אור ברסלב

נועם ירושלמי על שבועות

פרק ח · הלכה ג

הלכה ב

קטע ב

שם (ה"ג) איכן שורי כו' איכן שורי א"ל נגנב משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים אותו שגנבו משלם תשלומי כפל הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם כו' ובגמ' ותני כן (ופי' הפ"מ דתני בברייתא מה דתני במתניתין דבטוענו טענת אבוד אינו משלם תשלומי כפל ודווקא בטוען טענת גנב הוא דמשלם כפל ודווקא בשבועה אבל שלא בשבועה אינו משלם תשלומי כפל):

ולי נראה דאמר ותני כן והוא דתנן במתניתין הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם והודה מעצמו משמע דליכא עדים וע"ז אומר ותני כן (פי' דאם יש עדים אע"ג שהודה אעפ"כ לא משלם קרן וחומש ואשם) וכמו דאמרינן בש"ס דילן בב"ק (ד' סה) ממון המשתלם בראש מוסיף חומש ממון שאין משתלם בראש אין מוסיף חומש והא דתנן ברישא איכן שורי אמר לו אבד משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים אותו שאכלו משלם את הקרן הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם אע"ג דבאבד אפי' יש עדים נמי חייב אעפ"כ נקט משום סיפא וכמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' קח) בתוס' ד"ה ובאו עדים כו' וי"ל דלעולם בטענת אבד מודה לאחר עדים נמי משלם חומש כדמשמע בסמוך דקאמר כו' ולעיל לאו דווקא נקט מעצמו אלא הוא הדין אחר עדים ואיידי דתני בסיפא הודה מעצמו גבי טוען טענת גנב תני נמי ברישא:

וע"ז אמר ר' יוחנן ותני כן טענו טענת אבוד ונשבע לו והודה בין עד שלא באו העדים בין משבאו העדים משלם קרן וחומש ואשם טענו טענת גנב ונשבע לו והודה עד שלא באו עדים משלם קרן וחומש ואשם ואם משבאו עדים משלם תשלומי כפל ואש' וחומשו עולה לו מתוך כפילו דברי ר' יעקב כו' והוא כמו שביארתי שבטענת גנב בעינן שיודה מעצמו אבל בטענת אבד לא בעינן שיודה מעצמו והא דתנן הודה מפי עצמו הוא משום סיפא):

עוד שם אמרו לו לר' יעקב איכן מצינו אשם בלח חומש אמר להן אם נשבע ונשבע כו' הרי מצינו אשם בלא חומש ורבנן אמרין לקרן חומשין אין לשבועות חומשין והנה הפ"מ נדחק פה לפרש כמו דאמרינן בש"ס דילן בב"ק (ד' ס"ה) עיי"ש: ולי נראה לפרש איכן מצינו אשם בלא חומש וכיון דאין חומש אין צרי' להביא אשם דאיכן מצינו אשם בלא חומש אמר להן אם נשבע ונשבע כו' הרי מצינו אשם בלא חומש והוא משום דסובר ר' יעקב דאין מוסיף חומש על חומש ורבנן אמרין לקרן חומשין אין לשבועות חומשין ונראה לי שצ"ל לקרן חומשין לשביעות אין חומשין (בתמי') פי' כמו שלקרן יש חומשין כן לשבועות נמי יש חומשין דהיינו אם נשבע וחזר ונשבע ועיין בב"ק (ד' ק"ח) בעי ר"פ תרי חומשי או חרי כפילי בחד גברא כו' ובתוס' ד"ה טענו טענת אבד כו' תימא מאי קא מיבעי' לי' הא מתניתין היא דמייתי לעיל (ד' ק"ו) השביע עליו ה' פעמים בין בפני ב"ד ובין שלא בפני ב"ד וכפר חייב על כל אחת ואחת (ולשיטת הירושלמי איפשר לומר דזה פשיטא לי' דמביא אשם על כל אחת ואחת אך הספק הוא בחומש וכמו דאמרינן הכא לר' אמרו לו לר' יעקב איכן מצינו אשם בלא חומש אמר להן אם נשבע וחזר ונשבע הרי מצינו אשם בלא חומש והוא משום דסובר דהרי ממונא אמר רחמנא דלא לישתלמו על דחד ממונא וכמו דבעי ר"פ בב"ק (ד' ק"ח) ורבנן אמרי לקרן חומשין לשבועות אין חומשין (כצ"ל) (פי' בתמיה דודאי צריך לשלם כמה חומשין) והוא כמו דאמרינן (שם) ת"ש דאמר רבא וחמישיתיו יוסף עליו התורה ריבתה חמישיות הרבה לקרן אחת (ואין זה דומה להא דתנן בב"ק (ד' ק"ג) נתן לו אח הקרן ונשבע לו על החומש ה"ז משלם חומש על חומש כו' דהתם נשבע לו אח"כ על החומש והכא מיירי בשנשבע וחזר ונשבע על הקרן וע"כ סובר ר' יעקב דתרי ממונא לא נשלם עילוי' דחד ממונא רק שצריך להביא כמה אשמות וכמו דבעי' לר"פ בב"ק ושם) ומתורץ קושי' התוס' ודו"ק]:

קטע ג

עוד שם דבר אחר ושלם אותו בראשו וחמישיתיו יוסף עניו פי' כמו דאמרי' בב"ק (ד' סד) ממון המשתלם בראש מוסיף חומש) אמר ר' זירא ותני כן (פי' דמהברייתא איפשר דפליגי חכמים דכיון דאמרי היכן מצינו אשם בלא חומש איפשר דסברי דמביא חומש) וע"ז אומר ותני כן (פי' כמו דבר אחר ושלם אותו בראש וחמישיתו יוסף עליו ממון המשתלם בראש מוסיף חומש וע"כ אינו מביא חומש וא"כ לדברי חכמים דאמרי דאיכן מצינו אשם בלא חומש וא"כ אינו מביא אשם ג"כ וע"ז אמר דר' זירא ותני כן טענו טענת אבד ונשבע לו והפריש קרבן מאחר שאלו הודה משבאו עדים קידש אף כאן קידש טענו טענת גנב ונשבע לו והפריש קרבן מאחר שאלו הודה משבאו עדים לא קידש אף כאן לא קידש וכר' יעקב קידש (פי' דר' יעקב אומר דמביא אשם) אבל לדברי חכמים אינו מביא לא אשם ולא חומש דהיכן מצינו אשם בלא חומש וע"כ אמר ר' זירא ותני כן כו' ודו"ק. (והפ"מ לא ביאר כמו שצריך עיי"ש):

קטע ד

עוד שם אמר ר' יוחנן הטוען את חבירו טענת גנב משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה נראה לי שצ"ל אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה) תמן אמרו משלם תשלומי ד' וה' (פי' שתמן אמרי משמי' דר' יוחנן שמשלם תשלומי ד' וה'. וכמו דאמרינן בב"ק (ד' ק"ו) אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן הטוען טענת גנב בפיקדון משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה:

עוד שם ר' פדת בשם ר' הושעי' תני תמן ומסייעין לר' יוחנן איכן שורי אמר לו אבד (והוא ט"ס וצ"ל) נגנב משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים שאכלו משלם את הקרן הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם ויש אכילה בלא טביחה (פי' דתני תמן דאיכן שורי א"ל אבד משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים שאכלו משלם את הקרן הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם ויש אכילה בלא טביחה) (והא דקאמר תני תמן הוא כמו שכתבו התוס' בשבועות (ד' מ"ט) בד"ה והעדים מעידים שאכלו לא גרסינן שגנבו ולא גרסינן נמי טבח ומכר משלם תשלומי ד' וה' דבהגוזל קמא (ד' ק"ו) פריך מינה ולרבי יוחנן דאמר הטוען טענה גנב בפקדון משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ד' וה' והכא קתני באכלו משלם תשלומי כפל אבל תשלומי ד' וה' לא):

וע"ז קאמר ר' פדת בשם ר' הושעי' תני תמן ומסייעין לר' יוחנן ואיפשר דבמתניתין הוי גריס ובאו עדים וגנבו אך לפי מאי דתני תמן במתניתין (או בברייתא) ובאו עדים ואכלו וא"כ מסייעין לר' יוחנן דהכא דאמר דאינו משלם תשלומי ד' וה' וע"ז משני אמר ר' חגי תיפתר כששחטו אחר וע"כ ליכא תשלומי ד' וה' ועיין בפ"מ שכתב האי תלמודא לשיטתי' אזיל אליבא דר' יוחנן כדגרסינן (פ' ד' מיתות ה"ו) דפליגי חזקי' ור' יוחנן דר' יוחנן ס"ל טובח ע"י אחר פטור עיין שם מה שהגהתי וביארתי דלא כהפ"מ ואיפשר לומר דלא פליג על הש"ס דילן ומיירי ששחטו אחר שלא בשליחותו וע"כ לא מיחייב תשלומי ד' וה']:

עוד שם ויידא אמרה דא אמר לא' בשוק איכן שורי שגנבת והוא אומר לא גנבתי משביעך אני ואמר אמן פטור (והוא ט"ס וצ"ל חייב) מפני שאמר לא' מן השוק אבל אם אמר לא' מן השומרין חייב (צ"ל פטור) עיין בפ"מ:

ולי נראה לבאר עוד עפ"י מה שכתבו התו' בשבועו' (ד' מ"ט) ד"ה אמר לא' שבשוק בקונטרס לא גריס הכא משביעך אני ואמר אמן דבלא שבועה איכא כפל ולפי"ז לא גרסינן הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם דחומש ואשם ליכא אלא בשבועה ובהגוזל קמא משמע בהדי' דגרס לי' דדייק הודה מפי עצמו אין אחר עדים לא ומוכח מינה דממון המחייבתו כפל פוטרתו מן החומש ולשיטת הירושלמי הוא למידק מזה דבשומרין פטור מתשלומי ד' וה' בטוען טענת גנב ועל כן נקט משביעך אני ואמר אמן דאפ"ה בשומרין פטור מתשלומי ד' וה':

וע"ז משני דמתניתא בשאכלו ואח"כ נשבע לו מן מה דמר ר' יוחנן בשנשבע לו ואח"כ אכלו:

והנה הפ"מ נדחק בזה מאוד ולי נראה דאיפשר לפרש דלשיטת הירושלמי לעיל (רפ"ז) דשבועה קונה ואם כן ניחא שפיר דאם נשבע לו ואחר כך טבחו חייב וכמו שביארתי לעיל (פ"ז ה"א) רב הונא אמר אם לא הי' עומדת באבוס (כצ"ל) כבר גזלתו שבועה כו' מתניתא בשאכלו ואח"כ נשבע לו והגהתי שם בשנשבע לו ואח"כ אכלו דכיון שהוא בעין לא קנאו וכמו דאמר רבא בתחילה בב"ק (ד' ק"ו) אמר רבא מסתברא מילתא דרב במלוה דלהוצאה ניתנה אבל פקדון ברשותא דמארי' קאים כו' והירושלמי סובר דבפקדון נמי קינה אי ליתא בעיני' וע"כ כשנשבע לו ואח"כ אכלו חייב לשלם דכיון דאיתא בעיני' לא קנאו משא"כ כשאכלו ואח"כ נשבע לו קנאו משום דליתא בעיני' ופ"ז אמר מתניתא כשנשבע לו ואחר כך אכלו לא קנאה יהא דאמר רב דקונה היינו בשאכלו ואח"כ נשבע לווע"ז אמר הכא מתניתא כשאכלו ואח"כ נשבע לו דכיון דשבועה קונה ע"כ פטור מתשלומי ד' וה'. והא דתנן איכן שורי שגנבת והוא אומר לא גנבתי משביעך אני ואמר אמן חייב אע"ג דנשבע לו אפ"ה חייב ההם שאני דכיון דאין צריך לישבע בדיינים שהוא אומר לא גנבתי וא"כ אינו מחוייב שבועה והוא מעצמו נשבע וע"כ לא קנאו וכמו דאמרי' בב"ק (ד' ק"ו ושם) דבקפץ לא קני לי' בשבוע' אבל בטוען טענת גנב דאינו מחוייב בכפל רק אם השביעוהו ב"ד ובכה"ג קני בשבועה וע"כ אם אכלו ואח"כ נשבע לו פטור משום דקנאו בשבועה וע"כ אמר מתניתא דמוכח דטוען טענת גנב פטור בשאכלו ואח"כ נשבע לו וע"כ קנאו בשבועה פטור מן מה דמר ר' יוחנן (פי' דחייב בשנשבע לו ואח"כ אכלו וע"כ לא קנה בשבועה ומתחייב לשלם תשלומי ד' וה'). (ומזה נפל טעות בדפוס לעיל (פ"ז ה"א) מתניתא בשאכלו ואח"כ נשבע לו מה דמר רב הונא בשנשבע לו ואח"כ אכלו והתם צריך להיות הגירסא בהיפוך כמו שביארתי שם) והפ"מ נדחק בפירושו והעיקר הוא כמו שביארתי ודו"ק:

קטע ה

עוד שם אמר ר"י טענו טענת אבוד ונשבע לו ואח"כ טענו טענת גנב פטור ר' יוחנן בעי שבועת טענת גנב מהו שיהו חייבין בה משום שבועה ביטוי מיחלפא שיטתי' דר' יוחנן המן אמר טענו טענת אבוד ונשבע לו ואח"כ טוענו טענת גנב פטור וכא אמר אכין תמן פשיטא ליה וכא צריכה ליה מה איצטריכת ליה חזי ופשטה:

והנה הפ"מ פירש תמן פשיטא לי' דאינו חייב משום שבועת הפיקדון והכא צריכא לי' (בתמיה) דמיבעי' לי' אי חייב משום שבועת ביטוי אלמא דמספקא לי' אי איכא חיובא דשבועת הפיקדון עליו או לא. מה וקאמר הש"ס ומאי קשי' לך בהא דר' יוחנן איצטריכא לי' חזר ופשטה (ופי' הפ"מ מעיקרא קא מיבעי' לי' ובתר הכי חזי ופשטה דפטור הוא משבועת הפקדון והא דקאמר לעיל בתר דפשטה דחייב הוא משום שבועת ביטוי דעכ"פ נשבע לשקר):

והנה פירושו הוא תמוה דמאי שייך הא דשבועת הפקדון לטוען טענת גנב דטוען טענת גנב פטור משבועת הפיקדון דממון המשתלם בראש אינו מוסיף חומש רק דחייב כפל ומה שייך זה לשבועת הפיקדון ועוד דר' יוחנן אמר לעיל (ה"ב) דבשבועת הדיינים ליכא משום שבועת ביטוי.

ע"כ נראה לי (שיש ט"ס בירוש' וצ"ל) ר' יוחנן בעי שבועת טענת גנב מהו שיהו חייבין משום שבועת הפיקדון (פי' חומש ואשם לאחר שנשבע תחילה שאבד ואח"כ נשבע לו טענת גנב: וא"כ אין שבועה זו מחייבתו כפל שכבר יצא ידי בעלים בשבועה ראשונה והוא כמו דאמרינן בב"ק (ד' ק"ז) בעי רמי בר חמא ממון המחייבו כפל פוטרתו מן החומש או דילמא שבועה המחייבתו כפל פוטרתו מן החומש היכי דמי כגון שטען טענת גנב ונשבע וחזר וטען טענת אבד ונשבע וכתבו התוס' בד"ה כגון שטען טענת גנב וחזר וטען טענת אבד ואיפכא לא מצי למימר דא"כ לא מחייב כפל כדאמר לעיל שכבר יצא ידי בעלים בשבועה ראשונה כו'

וע"ז אומר מיחלפא שיטתי' דר' יוחנן תמן אמר שטענו טענת אבד ונשבע לו ואח"כ טענו טענת גנב פטור והוא משום שכבר יצא ידי בעלים בשבועה ראשונה וא"כ כיון שאינו מחייבתו כפל בודאי חייב משום שבועת הפיקדון אשם וחומש. ע"ז משני מה איצטריכת ליה חזי ופשטה [פי' שתחילה מיבעי' לי' אם חייב משום שבועת הפקדון ואם נפטר בזה כפל או שחייב כפל וא"כ פטור משבועת הפיקדון מקרבן וחומש וכיון דאיפשטא ליה שאינו מחייבתו כפל בודאי חייב משום שבועת הפיקדון):

עוד שם ר' חייא בשם ר' יוחנן בעומדת על אבוסו ר' זירא בעי מה אתאמרת בעומדת או אפילו עומדת ואין תימר אפילו עומדת היא הדא היא הדא ואין תימר בעומדת מיחלפא שיטתי' דר' יוחנן (והגיה הפ"מ אין תימר בעומדת היא הדא אין תימר אפי' בעומדת מיחלפא שיטתי' דר' יוחנן) תמן אמר טענו טענת אבד ונשבע לו והפריש קרבן ואחר כך טענו טענת אונס פטור והכא את מר הכין אמר ר' לא שניי' היא שהיא כיוצא וידויו בשבועה והוא כמו דאמרינן בב"ק (ד' ק"ז) א"ל ר' חייא בר אבא הכי א"ר יוחנן בעומדת על אבוסה א"ל ר' זירא לר' חייא בר אבא דווקא בעומדת על אבוסה קאמר אבל שלח בה יד קני' ושבועה לא מהני בי' כלום או דילמא אפי' עומדת על אבוסה קאמר א"ל זו לא שמעתי כיוצא בה שמעתי דאמר רב אסי אמר ר' יוחנן הטוען טענת אבד ונשבע וחזר וטען טענת גנב ונשבע ובאו עדים פטור לאו משום דקנה בשבועה ראשונה א"ל לא הואיל ויצא ידי בעלים בשבועה ראשונה. אבל לעולם אפי' עומדת על אבוסה קאמר אפי' לא שלח בה יד ולאפוקי מר' חייא בר יוסף דאמר הטוען טענת גנב בפיקדון אינו חייב עד שישלח בו יד אבל לעולם דאפי' שלח בה יד נמי חייב:

עוד שם מקשיי' על דעתי' דר' זירא אמר לו איכן שורי אמר לו נגנב משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים אותו שגנבו משלם תשלומי כפל (וצ"ל טבחו ומכרו משלם תשלומי ד' וה') הודה מעצמו משלם קרן וחומש והכא כיון שמשך כטוענו טענת אבוד מכאן ואילך כטוענו טענת גנב ופטו' (פי' וא"כ לר' זירא דבעי דילמ' דווקא בעומדת על אבוסה קאמר אבל אם שלח בה יד פטור וא"כ הכא שלח בה יד דהא טבחו אלא ודאי דלא דמי להא דטוענו טענת אבוד והוא משום דשם יצא ידי בעלים בשבועה ראשונה אבל בלאו"ה אפי' שלח בה יד נמי חייב):

וע"ז אומר תיפתר כשנשבע לו ואח"כ טבחו וא"כ לא שלח בה יד מקודם אך שיש להקשות דא"כ אמאי לא פשיט לעיל מהך ברייתא דהטוען טענת גנב וטבחו ומכרו משלם תשלומי ד' וה':

ע"כ נראה לי דהא דקאמר לעיל תני תמן ומסייעין לר' יוחנן קאי אהך ברייתא דמסייע לר' יוחנן כמו דתני המן דמשלם תשלומי ד' וה' והא דקאמר אח"כ איכן שורי כו' הוא ענין בפני עצמו דמקשה ממתניתין אדר' יוחנן דאמרי תמן דמשלם תשלומי ד' וה' וא"כ הברייתא לעיל מסייע לר' יוחנן דתמן אמרי דמשלם תשלומי ד' וה' וע"כ מקשה מזו הברייתא והוא דלא כהפ"מ:

עוד שם תלמידוי דר' חייא אמרי כששחטו רבוץ וא"כ לא שלח בה יד כיון דלא משכו רק ששחטו רבוץ ופריך ויש טביחה בלא מכירה פי' הפ"מ ואמתניתין קאי כו' (וכבר כתבתי בספרי נועם ירושלמי ברפ"ק דסוטה דצ"ל ויש טביחה בלא גניבה וא"כ איך מיחייב תשלומי ד' וה' כששחטו רבוץ הא ליכא גניבה וע"ז משני כסומכוס דאמר דאעפ"י שאין גניבה יש טביחה ומכירה וכמו דאמרינן בב"ק (ד' ע"ה) לימא כתנאי היו שנים מעידים שגנב ושנים מעידים אותו שטבח ומכר הוזמו עדי גניבה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה הוזמו עדי טביחה הוא משלם תשלומי כפל והן משלמין תשלומי שלשה משום סומכוס אמרו הן משלמין תשלומי כפל (פי' אם הוזמו עידי גניבה) והוא משלם תשלומי שלשה וסברי תלמידי דר"ח דסומכוס אומר דאעפ"י שאין גניבה יש טביחה ומכירה:

עוד שם שמואל אמר כשלא באו עידי גניבה כו' עיין מה שביארתי על זה בספרי נועם ירושלמי (בפ"ק דסוטה ה"א) ושם הגהתי הירושלמי וביארתי עיי"ש:

תוכן העניינים

נועם ירושלמי על שבועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה