אור ברסלב

נועם ירושלמי על קידושין

פרק ג · הלכה יב

הלכה יא

קטע ד

שם (הי"ב) חד גיור אתא לגבי ר' יוסי אמר ליה מהו מנסיב ממזרתא אמר ליה שרי חזר ואתא לגבי ר' יודה א"ל שרי אלא הוי ידע דבנוי דההוא גברא ממזרין קומי שמיא חזר ואתי קומי ר' יוסי א"ל הוית ידע דהוא כן ולמה שרית לי מן קדמיתא א"ל מה דשאלת לי אגיבונך:

והנה קשה דאיך אמר לו ר' יהודה דשרי הא ר"י סובר דקהל גרים (בימים קדמונים) איקרי קהל וא"כ איך שרי למינסב ממזרתא כיון דר' יהודה סובר דקהל גרים (בימים קדמונים) איקרי קהל וכמו דאמרי' בקידושין (ד' ע"ב) ת"ר גר (בימים קדמוני') נושא ממזרת דברי ר' יוסי ר"י אומר גר לא ישא ממזרת כו' אייתר לי' לקהל כו' וכן לקמן בירו' וכן ביבמות (פ"ח ה"ב) מתניתא דלא כר' יודה דר"י אמר ארבע קהילות אינון (פי' מתניתא דתנן פצוע דכא וכרות שפכה מותרין בגיורת ומשוחררות (בימים קדמונים) ואינן אסורין אלא לבוא בקהל דלא כר' יודא (פי' שסובר דק"ג איקרי קהל וא"כ איך קאמר הכא להאי גיורא (בימים קדמונים) דשרי למינסב ממזרתא ואיפשר לומר כמו שכתב הרא"ש בעבודת כוכבים (ד' ז') ומיהו בירושלמי אמר חכם שטיהר אין חבירו רשאי לטמא אסר אין חבירו רשאי לאסור וצריך לאוקמי שכבר חלה הודאת הראשון כו' וא"כ איפשר לומר דכיון דבא לפני ר' יוסי ואמר נו דשרי וע"כ לא רצה ר' יהודה לאסור ואמר לו דשרי אלא דידע דבנוי דההוא גברא ממזירין. וע"ז אומר ניחא בת ישראל לממזר ולנתין דכתיב לא יבוא ממזר בקהל ה' מה ת"ל לא יבוא לו לפסול (פי' דניחא דאם הזכר הוא ממזר וע"כ ניחא דהולד הולך אחר הזכר אבל הכא הנקבה ממזרת ועוד שהוא בהיתר וא"כ צריך הולד לילך אחר הזכר וכמו דתנן כל מקום שיש קידושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר ע"ז אומ' דלא יבוא כו' לו לפסול (פי' דאזלינן בזה בתר הפגום אעפ"י שהוא בהיתר) וע"ז אומר ופליגא על ההיא דאמר ר"י בן פזי דאמר ר"י בן פזי כו' מושיב יחידים ביתה אפי' ממזר בסוף העולם וממזרת בסוף העולם הקב"ה מביאן ומזווגן זה בזה (והפ"מ נדחק בזה) ולי נראה דקאמר ופליגא על הא דריב"פ (פי' שלפי שהשיב ר"י לו דשרי) אלא דידע דבנוי דההוא גברא ממזירין קמי שמיא (פי' וזה אסור להרבות ממזירין) וכמו דאמרינן לקמן (ה"ג) דברי ר' יהודה ממזר לא ישא ממזרת כדי שיתכלו ממזירין מן העולם וא"כ אם ינסוב ממזרתא אע"ג דשרי אי אמרי' דק"ג לא איקרי קהל אעפ"כ כיון דבנוי דההוא גברא ממזירין ע"כ נא ישא אותה וע"ז אומר ופליגא על ההיא דריב"פ דמושיב יחידים ביתה דאפי' ממזר בסוף העולם וממזרת בסוף העולם הקב"ה מביאן ומזווגן זה בזה וא"כ לית לי' הא דממזר לא ישא ממזרת כדי שיתכלו ממזירין מן העולם:

קטע ז

עוד שם עובד כוכבים ועבד שבאו על בת ישראל הולד ממזר ר' יעקב בר אחא כו' בשם ר' ינאי ברבי (ט"ס וצ"ל ר"ג ברבי) הולד אינו כשר ולא פסול אלא מזוהם ר' יונתן סליק עם ר' יודן כו' הורי תמן הולד כשר אמר ר' זעירא ההן ולד כל מה דאזיל הוא מתעלה רבי עבד ממזר (כצ"ל) ברי' מזוהם בר ברי' עבד כשר כו' והנה המפרשים הק"ע והפ"מ פירשו דהיינו לפסול לכהונה וכמו שאומר לקמן שאם הי' נקיבה שפסלה מן הכהונה וכמו דאמרינן ביבמות (ד' מ"ה) דכולי אמוראי דמכשרי מודו שהולד פגום לכהונה כו' ואיפשר לומר דהולד מזוהם הוא כמו שכתבו רש"י ותוס' בקידושין (ד' ס"ח) דלמ"ד הולד כשר היינו אחר גירות דהטעם דהולד כשר היינו משום דשדי לי' בתר העובד כוכבים דעובדי כוכבים מזוהמין הם כמו דאמרינן בשבת (ד' קמו) בשע' שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא כו' ולא פסקה זוהמתן ועיין מה שהאריך בזה בספר ח"ש חלק אה"ע (ס' ב') במה שצריך גירות וע"ז אומר דהולד מזוהם (פי' שצריך גירות בימים הקדמוני') ובמ"א יתבאר:

קטע ט

עוד שם אמר ר' יעקב בר אחא תני תמן הפוסל פוסל בפנוי' והמכשיר מכשיר אפי' באשת איש עיין בריש יבמות מה שביארתי בזה.

תוכן העניינים

נועם ירושלמי על קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה