נזר הקודש - חולין· הרב משה רוזין
דף נה.
ניטל הטחול, אמר רב עוירא משמיה דרבא לא שנו אלא ניטל אבל ניקב טריפה וכו' הא בהמה גופא שריא וקשה הלא לפי מה שמסיק הש"ס לקמן לחלק בין קולשיה לסומכיה, א"כ יש לומר דהמשנה מיירי הא דחותך מן הטחול היינו בקולשיה. ונראה דזהו מה שכתב הר"ן ואיכא מאן דאמר דלמסקנא דמפלגינן בין קולשיה לסומכיה לא צריכין לחלק בין ניקב לנחתך. ומסיק דלפי המסקנא אין הבדל בין ניקב לנחתך, אלא אם בסומכיה בכל אופן טריפה ובקולשיה בכל אופן כשרה, וכתב שכן דעת הרמב"ם בפר"ו משחיטה. אבל הבעל העיטור כתב דגם בסומכיה ניקב טריפה, ונחתך כשרה יעו"ש. והיינו דסבר הבעל העיטור דהש"ס ידע גם עתה דבקולשיה כשרה ומפני שהתנא שנה סתם משמע דמיירי גם בסומכיה ומ"מ הבהמה עצמה כשרה, והיינו דמיירי בנחתך:
ולכאורה נראה ראיה לדעת בעל העיטור דאם מפרשינן דמתניתין מיירי בסומכיה א"כ מאי נקט טחול הלא גם בלב וכבד איכא כזה, והיינו דבכבד כשר בנחתך עד מקום חיותא דמרה, ובלב איכא קודם שהגיע לבית חללו, וא"כ מדוע נקט טחול וכליות, והיינו מפני שכשר בניטל. וע"כ מיירי גם בסומכיה, ובע"כ צריך לומר דשאני בין ניקב לנחתך ונחתך כשר אפילו בסומכיה:
ובזה יש ליישב מה שהקשה הרשב"א על בעל העיטור דכיון דאיכא תרי לישני ואיסורא דאורייתא אית לן למיזל לחומרא ואפילו נחתך צריך להיות אסור יעו"ש. - אבל לפי מה שכתבנו אתי שפיר משום דמדייק מהמשנה דנקט טחול וכליות דמזה מוכח דע"כ מיירי בסומכיה שהוא מקום המטריף ומ"מ כשרה, משום דאם אמרינן דכוונת התנא כלישנא קמא דהבהמה אסורה א"כ תקשה מדוע נקט טחול וכליות, וזהו דלא כהתוס' יו"ט שמפרש דאורחא דמילתא נקט טחול וכליות, ובעה"ע סבר דכן נקט בדיוק וכמוש"נ: