פרק א · הלכה א
קטע ב
מאימתי מזכירין גבורות גשמים רא"א מיו"ט ראשון של חג ור' יהושע אומר מיו"ט האחרון כו'. מחלפא שיטתיה דר"י תמן הוא אמר מיום טוב האחרון והכא הוא אמר משעת הניחו א"ר מנא שכל היום כשר ללולב (פי' וא"כ משעת הניחו נמי אינו אלא ביו"ט האחרון של חג ויזכיר מבערב לית כל עמא תמן (פי' אין כל העם מצוין בערב נמצא זה מזכיר משיב הרוח וזה אינו מזכיר) ויזכיר בשחרית אף הוא סבר שמא הזכירו מבערב והוא הוי מדכר מכיון דהוא חמי לון דלא מדכרין בקדמיתא ומדכרין באחריתא אף הוא יודע שלא אמרו מבערב אר"ח בר מרי הכין הוה ר' יונה אביך הוי בה ר' חגי בשם ר' פדת כו' עד שיזכיר ש"צ (פי' שהיחיד לא מזכיר עד שיזכיר שליח ציבור) ר' סימון בשם ריב"ל בשליח ציבור הדבר תלוי:
והנה הרא"ש כתב בפ"ק דתענית נראה לי דהאי טעמא קאי אפירכא תנינא דפריך ויזכיר בשחרית וקאמר שאין היחיד אומר עד שיזכור שליח ציבור (פי' שיאמר קודם תפילה מוסף בקול רם משיב הרוח ומוריד הגשם והאי אי איפשר בבוקר לפי שאינו יכול להפסיק בין גאולה לתפלה):
קטע ג
עוד (שם) בירושלמי דאת אמר בשליח ציבור הדבר תלוי ביחיד אם רצה להזכיר מזכיר בטל ודא דאת אמר אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר ש"צ בגשם קמון לצלותא כמו שהזכיר ש"צ (פי' אפי' שלא שמעו מהש"ץ אך כיון שכבר אמר הש"ץ משיב הרוח ע"כ יכול לומר בתפילתו משיב הרוח):
והרא"ש כתב שאחר שאמר שליח ציבור במוסף מתחילין העם לומר בתחילת המנחה ודייק מלישנא דמתניתין העובר לפני התיבה כו' האחרון מזכיר משמע דווקא העובר לפני התיבה דהיינו שליח ציבור כו' ואיפשר שגם מן הירושלמי דקדקה דקאמר אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר ש"צ בגשם ולא נהוג עלמא כך: