נושא האפוד· רבי דוד פיפאנו
סימן כה
אדר ב' התרפ"א עיגונא
במותב תלתא כחדא הוינא נחנא ב"ד דח"ל כד אתא קדמנא ישראל מ' הכהן ואחר האייום כדחזי לפו"ד קם ע"ר והעיד בתוע"ג וכה"ד אין איסטאנדו אין לה גירה סירקה ליסקוייץ איסטאבאמוס קון נסים ב' יצחק די סופיאה אי קואנדו איל אינימיגו מוס חארבו פואירטי- מינטי מוס פואימוס אי מוס איספארטימוס אה לה מאנייאנה לייו לי דימאנדי אה ייוריי פור נסים לוקי איס די איל איל בולגאר מי ריספונדייו קי נסים אי דוס בו בולגאריקוס פואירון מאטאדוס די און שאראפניל דיספואיס די טיימפו בינו און בולגאריקו קורטאדו איל בראסו אי איל מי דימאנדו קואלטוס גידייוס קידאטיש אין לה רוטה? לי ריספונדי קי לייו סולו קידי אי לוס אוטרוס פואירון קאטיבוס. מי דישו קי אה איל קואנדו לי דיירון אין איל בראסו בידו קי לו מאטארון אה נסים אי אוטרוס דוס בולגאריס איל ב"ד דימאנדו אה איל עד סי אקאצזו דישו איל בולגאריקו קי לוס אינטירארון ריספונדייו קי איל אי איל בולגאר דיספואיס די טיימפו פואירון אה איל לוגאר אי נון טופארון אה דינגונו פה סופיאה ט' אדר א' התרפ"א. פ. דיין פ. דיין פ. דיין
תשובה דברי העד (א) בשם הגוי הראשון יעלו בתהו יען כי העדות בא ע"י שאלה ששאל ממנו היאודי פור נסים לוקי איס די איל? שר"ל על נסים מה יש ממנו וה"ז כההיא דכתב הרשב"א במיוחסות סי' קכ"ח דכששאלו לגוי מה יש מפ' היכן פ' או אתה יודע מה נעשה מפ' והגוי השיב מה דאינו נאמן וכ"כ הריב"ש בס' שע"ז וז"ל כל זמן שלא שאל אותו מתחילה מה אתה יודע מפ' אין זה מתכוין להעיד עכ"ל מבואר דכששאלו כן והשיב מת הוי כמתכוין להעיד ואע"ג דנמצא בפוסקי' דכל שיש להסב השאלה דאין כונתו לשאל על האיש אם חי אם מת אזלינן לקולא וכמ"ש בסה"ק אבני האפד סי' טו"ב ס"ק קמ"ח וקמ"ט מ"מ בנדון זה דשניהם הולכים בקרב וברחו אלה מפה ואלה מפה ואח"ך שאל היאודי מהגוי על גופו של הנעלם בלשון זה מנסים מה היה ממנו. אין כאן אופן להסב השאלה על אופן אחר רק אם חי אם מת ואין לך שאלה גדולה מזו ונפק מדין מסל"ת כנ"ל ברור.
ולכן (ב) נשים פנינו על העדות מפי הגוי השני כי עדותו לא בא ע"י שאלה רק הוא מעצמו שאל מהיוהדי המעיד כמה יאודים נשארו במחנה החייל במפלגה והוא השיב כי אני נשארתי לבדי ואחרים נשבו ואז אמר הגוי כי כשהכוהו האובים על זרועו ראה שהרגו לנסים ושני בולגאריס אחרים באופן שמעצמו הגיד ההריגה מבלי שאלה על האיש הזה ובקשר דברים ה"ז מסל"ת גמור אך מה שיש להסתפק הוא ב' ספקות האחד דהגוי לא הזכיר לא שם אביו ולא שם עירו כי אים שמו דוקא ואנן שלשתן בעינן וכנודע. הב' דבמלחמה בעינן קברתיו וכמ"ש מרן בס' טו"ב סל"ג וז"ל ע"א אומר שמת במלחמה או במפולת או שטבע בים הגדול. ומת וכו' אם אמר קברתיו נאמן ותנשא על פיו ואם לא אמר קברתיו תנשא ואם נשאת לא תצא ובנ"ד מלבד שלא אמר קברתיו אדרבא ע"פ שאלת הב"ד נתברר שאינם יודעים אם נקבר וא"כ ה"ז לא תנשא לכתחילה. והנה הספק הראשון נקל לפושטו יען מתוך דבריהם ניכר דכל נסים הידוע להם קאמר דאל"ה הי"לל שהרגו ליאודי אחד וב' בולגארים וכל שמכיר שמו ומדברים ביניהם וידוע על מי מדברים אע"פ שלא הזכיר שם אביו ושם עירו מהני ומעלי וכמ"ש ה' באה"מ בסי' ס"ב מדנ"ה ע"ב ואילך וה"ד בסה"ק אות רכ"ד ועמ"ש באות רי"ד ולא נשאר מקום ספק בזה.
ומעתה אלכה נא אל הספק הב' (ג) שהעד לא אמר קברתיו וכפי פסק מרן ה"ז לא תנשא. ואומר דבסוג זה יש כמה מחלוקייות בפוס' מחזה מול מול מחזה דמישך שייכי בנ"ד. ויצא הראשון דסברא זו דצריך קברתיו במלחמה היא ס' הרי"ף והרז"ה והרמב"ם והראש ומר"ן. ולעומתם איכא הראב"ד והרמב"ן והרשב"א וריא"ז והריב"ש ושכן דעת רוב האחרונים כמ"ש הריב"ש בסי' שע"ז וכן דעת הרב המאירי דאפי' בים ובמלח' לא בעינן קברתיו. גם את השני שכתב המרדכי בהאשה בתרא סי' פ"ט מ"ש ר' מנחם וראב"י ור' קלונימוס דסברת הלב היא דהך בעייא בע"א במלח לא שייכא בגוי דגוי אינו אומר בדדמי ושכן הסכימו הג' נתן בר"ש ור' שמחה בר שמואל וקודם לזה בסי' פ"ז גבי עובדא דפונדקית כתב המר' וא"ך למה איצטריך למימר מת וקברתיו הא אפי' במלחמה לא צריך למימר הכי ע"ש ומדברי הרדב"ז בחדשות ח"א סי' רצ"ד הראה דרצה לצרף בזה סברת הגהמ"יי פ"ג מה' גירושין להקל י"ש ובסה"ק אבני האפד סי' טו"ב אות שכ"ד הנה הבאתי דהרמב"ם והרשב"א והריטב"א ונ"י וה"ה והר"ן והריב"ש ותה"ד ומוהרי"ו ומרן פליגי אהך חילוקא וס"ל דאין חילוק בין ישראל לגוי אך מוהרח"ש והרדב"ז והגו"ר קיימי בסברת הפוס' הנז' דבגוי לא חיישי' בדדמי וע' במוהרא"ש בתשו' ס' ל' שכתב דמוהריב"ל צרפו לסניף וסניף טוב הוא וכ"ן דעת ה' משפטי שמואל בסו"סי כ"ז ומוהר"א אלפאנדארי ז"ל בתשו' סי' א' ד"ג ע"א עמד בזה והביא משם רי"ו והרמ"ה דלא חילקו בין גוי לישראל וצבי איהו ודקדק מדברי הרמב"ן והראב"ד והרא"ש והסמ"ג והטור דסל"ה י"ש וכ"ד מוהראנ"ח ח"א ס"ז ע"ד דקי"ח ע"א וה' בני דוד בקונ' עיגונא סי' קמ"ז כתב שדעת מוהרימ"ט בחאה"ע סי' כ"ד להקל אך בח"א סי' ח' וי"ג העלה להחמיר נמצא דהגם דאיכא פוסקים גדולים ועצומים דס"ל להקל כל קבל דנא איכא פוסקים מפורסמים להחמיר ומ"מ מידי פלוגתא ל"ן. וחזינא להג' שער אשר בחאה"ע סו"סי ה' דמ"א ע"ד דצרף להתיר בלי קברתיו סברא זו דבגמל"ת ל"ב קברתיו כאילו היא הלכה פסוקה ולא עלה על שפתיו דבמחלוקת הוא שנוי הגם דעיניו ראה בס' בני דוד שרמז המחלוקת וע"ע לה' ראש משביר ח"א דל"ו ע"א דלא הביא ס' החולקים. ועד השלשה לא בא מה שחילקו ה"ה והר"ן דבמזכירו בשמו או מכירו א"ץ קברתיו והגם דחלקו עליהם ע' יד"א הגב"י ס"ק רנ"א ואפי' לס' האומרים דבמזכיר שמו סגי בלי קברתיו נחלקו הפוס' אי הוי דוקא ביבשה אבל במלחמה אפי' לדידהו לא סגי בלי קברתיו והיא סברת המבי"ט ומוהרימ"ט וכ"כ ה' בני משה שלטון בדמ"ג ע"א גם זה מידי פלוגתא ל"ן וכמ"ש היד"א שם ס"ק גר"ן. באופן דאיכא הכא בנ"ד תלתא ספקי להתיר ע' שביתת יו"ט סי' א' דהתיר בכה"ג מטעם ס"ס ואחר האחרון אני בא ה' עבודת השם באה"ע סי' יו"ד מדפ"ו ע"ד ואילך שהתיר ג"ך מס"ס ושנר' לה' שם משמעון בחאה"ע סי' ח' דמ"ו דגם הוא עשה ס"ס זה עי"ש וגם אתה תדין לנ"ד.
ותו איכא (ד) דהכא אינו ענין מלחמה דבעינן קברתיו להציל מחששות דזמנין דמחו ליה בגירא או ברומחא והוא הפליט כיון דהריגת הנעלם הזה לא היה בשעת מלחמה כי אם אח"ך כשנשבו וכתב מוהרח"ש ז"ל בתשו' סי' ל' דע"כ לא בעינן במלחמה שיאמר קברתיו כי אם היכא דאיכא מלחמה דמתקוממים אלו על אלו אבל היכא דשבאום ולקחום לעבדים והם כבושים ומסורים בידם לעשות בהם מה שירצו מבלי שום מונע ודאי שאם עלה בדעתם להרגם שהרגום כהרף איש אחד ולא שייך בזה מלחמה ולא בעינן קברתיו ע"ש ורמזו ה' בני דוד בקו"ע סי' קצ"ג.
אולם אחת היא דקיימא באפין (ה) ודוחה בכח העדות הב' הזה אשר עליו הוא סמיכתנו והוא דהגוי המספר לישראל שראה שהרגו לנסים נראה מדבריו דאף הוא היה בכלל השבויים וכשהכוהו על זרועו ראה שהרגו לנסים וב' גויים וא"כ הוא היה ג"ך בתוך ההפכה והיה בהול להמלט על נפשו ואין דעתו יפה לראות ולהשגיח אם נהרג הנעלם ואיכא הכא מחלוקת רבתי בין שני שרי צבאות ישראל מרן מוהריק"א. ז"ל וה' המביט' ז"ל כאשר בא המחלו' הזה בתשו' מרן לס' נשים בחלק מים שאל"ש ואחריהם כל ישרי לב דור אחר דור דמרן וסי' ז"ל דכל שהעד בתוך ההפכה לא סמכינן על עדותו לא להקל ולא להחמיר וה' המביט וסיע' ס"ל דליכא למיחש לזה והעדות אמיץ וחזק להשען עליו ויעו' ביד"א הגה"ט ס"ק תרס"ד וכבר בא חכם מופלא בדורנו ה' מוהר"ש מנשה ז"ל בתשובה כי באה בס' צל הכסף ח"ב סי' ד' ונדפסה ג"ך בספרו שם משמעון סי' א' אסף וקבץ וערך ס' הפוס' מערכה מול מערכה הללו אוסרין והללו מתירין לך נא ראה וכיון דבפלוגתא מתנייא ואיכא הכא איסור ערוה מה"ת מאחר דאין שום עדות על מיתתו לס' האומרים דעדות זה לא מהני והרי הוא בחזקת א"א וכמ"ש התה"ד בפו"כ סי' לק"ט דכיון דלא הכשירו חכמים עדות מל"ת בלי שאלה א"כ הדרינן לכלל דאורייתא וכו' מי הוא זה שיוכל לסמך על המתירין והעדות חלף הלך ויהי לאין.
האמנם בטרם אקרב להציל נ"ד ממחלוקת זה אעלה ואגידה מה שלא זכיתי להבין דברי הראשונים הנז' הפוס' המבטלים העדות מפני הפחד. ראשונה יצע מה שראיתי לה' בני משה סי' י"ז דע"ב דמביא ראיה לדינו וכתב וז"ל הרי אמרינן (בגמרא דקט"ו ע"א) אמרה נפלה עלינו לסטים הוא מת ואני נצולתי נאמנת ואמרה דה"ט דאשה כלי זיינה עליה משמע הא איניש אחרינא לא מהימן אע"פ שהוא מלחמה קטנה דחיישינן לבדדמי דהוא ירא שלא יהרגוהו ע"כ. ואה"מר איני רואה שום ראיה משם דהתם באשתו אמרו דלא מהימנא אם לא מטעם זה משום דבעלמא גם בלתי מלחמה היא צריכה לומר מת וקברתיו ובלא"ה לא מהימנא משום דאומרת בדדמי' ואפי' לס' האומ' דע"א ג"ך בעלמא אינו נאמן בלי אמירת וקברתיו לדידהו באשה אינה נאמנת אפי' באמירת קברתיו ולכן אמרו דאשה כלי זיינה עליה והיא ממתנת ורואה היטב אבל בעד דעלמא דלכ"ע כשאומר קברתיו נאמן ולרוב הפוס' אפי' בלא קברתיו אה"ן דנאמן אפילו דאיכא יראה וזיכני ה' ומצאתי כן מפורש להה"ג מוהריב"ל ז"ל ח"א סי' ב' שכ"כ בהרחבה לך קחנו משם ונראה דנעלם דבר מה' בני משה ז"ל אך אתכריית רוחי בראותי אחר זאת למוהראנ"ח ז"ל ב"א סי' ע"ד דקאי בסברא זאת דכל שהעד ירא לנפשו בן יפגעו בו הרודפים אין עדותו עדות והביא ראיה מהך דינא דנפלו עלינו לסטים וכתב ואין לחלק ולומר דדוקא גבי אשה שמת בעלה האומרת כן אמרינן הכי דגריעא טפי דאפילו אמרה קברתיו לא מהימנא לדברי הרמב"ם אבל גבי ע"א לא דכל דחיישינן לבדדמי לא שנה בין ע"א לאשה וכו' י"ש והן הנה דברי מוהריב"ל ז"ל והוא דחאו בב' ידים ולא עלה על שפתיו כי רב גדול חילק כן הן אמת דאח"ך דחה ראיה זו. בסגנון אחר אך אכתי לא איפרק מחולשה דגם הדברים הללו יצאו מפי צדיק מוהריב"ל ז"ל והוא פלואי ושוב אחר החפוש ראיתי להפמ"א בח"ב סי' א"ך שהביא משם מוהר"ם מלובלין ז"ל בסי' ח' שכתב בדברי מוהראנ"ח ונרגש עליו שנעלמו ממנו דברי מוהריב"ל וסיים דאין לחוש להני מילי דמוהר"ם מלובלין ז"ל מתרי טעמי י"ש ובס' חסד לאברהם ח"ב דמ"א ע"א.
והנני יוסיף להפליא ושפתי לא אכלא מלהגיד מאי דק"ל טובא בהך דינא לס' הפוס' דס"ל דכל שהוא בהול אין עדותו מועיל למאומה דנראה דהוא הפך ס' הראשונים. דגבי ע"א במלחמה דבעו בש"ס יבמות דקט"ו אי מהימן נחלקו הפוס' ז"ל בפסק הלכה דהרי"ף והרמב"ם ז"ל ס"ל דכדי שתוכל להנשא צריך שהעד יאמר קברתיו ואם לא אמר ה"ז לא תנשא ואם נשאת לא תצא. ולס' הראב"ד ודישרן סמיכין עלוהי א"ץ שיאמר קברתיו ואפי' בלתי אמירתה יכולה האשה שתנשא וכמבו' מחלוקת זה בטור סוס"י טו"ב והך דינא דע"א במלחמה אינו ר"ל שהוא עומד במלחמה מרחוק אלא הכונה דגם הוא מן הלוחמים וכמ"ש ההגהמ"י פי"ג מ"ה גירישין והמרדכי בהאשה בתרא והובא בב"י וז"ל וכל זה שאמרנו שאינו נאמן במלחמה כגון שהיה הולך להלחם להרג או ליהרג והיה בתוך המלחמה א"כ אין לך בהול גדול מזה שהוא בתוך המלח' וא"כ לא מבעייא לס' האומרים דנאמן אף בלא קברתיו דקשה דאיך יהיה נאמן מאחר שהוא בהול ואין לו דעת להבחין היטב אם מת אם לא אלא אפי' לס' הרמב"ם ודעי' דבעו דצ"ל קברתיו לא הוי מטעם בהלת העד רק דאינהו אזלי לשיטתייהו דגם בלי בהלה גם בעלמא היכא דמעיד מת פ' ס"ל דצריך שיאמר קברתיו ע' טור וב"י בסעיף י"ז ואף לפי סברתם מבלי אמירת קברתיו יצאת מאיסור תורה ע"פ עדות העד אלא דמטעם חומרא אמרו שלא תנשא לכתחילה. הצד השוה שבהם דכ"ע לא חיישי לבהלה ואיך הפוס' הנז' וגובה להם מרן ז"ל בתשו' חידש לנו הך מלתא דבהלה ומדבריו שם מתבאר דבטל העדות ונשארה באיסור תורה וכמ"ש בדקכ"ד והאריך לומר דאפילו נשאת תצא עש"ה ויעו' בתשובת המבי"ט שם ובדקכ"ה ע"א בדברי מרן ז"ל ודקל"ג ע"ב.
ועלה על לבי ליישב קוש' זאת דיש לחלק בין העדוייות הבאות משעה שהוא נבהל דע"כ לא כתבו הפוס' דכל שהעד הוא בהול דלא סמכי' על עדותו יען שהוא רוצה להנצל ולא חייש לראות ולהשגיח היטב במיתת אחרים כי אם דוקא בנדונם דקיימי בתוך הים דכדי לאמת שנטבע ומת צריך להשהות עליו שיעור כדי שת"ן ובכי הא חייש קצת מרבוואתא דכיון דהוא רוצה להנצל אינו שוהה כל כי האי שיעורא למר כדא"ל ולמר כדא"ל דאפי' למי שמקל עכ"ז צריך רביע שעה ואינו מתעכב כ"כ כי הוא חפץ להנצל מהצרה אבל ביבשה וכגון במלחמה כל שרואה שהאיש נהרג הגם שהוא בהול הירא לנפשו מ"מ ברגע כמימריה יכול לראות שהרגוהו ואינו צריך שום שהייה הגם שהוא רוצה להציל את עצמו בכי האי קבלו רז"ל עדותו ולא חיישי לבהלה ויש לחילוק זה סמוכים מדרבנן האוסרים הרב יו"ט ביבאש ז"ל בתשו' מרן שם בדקל"ב ע"ג כתב וז"ל בכאן אין לומר ששהה עד כדי שת"ן דאותה חצי שעה שעמדו על הספינה היו נחפזים ונבהלים להנצל ולא עמדו שם לנוח ולראות וכ"כ מוהר"ר תם בתשו' סי' קו"ם שהוא מן המחמי' כתב וז"ל ובפרט בנדון זה דאיכא למתלי טובא שאמר בדדמי דלא שהה ההרגל לראות אם מת או"ל שהרי הוא טובע שם ה' דרכי נועם בסי' ט' דס"ו ע"ד כתב וז"ל מסתמא לא אמרינן שהה עד שתן' אלא דוקא כשהעד או הגוי מל"ת אינו בתוך ההפכה אלא שעומד מחוץ לספינה ורואה טביעת זה האיש אז איפשר לו להעיד ששהה וכו' לפי שאינו טרוד ונהול על עצמו אבל כשהעד המעיד הוא בתוך ההפכה שהיה באותה ספינה שנשברה והוא היה ג"ך מהנטבעים מתוך שהוא בהול על עצמו לבקש אופן ההצלה נמנע הוא להיות פנוי ודעתו מיושבת לראות טביעת האיש הלזה ולשהות עליו בכדי שת"ן וכו' עי"ד. הרי דכולהו קיימי בים דצריך שהייה אבל ביבשה וכגון במלחמה דעל ההריגה א"ץ שהייה לא חשו לבהלה. ומוהר"א בין שאנגי ז"ל בתשו' כי באה באש דת סי' ב' כתב וז"ל לענין מאי דקאמר שטבע והוא לבדו נשאר לא שייך בדדמי רק לענין השהייה ע"כ הרי דבדבר דא"ץ זמן לראות כגון הטביעה אע"ג שהוא בהול עדותו קיים וכזאת וכזאת מצאתי לה' צמח צדק סי' ע"ה שכתב וז"ל וליכא לאיסתפוקי דלמא אמר הרוצח בדדמי דמסתמא כשהרגו היה בהול ושמא אמר בדדמי הא ליתא דמבואר הוא כל שאמר הרגתי ל"ח בדדמי אף שהוא בהול שוב אחר החיפוש ראיתי לה. חיים ושלום ח"ב סי' ב' דכ"ה ע"ד שחילק כמ"ש אני עני בסגנון אחר.
ברם חזינא לה' פני משה ח"ב סי' י"ג דהתם קאי בדירויש אחד שבא והגיד איך הוא היה בתוך הפירקאטה וקמו אנשי הספינה והרגו את שני היאודים אשר היו בתוכה ועמהם ד' תוגרמים וכו' ולכולם הרגו אותם והוא השליך עצמו אל הים ויברח וכו' והרב לא נחה דעתו בעדות זה וכתב וז"ל וכיון שכן דירויש הפליט הזה אימות מות נפלו עליו בהיותו בפירקאט כי עיניו הרואות הריגת חבריו הבאים עמו והוא היה טרוד להפיל עצמו בים להמלט על נפשו א"כ אין לך מלחמה גדולה מזו שבתוך הפירקאטה שלו וקרוב אל השכל כי בדדמי הוא דקאמר וכו' וכמלתא כדנא כי בהול היה הדירויש אין להקל וכו' ע"כ הרי דאף בהריגה דלא בעינן שהה ועינו ראה ההריגה עכ"ז חייש מר לבהלת העד גם ה' בני משה בסי' י"ז דמ"ב ע"ב כתב ומה שיש לחוש בנ"ד הוא במה שאמר שלקחום ממנו והרגום ויש לחוש שמא היה נרדף לברח שהיה ירא לשבת שם שלא יהרגוהו וכו' וכיון שהיה בורח לא הביט בהם וכשראה דברים קרובים למיתה אמר מת וכו' י"ש. גם ראיתי להיד"א בהגהב"י ס"ק תש"א שכתב משם הב"ח בתשו' סי' ע"ז וז"ל דוקא בגמל"ת שעמד מה שראה ולא היה עומד גם הוא באותה סכנה אלא שעמד שם וראה המעשה אבל במי שרצה להרגו ג"ך ויצא ונמלט פשיטא דבין בעד אחד בין בגמל"ת איכא למימר בדדמי כיון שראוהו ופצעוהו ויצא ונמלט סומך דעתו על הרוב שרובן למיתה ע"כ ואין הספר מצוי אצלי לראות הדברים בשרשן אם הביא המחלוקת הראשונים הנ"ז דאפי' דנאמר דאין לחלק בין ים ליבשה מ"מ ענין זה אינו מוסכם והרב נקטיה כהלכתא פסיקתא. וקרוב הדבר לומר דאיהו קאי בשיטת האומרים דכל שהוא בהול אין לחוש לעדותו וע' ג"ך לה' משא"מ סי' מ"ו דרע"ד. ובכן מה נענה בההיא דע"א במלחמה דנאמן מדאורייתא לכ"ע וצ"י.
והנה ה' מוהר"ש מנשה ז"ל באותה תשובה הנז' חקר חקירה לשים שלום בין האוסרים והמתי' דבנדון דידיה יודו ע"פ ד' חילוקים אשר הב' מהם מישך שייכי לנ"ד האחד שכל שהעד המעיד הוא גוי ולא ישראל אשכחן כמה מרבוואתא דס"ל דדוקא בעד ישראל הוא דיש לחוש במלחמה דיעיד בדדמי אבל גמל"ת שאין לו הנאה בעדותו אין לנו לחוש שיעיד בדדמי והביא להקת הפוס' דסל"ה ומאי דחייש מרן ודעימיה להא דבהול היינו שהמעיד היה. ישראל וכמו שיראה הרואה בההוא עובדא לא כן היכא דהוי גוי מלתא דפשיטא טובא דיש לסמך עליו ועפ"ז התיר בנדון שלו שהיה גוי י"ש וממנו נקח לנ"ד שהוא גו'. אבל כשאני לעצמי חילוק זה אינו עולה יפה לדעת מרן וכבר זה שנים אנכי העירותיהו בסה"ק שנ"ט דמלבד דנעלם ממנו לפי שעה תשו' הרב"ח הנ"ז דאף לס' האומ' דבגוי ל"ח בדדמי היינו היכא דאיהו גופיה לא היה בתוך הצרה אבל כל שהיה הוא ג"ך בתוך ההפכה גם בגוי המסל"ת איכא למיחש לבדדמי גם לס' הפוס' הנ"ז עוד בה דמרן ס"ל דאדרבא בגוי המעיד חיישינן לבדדמי (גם לס' הפוס' הנז') יותר מישראל דבההיא דכתב הטור בשם הרמב"ם דבגוי צ"ל קברתיו כתב הרב"י דלא הצריך הרמב"ם קברתיו רק בגוי אבל לא בישראל י"ש והתם טעמא דצ"ל קברתיו הוי משום חששת בדדמי עי"ש וכבר הזכרתי זה לעיל באות ג' וא"כ חילוק זה לפע"ד לא נוכל לאומרו לדעת מרן ולהעומדים בסברתו וכמש"ר להפ"מ בח"ב סי' י"ג דנדון שלו היה בגוי המעיד לפ"ת והחמיר שלא לקבל עדותו יען שהיה בהול להמלט על נפשו וחייש דאמר בדדמי' החילוק הב' שחילק מוהר"ש מנשה ז"ל שם הוא ע"פ מ"ש מוהרי"א ז"ל בס' אש דת סי' ג' דכל היכא שהיה העד שם והתיר עצמו למיתה ואין בידו לברח דאנא ילך ואנא יברח כל מה שמעיד שראה הרי הוא עדות ברור ואין לחוש לבדדמי ומני"ר עשה סמוכות לחילוק זה מדברי מוהר"ש סי' ט' דח"י ע"ג ושכ"כ ה' הון רב דל"ה ע"ב והדב"מ ח"א דקל"ו ע"א וה' א"ר דידיה ע"א ומאי דחיישי מרן ודעי' היינו בעובדא דידהו שהיה המעיד מבקש אופן להצלתו וכו' יש"ב ונראה דגם בנ"ד איכא למימר הכי כיון שכפי הנראה גם הגוי דנ"ד היה בתוך השבויים ומסתמא התיר עצמו למיתה דאינו יכול לברוח וא"כ בודאי שראה ודקדק בעדותו.
ואם יפנה לבבך ולא תשמע החילוק הזה ויראת מאלהיך להתיר אשה לשאת מחמת המחלוקת הל"ל אלכה נא בדרך אחר והוא דכבר נודע ס' מוהר"ם ב"ח ז"ל אשר הובאה בס' גו"ר כ"ג סי' ז' דכל שעבר שנה אחת מיום שנטבע בעלה ולא נודע עוד ממנו יצאת מאיסור תורה ולא רביע עלה אלא איסור דרבנן ע' יד"א הגהב"י ס"ק תרע"ט אלא שנפל מחלוקת בין האחרונים דזה לא נאמר אלא ביבשה אבל לא בים ועכ"ז אסקי להלכה דאף בנשכח זכרו בים ולא העידו עליו ששהה יצאת מאיסור תורה וכאשר אספתי בזה בסה"ק שם אות שנ"ג ושם הבאתי מרבני האחרו' דס"ל דכל שהזכיר שם הנעלם לכ"ע יצאת מאיסור תורה לך נא ראה. וכן עתה ראיתי בכה"ק למוה"ר מוהר"ח פיפאנו ז"ל שהביא משם ה' חוט המשולש דיואן סי' י"ג דיו"ד שהביא משם מוהר"ם גאלאנטי דכל שזה שנתים ימים לא נודע ממנו אם חי אם מת ואבד זכרו פקע מיניה איסו' דאורייתא ונגרר גם הוא אחריו לנ"ד. וכפ"ז בנ"ד דיש כמו חמש שנים שלא נודע ממנו מאומה וגם הזכיר שמו אליבא דכ"ע יצאת אשה זו מאיסור תורה ואינה אלא א"א דרבנן אזלינן לקולא ואמרינן דאף אם הגוי המעיד היה בהול הלכתא אזלא כס' האומרים דאף אם העד היה בהול מהני עדותו.
ובלכתך בדרך הזה הרוחנו דבכל המחלוקייות שיש בענין הזה הניתן למעלה יש לנו לילך לקולא כיון דקיימינן באיסור דרבנן. ובעינא דאימא מלתא (ז) דעתה חזי לאיצטרופי גם העדות הא' דפסלנו אותו בעבור דהגוי אינו מסל"ת על פי מ"ש ה' המבי"ט בח"ב סי' מ"ט דפ"ו ורמז תשובה זו הב"ש בקונט' עיגונא סי' רפ"ט שכתב וז"ל מאי דבעינן בגוי שיהיה מל"ת היינו כשאנו מתירין א"א מה"ת ע"פ וכו' אבל כשיצאה מאיסור תורה שאם נשאת ל"ת וכו' במידי דרבנן כי הכא סמכינן אטעמא דעיגונה ושרינן לה בעדות גוי אפי' בלא מל"ת כיון דאשכחינן בעלמא עדות גוי בלא מל"ת דמהני בהני גווני דאמרן ואע"ג דלא משתמט שום מפרש או פוסק לומר דבר זה ומחזי כבי דינא שרייא תרב"א אפ"ה סברא היא ומקום הניחו לנו רבותינו להתגדר בו וגם מצאתי ראיה ברורה דבעדות אשה איכא גווני דנאמן גוי אפי' בלא מל"ת וכו' י"ש והרב דוד חייט זצ"ל אחד מחו"ר שאלוניקי בשנת תקנ"ה בתשו' כ"י הביא ד"ה נאמן שמואל ז"ל סי' כ"ה דס"ה ע"ב עשה לו לימודים וקבעה לסברא זו להלכה ויחזקה במסמרים דבר סמכא היא ואיהו גופיה סמך עליה והתיר בנ"ד ע"פ סברא זו. וגם אנחנו היינו יכולין לסמך על סברא זו וחוב"ר חב"ר עדות הגוי הא' כיון דבדרבנן קיימינן. אך אנן בענייותין בחי' על אה"ע סי' זק"ן (והמה בכתובים) עמדנו על זה וראינו דיש הפרש גדול בין ה' המבי"ט לה' נאמן שמואל דה' המבי"ט התיר אפי' בודאי שאלה וה' נא"ש לא התיר כ"א בספק שאלה וכן הוא דעת ה' משאת בנימן בסו"סי מ"ה וכ"ש לדעת מוהר"ש עוזיאל הובא בנא"ש שם דאפי' בספק שאלה לא רצה להתיר ואיך נעשה מעשה כס' ה' המבי"ט נגד שלשה המה מטיבי יש"ב וא"כ די לנו בעדות הגוי הב'. (וע"ש בחידו' על סי' זק"ן דמצאתי רעים אהובים לה' המבי"ט),
דבר היוצא מאשר לקטתי היום דאשה זו אשת נסים ב' יצחק שרייא להתנסבא לכל גבר אם לא יש לה זיקת יבום זהו מה שעלה על דעתי הקלושה ואשר יבחר בו יקריב אליו לרצונו. נאם הצעיר דוד ב' אברהם פיפאנו ס"ט.