אור ברסלב
נועם ירושלמי על שבת פרק ז › הלכה א

נועם ירושלמי על שבת

פרק ז · הלכה א

פרק ז

קטע ב

מתניתין כלל גדול אמרו בשבת כל כו' ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת והיודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת כו' אנן תנינן כל כו' תניי דבית רבי כל שאינו יודע עיקר שבת כו' הא אם אינו יודע (נראה שצ"ל הא אילו יודע כו' חייב) (פי' דהוי כמו העלם זה וזה) והירושלמי לשיטתי' דאמר לקמן שגג בזה ובזה רב המנונא אומר אינו חייב אלא אחת א"ל ר' זעירא ולאו כש"כ הוא אילו הזיד בשבת ושגג במלאכות אינו חייב על כל אחת ואחת (פי' בתמיה) דודאי חייב על כל אחת. מפני שנתוסף לו שגגת שבת אובד שגגת מלאכות אלמא דהעלם זה וזה בידו חייב על כל אחת ואחת וא"כ קשי' דלמה תנן במתניתין דאם אינו יודע כל עיקר אינו חייב אלא אחת הא הוי כמו העלם זה וזה בידו וא"כ צריך לומר דדווקא משום שאינו יודע עיקר שבת דזהו דווקא בתינוק הנשבה לבין כו' אבל אם אילו ידע עיקר שבת ושגג בזה ובזה חייב על כל אחת ואחת וכה"ג כתבו התוס' בשבת (ד' ע') בתוספות ד"ה העל זה וזה בידו מהו אור"י דאפילו לא ידע בשבת בשום מלאכה חשיב לי' העלם זה וזה בידו כו' וצריך לחלק לשוכח עיקר שבת דהכא אינו שכוח כל כך כו' אבל שכח עיקר שבת היינו כעין תינוק שנשבה לבין העובדי כוכבים וע"כ קאמר בירושלמי הא אילו ידע פי' דהיינו העלם זה וזה בידו חייב על כל אחת ואחת כמו דאמר לקמן מן דמר שמואל בשם ר' יוסי ב"ר חנינא כל הדא הילכתא כר' אלעזר ברם כרבנן אינו חייב אלא אחת (פי' דזהו דווקא לר"א שסובר דשבתות כגופין דמי) וזהו דווקא בשגגת מלאכות כמו דאמרינן בכריתות (ד' ט"ז) דזהו דווקא בשגגת מלאכות ואמרינן לקמן בירושלמי ויש אדם מתחייב על הזדון (פי' דאף דבשגגת מלאכות הוא אעפ"כ הא עשה מלאכה אחת אלא דאמרינן דשבתות כגופין דמי וא"כ ההתחלקות הוא ע"י השבתות) וע"ז אמר יש אדם מתחייב על הזדון דהא בשבתהיה בזדון. וע"ז אומר את נותן שגגת מלאכות על זדון שבת וע"כ הוי כאילו שגג בשבת ע"כ כיון דאמרינן השבתות כגופן דמי ע"כ מתחייב על כל מלאכה ומלאכה וכמו דאמר לקמן וא"כ תפשוט מזה דשגג בזה ובזה חייב על כל מלאכה ומלאכה וכמו דאמר לקמן אילו הזיד בשבת ושגג במלאכות אינו חייב על כל אחת וכו' מפני שנתוסף לו שגגת מלאכות שבת (צ"ל שגגת שבת) אובד שגגת מלאכות.

וא"כ לפי"ז צריך לומר דהא דתנן במתניתין כל השוכח עיקר שרת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא אחת היינו דווקא בתינוק שנשבה לבין העו"ג אבל אם אינו יודע עיקר שבת א"כ היינו כמו ששגג בזה ובזה א"כ חייב על כל אחת ואחת וע"ז אומר מן מה דמר ר' שמואל ר' אבהו בשם ריב"ח כל הדא הלכתא כר' אליעזר ברם כרבנן אינו חייב אלא אחת הדא אמרה היא הדא (פי' דאף ביודע עיקר שבת אלא ששכח אח"כ אעפ"כ אינו חייב אלא אחת. (פי' דלא אמרינן דשבתות כגופין דמי וגם אם שגג בזה ובזה אינו חייב אלא אחת וע"כ לא פליגי בין אי תני כל השוכח עיקר שבת ובין תנאי דבית רבי כל שאינו יודע עיקר שבת ששניהם סברי דאפי' תינוק שנשבה לבין העו"ג חייב חטאת ואפי' אם ידעו ושכחו נמי אינו חייב אלא חטאת אחת אם עשה: מלאכות הרבה בשבתות הרבה:

קטע ד

שם ועשה אחת ועשה הנה ועשה מהנה ועשה אחת לחייב על כל אחת ואחת לשיטת הירושלמי נפקא לן מאחת לחייב על כל אחת ואחת ומהנה הוא לחייב אחת אפי' על הרבה ובשבת (דף ס"ט) משמע דאחת שהיא הנה שגגת שבת וזדון מלאכות כו' משמע דמאחת ילפינן שאינו חייב אלא אחת ומהנה ילפינן שחייב על כל אחת ואחת) מהנה לחייב על התולדות.

וע"ז פריך או נימר בעבודת כוכבים הכתוב מדבר. תני רבי זכיי קומי ר' יוחנן זיבח קיטר וניסך בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת. א"ל ר' יוחנן בבלייא עברת בידך תלתא נהרין ואיתברת אינו חייב אלא אחת עד לא יתברינה בידיה יש כאן אחת אין כאן הנה. מן דתברה בידיה יש כאן הנה אין כאן אחת כו':

והנה בהירושלמי הזה נדחק בזה הק"ע וגם הפ"מ האריך בדחוקים מאוד. ע"כ נראה לי שיש כאן (ט"ס) בירושלמי (וצ"ל) כמו דאיתא בש"ס דילן בסנהדרין ודף ס"ג) אמר ר' זכאי קומי ר' יוחנן זיבח קיטר וניסך והשתחוה בהעלם א' אינו חייב אלא אחת א"ל פוק תני לברא (פי' דחייב על כל אחת ואחת משום דהשתחואה לחלק יצאת) וכן צריך לגרוס בהירושלמי תני ר' זכיי קומי דר' יוחנן זיבח וקיטר וניסך בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת אמר ליה ר' יוחנן בבלי' עברת בידך תלתא נהרין ואיתברת אינו חייב אלא אחת והוא (ט"ס וצ"ל) חייב על כל אחת ואחת (והוא כמו דאיתא בש"ס דילן בסנהדרין שם):

וע"ז אומר על הא דפריך תחילה ויהא כן בעבודת כוכבים וע"ז אומר תני רבי זכיי קומי ר' יוחנן זיבח וקיטר וניסך בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת (לפי מה שהגהתי) א"ל ר' יוחנן בבליי' עברת בידך תלתא נהרין ואיתברת אינו חייב אלא אחת והוא (ט"ס וצ"ל) חייב על כל אחת ואחת). וע"ז פריך עד לא יתברינה בידיה יש כאן אחת (פי' שאינו חייב אלא אחת ולפי שיטת הירושלמי דאחת היינו אינו חייב אלא אחת וע"ז אומר עד לא יתברינה בידיה (פי' קודם שאמר לו ר' יוחנן עברת תלתא נהרין ואיתברת אינו חייב אלא אחת וא"כ לית כאן הנה מן דתברה בידיה (פי' לאחר שאמר ר' יוחנן דעבר תלתא נהרין ואיתברת שחייב על כל אחת ואחת ואם כן יש כאן הנה וחייב על כל אחת ואחת ואם כן איך אמר אי נימא בעבודת כוכבים הכתוב מדבר) והפ"מ פי' בזה בדחוקים גדולים:

וע"ז אומר והיכן בעבודת כוכבים (פי' איך יכול לומר דאחת שהיא הנה מיירי בעבודת כוכבים) וע"ז אומר בעבודתה בעבודת הגבוה בהשתחויה בעבודתה לחייב על כל א' ואחת. ונראה לי שהוא (ט"ס וצ"ל) בעבודתה לחייב על כולהון אחת פי' דעבודתה הוי עבודה אחת אינו חייב רק אחת אפי' עשה כמה פעמים בהעלם א' בעבודת הגבוה לחייב על כולן א' (וצ"ל) לחייב על כל אחת ואחת דכיון שהעבודות חלוקות ע"כ חייב על כל אחת ואחת וכמו דאמרינן בסנהדרין (דף ס"ב) תני ר' זכאי קמיה דר' יוחנן זיבח וקיטר וניסך והשתחוה בהעלם א' אינו חייב אלא אחת א"ל פוק תני לברא וא"כ חייב על כל אחת ואחת בהשתחויה לחייב על מקצתה (פי' אע"פ שלא השתחוה בפישוט ידים). והא דלא קאמר דאחת שהיא הנה כו' שיש חילוק בין שגגת עבודת כוכבים לשגגת עבודות כמו דאמרינן בסנהדרין (דף ס"ב) אחת שהיא הנה זדון עבודת כוכבים ושגגת עבודות. הנה שהיא אחת שגגת עבודת כוכבים וזדון עבודות אך דפריך שם דבשגגת עבודת כוכבים ה"ד אי קסבר כו' אלא באומר מותר כו' והירושלמי סובר דהעלם זה וזה חייב על כל אחת ואחת [ועיין לקמן דאמרינן שם שגג בזה ובזה רב המנונא אמר אינו חייב אלא אחת אמר ליה ר' זעירא ולא כש"כ הוא אילו הזיד בשבת אינו חייב על כל אחת ואחת מפני שניתוסף לו שגגת מלאכות שבת אובד שגגת מלאכות וא"כ סובר דגבי שבת בהעלם זה וזה חייב על כל אחת ואחת (ועיין מה שביארתי בריש שבת] ואם כן ה"נ חייב על כל אחת ואחת. וע"כ אומר דהא שחייב אחת היינו בעבודת הגבוה ודו"ק:

וע"ז אומר ר' בון בר חייא בשם רב שמואל בר רב יצחק כתיב אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם והביא פר מצוה שהמשיח מביא עליהן פר יצאת כו' שאינו מביא עלי' פר אלא שעירה בלבד והוא כמו דאמרינן בש"ס דילן סנהדרין (דף ס"ב שם) ומי מצית לאוקמי הני קראי כו' דאלו הכא כתיב במשיח פר כו' ואלו כו' ושוין שבשעירה כיחיד ודו"ק:

שם חברייא אמרין שבת הוא לה' לחייב על כל שבת ושבת (פי' השבתות מחלקין) אמר ר' אילא כתיב כל העושה בו מלאכ' יומת לא העושה בו ובחבירו את אמר אין השבתות מצטרפות חולקות (פי' כיון דילפינן דאין השבתות מצטרפות וא"כ ודאי חולקות דכל שאינו מצטרף חולק וא"כ יש ראיה מזה שהשבתות מחלקות) א"ר יוסי ב"ר בון כשם שאינן מצטרפות כך אין חולקות (פי' שאין ראיה מזה דכשם שאין מצטרפות כך אין חולקות) (ובאמת הא דאמרינן דשבתות חולקות היינו מחמת שבאו לה ימי החול בינתים וכמו דאמרינן לקמן ניחא שבת שבאו לה ימי החול בינתים א"כ בשבת ויוה"כ סמוכין זה לזה א"כ אין שייך שבתות מחלקות ואם כן יהיה תלוי אם שבת ויום הכפורים הם מחולקים.

קטע ז

שם ר' זעירא בשם רב חסדא כו' בזדון שבת ובשגגות מלאכות שאלו בדה תנינן מלאכות הרבה לא על השבתות הוא מתחייב והנה הק"ע פי' בדוחק גדול והפי' הוא שמקשה דבדה תנינן מלאכות הרבה לא על השבתות הוא מתחייב וא"כ צריך להיות שעשה מלאכה אחת בשבתות הרבה אם כן למאי תני מלאכות הרבה רבא בשם רב חסדא אמר בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו (פי' אם שבתות כגופין דמי) בדה תנינן שבתות הרבה לא על המלאכות הוא מתחייב. נראה לי שהוא (ט"ס) וצריך ג"כ לגרום בדה תנינן מלאכות הרבה לא על ידי שבתות הוא מתחייב וא"כ למאי תנן מלאכות הרבה הא יכול לשאול אם עשה מלאכה א' בשבתות הרבה וכן מקשה הש"ס דילן בכריתות (דף ט"ז) מאי קא בעי מיניה אי שבתות כגופין דמי או לא בעי מיני' ניבעי העושה מלאכה אחת בשבתות הרבה ולקמן מסיק דתרתי קא בעי מיניה וכמו דאמרינן בכריתות (ד' טז) אמר רבא אמרי בי רב תרתי בעי מיניה שבתות כגופין דמי ואי לא בעא מיניה ולדי מלאכו' כמלאכות דמיין:

שם ר' זעירא בשם רב חסדא ר' אילא בשם רשב"ל תריהון אמרין בזדון שבת ובשגגת מלאכות שאלו הודי ליה או לא הודי ליה (כצ"ל) מן מה דמר ר' שמואל ר' אבהו בשם ר' יוסי ב"ח כל הדא הילכתא כר' ליעזר ברם כרבנן אינו חייב אלא אחת הדא אמרה דלא הודי ליה ונראה לי דמה שאמרו דלא הודי ליה הוא כמו דאמרינן בכריתות (דף ט"ז) דפשיט ליה דזדון שבת ושגגות מלאכות הוא דבעי' מיניה כגופין דמי ולא קביל מיניה כו' אמר רבה מנא אמינא לה דתנן כללגדול אמרו בשבת כו' היודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל אב מלאכה ואילו חייב על כל אב מלאכה של כל שבת ושבת לא קתני א"כ מוכח מזה דרבנן לא הודו ליה בזדון שבת ובשגגת מלאכות וע"ז פשיט דבזדון שבת ושגגת מלאכות לא הודו ליה מהא דאמרו כל הדא הילכתא כר"א ברם כרבנן אינו חייב אלא אחת (והראיה ממתניתין דכלל גדול כמו שביארתי):

עוד שם ר' בא בשם רב חסדא כו' תריהון אמרין בזדון שבת ושגגת מלאכות שאלו הודי ליה או לא הודי ליה אמר ר' זעירא קומי ר' יסא מתניתא אמרה דלא הודי ליה דתני יודע אני שהוא שבת ויודע אני שהיא מלאכה אבל איני יודע אם מלאכה זו מלאכה שחייבין עלי' כרת כו' מפני שהן העלמות הרבה אבל אם היה העלם א' אינו חייב אלא אחת מן מה דלא מותיב ליה נראה לי שהוא מיותר (ונשתבש מן מה דאמר לקמן מה דלא מותיב ליה) וצריך לומר הדא אמרה דלא הודי ליה (פי' דאפי' בזדון שבת ושגגת מלאכות נמי לא הודי ליה) והא דתנן במתניתין היודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל אב מלאכה ומלאכה לפי"ז לא אתי כר"א

קטע י

עוד שם רב חסדא אמר בשגגת שבת וזדון מלאכות שאלו ולא משום שגגת שבת את תופסו. והנה הק"ע נדחק בזה ולי נראה דקא מקשה כמו שהקשה בתחילה ולא משום שגגת שבת אתה תופסו (פי' כיון שעיקר השאלה אי ימים שבינתים הויין ידיעה לחלק א"כ למאי תנן במתניתין מלאכות הרבה. וע"ז אומר ר' חזקיה בשם ר' בא אמר שתים שאלו מזיד בשבת ושוגג במלאכות שיהא חייב על כל אחת ואחת והוא דמיבעי' ליה אי שבתות כגופין דמי וכ"ת כיון דעיקר השאלה אלה היה משום דשבתות כגופין דמי א"כ למאי אומר מלאכות הרבה. ע"ז אומר דשתים שאלו והוא כמו דאמרינן בכריתות (ד' ט"ז) אמרי בי רב תרתי בעא מיניה שבתות כגופין דמי ואי לא בעא מיניה ולדי מלאכות כמלאכות דמיין וע"ז אומר בירושלמי ג"כ שתים שאלו מזיד בשבת ושוגג במלאכות מהו שיהא חייב על כל אחת ואחת והוא (ט"ס וצ"ל) שוגג בשבת ומזיד במלאכות מהו שיהא חייב על כל אחת ואחת (והוא משום דימים שבינתים הוויין ידיעה לחלק שוגג בשבת ומזיד במלאכות הוא (ט"ס וצ"ל) בהיפך מזיד בשבת ושוגג במלאכות מהו לעשות את התולדות כעיקר וא"כ ניחא הא דתנן העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה א' בהעלם א' משום דתרתי בעא מיניה כו' ועל זה אומר ותני דבית רבי כן ששני דברים שאל רבי עקיבא מרבי אלעזר:

עוד שם העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה א' בהעלם אחת מהו חייב אחת על כולן או אחת על כל אחת ואחת מלאכות הרבה כו' הדא היא מזיד בשבת ושוגג במלאכות שבתות הרבה כו' הדא היא שוגג בשבת ומזיד במלאכות

והנה הק"ע והפ"מ נדחקו מאוד בפי' הסוגיא הזו. ע"כ נראה לי לבאר דהירושלמי מקשה דלדברי ר' בא בשם רב חסד דבשגגת שבת ובזדון מלאכו' שאלו וגם צריך לומר דשתים שאלו (וע"כ ניחא הא דקאמר מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת). אעפ"כ קשה דא"כ יהי' מתניתין בתרי טעמי דמלאכות הרבה מעין מלאכה א' היינו ששאלו אם ולדי מלאכות כמלאכות דמי דהיינו אם לעשות התולדות כעיקר א"כ זה ודאי מיירי בזדון שבת ושגגת מלאכות דבשגגת שבת אפי' עשה מלאכות הרבה נמי אינו חייב אלא אחת אלא ודאי דמיירי בזדון שבת ושגגת מלאכות והשאלה הב' מה ששאל לו אם שבתות מחלקין מיירי אליבא דר' בא בשגגת שבת והשאלה הי' אם ימים שבינתים הוויין ידיעה לחלק אם כן מתניתין לא מיירי בחד גוונא.

וע"ז אומר העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחת מהו חייב אחת על כולם או אחת על כל אחת ואחת העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת הדא היא שוגג בשבת ומזיד במלאכות והוא (ט"ס וצ"ל) הדא היא מזיד בשבת ושוגג במלאכות דאי שגג בשבת א"כ אפי' על אבות מלאכות הרבה נמי אינו חייב אלא אחת אלא ודאי דמיירי בזדון שבת ושגגת מלאכות והשאלה הב' אליבא דר' בא מיירי בשוגג בשבת ומזיד במלאכות וא"כ הוא דוחק לאוקמי מתניתין בתרי טעמי (ועי' ב"מ (ד' מ"א) ובסנהדרין (ד' ס"ב) ודו"ק:

וע"ז אומר הא ר' זעירא בשם רב חסדא ור' אילא בשם רשב"ל תריהון אמרין בזדון שבת ובשגגת מלאכות שאלו והשאלה הי' אם שבתות כגופין דמי. וא"כ ניחא דשתים שאלו דשניהם מיירי בחד גוונא בזדון שבת ושגגת מלאכות וע"כ שאלו העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת. והשאלה הא' אם שבתות כגופין דמי א"כ אפי' בחדא מלאכה נמי חייב הרבה חטאות משום דשבתות כגופין דמי. והשאלה הב' היא דאפי' אם שבתות לאו כגופין דמי אעפ"כ אם עשו את התולדות כעיקר דהיינו לחייב על כל תולדה ותולדה שני חטאות כמו בעושה אבות מלאכות הרבה. וע"כ יהי' זה השאלה אי לא אמרינן דשבתות כגופין דמי:

וע"ז מקשה ויש אדם מתחייב על הזדון דהא ההתחלקות הוא ע"י השבתות שהם הוו כגופין מחולקים והא הוא עשה בזדון שבת וא"כ איך יהיו גופים מחולקים ע"י השבתות שהזיד בשבת וע"ז פריך ויש אדם מתחייב על הזדון:

וע"ז אומר את נותן שגגת מלאכות על זדון שבת וע"כ הוי כגופים מחולקים. ודכוותה שוגג בשבת ומזיד במלאכה את נותן שגגת שבת על זדון מלאכות לחייב על כל אחת ואחת. וע"ז אומר ולית לי' לר' אליעזר מאחת לחייב על כל אחת ואחת כו' והוא (ט"ס וצ"ל) ולית לי' לר"א מאחת מהנה (פי' דפעמים אינו חייב אלא אחת) ע"ז אומר אשכח תני בשם ר' אליעזר גדול שנשבה לבין העובדי כוכבים חייב על כל אחת ואחת וא"כ אינו חייב אלא אחת רק בקטן שנשבה וכמו דתנן ר"פ כלל גדול השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא אחת:

קטע יב

עוד שם שגג בזה ובזה רב המנונא אמר אינו חייב אלא אחת א"ל ר' זעירא ולאו כש"כ הוא אילו מזיד בשבת ושוגג במלאכות אינו חייב על כל אחת ואחת מפני שנתוסף שגגת שבת אובד שגגות מלאכות (כצ"ל) (ועי' לעיל בריש שבת ביארתי שהירו' סובר דשגג בזה ובזה חייב שתים):

קטע יג

עוד שם ר' ירמי' בעי קומי ר' זעירא קצר חצי גרוגרת בשבת זו בזדון שבת ושגגת מלאכו' וחצי גרוגרת שבת זו בשגג' שבת ובזדון מלאכות שגגו' שבו מהו שיצטרפו ע"ז אומר אפשר לומר שבתות מחלקות שבתות מצטרפות דכיון דשבתות כגופין דמי א"כ אע"ג דקצר חצי גרוגרת בשבת זו וחצי גרוגרת בשבת זו אעפ"כ הוי כמו שעושה ב' מלאכות חלוקות דהא שבתות כגופין דמי. וא"כ כיון שחולקות בודאי שאין מצטרפות. וע"ז אמר לו הרי תמחויין חולקין ותמחויין מצטרפין וכמו דאיתא בשבת (ד' ע"א) וכל היכא דחלוקין לחטאות לא מצטרפי והא תנן אכל כו' הכא במאי עסקינן כגון שאכלו בשני תמחויין כו' והא הכא דחלוקין לחטאות וקא מצטרפי] א"ל איני יודע טעם תמחוי והוא כמו דמשני (שם) והא קא משמע לן דאמר ר' יהושע בין לקולא בין לחומרא וע"ז פריך ולאו מתניתא היא כתב אות אחת בחיל ואות אחת בשבת והוא (ט"ס וצ"ל) כתב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת הבאה ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר אלמא דר"א סובר דמצטרפי אע"ג דחולקין לחטאות. א"ר עזרי' קומי ר' מנא תיפתר בזדון (פי' שהוא בשגגת שבת וזדון מלאכות וסובר דאין ידיעה לחצי שיעור וע"כ מצטרפי) א"ל ולא כש"כ הוא מה אם הזדון שאינו חולק (פי' אם הי' בזדון שבת ושגגת מלאכות א"כ הזדון אינו חולק אעפ"כ אומר ר"א דאת נותן שגגת מלאכות על זדון שבת והוי גופים מחולקים). א"כ כשהוא בשגגת שבת וזדון מלאכות והשגגות מחולקות וא"כ אמאי לא אמר דשבתות כגופין דמי והשבתות מחלקות ואמר ר"א דאת נותן שגגת שבת על זדון מלאכות וא"כ הוי כמו שהמלאכות מחולקות וכמו דאמר תחלה בירושלמי דכוותה בשוגג בשבת ומזיד במלאכות את נותן שגגת שבת על זדון מלאכות וחייב על כל אחת ואחת, (והא דכתיב אחת שאינו חייב רק אחת היינו רק בקטן כו' וכמו שחילקו התוספות בשבת (דף ע') ואם כן בודאי לא מצטרפי: וכ"ת א"כ תקשה הברייתא דכתב אות א' בשבת זו ואות א' בשבת הבאה דאיך קאמר ר"א דחייב אך מהברייתא לא קשה וכמו דאיתא בירושלמי (רפי"ג דשבת) כתב אות אחת בחול ואות א' בשבת ר"א מחייב חטאת ור' יהושע פוטר ואח"כ מביא הברייתא כתב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת הבאה ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר וע"ז פריך אתא חמי אילו כתב אות א' בחול ואות א' בשבת ר"א מחייב חטאת בין בשבת זו בין בשבת הבאה לא כ"ש ומשני מפני חכמים שהם פטורין וא"כ עיקר הרבותא הוא רק משום ר' יהושע. אבל ר"א מחייב אפילו אות א' בחול ואות אחת בשבת וא"כ מחייב רק על אות שכותב בשבת אצל האות הראשון ואם כן אין צריך לצירוף של שבת הראשון דהא אפי' בחול נמי חייב ואם כן לא קשה מידי.

והנה בש"ס דילן בכריתות ודף י"ז) דר"א סובר כר"ג דאין ידיעה לחצי שיעור ואיירי בשגגת שבת וזדון מלאכות אך זהו לשיטת הש"ס דילן אבל לשיטת הירושלמי דלר"א מתחייב בשגג בזו ובזו וגם שאומר הירושלמי דאת נותן שגגת שבת על זדון מלאכות לחייב על כל אחת ואחת וע"כ לא מתרץ כמו הש"ס דילן דמ"מ כיון דחולקין לחטאות לא מצטרפי. אך לשיטת הירושלמי לא קשה. דהא ר"א מחייב אפי' כתב אות א' בחול והא דתני אות אחת בשבת זו ואות א' בשבת הבאה הוא משום רבותא דר' יהושע]:

קטע יד

עוד שם אמר ר' חנניא לא אמר כן אלא קצר חצי גרוגרת בזדון שבת ובשגגת מלאכות וחצי גרוגרת בין הערבים בשגגת שבת ובזדון מלאכות שגגות שבו ושגגות שבו מהו שיצטרפו: והאיבעי' הוא משום דחלוקין בשגגות א"ר מנא אע"ג דלא אמר ר' יוסי הדא מלתא אמר דכוותי' כו':

קטע טו

עוד שם ניחא שבת שבאו לה ימי החול בינתים (פי' והוי ידיעה לחלק) גבי נדה מאי אית לך אמר ריש לקיש תיפתר בנדה קטנה שבאו לה ימי הפסק טהר' בינתים וא"כ הוי ידיעה לחלק. וכן משני בש"ס דילן בכריתות (דף י"ז) אמר רבא כגון שבא עלי' וטבלה וראתה וחזר ובא עלי' וטבלה ומה שהקשה הק"ע על הא דאמר בנדה קטנה היינו משום דאם בנדה גדולה ע"ב אי ימים שבינתים הוין ידיעה לחלק א"כ אמאי לא נודע לו שחטא. ובשלמא בשבת הי' שוגג אח"כ במלאכה שמלאכה זו מותרת אבל בנדה כיון שידע שהיא נדה א"כ נודע לו שחטא. וע"ז אומר בנדה קטנה והי' שוגג ששומרת יום מותר וכמו דאיתא (פ"ק דהוריות) שטעה בשומרת יום וע"כ אומר בנדה קטנה דהיינו שומרת יום:

[עוד שם ר"א בר"ש אומר כך שאלו בא על נדה אחת חמש בעילות כו' חייב אחת על כולן או אחת על כל אחת ואחת (כצ"ל) א"ל חייב על כל אחת ואחת וקשי' אילו קצר וקצר כו' כלום הוא חייב על כולן אלא אחת ר' אחא כו' מקשה לה ולא כן אמר ר' שמואל כו' הדא הלכתא כר"א ברם כרבנן אינו חייב אלא אחת (פי' אפילו לתנא דמתניתין ששאלו לענין שבתות כגופין דמי אמר ר' שמואל הדא הלכתא כר"א ברם כרבנן אינו חייב אלא אחת). וא"כ ה"נ לר"א בר"ש לענין הבא על הנדה דחייב שתים ה"נ בקצר וקצר כיון דלא עבדינהו בבת אחת חייב שתים לר"א ורבנן לא סברי הכי דהא אפילו לתנא דמתניתין נמי אמר ריב"ח כל הדא הלכתא כר' אליעזר כו' אמר ר' יוסי קיימתי' כיי דמר ר' אחא בשם ר' חנינא לית כן (פי' שאינו כן אלא לתנא דמתניתין רבנן מודו לר"א. וע"כ מקשה על ר"א בר"ש דא"כ קצר וקצר כו' נמי יהא חייב על כל אחת ורבנן לא סברי הכי):

כרבנן הוא וט"ס וצ"ל) רבנן דקסרין בשם ר' חנינא כל הדא הלכתא דר"א הוא וכל דיפוק מינה הלכה כולה כר"א (פי' דר"א סובר דשבתות כגופין דמי וע"כ חייב על כל שבת בשגגת מלאכות). וע"כ צריך לומר לפי"ז דאת נותן שגגות מלאכות על זדון שבת. וע"כ צריך להיות בהיפוך דאת נותן שגגת מלאכות על זדון שבת ע"ז אומר וכל דיפוק מינה (פי' כל מה שיהי' מוכח מזה הוא רק לר"א אבל רבנן לא סברי הכי) ודו"ק]:

תוכן העניינים

נועם ירושלמי על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה