אור ברסלב

נזר הקודש - חולין· הרב משה רוזין

דף סט:

דף סט.

משנה המבכרת המקשה לילד מחתך אבר אבר ומשליך לכלבים, יצא רובו הרי"ז יקבר, והיינו מפני שאסור בהנאה ואפילו להאכיל לכלבים אסור, דגם זה הוי בכלל הנאה. והקשו בתוס' מהא דתנן בבכורות ל"ב דב"ה מתירין למנות עכו"ם על הבכור הכא מודו דאסור למכור לעכו"ם וכו', והיינו טעמא דהיכא דשרי לישראל הוא דאיתקש לצבי ואיל ושרי אפילו לעכו"ם עכ"ל: וקשה טובא מה זה דמיון להא דב"ה דמיירי בבכור בעל מום דנאכל לישראל ונתחללה קדושתו מפני המום, משא"כ הכא דהוי קדושתו עליו, וגם לעצמו אסור בהנאה ממילא גם לעכו"ם אסור וגם לכלבים אסור מפני שנהנה מאיסורי הנאה מפני שדינו בקבורה:

ונראה דכוונת התוס' דלכאורה מסתבר הדבר שנחתך לאברים הרי זה בדמיון לבכור שנפל בו מום או שיצא רובו ומת ופקעה קדושתו. אמנם לר"ע דסבר דבכור שנמצא טרפה בזבחים ק"ג אמר שיאותו הכהנים בעורו, אבל בשרו אסור ולא נפקע קדושתו אעפ"י שנמצא טרפה, וא"כ הוא הדין בנחתך לאברים גם כן בשרו אסור, ומ"ש מבכור בע"מ דמתירין ב"ה אפילו להזמין עליו עכו"ם, ואם כל כך גדול כח של מום, א"כ כש"כ כשנחתך לחתיכות פקע קדושתו, ולפי"ז ע"כ משנה דהכא דלא כב"ה אלא לשיטת ר"ע. לזה כתבו לחלק דזה תליא אם חזיא לדידיה דהיינו אם הישראל מותר בה, והיינו שנשחט על פי המום כיון דלדידיה מותר באכילה, אז מותר גם להזמין עכו"ם, משא"כ באופן שלישראל אסור דהיינו אעפ"י שאסור מצד שהוא נבלה בזה קאי הבכור בקדושתה. ותצא מזה דבר חדש דבכור בעל מום אעפ"י שנפקע ממנו קדושת בכור, אמנם כל זמן שלא הותר באכילה דינו כפסולי המוקדשין לאחר פדייה שנאמר ואכלת ולא לכלביך והוא הדין עכו"ם:

אמנם אם מותר גם לכלבים לאחר שהותר לישראל, ראיתי בר"ן שכתב דאסור בזה שנאמר ואכלת ולא לכלבים, וכן ראיתי שכן כתב הרשב"א בחידושיו. אמנם לא כן כתבו התוס' בזבחים ע"א בד"ה ובטרפה שכתבו בהדיא דמידי דחזי ליה, כיון שנפדה שרי ליתן לכלב, והיינו טעמא דהא דדרשינן ואכלת ולא לכלביך כלומר דבר שאינו עומד אלא לכלבים, אבל בדבר דחזי ליה לאכילה אישתרו לגמרי יעו"ש. הרי מבואר דשיטת התוס' דבאופן דחזי לישראל מותר לעכו"ם ולא לכלבים. נמצא דפליגי בז ההראשונים דדעת הר"ן והרשב"א דגם בבכור הנאכל במומן לישראל אסור ליתן לכלבים, ושיטת התוס' בזבחים דעל זה לא כיוונה תורה למעט כלבים, ובחידושי הגרע"א מביא לדברי הר"ן ותמה עליו מדברי התוס' זבחים, ולפלא שלא הביא שכן כתב גם הרשב"א בחידושיו. ולפי מה שביארנו מבואר דפליגי בזה רבותינו ז"ל:

רש"י יצא רובו הרי זה יקבר, ופירש"י כאחת, משמע דבמחתך אין דינו לקבורה, אעפ"י שעפ"י צירוף החתיכות יצא רובו, דבגמ' מבואר דבמחתך ומניח גם כן יקבר מפני שחלה עליהם הקדושה אעפ"י שלא יצאו כאחד. ומצאתי בתוס' ר"ע שכתב בצ"ע. והנה לכאורה זה תליא בפלוגתא דרבה ור"ה אם למפרע קדוש, ולרבה בעינן יצא כאחד, אבל לר"ה דסבר למפרע הוא קדוש שפיר אתי דין זה גם במחתך ומניח ולא בעינן יצא כאחד. אבל הש"ס מוקי למתניתין גם לר"ה דבמחתך ומניח נעשה כמו שיצא רובו כאחד, וא"כ למה דחק רש"י לפרש דיצא רובו כאחד:

ונראה דסבר רש"י דדין קבורה דקדשים שמתו הוא מן התורה, וכן כתב הרמב"ם שלהי תמורה שהוא מדברי קבלה וזהו ולא לכלבים. נמצא דפליגי בזה הראשונים, דדעת הר"ן והרשב"א ע"כ קבלה מסיני, וא"כ יש לומר דזה דוקא בגוף שלם, אבל באופן שנחתך אעפ"י שקדושתן עליהן, מ"מ אין בזה מצוה דקבורה, ולהכי פירש"י הא דתנן יצא רובו יקבר דמשמע דמן הדין הוא,דזה דוקא בשיצא רובו כאחת, ולא בשנחתך לחתיכות. אמנם הרמב"ם כתב בפר"ד מבכורות הי"ד דבמחתך האברים צריכין קבורה והוא מטעם דכיון דחלה הקדושה למפרע, ואפשר שהוא מדרבנן מטעם שאסור בהנאה שלא תבוא לידי תקלה, אבל מצוה דקבורה שהוא מקבלה אפשר שגם הרמב"ם סבר דבעינן יצא רובו כאחת, ויש לעיין בספרנו נזר הקודש לתמורה דף ל"ג: במשנה יצא רובו הרי"ז יקבר ונפטרה מן הבכורה, ופירש"י שהבא אחריו אינו בכור בין שיצא ראשון אבר אבר, ובין שיצא רוב כאחת דהא שני לאו פטר רחם הוא עכ"ל. אמנם הרמב"ם בפר"ד מבכורה הי"ד כתב וז"ל מבכרת המקשה לילד מחתך אבר ומשליך לכלבים, והבא אחריו בכור. ואח"כ כתב בהלכה זו ואם חתך אבר והניחו אבר והניחו עד שהשלים רובו הרי כל האברים צריכין קבורה, ונפטרה מן הבכורה יעו"ש. מבואר דהרמב"ם מחלק בחתך אברים בין השליך לכלבים טרם שיצא רובו דבזה לא נפטרה מבכורה. ורק בהניח כל האברים עד שהשלים אז נפטרה מן הבכורה. ולכאורה טעמא בעי הלא ע"כ הבא אחריו לא פטר את הרחם וכמו שפירש"י, וע"כ מוכח מדברי רש"י דגם בהשליך לכלבים טרם שבא רובו גם כן הבא אחריו אינו בכור, והסברא בזה שחסר להשני פטירת הרחם, ושיטת הרמב"ם תמוה: וע"כ סברת הרמב"ם דלענין פטירת הרחם לפטור מן הבכורה הבא אחריו בעינן מלבד פטירת הרחם בעצמו בעינן ג"כ קדושה, ובאופן שחסר חלות הקדושה לא נקרא פטר רחם ולהכי כשחותך אברים עד שיצא רובו יש בזה חלות הקדושה על האברים החתוכים כיון שעדיין ישנן בעולם ושייך בזה חלות. אמנם כשהאכילן לכלבים גם כשהשלים לרובו אין בזה חלות הקדושה על האברים דליתנהו בעולם, ואין כאן כולו בקדושה, להכי הבא אחריו נקרא שהוא הפטר רחם שאמרה תורה:

והנה שיטת התוס' ד"ה רב הונא מפרש המהרש"א ג"כ לחלק בין משליך לכלבים החתיכות למניחן עד שיצא רובו, והיינו דבאופן שמשליך לכלבים רשאי לעשות חתיכות ולהשליכן לכלבים, והיינו גם כן מטעם דלא חיילא הקדושה על החתיכות שליתנייהו בעולם וכבר נאכלו לכלבים, וזהו גם כן שיטת הרמב"ם דלא אתי קדושה וחיילא על מה שליתא, ובאופן זה אינו פוטר הבא אחריו מבכורה:

תוכן העניינים

נזר הקודש - חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה