נזר הקודש - חולין· הרב משה רוזין
דף פח:
היה מהלך במדבר ואין לו עפר לכסות, שוחק דינר זהב ומכסה, היה מהלך בספינה ואין לו עפר לכסות שורף טליתו ומכסה, ופריך בשלמא שורף טליתו ומכסה אשכחן אפר דנקרא עפר, ופירש"י מעפר שריפת החטאת, אלא דינר זהב מנלן, אמר ר' זירא ועפרות זהב לו, ע"כ הסוגיא:
והרמב"ם בפר"ד משחיטה הי"ב כתב, אין מכסין בשחיקת כלי של מתכות לפי שאין אלו מין עפר חוץ משחיקת הזהב שמכסין בהן, מפני שנקרא עפר שנאמר עפרות זהב לו. ואומר ואשחוק אותו עד אשר דק לעפר:
ולכאורה קשה כיון דיש פסוק בתורה דזהב נקרא עפר, א"כ למה מביא קרא דאיוב מקודם ואח"כ מביא קרא שבתורה. ועוד קשה מדוע לא הביא הש"ס הפסוק מן התורה וסגי לחז"ל בחד קרא דאיוב לחודיא, והלח"מ מדייק בזה וכתב הלכך לא הביא הגמ' הפסוק מן התורה משום דיש לפרש לעפר שהוא כעין כף הדמיון שמשמעו כעפר ולא עפר ממש. ובספר שו"ת שבות יעקב ח"ג סימן נ"ז השיג בצדק דמשמעות לעפר שהוא עפר ממש יעו"ש:
והנה הגאון שבות יעקב כתב דשאני התם במשה דנקרא עפר לאחר שריפה, ונעשה עפר, ומצינו שאפר נקרא עפר, ואכתי לא ידענא היכא דשחק דינר זהב ולא נשרף דנקרא עפר מצד עצמו, וזה נלבד מקרא דועפרות זהב לו, יעו"ש. וה והנה תצא מזה דכל כלי מתכות לאחר שנשרף ונשחק מכסין בו, ודינר זהב יש לו מעלה יתירא דבשחיקה לחודיא נקרא עפר:
אבל עדיין קשה דהלא מהפסוק עד אשר דק דמצינו דנקרא עפר הלא התם שתים היו שחיקה וגם שריפה. נמצא דשני הפסוקים סותרים זה את זה דמפסוק אשר דק לעפר כתיב מקודם גם שריפה, ומקרא דעפרות זהב לו הוא בלא שרפה, אלא הכוונה הזהב שחופרין מן הקרקע, ואתי שפיר דלא הביא הש"ס הפסוק דאשר דק משום דבזה מיירי בשרפה מקודם, אבל על הרמב"ם קשה למה הביא הפסוק מהתורה אחרי שהש"ס לא הביאו ואין דרכו של הרמב"ם להביא דרשות מעצמו:
ונראה דהרמב"ם סמך על הא דאיתא בע"ז מ"ד, דאמר רבי יוסי לחכמים והלא כבר נאמר ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל לקחתי ואשרוף אותו באש ואכות אותו טחון היטב עד אשר דק לעפר ואשליך את עפרו לנחל קדרון. מבואר מזה דזהב נקרא עפר, ומפני חשש איסור הנאה דמגדל צמחים השליך אותו להנחל. והסוגיא הכא סמכה בזה על הסוגיא דע"ז בראיה זו דזהב לאחר שריפה ושחיקה נקרא עפר, ומזה יש לדון ג"כ בכל כלי מתכות דלאחר שריפה ושחיקה מגדל צמחים, עי' שם בתוס'. ולהכי הסוגיא דחולין לא הביאה ראיה מאשר דק משום דמשם ליכא להוכיח אלא גם לאחר שריפה, ועל זה סמיך הש"ס אסוגיא דע"ז. ולהכי לא הביא הש"ס אלא הפסוק דועפרות זהב לו, אבל הרמב"ם מביא השני לימודים ואין זה דרשא משל עצמו, משום דר' יוסי בע"ז כבר למד מזה דזהב לאחר שחיקה נקרא עפר, וגם מגדל צמחים מדהשליך משה את עפרו להנחל שלא תבוא לידי הנאה, ומיושב דברי הרמב"ם לנכון: