דעבר ועבד, ואעפ"י שהפר אינו שלו ומ"מ שפיר דמי, כמו שהדין לר"מ דהכהן שעבר יכול לעבוד ביוהכ"פ כמבואר במשנה דהוריות י"א אעפ"י שהפר הוא משל כהן המשמש, ומכל זה המשנה דהוריות לא אתיא כר' יוסי מפני שאיתא שם זה וזה שוין בעבודה, ואילו לר' יוסי לכתחילה אין מניחין להכהן שעבר:

ו והרמב"ם כתב בפר"א מעבודת יוהכ"פ ה"ג וז"ל עבר יום הכיפורים ראשון חוזר לעבודתו והשני עובר וכל מצות כהונה גדולה עליו אלא שאינו עובד ככהן גדול, ואם עבד עבודתו כשרה יעוי"ש, והנה מה שכתב וכל מצות כהונה גדולה עליו לכאורה תמוה דהלא זהו לד"מ אבל לא לר' יוסי, וקיי"ל כר"י כמו שפסק גם רבינו, ועמד בזה בכס"מ וכתב דכוונתם דמלבד מצות עבודה כל מצות כהונה גדולה עליו, יעוי"ש אבל תמוה הלא כיון שר' יוסי סבר כן ומדוע לא נקט ר' יוסי בלשון זה, והרמב"ם שינה מלשון ר' יוסי, עוד הקשה הכס"מ שם מדוע השמיט הרמב"ם דאינו ראוי להיות כהן הדיוט משום מעלין בקודש, יעוי"ש, ונראה דר' יוסי סבר דיש לבי"ד לסלקו לגמרי מכהונה גדולה וכמו שכתבנו, ולהכי לא אמר ר' יוסי שם כל מצות כהונה גדולה עליו כיון שסבר שיש לסלקו גם כן, וכמוש"נ לעיל, ומטעם זה אמר גם כן דאינו ראוי להיות כה"ד משום מעלין בקודש ולא מורידין, וכמוש"נ לעיל. אבל הרמב"ם אפשר דסבר דאין מסלקין אותו מכהונתו, וכמו שכתב בפר"ד מהל' כלי המקדש הכ"א וז"ל ואין מורידין לעולם משררה שבישראל אלא אם סרח עכ"ל, לפי"ז אפשר שגם כהן זה אין מורידין אותו מכהונתו, וממילא כל דיני כה"ג עליו, וממילא אינו צריך לכתוב הא דאינו ראוי להיות כה"ד משום מעלין בקודש, כיון שבלא"ה אסור בארבעה משום חסרון בגדים. ואם בשביל להודיענו עיקר הדין דמעלין בקודש ולא מורידין בכדי שנדע הדין דלפעמים מורידין בשביל סרחון, זה כבר כתב הרמב"ם בהל' כלי המקדש שם:

ז ויש לעיין לר' יוסי אם העבירו אותו לגמרי מכהונה גדולה עפ"י בי"ד ומלך, ואח"כ אם רוצין להמנותו עוד פעם בכהונה גדולה, אם צריך מנחת חינוך חדשה עבור כהונה גדולה, ונתבטלה המנחת חינוך שמכבר, או"ד דלא בעי מנחת חינוך חדשה כיון שעכ"פ כבר עבד בכהונה גדולה וצ"ע: ח ומודה ר' יוסי שאם מת ראשון שחוזר לעבודתו וכו', ויש לעיין אם זה הזכות דוקא באופן שלא נתפטר ממשמרתו עפ"י מלך וסנהדרין, אבל אם נתפטר לגמרי אבד זכותו, או"ד שגם באופן זה יש לו זכות חזרה להתמנותו, ומדברי הרמב"ם משמע באופן שלא נתפטר עדיין דכתב שם בעבודת יוהכ"פ ומיירי שלא נתפטר עדיין ממשמרתו, וצ"ע:

ט תוס' ד"ה הלכה כר' יוסי כו' וי"ל דנפק"מ אפילו בזמן הזה לפרנס הממונה על הצבור ועבר מחמת אונס שכשיעבור האונס חוזר לשררותו וכו', יעוי"ש, והקשה המהרש"א הא גם ר"מ סבר כן דהראשון חוזר לשרדותו אחר שעבר מחמת אונס, וכן יהיה הדין בפרנס לר"מ. וכן הקשה המג"א סימן קנ"ג סקמ"ט בצ"ע. ובספרנו שאילות משה חחו"מ סימן כ"ו מבואר לנכון: י והנה קשה לכאורה מהא דאיתא במכות י"ג במשנה וחוזר לשררה שהיה בה דברי ר"מ ר"י אומר אינו חוזר לשררה שהיה בה, הרי דסבר ר"מ דהנדחה משררה מחמת אונס כמו התם שהיה מוכרח להיות בערי מקלט, ומכ"ז כשחוזר לעירו חוזר גם לשררה שהיה בו, וא"כ הכא פשיטא שלר"מ חוזר הראשון להתמנותו שהיה בו בראשונה, וא"כ תמוהין ביותר דברי התוס' שכתבו דזה דוקא לר' יוסי ומשו"ה פסיק הש"ס כר' יוסי, איברא דהתם פליגי בקראי כמבואר שם אם שב הוא למה שהחזיקו אבותיו, אבל יהיה איך שיהיה ע"כ מבואר שם דלר"מ חוזר לשררותו, ושפיר נלמד משם לדעלמא. אך צריך לומר דהתם באמת אין כוונתם להדחות את המתמנה תחתיו, וגם בלא דיהוי המתמנה שפיר יש לדון אם הראשון חוזר, כגון אם מת המתמנה השני, אם ראוי ההורג בשגגה להיות מתמנה על השררות, והכא אנו דנין אם מדחינן את השני עבור הראשון, ובזה שפיר נחתו התוס' שזהו אנו דנין מדברי ר' יוסי דוקא, וא"כ שפיר מיושב קושיות המהרש"א והמג"א שכתבנו לעיל דכוונת התוס' להדחות את השני לגמרי עבור שררותו דהראשון וביותר לפי מה שכתבנו לעיל דיש לסלקו לגמרי להשני אעפ"י שמפסיד עי"ז הרבה שאינו ראוי להיות משמש גם בכהן הדיוט, וזהו כוונתת התוס' שזה נלמד מר' יוסי:

א גמרא, והא לאו ביתו הוא וכו' כל הסוגיא, והקשה הש"א בתשובה סימן צ"ג ובגבו"א במלואים אמאי לא עבדו תקנה יותר פשוטה וקלה וגם שלא לפסול נשים משום גרושה, והיינו דהא יכול לקדש אשה בעריוהכ"פ על תנאי באם תמות אשתו, ומאותה שעה שתמות תהיה זו מקודשת לו, וא"כ ממנפ"ש תהיה לו חד בית דאם לא תמות אשתו, הרי לא חלו הקדושין דהשני', ואם תמות אשתו, אז תהיה זו מקודשת לו משעה זו דמיתת אשתו, ולא הוי יותר מבית אחד, ואף אם תמות אשתו בפלגא דעבודה גם כן לא איכפת לן כיון דעכ"פ יותר מבית אחד לא הוי לו יעוי"ש. ולכאורה הא חסר כניסה לחופה ובקדושין גרידא לא סגי, וע"כ דכוונת הש"א שיעשה כניסה לחופה ג"כ בתנאי זה, וכמו שמבאר שם הש"א בקושיא קמייתא דתנאי מועיל גם בחופה כמבואר שם. - אך יש לעיין הא לפי"ז תהי' ע"כ החופה קודם הקדושין, וזה לא מצינו חופה קודם קדושין, ומצאתי בספר דברי חיים בקונטרס מים חיים סימן ו' וראיתי שהקשה כן על הש"א והגרע"א שקלפי' לקושיא זו, ותמה עליהם כי זה פשוט אשר באופן זה הרי חסרה החופה:

ב אבל נעלם מהגאון דברי חיים דברי המרדכי בקדושין אות תקמ"ו שהביא תשובת רש"י במעשה באחד שקידש ונמצא אחד מעדי הקדושין קרוב או לא היה שוה פרוטה, והשיב אעפ"י שצריך לקדש פעם אחרת, אין צריך כניסה לחופה ולא ברכה אחרת של אירוסין ונישואין, ואעפ"י שצריך לקדש פעם אחרת ונמצא שהיתה החופה קודם הקדושין, מה בכך הרי קטנה שהשיאוה אחיה ואמה אין הקדושין קדושין עד שיגדלו ויבעלו, ואמרינן פר' הכותב קטן שהשיאו אביו כתובתו קיימת שעל מנת כן קיימה ואמר ר"ה לא שנו אלא מנה ומאתים וכו' נמצאת חופתו קודמת לקדושין עכ"ל רש"י:

ג ובעיקר הקושיא נראה לכאורה דאין תולין בתנאי הקדושין מטעם דכיון דיכולה לחזור קודם קיום בתנאי דהרי קיי"ל כר' יוחנן דסבר בקדושין נ"ט במקדש אשה לאחר שלשים דיכולה לחזור, וה"נ הרי יכולה לחזור קודם קיום התנאי, ושם בקונטרס מ"ה העיר בזה וכתב והביא סעד לזה מדברי התוס' ישנים שהקשו בד"ה דלמא לא מתה וכו' וא"ת יוליכוה בע"כ לביהכ"נ וכו' וי"ל דס"ל לתלמודא כיון שבדעת אחרים הדבר תלוי שמא לא תלך יעוי"ש, ולפי"ז אין תולין בדבר כזה אשר תלוי בדעת האשה אם תרצה. - אבל באמת אינו דומה זה להא דהתוס' דשם כיון דהקיום הגט תלוי בתנאי שתכנס לביהכ"נ שפיר יש לחוש שלא תכנס בכדי שלא תהיה מגורשת והיינו כיון דקיום התנאי תלוי בדבר שהוא בגדר קום ועשה, משא"כ הכא שהדבר תלוי בשב ואל תעשה אית לן למימר שכן תהיה הדבר בלא התחדשות מצדה, וכמו שכתב הרשב"א בקדושין ס' ד"ה ולענין קיום וכו' דשאני בין תנאי שהוא בביטול מעשה, לתנאי שהוא בקום ועשה, יעוי"ש, והיינו דלבטל דבר לא חיישינן:

ד תוס' ישנים ד"ה כי חזי וא"ת לאחר מיתה נמי אם ילך לביהכ"נ מגורשת למפרע דאמרינן בגיטין ע"ו הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש ומת בתוך שנים עשר חדש הרי זה גט, לא דמיא דהתם קיימתה לתנאה שחייתה עד שעברו שנים עשר חדש, אבל הכא מתה קודם שנתקיים התנאי עכ"ל, ולא אדע מדוע לא תהיה מגורשת גם כשמתה קודם, הא עכ"פ סו"ס נתקיים התנאי ונעשה מגורשת למפרע כיון שאמר לה מעכשיו. ואדרבה מבואר להיפך בגיטין ע"ד מה היא באותן הימים ת"ר ימים שבינתיים בעלה זכאי במציאתה (ובמעשה ידיה) ויורשה ומטמא לה וכו' ובתוס' ד"ה אמר רבא דקאי אמהיום אם מתי מחולי זה וכו', יעוי"ש, והיוצא שם מסוגיא דאם היתה הכוונה שמגרשה שעה אחת קודם מותו דאז אם מתה היא קודם יכול לטמא לה, ויורשה, אבל אם היתה הכוונה שמגרשה מעכשיו ולאחר מותו שאז אם מתה היא קודם אסור לו לטמא לה מפני דכשימות הוא אח"כ תהיה הגט חל למפרע, והרי היא מגורשת לו למפרע, וגם ברשב"א שם ע"ג ד"ה ומהכא שמעינן כתב וז"ל וברייתא קתני לקמן ימים שבינתיים בעלה זכאי במציאתה וכו', וחכ"א מגורשת לכל דבר ובלבד שימות, הרי אף דמתה היא מקודם מהני הגט, יעוי"ש וכן מבואר בבי"מ סי' קמ"ה ס"ח ומביא לדברי הרשב"א וא"כ מבואר מכל זה היפך דברי התוס' ישנים, ודברי התוס' ישנים בזה צ"ע. ומצאתי בספר דב"ח בקונטרס מ"ה שעמד בזה יעוי"ש, ואח"כ ראיתי בחידושי הריטב"א יומא מקשה ג"כ קושיות התוס' ישנים מה איכפת לן שיכנס לביהכ"נ אחרי מותה, ומביא דברי התוס' והקשה עליהם דכיון דהתנאי הוא במעכשיו שפיר חל הגט גם אחרי מיתתה, ומביא ראיה מגיטין ע"ד ע"מ שתתני לי מאתים זוז, ומבואר שם לי ואפילו ליורשי, משמע דניתנת לאחר מותו לאביו או לאחיו כדאיתא בגיטין, וה"ה לאומר ע"מ שאתן לך שנותן לאחיה וליורשה לאחר מיתה, דמאי שנא. - והנכון בזה דה"ה דמצי עייל לאחרי מותה, אבל כדי שלא תהיה התנאי תלוי ועומד ושמא מתוך אנינותו לא יוכל ליכנס לאחר מיתה עבדינן מעלה בכפרה ומקיים תנאה קודם שתמות עכ"ל הריטב"א וכן מבואר באה"ע סי' קמ"ג ס"ב ואם אמר לה הרי את מגורשת מעכשיו או מהיום על תנאי כך וכך וכו' כשיתקיים התנאי תהיה מגורשת משעת נתינת הגט לידה וכו', ואם אבד או נשרף ואפילו מת הבעל וכו' יעוי"ש. וזהו כמו שביארנו והשעה"מ פר"ח מגירושין מקשה מסוגיא דהכא עפ"י דברי התוסי"ש ומסקנא שם ות"ל ולפי האמור זכינו לדין דמי שנותן גט לאשתו ואמר לה חרי זה גט ע"מ שאתן מנה לפלוני וכיוצא בזה ומתה היא קודם שקיים הבעל התנאי ואחר מיתתה בא הבעל לקיים התנאי. אינה מגורשת למפרע, ואם נשאת קודם התנאי הולד ממזר עכ"ל, והובא דבריו בפ"ת שם סק"ג. ולפי מה שביארנו ליתא לדינא כן לפי מה שמבואר בש"ס וראשונים:

כהן גדול מקריב אונן ואינו אוכל. ר' יהודה אומר כל היום מאי כל היום אמר רבא לא נצרכה אלא להביאו מתוך ביתו, אמר לו אביי וכו' היה עומד ומקריב ע"ג המזבח ושמע שמת לו מת מניח עבודתו ויוצא דברי ר"י וכו' ואת אמרת מייתינן לי' מתוך ביתו ופירש"י דמיירי בכהן הדיוט, ופריך מדחזינן שר' יהודה סבר באנינות לחומרא יעוי"ש, ותמוה הרבה בזה דמאי פריך, ומאי ראיה מכה"ד לכה"ג דשפיר איכא למימר דבכה"ד דאסור להקריב אונן מחמרינן בי' גם כן שיניה אף באמצע עבודה, ובכה"ג שמותר להקריב אונן מביאין אותו מביתו גם כן לעבוד עבודה, ועוד תמוה דהלא כהן הדיוט שעבד באנינות חילל, ואיך מניחין אותו לגמור, ומה מועיל שהתחיל בהיתר, כיון שעכ"פ עכשיו אסור, וזהו קושיות התוס', ובאמת היא תמיה רבתי דאטו בשביל משום שהתחיל בהיתר נתיר לו לגמור עד סוף עבודה, ובגבו"א הקשה מהא דאיתא בזבחים ט"ו בעי ר"י מר"ז היה מזה ונקטעה ידו של מזה עד שלא הגיע דם למזבח מהו אמר לו והזה ונתן ובעינן עד נתינה שתהיה בגברא החזי לעבודה, אלמא אעפ"י שהתחיל בהיתר ובתוך העבודה נעשה בע"מ מחלל עבודה, ועוד דהתם הוי עיקר הבעי' דלמא חשבינן לזה שנעשה בע"מ אחרי גמר עבודה, אבל סתם התחיל בהיתר לא מהני. אבל נראה לומר בכוונת רש"י כך דהנה ע"כ איסור הקרבה באנינות לא הוי כשאר מחללי כזר ובע"מ וכדומה, דהרי לא אמרה תורה בחיוב שאונן מחלל עבודה רק התורה אמרה בחיוב על כה"ג שאין מחלל עבודה, ומזה דייקינן שלילה לכה"ד שמחלל, כמבואר בסנהדרין פ"ד, נמצא דהחיוב דכהן גדול מברר את השלילה דהכה"ד, ולהכי אם החיוב דכה"ג הוא באופן שכבר התחיל עבודתו, ובזה אמרה תורה עליו החיוב לגמור, ולא יצא מקדושתו, אז מורה השלילה לכה"ד שהכה"ד משולל מציווי זה, ואמרינן דמניה עבודתו ויוצא, אבל אם אמרינן דהחיוב כה"ג הוא שיבוא מביתו ויעבוד עבודה, מבורר מזה שהשלילה לכה"ד הוא שלא יבוא מביתו, אבל בשהתחיל כה"ד בהיתר, אית לן לומר דלא מחלל, וגם בקדושת כה"ד עומד הוא בקדושתו לענין זה שאם התחיל שאין לעזוב עבודתו, וא"כ אין זה ענין להא דבע"מ וכדומה, ומצאתי בריטב"א שנחית לזה, יעוי"ש, ולא קשה גם כן הא דהקשה בגבו"א מזבחים ט"ז דנפקא לי' לתנא לאונן שחילל עבודה ק"ו מבע"מ שאוכל חילל, אונן שאינו אוכל אינו דין שחילל, וכיון שבע"מ גם בשהתחיל בהיתר מחלל כדלעיל, להכי אונן גם אם התחיל בהיתר מחלל, דליתא מפני דכשהתחיל בהיתר אשר זה אינו מבורר איסור מחיוב כה"ג כאשר כתבנו, ששלילה כזה אינו יוצא מחיוב הכתוב בכה"ג, להכי מותר:

תוכן העניינים

נזר הקודש - יומא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה