אור ברסלב

נועם ירושלמי על קידושין

פרק ב · הלכה ח

הלכה ז

קטע ב

שם (ה"ח) המקדש בערלה כו' ופטר חמור כו אינה מקודשת מכרן וקידש בדמיהן ה"ז מקודשת ובגמ' פטר חמור ר"ח אומר מקדשין בו את האשה ר' יוחנן אמר א"מ בו את האשה ר"ח אמר פטר חמור מקדשין בו האשה מק"ו מה אם הבכור שאינו מוצי' מידי איסורין בחייו את אומר מקדשין בו את האשה זה שמוצי' מידי איסורין בחייו לא כש"כ מה נפיק מביניהון עבר ופדאו שלא מדעת בעלים ר"א אמר אינו פדוי ר' יוחנן אמר פדוי וביארתי בספרי עמק יהושע (ס' ו') והוא דלר"א שאומר מקדשין בו את האשה אלמא דהוי של בעלים ע"כ אם עבר ופדאו שלא מדעת בעלים אינו פדוי ולר' יוחנן דאמר אין מקדשין בו את האשה אלמא דלא הוי של בעלים להכי אם פדאו שלא מדעת בעלים פדוי כו' מתניתא מסייע לר"א ופליגא עילוי מתניתא מסייע לר"א הגונב פטר חמור של חבירו משלם תשלומי כפל וסיפא פליגא עילוי שאף עפ"י שאין לו בו עכשיו יש לו בו לאחר זמן וביארתי שם דהטעם דהא דיכול לפדות שלא מדעת בעלים היינו משום דהוי איסור הנאה ולא הוי של בעלים כלל וכמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' ס"ח) דאיסורי הנאה לא הוי של בעלים כלל שתירצו דלהכי יכול אחר לחלל בהקדש אע"ג דמדמינן שם הקדש לחילול דכמו שאין אחר יכול להקדיש ה"נ אינו יכול לחלל וכן תירצו דהא דאמרינן בבכורות (ד' י"א) דהפודה פטר חמור של חבירו פדיונו פדוי ומשמע אסי' שלא מדעת בעלים כיון דהוי איסורי הנאה לא הוי של בעלים כלל וע"כ אחר יכול לפדות ודלא כמו שכתבו התוס' בבכורות (ד' י"א ושם) דהטעם הוא משום דבתרומה כתיב גם אתם לרבות שלוחכם דבעינן מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם ובספרי נחלת יהושע (ס' כב) ביארתי שתלוי בזה דאי אחר יכול ג"כ לפדות ע"כ אין מקדשין בו את האשה דהפדיון הוי כקונה מחדש וכמו שבהקדש אינו יכול לקדש משום דאי בעי פריק לה ה"נ בפ"ח אינו יכול לקדש משום דיכול לפדות משא"כ אם אחר אינו יכול לפדות ורק הבעלים יכולים לפדות ע"כ מקדשין בו את האשה דהוי רק של הבעלים וע"ז אומר דלר"א דאמר מקדשין בו את האשה א"כ ודאי סובר דאם פדאו אחר אינו פדוי וע"כ הוי של בעלים אבל אם פדאו אחר הוי פדוי א"כ אם פודה הוא בעצמו הוי כקונה מחדש כמו שלא הוי קידושין בהקדש ור"י דס"ל דאין מקדשין בו את האשה ס"ל דהא דפדה אחר פדוי וע"כ הוי כמו הקדש דהא דיכול לפדות הוי כקונה מחדש ובזה הוא מחולק עם הש"ס דילן דלהש"ס דילן דכל מה שאינו דומה להקדש הוא מטעם דאפי' אחר הפודה שייך הפדיון לבעלים ולהירושלמי הטעם משום דאחר אינו יכול לפדות וע"כ מקשה מהברייתא דמחייב בתשלומי כפל ע"כ בודאי שאינו דומה להקדש דהא הגונב מהקדש אינו משלם תשלומי כפל דוגונב מבית האיש ולא מבית הקדש וכה"ג פשיט הש"ס בבכורות (ד' יא) דאינו דומה להקדש עיי"ש בספרי נחלת יהושע (ס' כב) ודו"ק]:

קטע ד

עוד שם מכרן וקידש בדמיהן מקודשת ר' חגי בשם ר"ז בשאין דמיהן אמר ר' חנינא ז"א שמקדשין בגזילה כן הוא גירסת הרא"ש והרשב"א וכתב הרא"ש ירושלמי מכרן וקידש בדמיהן מקודשת ר"ח בשם ר"ז שאין תופסין דמיהן אמר ר' חנינא ז"ח שמקדשין בגזיל' (פי' לפיכך היא מקודש' שאין תופסין דמיהן לאיסור) ודייק מינה ר' חנינא שמקדשין בגזל דמאחר שאין דמיהן נכנסים תחתיהן לאיסור נשארו הן אסורין והמעות הן גזל בידו ואנן דקיי"ל קדשה בגזל לפני יאוש אינה מקודשת צריך לאוקמא כדפרישית (פי' כמו שמפרש תחילה דמיירי שמכרן לעובד כוכבים או לישראל והכיר בה דהוי מעות מתנה) ואי לאו הירושלמי כו' לא קשיא לך מידי דהני דמי לאו גזל הן בידו כי בתורת מקח באו לידו ואע"ג דמקח טעות הוא ישלם מביתו אבל הני זוזי להוצאה ניתנו אך לפי"ז תקשה לפ"מ שביארתי לעיל בירושלמי (ה"ו) שצ"ל זאת אומרת שאין מקדשין בגזילה. ע"כ נראה לי לפרש הא דאמר ר' חגי בשם ר' זעירא בשאין דמיהם אין הפי' לפי שאין תופסין דמיהם שזהו פשוט בפי' המשנה דהטעם משום דאין תופסין דמיהם אלא דהפירוש הוא דאף על גב שאין תופסין דמיהן מ"מ המעות הם אינם של המוכר אלא של הקונה וצריך להחזיר המעות א"כ הוי המעות גזל ואין מקדשין בגזילה. ע"ז אומר בשאין דמיהם (פי' שאלו הדמים אינם של הלוקח אלא של המוכר משום דהני מעות לאו בתורת גזל באו לידו כי בתור מקח בא לידו ואע"ג דמקח טעות הוא ישלם מביתו אבל הני זוזי להוצאה ניתנה) (ועיין במה שביארתי לעיל (פ"ב ה"א) אלו איתמר כלי יאות סלע דרכה להתחלף (פי' שא"צ להחזיר הסלע בעצמו) וע"ז אמר ר' חנינא זאת אומרת שאין מקדשין בגזילה כמו דאיתא בירושלמי דילן (פי' דקאי על הא דאמר ר' חגי בשם ר"ז בשאין דמיהן פי' שמתרץ דלמה לא הוי גזל) וע"ז אומר בשאין דמיהן וע"ז אמר ר' חנינא זאת אומרת שאין מקדשין בגזילה (פי' וע"כ משני בשאין דמיהם) וכמו שביארתי ודו"ק:

תוכן העניינים

נועם ירושלמי על קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה