אור ברסלב
נושא האפוד סימן לד

נושא האפוד· רבי דוד פיפאנו

סימן לד

סימן לג

קדושין שלהי אדר הראשון ש' התרפ"ד

אלקים ראיתי עולים מן האר"ש מליצי רעי חכמי ורבני קושטא רבתי יע"א כי בערה בם אש ה' מראות ברע מצב בנות ישראל העזובות והנשכחות מבעליהן. יש מהן אשר בעליהן בעבור חוסר מזונות יכתתו רגליהם ללכת מעיר לעיר וממדינה למדינה אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת לאיים רחוקים ותחילתן באונס וסופן ברצון והיה כאשר ימצאון מנוחה ישכחו אהבת אשת נעורים ויניחוה אלמנות חיות בלי משען ומשענה ואפי' מכתב אחד אינם שולחים. והני נשי בוכות ומבכות צובאות פתח בתי דינים כי עולליהן עטופים ברעב ובעליהן לא נודע מקומם איה. ועוד רעה חולה כי אם לרגלי ההפרשייות ודו"ד המתגרשות לבא בין אשה ובעלה הוא ינוס אל אחר הערים כאלה וחי חיי עונג והאשה וילדיה תשב בירכתי ביתה תחת תומ"ר נעה גם נדה ואין ביד ב"ד לעשות מאומה אז ימיר כבודו ופנה אל אלקים אחרים. ועוד יקרה כי האיש מת ונופלת האשה לפני איש בער כי יתן בכיס עינו ואין לה לתת ומעגנה ימים ושנים עידן ועידנין. וכזאת וכזאת עניינים שונים אשר לא יבואו על הדעת ונמשך מזה אחד מב' דרכים רעים אם אשה פרוצה היא תטה מני דרך הישרה. ואם צנועה היא תבחר מחנק נפשה או תצא מדעתה רח"ל. על כל אלין דהו"ו הנה מלאכי אלקים יצאו נצבים פתח בתי מדרשות לתקן הפרצה הזאת ונו"ן בדבר הלכה. העלו מים מבורות עמוקים לתקן שיהיו הקדושין על תנאי ולהתנות בשעת הקדושין כל מה שירצו באופן המועיל לפום דינא ושאם לא יתקיים התנאי יהיו הקדושין בטלין ומבוטלין והאשה ההיא תהיה פנויה גמורה ומותרת לשון. והעלו דעתם על ספר והדפיסו אותה ויקראוה מחברת קדו' על תנאי פרסמוה והפיצוה בישראל שיחוו דעתם רבני הדור ובתוכם פנו אל האזוב ושאלו ממני אחוה דעתי הדל בדבר הזה.

ואומר הגם כי אין ידיעתי מכרעת ובפרט כי המה הגבורים עמדו בכל פינה ופינה ולא היתה קריה אשר שגבה מהם וישכחוה עכ"ז אין לך עון גדול מזה למי שיודע לפתוח ספר ולטמן ידו בצלחת לפשפש בספרים ולמצא עזר וסייוע להנשים האלה מה גם דהרבנים הנ"ל סדרו הכל כשלחן הערוך ולא השאירו עוללות מלישא וליתן. ואני אמרתי אעלה ואגידה ממה שחנני ה' אולי אבנה גם אנכי ואזכה להיות בעזרתם ולא תהיינה בנות ישראל כשבוייות חרב ואתפלל אל ה' ינחני במעגלי צדק למען שמו ואבא היום ע"כ סדר קונט'.

הם אמרו שבעת מסירת הטבעת מיד החתן ליד הכלה לשם קדושין יהגה ויאמר שאם היה תהיה הדבר שבהמשך הימים ישים לדרך פעמ' החתן בלי רשותו או גם ברשותה לזמן מוגבל ויתמהמה שם בלי רשותה יותר מהזמן המוגבל ביניהם עד זמן שלשה שנים למשל. או אם יהיה האופן שתתבע האשה את בעלה לדין לפני בדה"ץ והבעל לא יאבה ולא ישמע לקבל עליו את הדין. או לא הודע מקום תחנותו. או אם יארע ב"מ שימות האיש בלתי זש"ק ותפול האשה לפני היבם והיבם לא נודע זכרו או שימאן לפטר את יבמתו ע"י חליצה מאיזו טעם שיהיה או אם יקרה מקרה בלתי טהור שהבעל נחלה בחולי דבקיי או שכבר היה לו החולי מקודם שנשאת ולא נודע לאשה או בענין אחר כיו"ב שא"א לה לדור עמו בכפיפ' אחת אזי באחד מאלו הדברים למפרע לא יהיו הקדושין קדושין והמעות שנתן לה בתו' קדושין לא יהיו אלא מתנה בעלמא ולא תצטרך ממנו ג"פ ומיבמה חליצה. ואם ח"ו לא יתקיימו כל אלה התנאים ותבא האשה לפני ב"ד הצדק לדרש זכותה אזי הב"ד יחקרו הדבר הדק היטב ואם ימצאו שהצדק עם האשה והדין נותן שראוי להפרידם יעשו כל מה שבכחם להמציא לה ג"פ מבעלה או חליצה מיבמה ואם לא תעלה בידם הם יתירו אותה לעלמא בלי ג"פ וחליצה את"ד.

וכדי לבא אל הענין פנו עצמם בסוגיית הש"ס דכתובות דמ"ג דאיפליגו רב ושמו' בקדשה ע"ת וכנסה סתם דרב אמר צריכה הימנו גט ושמואל אמר א"ץ הימנו גט ובדף 9-8 כתבו דכיון דהטעם דהמקדש ע"ת ובעל לס' רב דצריכה גט הוא מטעם דלמא אחולי אחליה לתנאיה שכן פסקו הפוס' וכמתבאר בהריף והרמב"ם והר"ן והרא"ש וה"ה והלח"מ ובב"י וב"ח ופרישה ואו"ז ח"ב סי' רס"ד ובכנה"ג והג"ט ומגן גבורים וה' בית שלמה ואינו אלא חומ' דרבנן. אך לבד הפוס' כאביי דטעם האיסור הוא מדאור' דודאי בעל לשם קדושין וכמו שנראה שכן דעת הרשב"א והר"ן ר"פ המדיר ובפ' האיש מקדש וע' פ"מ ח"א סי' ס"א א"כ עלה בידינו דאם המצא תמצא מחלוקת הפוס' באיזה ענין מזה השורש החייוב מוטל על רבני העיר להקל בדבר כי כן שוה"ד נותן למיזל בתר סברת המקלין במידי דרבנן את"ד.

(א) ואני טרם אענה בעיקר הדבר אומר כי מאי דפשיטא להו דבדבר דאיכא מחלוק' הפוס' דהללו אומרים דזה מקרי אסור דרבנן והללו אומרים דזה אסור מדאורייתא דהוי ספקא דרבנן ואזלינן ביה לקולא אינו כ"כ פשוט דזה הוי מחלו' הפוס' ואיכא מנייהו טובא דס"ל דזה הוי ספקא דאורייתא ומטו בה מתשו' הר"ן ז"ל וכאשר אספתי מזה כמה שנים והבאתים בסה"ק אבני האפד סי' טו"ב אות והנה אמת דהעלתי שם דרוב האחרונים הסכימו דזה מקרי ספקא דרבנן עכ"ז אינו כ"כ פשוט לומר דהחייוב מוטל על דייני ישראל לילך לקולא אלא דבמאי דקמן רואה אנכי דכמעט רובם ככולם מהפוס' המפור' ס"ל דהוי דרבנן דמיבר יפוס' שרמזו מעכ"ת מצינו עוד להרמב"ן והרא"ה והרי שב"א הו"ד בשיט' מקובצת לכתובות בדס"ד ע"ד מהספר שהעתיק לשון הריב"ש שכתב וז"ל במקדש ע"ת ובעל א"ץ גט אלא מדבריהם כדמשמע לישנא דאמר בסמוך זה היה מעשה ולא היה כח ביד חכמים להוציאה בלא גט וכו' וכ"כ הרמב"ן והרא"ה וכו' י"ש.

ולא עוד אלא במה שיחסו מעלתם להרשב"א דס"ל דהוי דאורייתא אהמ"ר לא כיונו דהרב"א בש"מ לשם למטה מזה כתב משם הרשב"א וז"ל. ולענין פסק הלכה קדשה ע"ת וכנסה סתם בין בטעות ב' נשים ובין בטעות אשה א' כעין ב' נשים בין בטעות אשה גרידתא כיון שבעל צריכה הימנו גט מספק להחמיר כדברי הרי"ף ז"ל ע"כ הרי הרשב"א מכריז ואומר שדעתו כדעת הרי"ף דהגט הוי מדרבנן. ומי הגיד להם ואנא מצאו דהרשב"א סבר דהוי דאורייתא ואי משום מה שהביא הר"ן משם הרשב"א כפירוש הש"ס דקאמר דלא תימא דאחולי אחליה אין ראיה דפירש דלא כפרש"י דפרושי קמפרש אך לענין הלכה לא אסיק הכי. וס' פ"מ שרמזו אמ"א אשתכח השתא דארבעה מלכים הרמב"ן והרשב"א והרא"ה והריב"ש קיימי בשיטת כולהו רבוואתא דס"ל דצריכות הגט בכה"ג אינו אלא מדרבנן וכעת לא מצאנו מאן דס"ל דהוי דאורייתא כי אם ריא"ז (והוא ר' ישעיה האחרון כמ"ש בס' שה"ג מ"ע היו"ד) שהובא בשה"ג פ' המדיר דפסק כאביי דטעמא דרב משום בעילת זנות וכמ"ש הכנה"ג בסי' ל"ח הגהב"י סק"מ וכמעט הוא יחיד בדבר.

(ג) אחר כל זאת האריכו למעניתם להוכיח דכל שמתנה בשעת נישואין וביאה (בדף 14) בפירוש שלא תהא ביאתו לקידושין אפי' לענין גט אם לא יתקיים התנאי דאזי לכ"ע א"ץ גט. רק דעמד לנגדם לשון ריא"ז הנ"ל שהבינו בדעתו ה' בית שמואל בסי' ל"ח ס"ק נ"ט וה' כנה"ג שם דאפי' פירש בהדייא בתנאי שלא תצטרך גט אין תנאו קיים וצריכה גט. והמה ראו כן תמהו דאנא מצאו בדברי ריא"ז כן ונוכל לפרש דבריו בשופי דמיירי כשלא אמר בפירוש שאם יתבטל התנאי שלא יהיו קדושין ושלא יצטרך גט את"ד בקיצור. האמת דבמה שתמהו כן על ה' ב"ש הצדק איתם ודברי הב"ש צ"ע אך במה שהעמיסו כן בדעת ה' כנה"ג אהמ"ר אינו כן דהכנה"ג כלפי מה שחדש הוא דדוקא בעל סתם אבל אם בעל בתנאי א"ץ גט ע"ז כתב דדעת ריא"ז אינו כן דאפי' אם בעל בתנאי צריכה גט והיינו כס' התוספות אב' אם התנה בפירוש שלא תצטרך גט לדעתו גם ריא"ז מודה וכמו שכתבו ע"ד התוס'. ולא נשאר מי שהבין כן בדעת ריא"ז כי אם ה' ב"ש ולשרי לן מר וסלקא בידן דכל שהתנה בשעת קדושין וביאה שאם לא יתקיים התנאי שלא יהיו הקידושין חלין למפרע ואפי' לגבי גט תנאי כזה הוא שריר וקיים וכמ"ש מעלתם.

(ד) ולמען חזק יסוד ההיתר על ידי תנאי כפול צרפו ג"ך מ"ש הפוס' בענין תנאי שלא תזקק ליבום וכתבו וז"ל וכבר עשו מעשה רב רבני עירנו ורבני אזמיר ורבני איטלייא לתקן לכתחילה להתנות בשעת הקידושין שלא תפול לפני יבם מומר או אח שלא נודע מקומו איו ובאח שאינו מתנהג כשורה או אם הוא בדרך רחוקה וכמבואר בפחד יצחק מ"ע אח וזכל"א ח"ב מ"ע יבום וזכל"א ח"א וב' אות ק' ראש משביר ח"א דצ"ז שער אשר דקכ"ח עבודת השם רס"י מ"ב חת"ס אה"ע סי' ס"ח וכו' אך נרגש שמא יש לחלק מיבמה לא"א והעלו דאין לחלק כלל וכמבואר בדבריהם באורך.

ואני בתומ"י ת"ם אני דקראו ושנו במס' עירובין ובתוכם איכא מנייהו האוסרין. ואפי' המתירין ליכא למילף מנייהו לנש"ל וכאשר נבאר. ראש הממשלה רבני שלוניקי לא עצרו כח לעשות מעשה אפי' באח מומר וכמבו' בהרב"ד סי' צ"ו והדב"מ סי' כ"ו וגובה להם הפמ"א בס' זכרן דברים וכמ"ש ה' ראש משביר בח"א דצ"ו. וגם ה' חיד"א ז"ל בס' חיים שאל ח"ב סי' ל"ח אות ס"ב כתב דלדידן בני א"י ומלכות מצרים ודמשק ובני מערב הפנימי והחיצון וגלילות טורקיאה הנוהגין כמרן אין לעשות מעשה כמוהרי"ב ומור"ם נגד מרן ע"ד. רק דאחרוני אחרונים אזרו חייל לעשות התנאי באח מומר דקיל וכמ"ש ה' ראש משביר שם בצירוף סברות הפוס' דאח מומר אינו זוקק ולא עצר כח לעשות כן באח חרש ואח נעלם. גם ה' פחד יצחק נ"ד היה באח מומר והוא מה שהעתיק ה' זכל"א וזהו דעת ה' שער אשר בתשו' סי' ח"י דקכ"ח. וה' עבודת השם רס"י מ"ב. ומ"ש במז' החליצות בס' שע"א או אח נעלם הרואה יראה בגוף הנוסח של שם דלא נעשה מעשה כי אם באח מומר וכבר נרשם שם בחצאי לבנה לה' ראש משביר והכונה לומר דאין לעשות מעשה באח נעלם. גם מוהרח"ס ז"ל בס' חו"ש ח"ב סי' ק"ג לא כתב דעשה מעשה כי אם באח מומר. ובאח נעלם וחרש לא גילה דעתו רק רמז לה' ראש משביר. ורבני קושטא שעשו מעשה באח שלא נודע מקומו איו איפשר טעמם דגם בזה יש להקל משום דאיכא הכא ס"ס דספק הוא חי ספק מת (ואין לומר דהא איכא הכא חזקת חי דלא הוי חזקה אלימתא וכמו שהארכתי בזה בתשובה אה"ע בניסן התרפ"א סי' כ"ח והבאתי שם דברי הפוס' בזה גם דברי התוס' במציעא דע"ב ד"ה דלמא שכתבו דדוקא גבי גט סמכו אחזקה זאת משום עיגונא יש"ב) ואת"ל חי דלמא הלכה כהאומרים דתנאי מהני אבל באח שאינו מתנהג כשורה או בדרך רחוקה לא מצינו ברבני ספרד שרמזו הם. הביטה וראה בס' שערי רחמים ח"ב סי' ל"ז אחר שהביא הרבנים שעשו מעשה בכל הנז' לא אזר חייל להשתמש בתנאי במי שהיה לו אח נשוי נכרית י"ש ועמדו לנגדו דברי ה' חיים שאל הנז' ומעלתם כללו הנדונות שאינם בספרים הנז'. ומה מאד תמיהני במה שהביאו מס' רב פעלים שכתב דאיכא רבים וגדולים מרבני האחרונים רבני הספרדים דיתבי במקומות שקבלו עליהם הוראות מרן שעשו מעשה בהיתר התנאי הזה בקדושין וכו' ולדאבון נפש אין הספר הזה מצוי אצלי לראות שרשן של דברים ובאיזה אופן דברו ומה יענה על דברי ה' חיים שאל הנז' ומלבד שלא בא בפיהם דברי האוסרים הנז' אדרבא צרפום עם המתירין להתנות בכל אופן שיהיה והוא פלאי

כי מן הבאר יוצא לנו דיבום חמיר מנשואין דבנישואין מהני תנאה וכנז' וגבי יבום לא מהני תנאה דלא כמו שעלה על דעתם לחלק דיבום קיל ונסתייעו מדברי ה' נחלת שבעה והכנה"ג בסי' זק"ן דיש לחלק בין תנאי שמתבטל מחיים למתבטל לאח"מ. ואנן קא חזינן דתנאי דגט שהוא מחיים מהני לכ"ע כל שקדש הבעל בתנאי ותנאי דיבום לא מהני אפי' שהתנו בשעת קדושין וביאה. והיותר ק' על מרן ז"ל דבסי' קמ"ט מבואר דאם קדש בתנאי והתנה ג"ך בשעת ביאה דמהני תנאי לפוטרה בלא גט ואילו גבי יבום לא מהני תנאה לפוטרה בלי חליצה או יבום. ודוחק לחלק דבשלמא גבי גט לא הוי מבטל מצוה כיון דהמצוה הזאת אינה בחייוב דתלוי ברצון אם ירצה לגרש איכא מצוה ואם לא ירצה אינו מבטל מצוה משא"כ גבי יבום דאם מת בלי בנים חל על היבם המצוה או לחלץ או ליבם וע"י התנאי מתבטלת המצוה וכמו שאמרו פירוש דלא ישא את בת אחיו דמבטל מצות יבום כי זה דוחק ואנחנו לא נדע החילוק ואם ריק הוא ממנו.

ואשר אני אחזה לי דיש עדיין מקום דגם לגבי יבום יהנה התנאי בכל אופן שיהיה אם קדש הבעל בתנאי כאשר ראינו להג' חק"ל ז"ל בסי' ח"ן דמציאה מצא בשיטה מקובצת לקמא לדק"י בההיא דיבמה שנפלה לפני מו"ש משם הרא"ש בחידו' לקמא שכתב להדייא דאם התנה בפירוש בשעת הקדושין ע"מ שלא תזקק ליבום תנאו קיים עד שכתב החק"ל שם דאילו היה רואה מרן הרב"י דברי הרא"ש לא היה מפקפק. ומר לי מר כי אין בידי שיטה מקוב' לקמא. אבל דעת הרא"ש בזה מתבאר ג"ך ממ"ש בתשו' כלל ל"ג סי' א' על מי שהתנה עם אשתו שלא ישא א"א עליה וז"ל לא מקרי מתנה עמ"ש בתורה אלא היכא דבשעת התנאי ידוע שעוקר דבר מה"ת כגון ע"מ שאין לך עלי שכ"ו אבל בנדון זה אינו ודאי עוקר דשמא תלד ואף אם לא תלד יכול לגרשה ולישא אחרת וכו' ע"ש וה"ה גבי שלא תזקק ליבום וכמו שכ"כ אח"ך לה' מעיל צדקה סי' א' ולה' חק"ל שם טוב בתר הכי בדק"ס ע"ד שהוכיח כן מדברי הראש' ז"ל הללו

אך אתכריית רוחי במה שראיתי לה' דב"מ בסי' כ"ו דקנ"ב ע"א שכתב בדעת הרא"ש דאם נשבע שלא ישא אחרת אף אם לא תלד דהוי מתנה עמש"ב והכריחו לומר מכח קושייא ושכן דעת מוהרש"ך בח"ב סי' פ"ב בדעת הרא"ש והשכנה"ג ביו"ד סי' רל"ט הגה"ט ס"ק ז"ך הביא דברי מוהרש"ך ומוהרנ"ח שכתב כמוהרש"ך ועמד ע"ד מצד אחר נראה דעתו דגם הוא מסכים לזה כדעת הרא"ש דאם התנה בפי' דאף אם לא תלד לא ישא אחרת דמקרי מתנה עמש"ב גם ה' חק"ל שם פלפל בתשו' הרא"ש הלזו והעלה כס' מוהרש"ך דאם פירש דאף אם שהתה עשר שנים ולא ילדה דלא ישא אחרת דהוא מתנה עמש"ב וסיים וכתב דאם התנה דאם תפול לפני יבם שתחלץ ולא תייבם דחשוב מתנה עמש"ב יעו"ש ואנכי לא ידעתי מה יענו למ"ש בחידו' לקמא דאם התנה שלא תזקק ליבום דלא חשיב מתנה עמש"ב. ובשלמא על מוהרש"ך ויתר הפוס' אין להקשות כן בעבור כי לא ראו מ"ש הרא"ש בחידו' לקמא דבימיהם לא נדפסה שיטה מקובצת לקמא אכן על החק"ל דהמציא לנו המציאה הזאת יש להפליא איך העלה כזאת ולא נרגש דאם נאמר כן ה"ן נסתר מחמתו הרא"ש ז"ל. איך שיהיה לא נוכל להכחיש דדעת הרא"ש הוא שיכול להתנות בפירוש ע"מ שלא תזקק ליבום ואע"ג דהפוס' הנז' כתבו בדעתו דכל שפירש בפירוש אע"ג דלאו ודאי קעקר מקרי מתנה עמש"כ לדידי חזי לי לפי קוצר דעתי דאין לעזב מה שכתב בפירוש ממה שדקדקו הפוס' מדבריו ונשאר לנו ס' הרא"ש בדוכתה. מה גם דמצינו למוהר"ם רבו הו"ד בתשו' דשייכי לס' נשים סי' כ"ט שכתב דההיא דנפלה לפני מו"ש דאם התנה בפירוש דמהני וכמ"ש ג"ך התה"ד משמו בסי' רכ"ג וע' מוצל מאש ד"ת סי' ל"א.

(ה) ואחרי הודיע אלקים אותנו את כל זאת איכא הכא ס"ס להתיר להתנות לעקר הקידו' אם ח"ו תפול לפני יבם והוא זה ספק אם הלכה כהרא"ש ומוהר"ם דסברי דאם התנה בפירוש בעת הקידו' ע"מ שלא תזקק ליבום דתנאו קיים ודלא כהתה"ד דפקפק בזה דהוי מתנה עמש"ב ואת"ל דהלכתא אזלא כפקפוקו של התה"ד דלמא הלכה כהאומרים דגם התה"ד לא אמרו אלא כשהתנה ע"מ שלא תזקק ליבום דהקידושין הוו קידושין גמורים דאז הוי מתנה עמש"ב אבל אם מתנה באופן שאם תפול לפני יבם דהקידו' לא יהיו קידושין מעיקרא דנעקרו הקידושין למפרע גם התה"ד מודה דתנאו קיים ופטורה מחליצה או יבום ומתהפך שפיר ודוק.

(ו) איברא דחזה הוית להג' שיבת ציון בסי' ע"א דהביא תשובה אחת לה' מוהר"א פלמקלב בע"ס תשובה מאהבה שהתיר לעשות תנאי בנישואין באח משומד ע"י ס"ס והוא כתב עליו וז"ל דהיכא דאנו באין להשיאה לכתחילה בקידו' ע"ת שאם ימות הבעל בלי זש"ק תהיה מותרת מטעם ס"ס אין לנו לעשות ס"ס לכתחילה וכן מבואר בכללי ס"ס להפר"ח בכלל ח"י דאי ליכא גבן אלא חדא ספקא לא עבדינן תרי ספקי בידים וכו' עי"ד ואנן בדידן כפי מה שראיתי בהעברה בעלמא בדברי הפוס' אנא קחזינא דכלל זה רבו החולקים ע' יד דוד די בוטון "ו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס אות י' שד"ח מ"ע הסמך אות ל"א שם משמעון הנד"מ בחידו' רב אחאי ר' חיים מנשה ז"ל מד"ח ואילך שהאריכו בזה וכעת אין לי פנאי לעיין בדבריהם. מה גם היכא דהס"ס הוא על ידי פלוגתא דרבוואתא דסברי מימר דבכי הא עבדינן וכיעו' בדבריהם דרבנן הנ"ל עוד בה דלדידי חזי לי דאינו ענין לנ"ד הך כללא. ואחר גלגול מחילות מה' שיבת ציון נלע"ד דבר זר לדמות ענין זה לזה. ראש המדברים בזה אשר ממנו נוסד הך כללא הוא הקדוש מוהרשד"ם זלה"ה בחיו"ד סי' מ"ז דהתם קאי עמ"ש מור"ם ביו"ד סי' נ"ז דספק דרוסה אסור למכרה לגוי דשמא ימכרנה לישראל וגם דאיכא ס"ס וכתב הרב וז"ל בכל ס"ס יש לנו להקל כההיא דפ"פ שכשהדבר ביד האדם הוי ס"ס ואתה בא לאסר אותו לא תאסר אבל ספק דרוסה כשהוא בידו אסור ואתה בא להתיר לכתחילה מטעם שמא כי הא ודאי אין להתיר א"ד וכונתו מבוארת דהא דשרינן בס"ס היינו דכשבא לפנינו כבר ושני ספקות ערוכים כגון ההיא דפ"פ דבעבורם האשה מותרת ואתה בא לאסר לא תאסר. משא"כ בספק דרוסה דעתה הוא באיסורה ואתה רוצה להתיר על ידי שימכרנה לגוי דאינו ודאי שימכרנה לישראל אלא מספק והספק הזה לא נולד עדיין ואתה בא לעשותו זה מקרי ס"ס הנעשה בידים. משא"כ בנ"ד דאנן קיימינן דבשעה שאנחנו עושין המעשים שמהם יצא ההיתר לאחר זמן אין כאן כעת שום איסור כי עדיין לא נשאת ולא נפלה קמי יבם וכ' מה שאנחנו עושין פה היום אין כאן שום התרת איסור ע"י המעשים הלה ואיפשר שלא יצטרכו רק למחר כשיבא הענין שתפול לפני היבם. ואז הספקות כבר עשויין לפנינו שעל ידם אנחנו מתירין מה זה ענין לספק הנעשה בידים ואנכי הדל לא זכיתי לירד לסוף דעתו של הג' שיבת ציון ז"ל וכפי כל האמור זכינו לדין דגם לגבי יבם מהני הך תנאה דעקירת הקידוש' למפרע ושפיר נפטרת בלא גט ובלי חליצה וכדבריהם דרבנן.

(ז) לא נשאר רק התיקון הצריך להתנות כן בשעת הקידו' ובשעת ביאה כי באמת בדור הזה קשה לעשות כן הן מצד הבושה ולעג השאננים. וגם שלא ימצאו שמה אנשים הגונים היודעים משפטי התנאים ככל חוקותיו וככל משפטיו ועל זה אתו רבנן ובצרי חדא והספיק להם בתנאי בשעת הקידושין לחוד ע"פ הטעמים הנאמרים באמת בדבריהם הנחמדים ונזכירם בקיצור. א' שהתנאי הוא לטובת האשה. ב' שהוא דבר שאינו של ממון ואיכא ס' הרשב"א והר"ן בפ' המדיר דאין מחילת התנאי וביטולו מועילים בדבר שבממון ומה שדחו בסו"ד דכיון דהרשב"א ס"ל דאין הטעם משום אחולי איפשר דמודה הרשב"א דגם בתנאי של ממון איכא למיחש להכי כבר כתבנו לעיל דהרשב"א קאי הרי"ף ודוק). ג' דמקפיד על קייום התנאי. ד' דאינו ודאי שיהיה בב"ז. ה' אין התנאי הזה יכול לבא לידי פייוס. ו' דאחר כמה הכרזות והודעות אין הדעת סובל שתמחל התנאי. ז' שהוא ע"י שבועה שישביעו לחתן ולכלה בשעת הקידושין שלא יבטלו התנאים לעולם וכולם נכוחים למבין ובנויים על אדני האמת ובראייות נכוחות רק מה שהכניסו בדבריהם בטעם השביעי מבעל שנשתמד לא ידעתי הבינהו דלא מצינו בזה שום סייעתא דלס' כל הפוס' קידושיו קידושין גמורים וכמו שפסק מרן בסי' מ"ד ואין כאן רק סברת מוהר"י קצבי ותמיהה דלא עצר כח להתיר בלי גט. ומה זאת סיעתא דלדידן הרי הוא ככל אדם דעלמא ודי לנו שאר הטעמים. ועוד האריכו בשאר הספקות ופשוטותיהן.

(ח) אך רגע אדבר במה שחששו על הבנים והעלו שראויים המה לבא בקהל ה' והביאו משם ה' פרי הארץ ח"א סי' ב' שראויים להיות כ"ג והחזיקו דבריו מהג"א פ"ק דכתובות משם הרשב"א דאדם שהוא נשוי אשה ויש לו בנים ממנה ושוב נמצא שלא היו בקדו' שוה פרוטה דראויים הבנים להיות כ"ג ובאמת הוא ראי"ה מהימנא. האמנם זאת מצאתי להרב המאירי בפסקיו ספ"ק דיבמות דט"ו מהספר שכתב וז"ל אם התנה בהדייא ע"מ שלא תזקק ליבום וחליצה אינו כלום אלא שהם מפרשים שהוא כאילו התנה ע"מ שאין אחיך משומד. אף בזו לא הועלנו שא"כ אם יש לה בנים מיהא אתה צ"ל שאינם בני נשואה וכו' עי"ד דנראה דזהו פגם לבנים שע"י התנאי כל שלא נתקיים התנאי והקדושין נעקרו מעיקרא הוא פגם לבנים שאינם בני נשואה שלא כדעת ה' פרי הארץ ומצינו גדול ששמש בסברא זו הוא הקדוש הרשב"א ז"ל.

(ט) ואשר עם לבבי אשיחה כי טרחכם וריבכם היו עלי לטורח ובלא הועיל כי לא באתם עד עתה אל המנוחה שכל הפלפול ומסקנת ההלכה דמהני תנאי כעת הוא לריק כי לא נסדר הסדר הראוי לעשות כי זהו העיקר. והנה אמת שבמכתב שקבלנו אשר ערכתם לכל רבני הגולה כתבתם כי כאשר יסכימו לדעתם אזי תערכו סדר המערכה שפ"ר התיקונים בכל משפטי התנאים. אך לדידי חזי לי כי לא זה הדרך והמתחיל במצוה אומרים לו גמור. לכן אתהלך בתום לבבי בקרב ביתי ולמעני למעני אעשה ואכתב הסדר כפי מה שנלע"ד ואם טוב בעיניכם תסכימו עמדי ואם תרצו להאריך או לקצר או להחליף אקבל האמת ממי שאמרו וזה החלי בס"ד. צריך לכתב בכתובה בנוסח זה. החתן הנז' בשעה שקדש להכלה הנז"ל בפני העדים עשה תנאים עם הכלה הנ"ל תנאים גמו' כתנאי ב"ג וב"ר בתנאי קודם למעשה שמקדש להכלה הנז' ע"פ התנאים האלה ועי"כ נתפייסה הכלה הנז' שאם יתקיימו התנאים יהיו הקדושין חלין ואם לא יתקיימו אפי' אחד מהם יהיו הקדוש' בטלין ומבוטלין ולא יהיו חלין כלל ומעות הקדושין יהיו מתנה גמורה. וכך אמר החתן הנז' להכלה הנז' בפני עדים הח"מ אם היה תהיה הדבר שבהמשך הימים אצטרך לשום לדרך פעמי אקח רשות מהכלה בעד זמן המוגבל ואתחייב לכתב לה ממקום תחנותי איה מקומי ואם יתארך זמן הרשות לשאל עוד בכתב פעם אחרת. אך אם אתמהמה שם בלי רשותה יותר מזמן המוגבל בינינו. או אם יהיה האופן שיהיה בינינו דין ודברים ותתבע אותי לדין לפני בדה"ץ ויחייבו אותי ב"ד באיזה דבר ולא אובה ולא אשמע לקבל עלי את הדין או אברח ולא יהיה נודע מקום תחנותי אזי לא יהיו הקדושין חלין ויהיו בטלין מעיקרא ולא תצטרך לגט. גם אם אזכה שיהיה לי זש"ק בשעת מיתה יהיו הקדושין חלין אך אם יארע שאמות בלי זש"ק ח"ו לא יהיו הקדוש' חלין ולא תצטרך ליבום או לחליצה גם הנישואין הללו הם ע"ד שאהיה בריא וחזק אך אם יקרה מקרה בלתי טהור שאו נהייתי ונחלתי בחולי דבקיי או שאני חולה מקודם ולא נודע לה עד עתה או כיו"ב באופן שא"א לדור עמה אזי לא יהיו הקדושין חלין והמעות שאני נותן לה בתורת קדושין לא יהיו אלא מתנה בעלמא ולא תצטרך גט. וכשתבא האשה לפני בדה"ץ לדרש זכותה אזי הב"ד יחקרו הדבר הדק היטב ואם ימצאו שהצדק עם האשה יעשו כל מה שבכחם להמציא לה ג"פ ממנו או חליצה מהיבם ואם לא תעלה בידם יתירו אותה לעלמא בלי ג"פ וחליצה. ועכ"פ תטול ותגבה כתובתיך ותוספת כתובה במשלם עספ"א ולא יהיה ליכי שום גירעון כח מחמת התנאי לענין הכתובה והתוספת. ובפנינו עדים הח"מ נשבעו החתן והכלה הנ"ל ע"ד המב"ה וע"ד הנב"א ועד"ר שלא יוכלו ולא יורשו לבטל שום אחד מהתנאים הללו בשו"ז שבעו' ולא למחל אפילו אחד מהם או מקצתו אלה הם הדברים שצריכין להכתב בכתובה.

ובשעת הקידושין יאמר החתן לכלה. על פי כל התנאים הכתובים בכתובה שיתקיימו הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדמו"י ואם לא יתקיימו התנאים הנ"ז או אפילו אחד מהם ואפילו מקצתו אזי הקידושין יהיו בטלין ולא יהיו חלין כלל ולא תצטרך גט ממני ולא חליצה ומעות הקידושין יהיו מתנה וכל הבעילות שאבעל אותך יהיו על דעת זה. וכבר חשבתי דרכי לעשות באופן אחר ולומר לה הרי את מקו"ל וכו' על מנת שיתקיימו כל התנאים הכתובים בכתובה ואם לא יתקיימו וכו'. אך מאנה לנגוע נפשי בקצה הזה כיון דהוי מעשה קודם לתנאי ואע"ג דכבר פסק מרן בסי' ל"ח ס"ה דבאומר על מנת א"ץ לכפילת תנאי ולא להקדים תנאי למעשה שכן הסכימו הגאונים וכתב ה"ה שקבלתם תכריע וכתב הרב"י דכן דעת הרי"ף ור' האיי אולם מי יצילנו מיד המלכים האדירים הרא"ש ור"ח ור"י ור"ת והר"ן דלא סל"ה והם אמרו דאפי' בע"מ צריך להיות בתנאי כל משפטי התנאים וכמו שהתלונן בזה ה' תורת חסד בסי' ק' דאחר שדבר זה תלוי במחלוקת לא הי"ל לסתם דבריו בדבר שהוא מחלוקת ואע"ג דאיכא הכא טיבותא אחריתי דכל שכתוב בשטר שהתנאים נעשו כתנאי ב"ג וב"ר לא בעינן משפטי התנאים וכמ"ש בהגהמ"י פ"ו ופסקו מור"ם בהגה ס' וע' יד"א בהגה"ט סק"ב שהביא שכ"כ הרא"ש בתשובה וכמעט שדין זה מוסכם וכמ"ש ה' תו"ח שם מ"מ גם בזה למוהר"ם פדוואה והובא בכנה"ג הגה"ט סק"ב וכ"כ בח"מ דאפי' לפי סברא זו תנאי קודם למעשה בעינן באופן דאין דרך סלולה לפנינו ומחוורתא כדאמרן מעיקרא.

אסופא דמילתא אני אברך חזקו ויאמץ לבבכם על אשר שמתם לב להציל בנות ישראל מן השבי ומן התקלה ואל שדי יתן לכם אומץ ובריאות לבא עד קצו של דבר זהו מנחת עני הקריב את קרבנו. ממה שהשם חננו. ואשר יבחר בו יקריב אליו לרצונו. נאם העבד המתפלל אל קונו. ירפאהו מחלייו וישיבהו על כנו. להגות בתורתו ולחדש חידושים תמלא בטנו והוא הצעיר דוד ב' אברהם פיפאנו סט"ו.

ולמודעי אני צריך כי בחודש זיו דהאי שתא קבלתי מכתב ארוך מחו"ר קושטא יע"א תשובה על הערותי ועגמה נפשי כי הייתי רוצה להשיב כי לא שבעתי נחת מתשובותיהם ועדיין לא איפרקא מחולשה אך מה אעשה שגברה עלי החולשה ולא אוכל עשוהו מה גם דלענין הדין אשר לפנינו גם אני הדל הסכמתי עמהם ולא נצרכה אלא לפלפולא בעניינים דמבחוץ. אך זאת אגיד כי ישבו בסת"ר עליון הס"ס שעשיתי באות ה' בעבור כי העתיקו דברי הרא"ש שהובאו בא"ז לקמא ואיננו כמו שכתב החק"ל משמו וז"ל הרא"ש שם וכן יבמה שנפלה לפני מו"ש מין האירוסין דאם היתה רוצה להתנות בשעת האירוסין שאם ימות קודם שישאנה שיהיו הקידושין בטלים כדי שלא תפול לפני אחיו מומר לא היה הבעל מעכב ע"ז ולכך סמכינן כאילו התנה ע"כ ובודאי דשנין דא מן דא תנאי שיהיו הקדושין בטלים מאילו התנה ע"מ שלא תזקק ליבום שכתב ה' חק"ל משמו והם הליצו בעד החק"ל דדעתו בתחילת דבריו דתנאי זה הוי כאלו התנה ע"מ שלא תזקק ליבום דלס' הרב"י כדעת התה"ד דא ודא חדא היא אך שוב בתר הכי שהחק"ל פלפל בחכמה דרב המרחק בין תנאי שיהיו הקדושין בטלים לתנאי שלא תזקק ליבום אז מודה הרא"ש דתנאי שלא תזקק ליבום לא מהני דהוי מעמש"ב ועפ"ז נפל פתא בבירא הס"ס שעשינו את"ד בקיצור נמרץ ובזה גם אני מודה להם דהאמת יורה דרכו ותכל תלונותי על ה' חק"ל דסות"ר את עצמו ומה אעשה שאין ס' א"ז עמדי וסמכתי על מ"ש ה' חק"ל משמו וה' יצילנו משגיאות.

אמר המגיה דש"ן באמת דבר גדול עשו רבני קושטא לתקן קדושין על תנאי אבל זהו תקנה על להבא (ולדאבוננו גם התכנית הזאת עדיין לא הוצא לפועל) אבל מה הועילו חכמים בתקנתם על כמה אלפים ורבבות נשים עגונות שהן עתה במצב מעציב ומאדיב אשר נשארו בעירום ובחוסר כל, והתוצאות הן נוראות ואיומות. שבתוך העגונות האלה יש פרוצות וצנועות, הפרוצות יש מהן שמתנצרות ויש מהן שתצאנה לתרבות רעה ומפקירות עצמן לכל והצנועות או סובלות חיי צער או מאבדות עצמן לדעת ושאלה זאת המנסרת בעולמה של היהדות זה כמה שנים לא נפתרה לגמרי עם קידושין על תנאי. ובאמת אם נחדור לתוך הרוח ועומק תורתנו הקדושה נוכיח לדעת שהיא תורת חיים, וחי בהם ולא שימות בהם והנה עינינו רואים ביסודו של התלמוד ההתקדמות והסתגלות לתנאי החיים המתחלפים והמשתנים. יש בתלמוד כמה וכמה רעיונות פרוגריסיביים ואפילו נטיה לריפורמה. ובפרט בענין עיגונא שהקלו אפי' בעד אחד ועד מפי עד ואפי' עבד ושפחה וגוי מסיח לפי תומו וכו' ובכמה ענינים עשו הפקעת קידושין מטעם דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש. משום תקנת פרוצות וצנועות:

בכתובות ד' ג' ע"א. משום הוא עשה שלא כהוגן וכו':

ביבמות ד' ק"י ע"א, וכן בכמה מקומות בתלמוד יעו' ב"ב ד' מ"ח. יבמות ד' צ' גטין ד' ל"ג וד' ע"ג. יש מהן בגט בטל ויש מהן בלי שום גט. וכמה ענינים מאלו נקטו הפוס' להלכה. וכן משום הוראת שעה שמעון בן שטח תלה שמונים נשים באשקלון ויעו' בש"ע ח"מ סי' ב' וכן מצינו בתלמוד שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה אפי' בקום ועשה ובפרט כשיש פנים וטעם לדבר יעוין ביבמות ד' פ"ט. תוס' ב"מ ד"כ ד"ה שובר ב"ב דמ"ח ב' והתוס' שם, וכן בתוס' יבמות ד' ק"י ד"ה לפיכך. וכל הנימוקים הנ"ל יש בנידון שלפנינו משום תקנת פרוצות וצנועות:

כבר ביארנו למעלה. משום הוא עשה שלא כהוגן:

האם יש יותר עשו שלא כהוגן מאלו האנשים אשר בורחים לערים רחוקות ועוזבים את נשיהם עגונות כל ימיהם בלי שום אמצעיים לפרנס את עצמם והם משביעים את יצרם וחובקים נשים נכריות וכן משום הוראת שעה:

האם יש יותר זמן פרוץ מזמן הנוכחי ובפרט איזה בעלים אשר מנצלים עם הדת ודורשים סכומים עצומים כדי לגרש את נשותיהם או לחלוץ ליבמותיהם האם יש חילול הדת יותר מזה? וידעתי כי כמה פוס' ראשונים ואחרונים בנו כמה חילוקים וחילוקי חילוקים בכל הענינים של התלמוד הנ"ל ואיני רוצה להאריך אך זאת אני רוצה להדגיש:

כי אילו היו חכמי התלמוד בזמן הזה בודאי שהיו מתקנים כמה תקנות כדי להתיר מכבלי העיגון אלו האלפים ורבבות נשים האומללות ומה שלא תקנו בזמנם הוא מפני שהמצב לא היה כ"כ נורא כמו מצבנו היום. שבעקב המלחמות הגדולות. התחלפות גדולה באה בעולם. והפריצות והאכזריות הכו שורש בלב האנושיות. אין רחמנות] ואין מוסר ואנושיות לכן רבותי רבני א"י והגולה! די לכם לשבת מנגד בשויון נפש ובאדישות אחריות וחובה גדולה מכבידה עלינו במומינטיס המעציבים האלו עליכם להתאסף איזה רבנים מכל הארצות במרכז אחד לטכס עצה ולתקן תקנות כדי להרים המכשול הזה מקרב עמנו. ואינו דבר שכלי מ"ש הפוס' כי דוקא חכמי התלמוד כמו רבי אמי ור"א הם בני סמכא לתקן תקנות כאלו ולא אחרים כי אדרבא יפתח בדורו כשמואל בדורו ועוד כי עינינו רואות כי האנושיות מתפתחת בכל יום. ואם הענין החשוב הזה יעלה בידינו לעשות אז לא רק שנמחה את הדמעות המרות של הנשים הצועקות ובוכות האלו כי אם גם כן נסתום פיות המדברות גדולות נגד תורתנו הקדושה כי כמה וכמה יהודים ואינם יהודים מדברים ובצדק:

הזאת היא התורה שאומרים עליה שהיא תורת חיים וצדק ויושר וכו' ובכן עלינו להשתדל בכל מאמצי כחנו לשים קץ לדברים האל ולהעמיד הדת על תלה להחזיר עטרת התורה על יושנה ולשים אתה באתו גובה הראוי לה ואז נקדש שם שמים ברבים.

ת' ו' ש' ל' ב' ע'

סוף הספר

תוכן העניינים

נושא האפוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה