נזר הקודש - חולין· הרב משה רוזין
דף נז.
אמר רב יהודה אמר רב שמוטת יד בבהמה כשרה, שמוטת ירך בעוף טרפה שמוטת גף בעוף טריפה חיישינן שמא ניקבה הריאה ושמואל אמר תיבדק, וכן הלכה כמבואר בשו"ע סימן נ"ג. והנה כיון דבודאי נשמטה מחיים מהני בדיקה, א"כ בכש"כ בספק אם נשמטה מחיים פשיטא דמהני בדיקה, וקשה מזה על המחבר שפסק דבספק טרפה. ומשמע דלא מהני בדיקה. והתו"ח הקשה בזה על המחבר. והש"ך כתב דכוונת המחבר טריפה באופן דלא אפשר בבדיקה כגון שנאבדה הריאה יעו"ש. אבל דוחק הוא, דאם כוונת המחבר כן, היה להמחבר לכלול שני הדינים ביחד, ולומר בשניהם לסמוך אבדיקה:
אמנם נראה לדעתי דאפשר דזה גרע מהא דנשמטה מחיים מצד עצמה, והיינו דבנשמטה מעצמה בלעדי כח המנתק דאז סמכינן אבדיקה, משא"כ בנשמטה על ידי השוחט שאוחז באגפיים, וספק אם היתה שמוטה מקודם, או שנשמט על ידי השוחט שנתק את הגף, שיש בזה תלישה מכח גברא, דבאופן זה אין לסמוך אבדיקה, משום דמסתברא שבא מכח השוחט, ואינו דומה לנשמט הגף מחיים בלא כח אחר מעורב:
גמ'. אמר רב הונא אמר רב שמוטת ירך בעוף כשרה. ופירשו התוס' דמיירי גם באיעכול ניביה. וכתב הר"ן דנהי דבבהמה טריפה לכו"ע היינו משום דבבהמה עיקר סמיכתה על רגליה כשנשמטה ירכה טריפה, אבל עוף שיש לה כנפים איכא למימר דכשרה, והיינו טעמה דמ"ד דשמוטת ירך בעוף כשרה יעו"ש. - ובזה יש ליישב מה שהקשו התוס' מהא דתנא לוי טריפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף, והיינו מפני שאין הענין שוה. וכמו שכתב הרמב"ם בפר"י משחיטה וז"ל, כל שאפשר מהן שימצא בעוף באברין המצויין בעוף כבהמה וכו' יעו"ש. ולפי"ז כיון שאין ירך העוף שוה לירך של בהמה מפני שאין עיקר סמיכתה על הירך, להכי אין זה שייכות לירך של בהמה: