פרק א · הלכה א
קטע ה
תני הפאה יש לה שיעור מלמטן ואין לה שיעור מלמעלן הביכורים והראיון אין להם שיעור לא למעלן ולא למטן אית תנא תני הפאה והביכורים והראיון אין להם שיעור לא למעלן ולא למטן מה נפיק מן ביניהון והן חד מס' דפחית מס' (כצ"ל) מאן דמר הפאה יש לה שיעור מלמטן ואין לה שיעור מלמעלן מה שנתן נתן חזר והוסיף חייב במעשר עד שעה שישלי' מאן דמר הפאה אין לה שיעור לא למעלן ולא למטן מה שנתן כבר נפטר חזר והוסיף חייב במעשרות כו'. והראיון מתני' בראיית פנים אבל בראיית קרבן יש לה שיעור ואתיא כמו דמר ר' יוחנן מעה כסף שתי כסף ד"ת תנא ר"י ראי' כ"ש חכמים הן שאמרו מעה כסף שתי כסף כו' לא אתא מישאול אלא כהדא דתני ר' הושעיא לא יראו פני ריקם אפי' כ"ש חכמים הן שאמרו מעה כסף כו' אמר ר"י בר בון ר"י כדעתי' דר"י אמר כל השיעורים הלמ"מ ר' הושעיא כדעתי' ר' הושעיא אמר האוכל איסור בזמן הזה צריך לרשום את השיעור כו' אמרי חזר בו ר"י מן הדא ר' יונה ור"י אמרין לא חזר ביה ועוד מן הדא כו' חזקי' אמר חולק אדם את חובתו לשתי בהמות ור"י אמר אין אדם חולק את חובתו לשתי בהמות:
והנה הא שאומר דאית תני דהפיאה אין לה שיעור לא למעלן ולא למטן. אין הפירוש שאין לה שיעור כלל שאפי' כל שהוא נמי דהא תנן לקמן דאין פוחתין לפיאה מששים. ועוד דהא אפי' ביכורים דאמרינן בירושלמי דאין להם שיעור למעלן ולא למטן. אעפ"כ אמרינן בירושלמי (רפ"ג דביכורים) תני ביכורים א' מששים ראשית הגז א' מששים תרומה טמאה א' מס'. אלא ודאי דבזה לא פליגי דהפיאה בס' אלא דפליגי בהא דאם יש לה שיעור אין לה דין פיאה עד שישלים לששים ולמאן דתני הפאה אין לה שיעור לא למעלן ולא למטן היינו אם הפריש פחות מס' יש להם דין פיאה. ומה שצריך להשלים אח"כ עד ששים היינו שרמי עליו חיובא דרבנן להשלים עד ששים אבל לא מחמת שפיאה יש לה שיעור ע"כ מה שנתן כבר נפטר ואם חזר והו חייב במעשרות. והוא משום שהפיאה כבר נשלם והא שצריך להוסיף אח"כ היינו רק שיש חיוב על הגברא להשלים השיעור וע"כ מה שנתן נפטר מיד מן המעשר וההוספה חייב במעשרות דאין לה דין פיאה עד שישלים. וא"כ למ"ד דהפיאה יש לה שיעור מלמטן אע"ג דהוי מדרבנן אעפ"כ כיון שחכמים תקנו השיעור בס' ע"כ אין לה דין פיאה עד שישלים השיעור.
ולכאורה היה יותר טוב להגיה מה שנתן נתן חזר והוסיף פטור מן המעשרות עד שעה שישלים ומאן דמר הפיאה אין לה שיעור לא למעלן ולא למטן מה שנתן כבר נפטר חזר והוסיף חייב במעשרות (וכן הוא בהגהת הגר"א) ולא כמו שהביא המ"ל ברמב"ם (פ"א ה' מ"ע). ולפי זה לא יהי' נ"מ רק בההוספה דאי אמרינן דהפיאה יש לה שיעור ע"כ אם הוסיף אח"כ פטור מן המעשר ומ"ד הפיאה אין לה שיעור אם חזר והוסיף חייב במעשרות. אבל מה שנתן פטור מן המעשר אפי' לא השלים כיון דהפיאה אין לה שיעור מדאורייתא. והא שאומר תחילה מה שנתן נתן היינו דאין שייך לומר מה שנתן כבר נפטר. דהא עדיין לא נפטר השדה מהחיוב דהא צריך להוסיף וההוספה נמי פטור מן המעשר משא"כ אי אמרינן דהפיאה יש לה שיעור ע"כ מה שנתן כבר נפטר פי' שהאדם נפטר מחיוב פיאה והוסיף אח"כ חייב במעשר. ואעפ"י שצריך להשלים מדרבנן אעפ"כ כבר נפטר מחיוב פיאה ע"כ מה שהוסיף אח"כ חייב במעשר:
ובזה יתבאר מאי דאמרינן בירושלמי והראיון מתניתין בראיית פנים אבל בראיית קרבן יש לה שיעור ואתי כמו דמר ר' יוחנן מעה כסף שתי כסף ד"ת פי' וא"כ יש לה שיעור למטה ומתניתין דתנן דהפיאה והביכורים כו' אין לה שיעור למטה ג"כ. ע"כ צריך לומר דהראיון היינו בראיית פנים וזהו דווקא לר' יוחנן דאמר מעה כסף כו' הוא הלמ"מ וכמו דאמרינן א"ר יוסי קומי ר' יוחנן ראי'כל שהוא וחכמים הן שאמרו מעה כסף כו' א"ר יוסי בר בון ר' יוחנן כדעתי' דאמר כל השיעורים הלמ"מ כו' מעה כסף שתי כסף ד"ת. ר' הושעי' כדעתי' דר' הושעי' אמר האוכל איסור בזמן הזה צריך לרשום עליו את השיעור שמא יעמוד ב"ד אחר וישנה עליו את השיעור ויהי' יודע מאיזה שיעור אכל ועיין ביומא (דף פ') אמרו חזר בו ר' יוחנן מן הדא ופי' מזה שאמר דהשיעורים הם הלמ"מ) דמוכח מהא דאמר ר' יוחנן בירושלמי (פי"א דסנהדרין) ר' יוחנן בשם ר' הושעי' אינו חייב עד שיורה בדבר שעיקרו מד"ת ופירושו מד"ס כגון הנבילה כגון השרץ שעיקרן מד"ת ופירושן מד"ס א הפ"מ שטומאתן כתוב בתורה ופירושן בכמה שיעורן לטמא הוא מד"ס) א"ר זעירא לעולם אינו חייב עד שיורה בדבר שעיקרו מד"ת ופירושו מד"ס כגון הנבילה כגון השרץ שעיקרן מד"ת ופירושן מד"ס כו' זחלין אפוי דרב הושעי' כו' א"כ משמע דחזר בו ר' יוחנן וסובר כר' הושעי' דהשיעורים חכמים הם שנתנו. ואפ"ל דע"כ אמר דזחלין אפוי דר' הושעיא משום שהודה לו דשיעורין הוי מד"ס. וע"כ מתחייב הז"מ כמו דאמר שאינו חייב עד שיורה בדבר שעיקרו מד"ת ופירושו מד"ס ר' יונה ור' יוסי תרוייהון אמרי לא חזר בו ועוד מן הדא דאמר ר' לא אתפלגון חזקי' ור' יוחנן חזקי' אמר אדם חולק את חובתו לשתי בהמות. ר"י אמר אין אדם חולק את חובתו לשתי בהמות. ופי' וא"כ מוכח מזה שר' יוחנן לא חזר בו מזה שאמרו דהשיעורים הם הלמ"מ. וע"כ סובר דאין אדם חולק את חובתו לשתי בהמות. דכיון דהשיעורים הם הלמ"מ א"כ הוי דין תורה שלא יפחות מזה השיעור. ע"כ אין אדם חולק את חובתו לשתי בהמות דבעינן שיהא הקרבן גופא מעה כסף. משא"כ אי אמרינן דחכמים הם שנתנו זה השיעור א"כ הוי רק חיוב על גברא שלא יביא קרבן ראי' פחות ממעה כסף וחגיגה שתי כסף. ע"כ אם חולק אדם את חובתו לשתי בהמות אף ע"פ שאין בקרבן גופא זה השיעור אעפ"כ כיון דהחיוב הוא רק על גברא שיביא דבר חשוב. ע"כ אם חולק את חובתו לשתי בהמות נמי שפיר דמי. וא"כ מוכח לפי זה דר"י לא חזר בו מזה אלא דס"ל דהשיעורים הם הלכה למשה מסיני
והירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דאמרינן בחגיגה (דף ז') א"ר יוחנן כסבורין אנו לומר הראיון אין לו שיעור למעלה אבל יש לו שיעור למטה עד שבא ר' הושעי' ברבי ולימד הראיון אין לו שיעור לא למעלה ולא למטה אבל חכמים אומרים הראי' מעה כסף וחגיגה שתי כסף. וא"כ חזר בו ר' יוחנן מזה שאמר דהראיון יש לו שיעור למטה אלא דהראיון אין לו שיעור לא למעלה ולא למטה. רק חכמים אומרים הראי' מעה כסף כו' וביומא (דף פ') אמרינן דאמר ר"י שיעורים של עונשין הלכה למ"מ אלמא דשיעורים הלמ"מ ואעפ"כ הראיון אין לו שיעור לא למעלה ולא למטה. ואיפשר דע"כ אמר שיעורים של עונשין הלמ"מ לאפוקי שיעורים של קרבן ראי' דאין לה שיעור לא למטה ולא למעלה אבל לשיטת הירושלמי הוא כמו דס"ל בכל השיעורים שהוא הלמ"מ כן ס"ל נמי בראיון דלמטה יש לה שיעור דשיעורין הלמ"מ. וע"כ מביא ראי' דלא חזר בו כ' יוחנן דשיעורים הוי הלמ"מ דהא ס"ל דאין אדם חולק את חובתו לשתי בהמות משום דשיעורין גמירי שיהא הקרבן גופא מעה כסף ושתי כסף:
וע"ז מביא ראיה עוד שם דלא חזר בו ר"י מהא דאמר רשב"ל בשם חזקיה אדם טופל בהמה לבהמה ואין אדם טופל מעות למעות ור' יוחנן אמר אדם טופל מעות למעות ואין אדם טופל בהמה לבהמה והוא כמו שביארתי דלר' יוחנן דס"ל דאין אדם חולק את חובתו לשתי בהמות וא"כ ע"כ צריך להיות בבהמה גופא כשיעור ע"כ ס"ל דאין טופלין בהמה לבהמה אבל במעות טופלין בהמה אחת להשלים השיעור אבל חזקיה דס"ל דאדם חולק את חובתו לשתי בהמות ע"כ ס"ל דטופלין מה בהמה לבהמה. דבהמה אחת צריך שיהי' כולו מן החולין. אע"ג דלית בה כשיעור משום דשיעורין הוא רק מדרבנן ורמי החיוב רק על גברא. ורק טופלין בהמה לבהמה להשלים השיעור מדרבנן:
וע"כ כיון דלשיטת הירושלמי תלוי בהא דשיעורא הלמ"מ א"כ מוכח דלא חזר בו ר' יוחנן דמעה כסף שתי כסף ד"ת משא"כ לשיטת הש"ס דילן בחגיגה דאע"ג דחזר בו ר"י כמו שהבאתי מהא דחגיגה (ד' ז') אעפ"כ פליגי חזקי' ור' יוחנן בחגיגה (דף ח') דחזקיה סובר דטופלין בהמה לבהמה ואין טופלין מעות למעות. ור' יוחנן אמר טופלין מעות למעות כו' וכמו שפירש"י למר אתחזי לי' שפיר טפי יציאת ידי חובתו מן החולין כשמביא בהמה שלימה מן החולין. ולמר אתחזי לי' שפיר טפי כשחולין מעורבין עם כל אכילותי' כו' עיין שם:
וע"ז אומר שם בירושלמי האיך עבידא היו לפניו עשר בהמות והקריב חמש ביו"ט ראשון המותר מהו שידחה ליו"ט האחרון. ר' קרוספא אמר אתפלגון ר' יוחנן ורשב"ל חד אמר דוחה וחד אמר אינו דוחה. ולא ידעין מאן אמר דא. א"ל נפרש מיליהון דרבנן מן מיליהון. ר' יוחנן דו אמר אדם טופל מעות למעות ואין אדם טופל בהמה לבהמה הוי דו אמר דוחה. ולרשב"ל דו אמר שטופל בהמה לבהמה ואין אדם טופל מעות למעות דו אמר אינו דוחה. פי' לר' יוחנן דאמר אדם טופל מעות למעות. וע"כ כיון שיש באותו קרבן גופא מדמי חגיג' ע"כ דוחה אפי' ביו"ט אחרון. אבל לחזקיה דאמר אדם טופל בהמה לבהמה. ע"כ דוקא ביו"ט ראשון דוחה ע"י טפילה אפי' בהמה לבהמה. אבל כיון שלא הקריב ביו"ט ראשון. ע"כ כיון שהבהמות הם גופים מחולקי' ע"כ אינו דוחה יו"ט האחרון:
קטע ח
שם ד' ל"ג מתני'. לעולם הוא נותן משום פאה ופטור מן המעשרות עד שימרח כו' ר' יוסי ב"י ב"ז בשם ר"א ר"נ ב"ע ומטי בה בשם ר"י הפריש ביכורים מכרי ממורח פטור מתרומה גדולה. אמר ר' חגי קומי ר' יוסי מתניתא אמרה כן לעולם הוא נותן משום פיאה ופטור מן המעשרות עד שימרח הא אם מירח חייב משא"כ בתרומ' ולימא אף בכורים יהא חייב אע"פ שלא מירח ויידא אמרה דא למה נקר' שמן ביכורים שהם ביכורים לכל. וכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בה:
והנה המפרש מהרא"פ פי' בדחוקים גדולים ע"ש. וגם תמיהני דמה חלוק תרומה ממעשרות. וכן כתבו התוס' בסנהדרין (דף פ"ח) בד"ה ומירחו כו' וא"ת תרומה נמי ליתני שתורם ונותן לו. וכ"ת דתרומה בלאו הכי יפריש העני דכל פיאה חייבת בתרומה. ומסקי התוס' משום דפיא' הוי דבר מועט. ע"כ לא קאמר תרומה. וא"כ סברת התוס' שאין חילוק בין תרומה למעשר. ואמאי לא הביאו הירושלמי הזה. דס"ל דיש חילוק בין מעשרות לתרומ':
ע"כ נראה לי דיש ט"ס בירושלמי (וכצ"ל) הפריש בכורים מכרי ממורח פטור מתרומה גדולה. ואמר ר' חגי קומי ר' יוסי מתניתא אמרה כן לעולם הוא נותן משום פיאה ופטור מן המעשרות עד שימרח הא אם מירח חייב משא"כ בתרומה. והוא ט"ס וצ"ל משא"כ בביכורים. פי' דבביכורים אע"פ שנתמרח וחל עלה חובת תרומה. אעפ"כ פטור. וע"ז אמר מתניתא אמרה כן.
וע"כ מקשה ולימא אף בביכורים יהא חייב אע"פ שלא מירח. פי' ומאי מייתי ראי' מהברייתא דתני משא"כ בביכורים. ומוכיח מינה דבכורים אע"פ שנמרח כטור מתרומ' גדולה. ע"ז פריך ולימא בביכורים יהא חייב אע"פ שלא מירח. פי' דילמא הא דקאמר משא"כ בביכורים היינו דהפיאה פטור קודם מירוח. אבל בביכורים יהא חייב אע"פ שלא מירח. ע"ז אמר ויידא אמרה דא (פי' שזאת אומרת שסובר כהדא דאמרינן דלמה נקר' שמן ביכורים שהם קודמים לכל וכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בה. פי' דכל הקודם אינו חייב בחבירו אלא שחבירו מתחייב בו. וא"כ האיך איפשר לומר שהביכורים אם לא הפריש עד שנתלשו חייב בתרומה כיון דביכורים הן והן קודמים לכל בודאי אינומתחייב וח"כ ודאי הפי' הוא בהברייתא דמשא"כ בביכורים דאע"פ שנתמרח פטור מת"ג. אע"ג דבפאה אם לא הפריש עד שנתמרח חייב בתרומות ומעשרות היינו משום דפיאה לא עדיפא מהפקר שהוא בין לעניים ובין לעשירים. וע"כ אינו פטור לאחר שנתמרח ועיין בתוס' סנהדרין דף פ"ח] דמשמע קצת דפיאה תלוי בהפקר דאם הפקיר לאחר מירוח חייב ע"כ חייב בפיאה לאחר מירוח בתרומה. אבל בביכורים אע"פ שהפריש מכרי ממורח פטור מתרומה גדולה. אע"פ דלאחר מירוח נתחייב בתרומ'. [ואמרינן פ"ה דדמאי] תני העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי. חלה לא תאכל עד שיוציא עליו תרומה. תרומה לא תאכל עד שיפריש עליו חלה. אך התם דרשינן מקרא כמו דאמרינן בירושלמי (פ"ק דחלה) העושה עיסה מן הטבל חלה חייבת בתרומה. תרומ' חייבת בחלה. מנין שהתרומה חייבת בחלה מן קושוי פתרון הדין קריי' מאותה שכתוב בה ראשית תרימו חלה. אע"פ שתרומה פטור מן החלה דהא אפי' דימוע פטור מן החלה כמו דאמרינן בנדה (דף מ"ז) אעפ"כ כיון שעושה עיסה מן הטבל וכבר נתחייב בחלה. ע"כ. התרומה חייבת בחלה. התם שאני דרבי קרא. אבל הפריש ביכורים מכרי ממורח. אע"פ שחל עלה חיוב תרומה. אעפ"כ ביכורים פטור מן התרומה דלמה נקרא שמן ביכורים שהן ביכורים לכל. וכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בה. אבל הקודם אינו חייב בהמאוחר. ע"כ אפילו הפריש לאחר שנתמרח נמי פטור מתרומה גדולה.
ולפ"ז היה איפשר לבאר התוספתא (פ"ד דתרומות) המקדים תרומה לביכורים מעשר ראשון לתרומה ומ"ש לראשון אע"פ שעובר בל"ת מה שעשה עשוי ראשון לא יאכל עליו עד שיצא שם שני עליו [הוא ט"ס וצ"ל ראשון לא יאכל עד שיוציא עליו תרומה ושני לא יאכל עד שיוציא עליו תרומה (והוא ט"ס וצ"ל שני לא יאכל עד שיוציא עליו ראשון (כצ"ל וכן הגיה בהגהות הגר"א) שאין תרומה מעכבת הביכורים כיוצא בו העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי חלה לא תאכל עד שיוציא עליו תרומה ותרומ' לא תאכל עד שיוציא עליו חלה. ולכאורה הפירוש שאינו עובר בביכורים בבל תאחר וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ג דתרומות) תניין קומי דר' אבהו תרומ' אינה מעכבת את הביכורי' ע"ש:
אבל אעפ"כ דוחק לפרש דהאי תוספתא תנאי היא וגם לא יתיישב שפיר האי כיוצא בו אבל לפי מה שביארתי ניחא שפיר דקאמר ואין תרומה מעכב' הביכורים (פי' שאם לא הפריש ביכורים עד שנתמרח אעפ"כ אין צריך להפריש תרומה מהביכורים אע"פ שכבר נתחייב בתרומה וחל עלה חיוב תרומה וכמו דאמר ר' יוחנן בירושלמי דהפריש ביכורים מכרי ממורח פטור מתרומה גדולה וכמו שביארתי וע"ז אומר כיוצא בו העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי חלה לא תאכל עד שיוציא עליו תרומה ותרומה לא תאכל עד שיוציא עניו חלה. וא"כ חזינן דכיון דהגיע חיוב חלה קודם שתרם התרומה ע"כ אף התרומה שהוא קודמת לחלה אעפ"כ מתחייבת בחלה ואעפ"כ התרומה אינה מעכבת את הביכורים שאם הפריש ביכורים מכרי ממורח פטור מת"ג. ולא דמי דהתם רבי קרא וכמו שביארתי אבל לענין ביכורים אף שהפריש ביכורים מכרי ממורח פטור מת"ג וכמו דאיתא ואין התרומה מעכבת הביכורים וכמו דאמר ר' יוחנן הפריש ביכורים מכרי ממורח פטור מת"ג וכמו שביארתי ועדיין צריך עיון: