נזר הקודש - חולין· הרב משה רוזין
דף צ.
רנב"י אמר להעלותו פליגי דתנא והקטיר הכהן את הכל המזבחה לרבות העצמות והגידין וכו' יכול אפילו פירשו ת"ל ועשית עולותיך הבשר והדם. והיוצא מזה דרבתה תורה להקרבה הגידין והעצמות באופן שמחוברין הן. אבל בפירשו אין להקריבן בפני עצמו וזה נלמד מדאמרה תורה הבשר והדם, והיינו דזהו לעיכובא, וגם למעט גידין ועצמות כשפירשו. - וקשה לפי מה דסבר ר' יהושע דבנאבד הבשר אין זורקין את הדם ויליף מדכתיב הבשר והדם דמורין עיכובא לעכב כשנאבד הבשר כמבואר בפסחים ע"ז. ולפי"ז קשה מנין למעט גידין ועצמות כשפירשו מהא דאמרה תורה הבשר והדם הא מזה ילפינן דבנאבד הבשר אין זורק את הדם, ואין לנו ללמד למעט גידין ועצמות מהקרבה כשפירשו:
ונראה דחד דרשא היא דכיון דאמרה תורה הבשר והדם, דזה מלמדנו ממילא דהגידין והעצמות אינן משלימין בנאבד הבשר אשר יזרקו עליהם את הדם. מזה עצמו נלמד דבפירשו לא יעלו. וזהו מפני שאינן בני הקרבה, דאל"כ והיינו אם הם בני הקרבה גם בשפירשו הלא בנאבד הבשר יזרקו עליהם הדם, ומוכח מזה דשני הדברים נלמד מהא דהבשר והדם:
אמנם קשה בהא דפריך שם בפסחים לר"א דסבר דם אעפ"י שאין בשר מה אני מקיים ועשית עולותיך הבשר והדם יעו"ש. וקשה מדוע לא אמדינן דבא למעט גידין ועצמות כשפירשו דלא יעלו על המזבח, וצ"ע:
אמנם נראה כיון שדרש ר' אליעזר הבשר והדם לומר שיש דם אעפ"י שאין בשר, וא"כ מיירי באופן בשר, וא"כ לא אפשר לומר גידין ועצמות שפירשו דזה שייך לומר במקדיבין, היינו אם מיירי קרא במקריב אז יש למעט מה שאין מקריבין, אבל אם מיירי הא דבשר שחסר והרי הוא אינו בהקרבה אי אפשר למעט דברים אחרים שאינן בהקרבה, להכי משני הש"ס דר"א דריש הפסוק להיקישא בשר לדם מה דם בזריקה אף בשר בזריקה:
ואין להקשות לר"א מדוע לא דרש דבעינן בשר לדם מטעם ההיקש לומר כמו שבעינן לדם כן בעינן לבשר וכמו שידוע דאין היקש למחצה. אמנם סבר דמדכתיב והקטיראת הכל המזבחה מרבה דהדם להמזבח לא בעינן בשר: ובזה יש ליישב מה שקשה לכאורה על הרמב"ם דפסק בפר"א מפסוה"מ כר' יהושע דאם אין בשר אין דם, וזהו כר"י. ומכל זה כתב בפר"ו ממעשה הקרבנות ה"ד כשם שהדם בזריקה כך הבשר בזריקה שזהו דרשת ר' אליעזר מהא דכתיב הבשר והדם. ועי' שם בלח"מ. אבל לפי מה שכתבנו אתי שפיר, והיינו כשם שדרש ר' יהושע מהבשר מצד ההיקש דהוי בשר דומה לדם כשם שאין דם אין קרבן, הנה כן אם אין בשר קיים בטל הקרבן, וכיון שאין היקש למחצה דריש ר' יהושע גם כן מה דם בזריקה אף בשר בזריקה. וזהו שיטת הרמב"ם כר' יהושע ופוסק כוותיה:
אמר דב פפא ולא פליגי כאן להלקותו. ופירש"י לקי אם אכלו לכאורה קשה פשיטא שלקי אם אכל הגיד של עולה, ובחידושי הר"ן הקשה בזה, ומפרש להלקותו שאם העלהו אין איסור גיד הנשה נוהג בו למלקות, ומיהו איסורא איכא בהעלאה מדכתיב ממשקה ישראל מן המותר לישראל יעו"ש. הרי מפרש הר"ן להלקותו כלומר שאינו לוקה. ומ"ד להעלותו סבר דליכא גם איסור להעלותו:
אמנם שיטת הרמב"ם כרש"י מדכתב בפר"ח ממ"א ה"א גיד הנשה נוהג וכו' ובמוקדשין בין קדשין הנאכלים בין קדשים שאינן נאכלים יעו"ש. והתם מיירי לענין מלקות, הרי חזינן דסבר הרמב"ם דמפרש להלקותו ממש, והיינו דהרמב"ם פוסק כר' יוחנן כמו"ש הה"מ. - והביאור בזה כאוקימתא דרב פפא שאמר דמ"ד דבקדשים שאינן נאכלין אין איסור גיד נוהג בהן היינו להעלותו, ולמ"ד דהיינו ר' יוחנן דאמר דאיסור גיד נוהג גם בקדשים שאינן נאכלים היינו להלקותו, וזהו ע"כ כפירש"י:
וע"ד נייד קושייתו של הר"ן דמקשה לרש"י דזה פשיטא, יש לומר דקמ"ל שאעפ"י דאיכא מיתה בידי שמים בזה שנהנה מהקדש וגם איכא חיוב תשלומין דזה אינו פוטרו ממלקות, עי' רמב"ם פר"א ממעילה, וחידוש בזה אעפ"י שאיכא איסור אחד, עי' לעיל פ"א ע"ב: