אור ברסלב

נועם ירושלמי על קידושין

פרק ב · הלכה א

פרק ב

קטע ב

מתני' האיש מקדש בו ובשלוחו כו' ובגמ' בית שמאי אומרים אין השליח עולה משום עד ובה"א השליח עולה משום עד האיך עבידא שלח שנים (פי' מלבד השליח או שצ"ל שלח שלשה) על דעתין דב"ש שליח ושני עדים על דעתין דב"ה שלשתן שלוחין ושלשתן עדים ומה שפי' הפ"מ הוא דוחק והק"ע פירש דלב"ש צריך שיאמר שיהא הא' שליח ושנים עדים אבל אם אמר שיהיו כולן שלוחין אין א' מהם יכול להיות עד ולב"ה יכול לעשות שלשתן שלוחים והן הן עדיו כו' ולי נראה דאיפשר לומר דאומר האיך עבידא שלח שלשה על דעתין דב"ש שליח ושני עדים (פי' דמסתמא הי' הכונה שיהי' אחד שליח והשנים עדים דב"ש סברי דאין שליח נעשה עד) ועל דעתין דב"ה (פי' דאמרו דשליח נעשה עד שלשתן שלוחים ושלשתן עדים) והנ"מ הוא דאם היו שלשתן שלוחין א"כ אינו יכול לבטל רק בפני השלשה וכמו דאמרי' בגיטיןד' ל"ב) מילתא דמתעבדי בי עשרה צריכה בי עשרה למשלפה וכמו שביארתי בספרי נ"י (סימן י"ז) אהא דאיתא בירושלמי רפ"ד דגיטין) השולח גט כו' הדא פליגא על ר"י דאמר אדם מבטל שליחותו בדברים (וביארתי שם שהפי' הוא וע"כ צריך דוקא שיגיע בשליח דאל"ה לא הוי רק כמו ביטול בדברים ולא אתי דיבור שלא בפני השליח ומבטל מה שעשה שליח) וע"ז משני וא"כ קשי' על דר"י שאומר דאתי דיבור ומבטל השליחות אפי' שלא בפניו ומשני חומר הוא בעריות וכן לקמן בסוף קידושין (הל' ח') מי שנותן רשות לשליח לקדש את בתו והלך וקידשה כו' ולית הדא פליגא על ר"י דר"י אמר אדם מבטל שליחותו בדברים (פי' וא"כ למאי קאמר דווקא קידשה ומשני משום חומר הוא בעריות (ועיין בקידושין ד' נ"ט) וע"ז אומר דאם שלח שלשה לב"ש דאמרי אין שליח נעשה עד ח"כ הי' הכונה שיהי' א' שליח וב' עדים וא"כ כיון שיכול להיות א' מהם שליח ושנים עדים ע"כ אם רוצה לבטל יכול לבטל אפי' רק בפני השליח אבל לב"ה נעשו כלם שלוחים וכלם עדים וע"כ אינו יכול לבטל רק בפני כולם וא"כ בזה הוא קולא לב"ש וחומרא לב"ה וע' בסוף קידושין (ה"ח) ובמה שביארתי בנ"י (סי' י"ז) ובמ"א יתבאר ודו"ק:

קטע ג

עוד שם אמר ר' אבין בר חייא נראין דברים כשקידשה בשטר אבל אם קידשה בכסף נעשה כנוגע בעדותו אמר ר' יוסי מכיון שהאמינתו התורה אפילו קידשה בכסף אינו כנוגע בעדותו (וכתב הפ"מ ומצאתי בחידושי הרשב"א שכתב עליה דהכא וטעם דברי ר' יוסי לא הבנתי ושמא להצריכה גט קאמר שהיא מקודשת דבר תורה אעפ"י שהוא נוגע בעדותו מן התקנה ומשמע מדבריו שם דאפי' במודה שקבלתן הוי ספק קידושין וכן הביא המ"מ (בפ"ג מה' אישות הט"ז) אבל הר"ן כתב בפשיטות דאפי' במודה אינה מקודשת דכיון שאין נאמנין מצד עצמן אלא מצד הודאתה ה"ל כמקדש שלא בעדים דאפילו שניהם מודים אינה מקודשת ומ"מ מדברי ר' יוסי דאיתא בירושלמי חוששת וצריכה גט:

ונ"ל שאין מהירושלמי ראיה דהירושלמי אזיל לשיטתי' כמו שביארתי בספרי נחלת יהושע (ס' יד) שביארתי שם דאזיל לשיטתי' דס"ל דאע"ג דאין בעדיות העדים אלא בצירוף הודאתה הוי עדות וכמו שהבאתי שם מהירושלמי (פ"ד דשבועות ה"ד) ריה"ג אומר כו' עיי"ש מה שביארתי שם:

ועוד איפשר לומר דהא דאמר ר' יוסי מכיון שהאמינתו התורה אפילו קידשה בכסף אינו כנוגע בעדותו הוא כמו שכתבו התוס' בקידושין (ד' מג) בד"ה והשתא דתקינו רבנן כו' וא"ת מ"מ למה לא יהיו העדים נאמנים לאחר שנשבעו כו' משום דרחמנא אמרה ע"פ שנים עדים יקום דבר דמשמע הנאמנים בדיבור בלבד אבל העדים הטעונים לישבע קודם שיאמינו דבריהם אין ממש בעדותן וע"כ איפשר לומר דאמר ר' יוסי מכיון שהאמינתו התורה אפי' קידשה בכסף אינו כנוגע בעדותו (פי' דכיון שהעד נשבע והאמינתו התורה א"כ אינו כנוגע בעדותו ואף שכתבו התוס' שלכך אין נאמנים לאחר שנשבע משום דרחמנא אמר יקום דבר דמשמע כו' היינו לשיטת הש"ס דילן דבעינן עדות ממש אבל לא בצירוף דבר אחר אבל לשיטת הירושלמי שהוכחתי בספרי נחלת יהושע (ס' יד) דנאמנים אפי' בצירוף הודאת הבע"ד וע"כ אמר ר' יוסי דמכיון שהאמינתו התורה אפי' קידשה בכסף אינו כנוגע בעדותו]:

קטע ד

עוד שם אית מתניתא אמרה ששלוחו של אדם כמותו ואית מתניתא אמרה שאין שלוחו של אדם כמותו וצריך לבאר דהא בכל הש"ס קייל"ן דשלוחו של אדם כמותו וא"כ איך קאמר דפליגי בזה אם שלוחו של אדם כמותו:

ואפשר לומר דלענין זה פליגי וכמו שהבאתי בספרי שפת הנחל (דרו' ט"ז) והבאתי שם מה שכתב הקצה"ח ח"מ (ס' קפ"ח) דלפי שיטת הרמב"ם אם נשתטה המשלח לא נתבטל השליחות מן התורה ואינו פסול אלא מדרבנן משום דכבר עמד השליח במקום המשלח ועיין שם שהארכתי בזה) והוא דשיטת הרמב"ם הא דאמרינן בגיטין (דף סט) דר' יוחנן אמר אין כותבין אלא לכשישתפה הוא רק מדרבנן ולפי שיטת הירושלמי בגיטין (פ"ז ה"א) ר' יעקב בר אחא אמר אתפלגון ר' יוחנן ור"ל. ר' יוחנן אמר עודהו קורדייקוס עליו כותבין ונותנין גט לאשתו כו' וא"כ לפי"ז סובר ר' יוחנן ג"כ דאע"ג דנשחטה המשלח אפ"ה כותבין ונותנים גטי לאשתו והוא משום דהשליח עומד במקום המשלח אך מהירושלמי משמע התם דלא תלוי בזה עיי"ש ודו"ק

אך הירושלמי הזה איפשר לפרש דאם שלוחו של אדם כמותו ממש א"כ עומד במקום המשלח אבל אם אין שלוחו של אדם כמותו היינו שאינו עומד במקום המשלח. ועוד איפשר לומר לענין הא דפליגי ב"ש. וב"ה אם שליח נעשה עד דאם שלוחו של אדם הוא כמותו ע"כ אין שליח נעשה עד כב"ש אבל אם אין שלוחו של אדם כמותו ממש ע"כ שליח נעשה עד. ועיין בירושלמי (רפ"ד דגיטין) עשה שליח להוליך את הגט צריך ליתן לה בפני שנים ואין השליח עולה משום שנים והרא"ש פי' בשם ר"ת דטעמא דאין דבר שבערוה פחות משנים ואין השליח עולה משום שנים שהרי עומד במקום הבעל (אך איפשר דהתם הוא משום חומרא דעריות ע"כ מצרכינן עדים חוץ מהשליח. ועוד איפשר לומר לענין הא דאמר בירושלמי (פ"ו דגיטין ה"ב) ר"א שאל חצירו של שליח מהו שתעשה כידו ועיי"ש שהבאתי מה שכתב הקצה"ח דהשאלה הוא אם השליח שלה קונה לו החצר והוא משום דחצר של אשה הוא משום ידה אתרבאי וחצר דגברא הוא משום שליח. וא"כ אם החצר משום שליחות א"כ מילי לא מימסרן לשליח וע"כ לא הוי גט אבל אי יהבינן לשליח כח המשלח דהיינו האשה ובאשה החצר משום יד אתרבאי א"כ לא הוי בכלל מילי לא מימסרן לשליח כיון דאתרבאי משום יד. וע"כ פליגי בזה אם שלוחו של אדם כמותו ויהבינן ליה הכח של המשלח ממש או דאעפ"י שאדם יכול לעשות שליח אעפ"כ אין לו הכח של המשלח איך שהוא אלא כחו של עצמו וא"כ החצר דגברא משום שליחות אתרבאי ומילי לא מימסרן לשליח:

וע"ז מביא ואם המר ימירנו (והפ"מ נדחק בזה) והפי' הוא דמדכתיב ואם המר ימירנו ושיטת הירושלמי דאין עושה שליח להפרה וכמו דאמרינן בב"מ (ד' צו) א"ל רבינא לרב אשי האומר לשלוחו צא והשאיל לי עם פרתו מהו בעליו ממש בעינן וליכא או דילמא שלוחו של אדם כמותו כו' א"ל רב אחא כו' לרב אשי בעל פלוגתא דר"י ור"ל שליח פלוגתא דר' יונתן ור' יאשיה כו' דתני' האומר לאפוטרופוס כו' וכתבו התוס' בד"ה שליח כו' וא"ת היכי מדמי שאילה בבעלה לנדרים וכתבו משום דלשון בעליו ואשה משמע הוא דווקא ולא שלוחו וע"כ תלי אם שלוחו של אדם כמותו ממש. וע"ז אומר ואם המר ימירנו ואמרינן הוא ולא שלוחו אלמא דאין שלוחו של אדם כמותו ממש. וע"ז אומר הוינן סברין מימר ששלוחו של אדם כמותו אלא שמיעט הכתוב (פי' שבזה מיעט הכתוב ורצע אדוניו את אזנו במרצע כו' אדוניו ולא שלוחו וא"כ משמע שאין שלוחו של אדם כמותו ואדוניו היינו אדון גופא וכמו שכתבו התוס' בבעליו) וע"ז אומר הוינן סברין מימר ששלוחו של אדם כמותו אלא שמיעט הכתוב אית תנויי תני ורצע לרבות את השליח עד כדון כר"ע כר' ישמעאל (והפ"מ לא פירש בזה כלום דמה פריך לר' ישמעאל) אך הוא כמו דאמרינן ביבמות (ד' סח) כמאן כר"ע דדריש ווי"ן וכן ביארתי בכמה מקומות בירושלמי:

קטע ה

עוד שם תמן תנינן נערה המאורסה היא ואבי' מקבלין את גיטה ר"ל אמר כמחלוקת בגיטין כך מחלוקת בקידושין אמר ר"י הכל מודין בקידושין שאבי' מקדשה לא היא כו' רב המנונא בשם רב אסי קטנה שקידשה עצמה בב' שערות אבי' ממאן לא היא לא אתי' לא כר"י ולא כרשב"ל אין כר' יוחנן אין כאן מיאון (פי' דהא ר"י סובר דהכל מודים בקידושין שאבי' מקדשה לא היא) אין כרשב"ל נישואי תורה הן (פי' אי כרשב"ל הא אומר דכמחלוקת בגיטין כך מחלוקת בקידושין וא"כ היא מקודשת מן התורה לת"ק) לא אתי אלא כר' יוחנן אע"ג דר' יוחנן אמר הכל מודים בקידושין שאביה קידשה לא היא מודה בה אבי' ימאן על ידה והנה הק"ע הקשה דאמאי לא קאמר נערה ולמה האריך לומר קטנה שקידשה עצמה בשתי שערות וכתב דכיון דבעי למימר היא אינה יכולה למאן נקט כו' כדתנן במתני' עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערו' מיהו בבבלי (ד' מ"ו) משמע דבקטנה ממש איירי רב אסי עיי"ש:

ולי נראה דע"כ נקט קטנה שהביאה ב' שערות שהוא כמו דאמרינן לקמן בירושלמי (פ"ג ה"ח) קידשתי את בתי הקטנות בכלל הגדולות אינן בכלל נתקדשה בתי אפי' קטנות אינן בכלל גירשתי את בתי הקטנו' בכלל והגדולו' אינן בכלל נתגרשה בתי אפי' קטנות אינן בכלל וצריך לבאר הירושלמי הזה דקאמר קידשתי את בתי הקטנו' בכלל הגדולו' אינן בכלל (והאי הגדולות היינו הבוגרות דהא הנער' יכול האב לקדש וא"כ הא דקא' הגדולו' אינן בכלל היינו הבוגרות) נתקדשה בתי אפי' קטנות אינן בכלל (פי' שהיא קידשה את עצמה אפי' אינן בכלל וכ' הפ"מ ובתוספתא לא גריס אפי' אל הקטנות אינן בכלל) וא"כ לר' יוחנן צריך לפרש הקטנות דהיינו הנערות ג"כ אינן בכלל דהא ר' יוחנן סובר דמחלוקת לגיטין אבל לקידושין ד"ה אבי' ולא היא וא"כ קשי' סיפא דהך ברייתא דקאמר גירשתי את בתי הקטנות בכלל והגדולות אינן בכלל (וא"כ הפי' הוא הגדולות דהיינו הבוגרות והקטנות היינו קטנות ונערות הוי בכלל הקטנות דהא האב יכול לקבל הגט של בתו הנערה) נתגרשה בתי אפי' קטנות אינן בכלל וא"כ בזה הוא הפי' דאפי' קטנות אינן בכלל ורק קטנות אבל נערות הוי בכלל דהא היא יכולה לקבל את גיטה לרבנן דר"י והא דקאמר אפי' היינו משום שעל הבוגרת אינו נאמן מפני שהיא אינה ברשותו וא"כ קשה רישא אסיפא דברישא גבי קידושין הא דקאמר נתקדשה בתי הקטנות אינן בכלל קאי אקטנות ואנערות דהא נערה אינה יכולה לקבל הקידושין לר"י אליבא דרבנן ובסיפא גבי נתגרשה בתי דקאמר דהקטנות אינן בכלל היינו רק קטנות וכמו שפירש"י והביאו התוס' בגיטין (ד' ס"ד) דרק נערה יכולה לקבל אבל לא קטנה דבקטנה דווקא אבי' ולא היאוכן אמרינן בירושלמי (פ"ו דגיטין ה"ב) קטנה אבי' ולא היא ומה שהקשו התוס' על רש"י בגיטין (דף סד) מהא דפריך לר"נ דאמר אין נערה עושה שליח לקבל גיטה מיד בעלה מהא דתנן קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה הא נערה ה"ז גט ומשני כשאין לה אב אבל מעיקרא היה סבור דאיירי כשיש לה אב ואפ"ה קתני עד שיגיע גט לידה ש"מ דאפי' יש לה אב אם הגיע גט לידה ה"ז מגורשת כבר תירץ הרשב"א בחידושיו בשם הראב"ד והר"ן (הביאם הפ"מ) דלרבא דהוי ס"ל דהנערה עושה שליח היה סבור דיד יתירה הוא דזכי לה רחמנא ולטעמיה איפשר דאפי' קטנה נמי מקבלת גיטה בחיי אביה כו' אבל כיון דקייל"ן כר"נ דאין נערה עושה שליח והא דמקבלת גיטה בחיי אביה לפי שמסתמא דעתו של אב אין לו קפידא בגירושין שישנו בע"כ וכשליח דאב הוא ומעתה קטנה שאינה בתורת שליחות ואין לה יד בשל אחרים אבי' מקבל גיטה בלבד (וכן הוא לשיטת הירושלמי דקאמר על דעתי' דר' יוחנן אין לה דעת אצל אבי' ואינה עושה שליח ועל דעתיה דר"ל יש לה דעת אצל אביה והיא עושה שליח וע"כ קאמר מתניתא פליגא על ר' יוחנן האיש מקדש כו' והאשה מתקדשת בה ובשלוחה פתר לה בגדולה והא תנן קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה פתר ביתומה. והא תנן אם אמר לו אביה צא והתקבל לבתי גיטה אם רצה להחזיר לא יחזיר פתר לה לצדדין היא מתניתא כו' וא"כ היה סבור מתחילה דמיירי שיש לה אב ואפ"ה אם הגיע גט ליד הקטנה מגורשת היינו משום דהוא מקשה על ר"י ורוצה להוכיח כר"ל. ולר"ל שאומר דאפי' קידושין נמי מקבלת ואעפ"י שהוא בע"כ של אב וא"כ לדידיה אפי' קטנה נמי מקבלת גיטה אפי' בחיי האב]:

וא"כ איך יתיישב הברייתא (דפ"ז דקידושין ה"ח) לר"י דקאמר נתקדשה בתי אפי' קטנות אינן בכלל דא"כ נערה נמי בכלל קטנות וסיפא דקתני נתגרשה בתי אפי' קטנות אינן בכלל דהאי קטנות היינו חוץ מנערה דהא נערה יכולה לקבל גיטה בשלמא לר"ל לא קשיא דאיהו מוקי לה כר' יהודה דהא פריך הכא בשמעתין בירושלמי דקאמר מתניתא פליגא על רשב"ל האיש מקדש את בתו כשהיא נערה בו ובשלוחו (פי' בו ובשלוחו אבל בה ובשלוחה לא) וא"כ לר"י ניחא דאתי למעוטי דבה אינה מתקדשת בשלוחה אבל לר"ל קשיא ומשני פתר לה כר' יודה דר' יודה אמר אין שתי ידים זוכות כא' וא"כ כיון דמתניתין אתי כר' יודה ע"כ הברייתא נמי אתי כר"י דאין ב' ידים זוכות כא' וע"כ הא דתני נתקדשה אין הקטנו' בכלל ה"ה נמי נערות וכן בנתגרשה והוא משום שאין ב' ידים זוכות כא' אבל לר' יוחנן לא הוי רישא דומיא דסיפא דברישא בנתקדשה בתי דקתני אין הקטנות בכלל וא"כ הנערות נמי דהא אינה יכולה לקדש עצמה לר"י אפי' לרבנן נמי ובסיפא דגירשתי את בתי דתני אין הקטנות בכלל ובזה ודאי דרק קטנות ממש אבל נערות יכולות לגרש א"ע לרבנן דר"י:

וע"ז אומר רב המנונא בשם ר' אסי קטנה שקידשה את עצמה בשתי שערות אביה ממאן ולא היא ומסקינן דאליבא דר"י הוא אע"ג דר' יוחנן אמר הכל מודים בקידושין שאביה קידשה לא היא מודה בה אביה ימאן על ידה. והוא דאם אינו ממאן הוי קידושין ע"י בתו כשהיא נערה והשתא ניחא הברייתא דנתקדשה בתי דקטנות אינן בכלל אבל נערות הם בכלל דאע"ג דר' יוחנן אומר בקידושין אביה ולא היא אעפ"כ כיון דאמר אביה נתקדשה בתי א"כ אינו ממאן בקידושין ע"כ אין קטנות בכלל והיינו קטנות ממש. אבל קטנה שהביאה שתי שערות אביה ממאן על ידה. וע"כ כיון דאמר נתקדשה בתי א"כ לא מיאן בקידושי' וכן בנתגרשה בתי דאמר נמי אין הקטנות בכלל היינו קטנה ממש אבל קטנה שהביאה שתי שערות יכולה לקבל הגירושין וע"כ אמר קטנה שהביאה שתי שערות והוא משום דברישא דאמר קידשתי את בתי הקטנות בכלל והתם הפי' של הקטנות היינו לאפוקי בוגרות אבל קטנות היינו אפי' קטנות שהביאו ב' שערות קרי לה קטנות. אבל אח"כ כשאמר נתקדשה בתי אין הקטנות בכלל היינו קטנות ממש אבל קטנה שהביאה ב' שערות הוי מקודשת כיון שאין אביה ממאן על ידיה וכן בסיפא דסיפא דקאמר נתגרשה בתי אפי' קטנות אינן בכלל היינו דווקא קטנות ממש אבל קטנה שהביאה ב' שערות יכולה לקבל גירושין) אבל ברישא דרישא דקאמר קידשתי את בתי הקטנות בכלל התם קרי לקטנות אפי' הביאו ב' שערות ולאפוקי בוגרת וכמו שאומר אח"כ הגדולות אינן בכלל והיינו בוגרות והא דקאמר רב המנונא בשם ר' אסי דאם הביאה ב' שערות אביה ממאן על ידה הוא כמו דאמרינן בקידושין (ד' מ"ו) איתמר קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה אמר רב בין היא בין אביה יכולין לעכב ורב אסי אמר אביה ולא היא וסובר כמו דאמרינן בקידושין (ד' מ"ו) דמיירי שפיתה לשם אישות וקמל"ן דאביה יכול למאן אבל דווקא בנערה שהביאה ב' שערות אבל לא בקטנה וע"כ תני בבריית' שהביאה הירושלמי (פ"ב דקידושין ה"ח) דנתקדשה בתי אין הקטנות בכלל אלמא דבקטנה אעפ"י שאומר שנתקדשה בתי אין הקטנות בכלל והש"ס דילן לא ס"ל כהך ברייתא וע"כ לא הביאה. וע"כ אומר דאף בקטנה שנתקדשה כו' צריך אביה למאן ודו"ק:

קטע ט

עוד שם התקדשי לי בתמרה זו וכל מתניתין בשאמרה אי איפשי בזו אלא בזו אי איפשי בזו אלא בזו כו' [פי' דלא כהש"ס דילן בקידושין (ד' מ"ו) דמאן תנא התקדשי התקדשי אמר רבה ר"ש היא דאמר עד שיאמר כו' והירושלמי פליג ע"ז דהא אמר אח"כ מאן תנא ווי"ן כר' יהודה גבי התקדשי לי בזו ובזו ברם כר' מאיר או בזו או בזו (פי' לר"מ הוי ווי"ן פרטא אלא כר' יהודה דאמר ווין כללא וע"כ אינו רוצה לאוקמי כר"ש דלר"ש הוי ודאי ויו כללא אך למסקנא דלקמן על הא דתנן היתה אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן ש"פ ומקשה מזה לקמן על הא דאמר ר' יוחנן שאם אומר בכל מה שהפקדתי בידך אינה מקודשת עד שיהיו כולן קיימין וא"כ איך תנן עד שיהא באחת מהן שו"פ דאפי' נפרש עד שיהא באחרונה מ"מ הא אמר בכל שהפקדתי וע"ז אומר לקמן א"ר אבין לא כן סבר מימר מאן תנא ווין ר' יהודה אמר ר' יוחנן דברי ר' יודא נכללין בקרבן א' ונפרטין בג' קרבנות וע"כ אם יש בכולן שו"פ מקודשת משום דהוי כלל ופרט וכמו דנכללין בקרבן א' (דהיינו אם אין פרוטה רק בכולן ע"כ נכללין בקרבן א') ונפרטין בשלשה קרבנות דהיינו אם יש בכל א' שו"פ ע"כ חייבין שלשה קרבנות בשבועת הפקדון וע"כ אם היתה אוכלת ראשונה ראשונ' א"מ עד שיהיה בא' מהן שו"פ דהיינו באחרונה וזהו דווקא לר' יהודה אבל לר"ש הוי רק כלל ולא פרט וא"כ תקשה סיפא דמתניתין דמפני מה תנן היתה אוכלת ראשונה ראשונה עד שיהיה באחרונה שו"פ וע"ז אומר ר' אבין לא כן סבר מימר ר"י כו' (פי' דהא יכול לאוקמי כר"ש אלא משום דר"י אומר נכללין בקרבן א' ונפרטין בג' קרבנות וע"כ מוקי דווקא כר' יהודה ומאן תנא ווי"ן ר' יהודה וא"כ איך תנן התקדשי לי בתמרה כו' וע"ז משני כשאמרה לו אי איפשי אלא בזו כו' וע"ז אומר התקדשי לי בתמרה זו וכל מתניתין (פי' דכל מתניתין אי איפשר לאוקמי כר"ש וכמו שביארתי) ע"כ צריך לומר דמיירי באומרת אי איפשי בזו אלא בזו וע"כ צריך לומר עוד התקדשי (דכיון שאמרה אי איפשי א"כ בטלה הקידושין מה שאמר לה התקדשי ע"כ צריך לומר עוד התקדשי לי בתמרה זו ואינו מספיק מה שאמר תחילה התקדשי ודו"ק]:

קטע י

עוד שם אמר ר"א דר"ש ב"א היא דתני התקדשי לי בפיקדון שיש לי בידך והלכה ומצאתו שנגנב או אבד אם נשתייר שם שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת במלוה שיש לי בידך והלכה ומצאתה שנגנבה או שנאבדה אפי' לא נשתייר שם שו"פ מקודשת רשב"א אומר משום ר"מ מלוה הרי היא כפקדון אם נשתייר שם שו"פ מקודשת וא"ל אינה מקודשת (פי' שר"א אומר דמתניתין דקתני בזו ובזו אם יש בכולן שו"פ מקודשת היתה אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהיה בא' מהן שו"פ אתי כר"א דאמר דגבי מלוה בעינן שישתייר שו"פ). והנה שיטת הירושלמי הוא דלא כשיטת הש"ס דילן בקידושין (ד' מ"ז) דמייתי תחילה ראיה מזו הברייתא דהמקדש במלוה מקודשת אלא דפליגי אם בעינן שישתייר שו"פ ואח"כ אמר רבא כו' הא מתרצתא הוא ומסיק דבמלוה ברשות בעלים לחזרה איכא בינייהו ולשיטת הירושלמי לכ"ע המקדש במלוה מקודשת אלא דפליגי אם בעינן שישתייר שו"פ וע"כ אמר ר"א דמתניתין דתנן הית' אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהיה באחרונה שו"פ אתי כרשב"א שאומר דבמלוה בעינן דווקא שישתייר שו"פ:

עוד שם אמר ר"א אתיא דרשב"א כר"מ כמה דר"מ אמר כל המשנה מדעת בעלים נקרא גזלן כן רשב"א אומר הכא כל המשנה מדעת בעלים נקר' גזלן דהוא פתר לה במלוה שהמלוה אומר קח לי חטים ולקח שעורים וקשי' וכי מקדשים בגזילה:

והנה כל מה שפי' הפ"מ בכאן שגה בזה ופי' בדחוקים (ומה שכתב שכיון ששינה מדעת בעלים נקרא גזלן לר"מ וע"כ הריוח לאמצע שגה בזה דהא אמרינן בב"ק (ד' ק"ב) דלר"מ דאמר שינוי קינה אם פיחתו פיחתו לו ואם הותירו הותירו לו וגם מה שפי' עוד שם הם דחוקים:

וע"כ צריך לבאר דאמר ר"א אתי דרשב"א כר"מ דכל המשנה מדעת בעלים נקרא גזלן דהיינו שהיא שינתה שנתן לה ליקח חטים ולקחה שעורים וכר"מ דאמר כל המשנה מדעת בעלים נקרא גזלן וא"כ היא גזלן על החטים והוא מקדשה באותם החטים וע"כ בעינן שישתייר' שו"פ דאי לאו הכי כיון דלא קידשה בתחילה ע"כ אינה מקודשת וע"ז מקשה וכי מקדשים בגזילה ולקמן מסיק לה דלא קשיא מהא דאין מקדשין בגזילה כמו שאבאר לקמן:

עוד שם ר' יוסי בעי ניחא אדם נותן שו"פ על דינר שמא נותן שו"פ על שו"פ והנה הק"ע והפ"מ נדחקו בזה מאוד:

וע"כ נראה לי דהנה ר"א קאמר דאין לתרץ דמתניתין אתי כרשב"א דבעינן שישתייר שו"פ וע"כ תנן היתה אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהא באחרונה שו"פ דהא דרשב"א הוא אליבא דר"מ ומיירי בשנתן לה לקנות חטים ושינתה אבל בלאו"ה המקדש במלוה מקודשת וא"כ איך אתי מתניתין דתנן אם יש באחת מהן שו"פ דהיינו באחרונה דהא לשיטת הירו' מקדשין במלוה בין לת"ק בין לרשב"א אעפ"י דלא נשתייר מהן שו"פ והא דמקשה הכא ר"א אע"ג דקאמר תחילה אמר ר"א דר"ש ב"א היא וא"כ איך קאמר אח"כ אמר ר"א אתי דר"ש כר"מ ע"כ נראה לי דגרסינן תחילה אמר ר' אבין (והי' כתוב ר"א והיינו ר' אבין ונפל ט"ס בדפוס דהוא ר"א היינו ר' אבין) וכמו דאמרינן בפ"ק דקידושין (ה"ב) אמר ר' אבין אתי' דריב"י כרשב"א דתני בפיקדון שיש לי בידך והלכ' ומצאת שנגנב או שנאבד אם נשתייר שו"פ מקודשת ואם לאו אינה מקודשת מלוה שיש לי בידך והלכה ומצאת שנגנבה או שנאבדה אפי' לא נשתייר שו"פ מקודשת רשב"א אומר משום ר"מ מלוה כפיקדון אם נשתייר שם שו"פ מקודשת ואם לאו אינה מקודשת כמה דר"ש ב"א עביד מלוה כפיקדון ר' יוסי בר' יהודה עביד יעודים כמלוה ולר' אבין ניחא שפיר שהוא סובר דבמלוה ממש בעי שישתייר שו"פ:

וע"כ אמר ר"א אתי דרשב"א כר"מ דכל המשנה מדעת בעלים אבל בלאו"ה לא בעי במלוה שישתייר שו"פ (ואיפשר לומר דקשי' ליה דאיך בעי רשב"א משום ר"מ שישתייר במלוה שו"פ דא"כ איך אמרינן בקידושין (דף מז) התקדשי לי בשט"ח או שהיה מלוה ביד אחרים והרשה עליהם ר"מ אומר מקודשת ואמרינן שם האי שט"ח ה"ד אלימא שט"ח דאחרים היינו מלוה ביד אחרים אלא לאו בשט"ח דידה ואפי' למאי דמסיק לעולם בשט"ח דאחרים הוי קשיא ליה קושי' התוס' דמ"ש הא אידי ואידי מלוה היא ותירצו דודאי מלוה דידה שקנאתו כבר ואינו נותן לה שום דבר חדש כו' אבל בשנותן לה מלוה דאחרים הרי הוא נותן לה דבר חדש שלא היה בידה מקודם. לר"א לא ס"ל חילוק זה וע"כ אמר דהא דאמר ראב"ש משום ר"מ היינו אם שינה מדעת בעלים אבל המקדש במלוה ר"מ נמי סובר דמקודשת וא"כ מתניתין דתנן אם נשתייר שו"פ מקודשת כמאן אתי וע"ז אומר ר' יוסי בעי ניחא אדם נותן שו"פ על דינר שמא נותן שו"פ על שו"פ (פי' שאומר דהא דהמקדש במלוה מקודשת אעפ"י שאינו נותן אך הוא בהנאת מחילת מלוה וזה הוא הנאה מחודשת) וא"כ ניחא דאם המלוה הוא גדולה ע"כ שוה הנאת מחילת מלוה פרוטה אבל הכא במתניתין דתנן אם יש בכולם שו"פ מקודשת הי' אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהיה באחרונה שו"פ וא"כ לפ"מ שאמר ר"א דראב"ש מיירי דווקא ע"י שינוי אבל בלאו"ה המקדש במלוה מקודשת היינו משום הנאת מחילת מלוה וא"כ כיון שאינם שוים פרוטה או שאפי' שו"פ התמרה א"כ אין הנאת המחילה שו"פ וע"כ תנן דאם יש באחת מהן דהיינו באחרונה שו"פ מקודשת ואם לאו אינה מקודשת משום דהנאת מחילה אינה שו"פ וא"כ ניחא מתניתין וע"ז אמר ר' יוסי בעא ניחא (פי' דמאי מקשה ר"א דהא מתני' כמאן אתי דבעינן שישתייר שו"פ) וע"ז אומר אדם נותן שו"פ על דינר שמא אדם נותן שו"פ על שו"פ וא"כ התמרה אינה רק שוה פרוטה וא"כ אין במחילת מלוה שו"פ וע"כ בעינן שיהיה בא' מהן שו"פ דהיינו באחרונה]:

עוד שם אית תניי תני מקדשין בגזילה ואית תניי תני אין מקדשין בגזילה אמר ר' מנא מ"ד מקדשין בגזילה בגזילה שהוא יכול להוציאה מידו ומאן דאמר אין מקדשין בגזילה בגזילה שאינו יכול להוציאה מידו ר' בון בשם ר"ש בר יצחק מאן דאמר מקדשין בגזילה בגזילה שנתייאשו הבעלים ממנה ומ"ד אין מקדשין בגזילה בגזילה שלא נתייאשו הבעלים ממנה:

[והנה הפ"מ פירש דמיירי בגזל דידה כדמשמע כו' לפי הך קושיא שהקשה לעיל וכי מקדשין בגזילה וכבר ביארתי בנ"י ששגה בזה והא דקאמר מקדשין בגזילה היינו שהיא גזלה ממנו והוא כמו שכתב הא"מ באה"ע (ס' כח) במה שכתב הב"ש דלכאורה אפי' אמרה הן לא מהני כיון שאינו בידו אינו יכול לקדשה כשם שאינו יכול להקדיש דבר שאינו בידו והביא מה שכתב בתשובת שארית יוסף באשה שחטפה מעות ולא רצתה להחזיר לו וקדשה בו עיי"ש שהעלה כיון דאמר ר"י שניהם אינם יכולים להקדישו ומשמע אפי' מדרבנן אינו קדוש כו' וא"כ בנידון דידן נמי אע"ג דאיכא עדים שהמעות שלו ויכול להוציא בדיינים מ"מ אינו יכול להקדישו הואיל והיא לא רצתה לחזור לו. ובס' א"מ מסיק דלשיטת התוס' כל שרוצה הגזלן להחזיר ה"ל דין פקדון. וה"נ כיון שרוצת להתקדש ורוצת להחזיר ה"ל דין פקדון וכמו שמשמע מדברי התוס' בפ"ק (דף ו) דכל שהקדישו הבעלים ברצון הגנב ה"ל כמו פקדון ואע"ג דלא נתרצה הגנב אלא בשעת ההקדש ה"ל פקדון והקדש באים כא' דכיון שנתרצה הוי כמו שהוא ברשות הגזלן]:

וע"ז אומר בירושלמי מ"ד מקדשין בגזילה שהוא יכול להוציא מידה כגון דאיכא עדים ומ"ד אין מקדשין בגזילה שאינו יכול להוציא מידה. וכן מ"ד בשנתייאש אבל בשאינו מתייאש לא הכל הוא כמו הטעם דכיון נתרצית להתקדש לו ה"ל כמו שהוא ברשותו כיון דכל עיקר הטעם משום שהוא אינו ברשותו ועדיף ממלוה דהתם להוצאה נתנה וע"ז אמר רשב"א גבי מלוה אם נשתייר שו"פ. וקשיא דמאי מהני דהא מ"מ להוצאה ניתנה וע"כ מוקי בכה"ג כר"מ דשינה מדעת הבעלים והוי כמו גזלן וצריכה להחזיר וע"כ כיון שנתרצית להחזיר ה"ל כמו פקדון דהוי כמו שהיא ברשותו והא דאר"י גזל ולא נתייאשו הבעלים היינו דווקא שלא ברצון הגזלן ודווקא קודם יאוש דאי לאחר יאוש הוי כמו שאינו שלו א"כ מאי מהני הרצון שלה. אבל קודם יאוש א"כ הוא שלו רק משום שאינו ברשותו וע"כ כיון שרוצת להחזיר הוי כמו שהוא ברשותו וע"כ מחלק בין קודם יאוש בין לאחר יאוש דאלו לא נתייאש עדיין, אע"ג דאינו יכול להוציא בדיינים אעפ"כ כיון שהיא יודעת שהגזל בידה ורוצת להחזיר ה"ל כמו פקדון משא"כ לאחר יאוש דהוי שלה ואין צריכה להחזיר:

קטע יא

עוד שם ר' אבהו בשם ר' יוחנן מתניתא בשאמר בפקדון שיש לי בידך אבל אם אמר לה בכל מה שהפקדתי בידך אינ' מקודש' עד שיהיו כולן קיימין מה בינה למלוה מלוה ניתן להוצאה וזה לא ניתן להוציאו (פי' דאי לאו הכי הוה ניחא דבמלוה מקודשת היינו בהנא' מחיל' מלוה דהוי פרוט' שאמ' לה במלו' מ"מ יש בזה הנאת מחילת מלוה שהיא כמו בעין דהיינו הנאת מחילת מלוה אבל כיון שאומר דבפקדון אם אמר בכל מה שיש לי בידך ע"כ לא מהני מה שנשתייר שו"פ א"כ המקדש במלוה אמאי מקודשת דאעפ"י שיש בהנאת מחילה שו"פ אפ"ה הא אמר בכל המלוה וע"ז אומר מלוה להוצאה ניתנה (פי' וא"כ מקדש בכל המלוה) וע"ז פריך והא תנינן הי' אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שו"פ וא"כ אם הוא דומה למלוה לא בעינן שנשתיי' שו"פ לר"א אפי' לראב"ש ואם היא דומה לפיקדון הא אם אמר בכולה בעינן דווקא שיהא כולן וא"כ אמאי מקודשת אם אוכלת ראשונה ראשונה וע"ז אומר מעתה אפי' נשתייר שו"פ לא תהא מקודשת עד שיהיו כולן קיימין ומשני פתר לה על ראשה (פי' שאמר לכל א' התקדשי וע"כ סגי במה שיהי' באחרונה שו"פ) וע"ז פריך אין על ראשה בדא תנינן הי' אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שו"פ ואי קאי על רישא א"כ בעינן שיהי' באחרונה שו"פ אפי' אינה אוכלת ראשונה ראשונה:

וע"ז אמר ר' אבין לא כן סברין מימר מאן תנא ווין ר' יהודה אמר ר' יוחנן נכללין בקרבן א' ונפרטין בשלשה קרבנות כמה דאת אמר תמן נכללין בקרבן אחד ונפרטין בשלשה קרבנות כן הוא אמר הכא נכללין בקידוש א' ונפרטין בשלשה קידושין וכבר ביארתי דע"כ מוקי לה כר' יהודה הוא משום מתניתין דתנינן הית' אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהי' באחרונה שו"פ והוא דאם יש בכולן שו"פ מקודשת משום דנכללין בקרבן א' וע"כ מצטרפין כולם לשוה פרוטה אבל אם הית' אוכלת ראשונה ראשונה אם יש שו"פ באחרונה מקודשת משום דנפרטין בשלשה קרבנות וה"נ נפרטין בשלשה קידושין:

והנה כל זה הוא לשיטת הירושל' שאומר מאן תנא ווין ר' יהודה והא דקאמר תחילה התקדשי התקדשי היינו בשאמרה אי איפשי בזו אלא בזו כו' וע"כ משני דהא דתנן הית' אוכלת ראשונה ראשונה עד שיהא באחת שו"פ היינו משום דנכללין בקידוש א' ונפרטין בשלשה קידושין אבל שיטת הש"ס דילן דמתניתין אתי כר"ש דדווקא באומר התקדשי התקדשי הוי פרטא אבל בלא"ה הוי כללא והא דתנן עד שיהא באחרונה שו"פ ע"ז אמרינן שם רב אמי אמר לעולם אסיפא ומאי עד שיהא באחת מהן שו"פ עד שיהי' באחרונה שו"פ אמר רבא ש"מ מדר' אמי תלת ש"מ המקדש במלוה אינה מקודשת וש"מ המקדש במלוה ופרוטה דעתה אפרוט' כו' וא"כ הא דתנן עד שיהא באחת מהן שו"פ והיינו עד שיהי' באחרונ' והטעם משום דמקדש במלוה ופרוט' דעתה אפרוטה ודו"ק:

קטע יז

שם חטף הסלע מידה ונתנו לה בשעת המתנה א ל הרי את מקודשת לי ה"ז מקודשת במה קידשה ר' חגי בשם ר' פדא רוצה היא שתהא מקודשת לו ויהא חייב לה סלע א"ר יוסי אלו אתמר כלי יאות סלע דרכה להתחלף. (והפ"מ פי' בדוחק מאוד והעיקר כמו שפי' הק"ע אלא שצריך לבאר יותר) והוא ע"פ מה שכתב הב"ש באה"ע (סי' כח סע"ב) דאם קדשה בגזל דידה ולא קדמה שידוכים ביניהם ונטלה ושתקה אינה מקודשת וכתב הב"ש באה"ע משום שיכולה לומר דידי שקלי מיהו מש"ס דילן משמע דאפי' במעות י"ל דידי שקלת דתני' בקידושין (דף יג) דיכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי מיהו אם גזל מעות ועשאן כספים דקנה בשינוי וחזר ועשה דמים וקידש אותה בהם בדלא שדיך ובדלא אמרה הן יש לומר דמקודשת דאינו אלא חוב בעלמא:

ועפ"ז יש לבאר הירושלמי דאם חטף הסלע מידה ונתנו לה בשעת מתנה אמר לה הרי את מקודשת קאמר ר' חגי בשם ר' פדת רוצה היא שתהיה מקודשת לו ויהא חייב לה סלע א"ר יוסי אלו אתמר כלי יאות (פי' דשפיר איצטריך לטעמא דר' חגי דרוצה היא שתהיה מקודשת לו כו') אבל סלע דרכה להתחלף ולא אצטריך לטעמא דר' פדת משום דאינה יכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי דכיון שיכול להתחלף ממילא הוי הסלע עצמו שלו ועיין בספרי נחלת יהושע (ס' ז) שכתבתי שם דא"כ משמע מהירושלמי דלא כשיטת הש"ס דילן דגם במעות יכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי וכתבתי שםדמהירושלמי (ספ"ו דדמאי) משמע כשיטת הש"ס דילן דאמרינן שם ע"ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק כו' לוקח סתם פטור כו' ר' זירא אומר לא נתכוין המוכר לזכות אלא ללוקח ר' יוסא אומר לא נתכוין המוכר אלא לזכות לבעל המעות תני רשב"ג אם החליף את המעה צריך לעשר אמר ר' יוסי הד אמרה הנותן מעות לחבירו והחליפן חייב באחריותו עיי"ש מה שביארתי ע"ז. א"כ משמע דאם המעות בעין נתכוין לזכות לבעל המעות אלמא דלא אמרינן דסלע דרכו להחליף. אך איפשר לומר דהתם לא נתכוין לגזול וע"כ אם המעות בעין הוי המעות עצמן של המשלח. אבל הכא שחטף סלע מידה ונתנו לה בשעת מתנה אמר לה הרי את מקודשת לי וע"כ כיון שחטף הסלע מידה א"כ קנאו בגזילה אלא שצריך להשיב ובזה אמרינן דסלע דרכו להתחלף והוה הסלע הזה שלו אלא שצריך להשיב את הגזילה ויכול להשיב בסלע אחר וע"כ אינה יכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי]:

קטע יח

עוד שם התקדשי לי במנה זו ונמצא מנה חסר דינר אינה מקודשת כו' עיין בספרי נחלת יהושע (ס' כ') ושם ביארתי:

תוכן העניינים

נועם ירושלמי על קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה