פרק ט · הלכה א
מתניתין כל גגות העיר רשות אחת ובלבד שלא יהא גג גבוה עשרה או נמוך עשרה דברי ר"מ וחכ"א כל א' וא' רשות בפני עצמו ר"ש אומר א' גגות וא' חצירות וא' קרפיפות לכלים ששבתו לתוכן ולא לכלים ששבתו בתוך הבית (גמ') ר' יוסי ב"ר בון אמר אתפלגון רב ושמואל שמואל אמר עד בית סאתים ורב אמר מטלטלין בם אפי' כור ואפי' כוריים. הוו בעי מימר מה פליגי ר"מ ורבנן בשעירבו אבל בשלא עירבו פתר לה כשהיו כולן לאדם אחד:
והנה כבר ביארתי הירושלמי הזה (ספ"ה דעירובין) וכן (ברפ"ז דעירובין) דהא דפליגי שמואל ורב הוא אליבא דר"מ שסובר דכל גגות העיר רשות אחת וא"כ הגג חלוק מהבתים שהם דיורין שלמטה. ואף על פי שהבתים חלוקים אעפ"כ הגגין הוי רשות אחת וא"כ כיון שהגג חלוק לר"מ מהבית שכל בית הוי רשות בפני עצמו וכל גגין הוי רשות אחת ע"כ סובר שמואל שיש לו דין קרפף ואין מטלטלין בו יותר מבית סאתים וכמו דאמרינן בעירובין (ד' צ') קשי' דשמואל אדשמואל התם לא הוי יותר מבית סאתים הכא הוי יותר מבית סאתים והני מחיצות למטן עבידן למעלה לא עבידן והוי כקרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה וכל קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה אין מטלטלין בו אלא בד' וע"כ סובר שמואל דאין מטלטלין בו רק עד בית סאתים. ורב סובר דמטלטלין בכולו אפי' יותר מבית סאתים דאע"ג דאין דיורין חלוקין למעלה היינו משום שאין תשמישן תדיר אבל אעפ"כ הוי כמו קרפף שהוקף לדירה. וע"כ מטלטלין יותר מבית סאתים: (והוא דלא כשיטת הש"ס דילן דפליגי בעירובין (דף צ) בגגין השוין לר"מ דרב אמר מותר לטלטל בכולן ושמואל אמר דאין מטלטלין בם אלא בד' אמות ופירוש אם הוא יותר מבית סאתים וגם לשיטת הש"ס דילן פליגי בין בגגין השוין לר"מ ובין גג יחידי לרבנן ולשיטת הירושלמי פליגי הכא אליבא דר"מ ואח"כ פליגי אליבא דרבנן וכמו שאבאר):
וע"ז אומר בירושלמי הוו בעי מימר מה פליגי ר' מאיר ורבנן בשעירבו כו' והנה הק"ע והפ"מ נדחקו בזה הרבה. ולי נראה שיש (ט"ס) בירושל' (וכצ"ל) הוו בעי מימר מה פליגי ר' מאיר ורבנן בשלא עירבו אבל בשעירבו לא (כצ"ל) פתר לה כשהיו כולם לאדם א' (פי' שאומר דלשמואל שסובר אליבא דר"מ דס"ל דלא אמרינן כשם שדיורין חלוקים למטה כך הם חלוקים למעלה. אלמא דלר"מ הני מחיצות למטן עבידן למעלה לא עבידן. וע"כ אין מטלטלין בו יותר מבית סאתים דהוי כמו קרפף שלא הוקף לדירה ולחכמים שסוברים דכל א' וא' רשות בפני עצמו ע"כ אמרינן דהני מחיצות למעלה נמי עבידן וע"כ סובר שמואל לקמן אליבא דחכמים דמטלטל בכולו וא"כ כיון דר' מאיר סובר דיש לגג דין קרפף ולחכמים אין לו דין קרפף ואם כן יש נ"מ אפי' בשעירבו ואפי' של אדם א' אם מותר לטלטל יותר מבית סאתים ועוד אם מותר לטלטל מגג לחצר אפי' לאדם א'. וכמו דאמרינן בעירובין (דף צ) אמר רב יהודה כשתמצא לומר לדברי ר"מ גגין רשות לעצמם חצירות רשות לעצמם כו' לדברי חכמים גגין וחצירות רשות א' הן דלשיטת אירושלמי לשמואל אליבא דר"מ יש לגג דין קרפף וע"כ אין לטלטל מקרפף לחצר אפי' הן של אדם א' וכמו דאמרי' בעירובין (דף כג) דמקרפף יותר מבית סאתים אין לטלטל לחצר שהוא כמו דאמרי' שם מקרפף בית סאתים מותר לטלטל לחצר היינו אליבא דר"ש שסובר דגגין וחצירות וקרפיפות רשות א' הן וא"כ לר"מ שסובר דגג חלוק מהבית ואין לטלטל בו יותר מבית סאתים ע"כ אין לטלטל מגג לחצר. ועיין בתוס' עירובין (דף צ) בד"ה הכא וא"ת כיון דשמואל כו' גג כקרפף לאסור ביותר מבית סאתים א"כ בבית סאתים או בפחות נמי הוי כקרפף בית סאתים שלא הוקף לדירה ויאסר לטלטל מגג לחצר לרבנן כמו מקרפף לחצר ולקמן אמרינן דלרבנן גג וחצר רשות אחת וקרפיפות רשות אחת וי"ל דדירת גג הוי טפי דירה מבקרפף לענין בשאינו יותר מבית סאתים עכ"ל] והירושלמי איפשר לומר דאפי' בבית סאתים נמי אין מטלטלין בחצר לשמואל אליבא דר"מ:
וע"ז אומר הוו בעי מימר מה פליגי ר"מ ורבנן בשלא עירבו (פי' אם הגגין חלוקים כמו הבתים אבל בשעירבו לא דכיון דעירבו ודאי מותר לטלטל מגג לגג) פתר לה כשהיו כולם לאדם א' פי' ולשמואל יש פלוגתא בין ר"מ לרבנן אפילו הם של אדם א' דלר"מ דחלוק מן הבתים א"כ יש לו דין קרפף וא"כ אין לטלטל מגג לחצר כיון שיש לו דין קרפף אבל לחכמים שסוברים דכל א' הוי רשות בפני עצמו וא"כ אין לו דין קרפף כיון דמחיצות שלמטן למעלה נמי עבידן ע"כ מותר לטלטל אפי' הוא יותר מבית סאתים ומותר לטלטל בחצר נמי]:
שם בירושלמי מהו לטלטל בכולו שמואל אמר מטלטלין בכולו רב אמר אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות (פי' לרבנן דאמרי כל א' רשות לעצמו וא"כ אמרינן דהני מחיצות למעלה נמי עבידן) וע"כ סובר שמואל דמטלטלין בכולו (פי' אפי' יותר מבית סאתים כיון דהני מחיצות למעלה נמי עבידן ע"כ מטלטלין בכולו) והא דאמר שמואל תחילה דאין מטלטלין בו רק עד בית סאתים היינו לר"מ שסובר דכל גגות רשות א' הן א"כ סובר דהני מחיצות למטן הוא דעבידן למעלה לא עבידן ע"כ הוי כקרפף שלא הוקף לדירה וע"כ אין מטלטלין בו רק עד בית סאתים משא"כ לרבנן. [וזהו דלא כשיטת הש"ס דילן דמדמה אהדדי גגין השוין לר"מ וגג יחידי לרבנן ולרב מטלטלין בכולו משום דמינכרא מחיצות (פי' הני מחיצות של גג ולא של בין גג לגג דלא מינכרא מחיצות) וכיון דמינכר' מחיצות ע"כ אין מטלטלין יותר מבית סאתים אפי' לר"מ ולשמואל לא מהני מה דמינכרן מחיצות לטלטל יותר מבית סאתים אפילו לרבנן ג"כ. וקשיא דשמואל אדשמואל ודרב אדרב (לשיטת הש"ס דילן דמחליף מהירושלמי הא דרב ושמואל) ומשני דהתם מינכרן מחיצות דלרב מהני הא דמינכרן מחיצות ואמרינן גוד אסיק ולשמואל לא מהני. ולשיטת הירושלמי תלי האי דינא דבית סאתים או יתר מבית סאתים לר"מ ולרבנן]:
וע"כ פליגי שמואל ורב דשמואל סובר דמטלטל בכולו משום דהני מחיצות למעלה נמי עבידן ע"כ מטלטלין בו אפי' יתר מבית סאתים (ודלא כשיטת הש"ס דילן אליבא דשמואל) רב אמר אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות. ואע"ג דרב אמר דאפי' אליבא דר"מ דמטלטלין בכולו אע"פ שסובר דאין דיורין חלוקין למעלה אעפ"כ אמרינן הני מחיצות למעלה נמי עבידן ומטלטלין בכולו וא"כ אמאי אמר רב דאפי' לרבנן שסוברים דדיורין חלוקין למעלה וא"כ בודאי דהני מחיצות למעלה נמי עבידן א"כ אמאי אין מטלטלין אלא בארבע אמות אך דמיירי בגגין הרבה (ודלא כשיטת הש"ס דינן דאמרי לרבנן בגג יחידי) וא"כ כל א' נפרץ במלואו למקום האסור וכיון דלא מינכרן המחיצות שבין גג לגג ע"כ לא אמרינן גוד אסיק וע"כ אין מטלטלין אלא בארבע אמות:
וע"ז אומר מתניתא פליגא על רב גג גדול סמוך לקטן הגדול מותר והקטן אסור ניחא הגדול מותר בארבע אמות והקטן אסור בד' אמות ויש אסור בד' אמות [פי' דבד' אמות הקטן נמי מותר וע"ז משני רב ושמואל אמרי שנותנים לו ד' אמות לפני פתחו פי' דאף דלקטן נותנים לו ד' אמות היינו בד' אמות שלו אבל לא שיכול לטלטל ב' אמות בגג זה וב' אמות בגג זה] דאמרינן בעירובין (דף פ"ט) שלא יטלטל שתי אמות בגג זה וב' אמות בגג זה אבל לגדול נותנים לו ד' אמות לפני פתחו שזה שייך להגדול שיש נו פתח ר' יוסי בר' בון בשם שמואל אמר בשהיה שם פתח פתוח לגג אפי' כן הגדול מותר כו' והקטן אסור שנפרץ במלואו (פי' שהוא כמו שפירש רש"י בעירובין (דף פט) בד"ה הגדול מותר לטלטל כו' ואפי' לרב דהא מחיצות של מטה שישנו בעודפו לכאן ולכאן מחיצות הניכרות הן וגוד אסקינהו ואית להו גפופי והך פירצה שכנגד הקטן פתחא הוי לגדול ואין קטן אוסר עליו דהוי כשתי חצירות ופתח ביניהם וע"ז אומר ר' יוסי בר' בון בשם שמואל אמר בשהי' שם פתח פתוח לגג אפי' כן הגדול מותר שלא נפרץ במלואו והקטן אסור שנפרץ במלואו (פי' דהגפופים העומדים בהם אמרינן גוד אסיק דהא הם ניכרות והשאר שאינם ניכרות הוי פתח. וע"כ הגדול מותר לטלטל אפי' בכולו אפי' לרב והקטן אסור לטלטל ודו"ק:
שם אמרו לו לא אם אמרת בחצר שמחיצותי' עולות עמה תאמר בגג שאין מחיצותיו עולות עמו נראה לי שהוא וט"ס וצ"ל) לא אם אמרת בחצר שאין מחיצותי' עולו' עמה וע"כ מטלטלין מחצר כלים ששבתו בתוכה. תאמר בגג שמחיצותיו עולות עמו. פי' וע"כ כל גג וגג הוי רשות בפני עצמו ואין מטלטלין מגג לגג אמר ליה אף אנא אית לי עמוק כגובה (פי' שסובר דאמרינן גוד אחית וגוד ק כ אסיק אעפ"כ לא לענין חלוקת הדיורין משום דלענין דיורין למטן עבידן למעלה לא עבידן וע"כ לשמואל מטלטלין בה רק עד בית סאתים ולרב אף דמותר לטלטל אפי' כור ואפי' כוריים היינו משום דאמרינן גוד אסיק אפי' לענין דיורין והוי כמוקף לדירה אפ"ה לא לענין חלוקת הדיורין ע"כ סובר רבי מאיר דכל גגות העיר רשות אחת הן ודו"ק:
שם תני אמר ר' יודה בשעת כו' היינו נוטלין את הספר והיינו עולין מחצר לגג ומגג לגג אחר ויושבין וקורין ולא אמר אדם דבר א"ל אין שעת כו' ראי' א"ר שונין היינו אצל ר"ש בתקוע והיינו נוטלין שמן ואלונטית והיינו נכנסין מחצר לגג ומגג לקרפף ומקרפף לקרפף עד שהיינו מגיעין לקרפף הסמוך למעיין ויורדין וטובלין בו אשכחת אמר ארבע פלגוון כל גגות העיר רשות אחת הן (וצריך להגיה בכאן) וחכ"א כל אחד ואחד רשות בפני עצמו) ר' יודן אומר חצר וגגות רשות א' הן. ר"ש אומר חצר וגג וקרפף אחת הן לכלים ששבתו בתוכן ולא לכלים ששבתו בתוך הבית והנה הק"ע והפ"מ פירשו דארבע פלגוון אינון דר"מ סובר דכל גגות העיר רשות א' הן וחכמים סברי דכל א' וא' רשות בפני עצמו הוא ור' יהודה סובר דגג וחצר רשות א' הן אבל לא קרפף ור"ש סובר דחצר וגג וקרפף רשות א' הן וא"כ החילוק בין ר' יהודה לר"ש הוא בקרפף. [ולכאורה הא חכמים נמי סברי דחצר וגגין רשות א' הן וקרפיפות רשות א' הן וכמו דאמרינן בעירובין (ד' צ"א) לדברי חכמים גגין וחצירות רשות אחת קרפיפות רשות א' הן אך אעפ"כ אינו סובר כחכמים דהא ר' יהודה סובר דכל הגגין הוי רשות אחת כמו ר"מ. וכמו דאיתא בירושלמי (שם) תני אמר ר' יהודה בשעת כו' היינו נוטלין את הספר והיינו עולין מחצר לגג ומגג לגג אחר ויושבין וקורין כו' וליכא למימר דא"כ סבר כר' מאיר זה אינו דהא אמרינן בעירובין (ד' צ') אמר רב יהודה כשתמצא לומר לדברי ר"מ גגין רשות לעצמן חצירות רשות לעצמן כו' וא"כ סובר ר"מ דגג חלוק מחצר ולדברי ר' יהודה כל גגות העיר רשות אחת ובהא סובר כחכמים דגגין וחצירות רשות א' הן:
והנה לשמואל לשיטת הירושלמי לפי מה שביארתי דאמר שמואל מטלטלין עד בית סאתים והוא דדמי לקרפף שלא הוקף לדירה וע"כ אין מטלטלין בו עד בית סאתים והוא מחמת שסובר ר"מ דכל גגות רשות א' הן. וא"כ אמרינן דדיורין למטן עבידן ולמעלה לא עבידן. וע"כ ליכא חילוק בדיורין למעלה וע"כ סובר ר"מ דאין מטלטלין מגג לחצר. וא"כ לר' יהודה דסובר נמי בהא כר"מ דכל גגות העיר רשות א' הן. וא"כ אמאי סובר ר' יהודה דמטלטלין מגג לחצר ע"כ צריך לומר לר"י דאע"ג דשמואל סובר דאין מטלטלין בו רק עד בית סאתים אעפ"כ אם הוא רק עד בית סאתים מטלטלין ממנו לחצר לר' יהודה וכמו שכתבו התוס' בעירובין (ד' צ') בד"ה הכא כו' וא"ת כיון דשמואל חשיב גג כקרפף לאסור ביתר מבית סאתים א"כ בבית סאתים או בפחות נמי יחשב כקרפף בית סאתים שלא הוקף לדירה ויאסר לטלטל מגג לחצר לרבנן כמו מקרפף לחצר ולקמן אמרינן דלרבנן גג וחצר רשות אחת וקרפיפות רשות א' וי"ל דדירת גג הוי טפי דירה מבקרפף לענין כשאינו יותר מבית סאתים.
ולרב שאומר בירושלמי דמטלטלין אפי' כור אפי' כוריים לר"מ והוא משום שסובר דהא דאין דיורין חלוקים למעלה היינו משום שאין תשמישו תדיר אין בהם חילוק רשות וכמו שפי' רש"י בעירובין (דף פ"ט) ואם לשיטת הירושלמי סובר רב דלר"מ גגין רשות לעצמם וחצירות רשות לעצמם הוא כדר' יצחק בר אבדימי בעירובין (ד' פ"ט) שאמר אומר היה ר' מאיר כל מקום שאתה מוצא שתי רשויות והן רשות א' כגון עמוד ברה"י גבוה י' ורחב ד' אסור לכתף עליו גזירה משום תל ברה"ר וכמו דאמרינן בעירובין (ד' צ') ורב אליבא דר"מ ליטלטל מגג לחצר גזירה משום דרב יצחק בר אבדימי (ועיין בירושלמי פ"ק דשבת ה"א) ודו"ק]:
והנה בש"ס דילן עירובין (ד' צ"א) אמרינן תני' כוותי' דר יהודה כו' אמר ר' יהודה מעשה כו' והיינו מעלין ס"ת מחצר לגג ומגג לחצר ומחצר לקרפף וא"כ סובר ר' יהודה דחצר וגג וקרפף רשות אחת הן ולא כמו דאיתא בירושלמי תני אמר ר' יודא כו' היינו נוטלין את הספר והיינו עולין מחצר לגג ומגג לגג אחר כו' ולא לקרפף וע"כ אומר ארבע פלגוון אינון אבל לשיטת הש"ס דילן א"כ סובר ר' יהודה כר' שמעון דחצר וגג וקרפף רשות א' הן ועיין בתוספות עירובין (ד' צ"א) בד"ה מהו כו' ובלא"ה צריך לומר כן דבפרק מי שהוציאוהו (דף מ"ו) אמר דתנא דפליג אדר' שמעון היינו ר' יהודה ובברייתא המסייע לרב אית לי' לר' יהודה דגג וקרפף רשו' א' הן ולרבנן דהכא לית להו עכ"ל ודו"ק.
שם ר' יוחנן אמר בשלא עירבו אבל בשעירבו נעשית חצר כבתים והגגות רשות בפני עצמן אמר ר' זעירא היאעירבו היא שלא עירבו מתנית' פליגא על ר' זעירא לא לכלי' ששבתו בתוך הבית אם לא בשלא עירבו הדא צריכא להוציא מן הגג אסור לא כש"כ לגג א"ר בון בר כהנא קומי ר' לא בשערבה זו בפני עצמה וזו בפני עצמה אפי' כן לא לכלים ששבתו לתוכו. והנה הפ"מ פי' בזה בדוחק גדול והק"ע פי' דר' יוחנן אמר בשלא עירבו בני החצירות כל א' לעצמה דהשתא לא שכיחי כלי הבתים בחצר וליכא למיגזר אי שרית להוציא הכלים ששבתו בזו להכניסן לחברתה אתי לאפוקי נמי לה כלי הבית אבל עירבו כל חצר לעצמה חיישינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר. א"ר זעירא היא עירבו היא לא עירבו והוא משום שסובר דלא גזרינן דילמא אתי לאפוקי מבתים לגג והוא כמו דאמרינן בעירו' (ד' צ"א) אמר רב הלכה כר"ש והוא שלא עירבו אבל עירבו לא דגזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר ושמואל אמר בין עירבו בין לא עירבו:
ואח"כ גריס מתני' פליגא על ר' יוחנן לא לכלים ששבתו בתוך הבית אם בשלא עירבו הדא צריכה להוציא מן הבית אסור (כן גריס הק"ע) לא כש"כ לגג אמר ר' בון בר כהנא קומי ר' לא בשערבה זו בפני עצמה וזו בפני עצמה אפי' כן לא לכלים ששבתו בתוכו. והנה התירוץ הזה הוא תמוה דהא ר' יוחנן אמר בשלא עירבו אבל עירבו גזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים וא"כ מאי משני כשעירבה זו בפני עצמה וזו בפני עצמה ומה שפי' הק"ע הא דאמר ר' יוחנן היינו שלא עירבו החצירות יחד ומתניתין איירי כשעירבה זו לעצמה וזו לעצמה הוא דוחק דהא אם עירבה זו לעצמה נמי חיישינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר ועוד לא יתיישב הירושלמי מה שאומר אח"כ רבנן דקיסרי בשם ר"י בר בון אתי' דשמואל לרב ותרווייהו פליגין על שיטתי' דר' יוחנן דתנינן כל גגות העיר רשות אחת שמואל אמר עד בית סאתים רב אמר מטלטלין בהן אפי' כור ואפי' כוריים. דמה שייך זה להא דאמר ר' יוחנן בשלא עירבו והק"ע פי' בזה בדוחק גדול:
וע"כ נראה לי דהא דאמר ר' יוחנן בשלא עירבו אבל בשעירבו נעשית חצר כבתים והגגות רשות בפני עצמן אין הטעם כמו שפי' הק"ע משום דגזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים דא"כ מאי הא דאמר נעשית חצר כבתים והגגות רשות בפני עצמן דאם סובר כרב בעירובין (ד' צ"א) הלכה כר"ש והוא שלא עירבו אבל עירבו לא דגזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר א"כ אפילו מחצר לחצר נמי אין מטלטלין וכמו שפירש"י שם דאם עירבו כל חצר לעצמם ולא עירבו ב' החצירות יחד אסור לטלטל מזו לזו אפי' כלי החצר כו' דגזרינן דילמא אתא לאפוקי מאני דבתים שבחצר זו לחצר זו כו':
וע"כ נראה לי דהטעם הוא דהא דאמרינן דמותר לטלטל מגג לחצר דשניהן שוין בתשמישן ה"מ היכא דלא עירבו החצירות עם הבתים וע"כ מותר לטלטל כלי החצר לגג דתשמישן שוה אבל אם עירבו נעשית חצר כבתים ואם כן אין תשמישן שוה דכיון דרגילין להשתמש מן הבתים לחצר ע"כ נעשו חצירות כבתים וע"כ אין מטלטלין (וכמו דאמרינן בשבת (ד' ק"ל) מ"ש כי עירבו חצרות עם בתים דניתקו חצירות ונעשו בתים ורב לטעמי' דאמר רב אין המבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהו בתים וחצירות פתוחין לתוכו והכא בתים איכא חצירות ליכא (פי' משום דהחצירו' הוי כבתים] וע"כ אמר ר' יוחנן דאם עירבו חצירו עם בתים ע"כ אין מטלטלין לגג משום דהחצירות הוו כבתים ומבתים אין מטלטלין לגג ור' זעירא אמר בין עירבו בין לא עירבו חצירות וגגים שוין הן. ומותר לטלטל מחצר לגג אפי' עירבו:
וע"ז אומר מתניתא פליגא על ר' יוחנן (כצ"ל) לא לכלים ששבתו בתוך הבית אם בשלא עירבו (כצ"ל) הדא היא צריכה להוציא מן הגג (והוא ט"ס וצ"ל) מן הבית ואסור לא כש"כ לגג והוא כמו דאמרינן בעירובין (ד' צ"א) מתיב רב ששת ר"ש אומר א' גגות וא' חצירו' וא' קרפיפות רשו' אחת הן לכלים ששבתו בתוכן ולא לכלי' ששבתו בתוך הבית אי אמרת בשלמ' דעירבו היינו דמשכח"ל מאני דבתים בחצר אלא אי אמרת בשלא עירבו היכי משכח"ל מאני דבתי' בחצר הוא מותיב לה והוא מפרק לה בכומתא וסודרא וכן פריך בירושלמי דאם מיירי בשלא עירבו א"כ היכי קאמר ולא לכלים ששבתו בתוך הבית דאם בשלא עירבו א"כ אינו יכול להוציאן אפי' לחצר והיכי קאמר א' גגות וא' חצירות וא' קרפיפות רשות א' הן לכלים ששבתו בתוכן ולא לכלים ששבתו בתוך הבית:
וע"ז אומר אמר ר' בון בר כהנא קומי ר' לא בשערבה זו בפני עצמה וזו בפ"ע אפי' כן לא לכלים ששבתו כו'. ולכאורה הוא תמוה כמו שהקשיתי תחילה דהא רוצה לתרץ דמיירי בלא עירבו וא"כ איך אומר אמר ר' בון קומי ר' לא בשערבה זו בפ"ע וזו בפ"ע.
וע"כ נראה לי דלפי מה שביארתי דהטעם הוא דכיון דעירבו נעשו חצירו' כבתי' וא"כ אין תשמישן שוה לגג כיון דהוי כמו בתים ולפי"ז הטעם א"כ זהו דווקא לענין החצירות עם הגגות דאין תשמישן שוה דהחצירות הוו כמו בתים אבל מ"מ לענין החצירות גופא אין נ"מ דאפילו בשעירבו כיון דעירבו כל החצירות כל אחד לעצמ' וא"כ כולם תשמישן שוה. וע"כ משני אמר ר' בון בר כהנא קומי ר' לא כשעירבה זו בפני עצמה וזו בפני עצמה אפי' כן לא לכלים ששבתו בתוך הבית פי' דקאי אחצירות שתשמישן שוה. וע"כ אף שעירבו כל החצירות לעצמן אעפ"כ מטלטלין כלים ששבתו בחצר זו לחצר אחרת אפי' בעירבו וע"ז אומר לכלים ששבתו בתוכן ולא לכלים ששבתו בתוך הבית אבל בחצירות עם גגין אין לטלטל בעירבו משום דנעשו חצירות כבתים וע"כ אין לטלטל לגגין. וזהו דווקא לשיטת הירושלמי אבל לשיטת הש"ס דילן בעירובין (ד' צ"א) דהא דאמר רב הלכה כר"ש והוא שלא עירבו אבל עירבו לא דגזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר א"כ אפי' בשתי חצירות נמי אין מטלטלין מזו לזו אם עירבו וע"ז מקשה אי אמרת כו' אלא אי אמרת בשלא עירבו היכי משכחת לה מאני דבתים בחצר וא"כ אפי' בשתי חצירות נמי אין לטלטל אם עירבו וע"ז משני לה בכומתא וסודרא]:
וע"ז אומר רבנן דקיסרי בשם ר' יוסי בר' בון אתי' דשמואל לרב ותרווייהו פליגין על שיטתיה דר' יוחנן דתנינן כל גגות העיר רשות אחת שמואל אמר עד בית סאתים רב אמר מטלטלין בהן אפי' כור ואפי' כוריים (פי' שאמר ר' יוסי בר' בון דרב ושמואל פליגי על שיטתיה דר' יוחנן שאמר ר' יוחנן דעירבו חצירות עם בתים נעשו חצירות כבתים ואסור לטלטל לגג) דתנינן כל גגות העיר רשות אחת שמואל אמר עד בית סאתים ורב אמר מטלטלין בהן אפי' כור ואפי' כוריים וא"כ לרב דאמר מטלטלין בהן אפילו כור ואפי' כוריים היינו משום דסובר דאפי' לר"מ שאומר דכל גגות העיר רשות אחת ואין הדיורין חלוקין למעלה היינו משום דאין תשמישן תדיר אעפ"כ מטלטלין בהן אפי' כור ואפי' כוריים אלמא דהני מחיצות למעלן נמי עבידן והוי כקרפף שהוקף לדירה וע"כ מטלטל בהן אפי' יותר מבית סאתים. א"כ סובר רב דהגגין נמי הוי עשוי לדירה כמו הבתים. וא"כ פליג על ר' יוחנן שאומר דאם עירבו חצירות עם בתים נעשו חצירות כבתים ואין לטלטל מהן לגג הא הגג נמי הוי כבתים ועדיף מקרפף שלא הוקף לדירה דהא רב אמר דמטלטל בהן אפילו כור ואפי כוריים אעפ"י דהוי יותר מבית סאתי' ואפי' שמואל שסוב' דאין מטלטלין רק עד בית סאתים היינו דוקא אליבא דר"מ שסובר דאין מטלטל בהן רק עד בית סאתים וע"כ סובר דאין לטלטל מגג לחצר וכמו דאמרינן בעירובין (ד' צ') אמר רב יהודה כשתמצא לומר לדברי ר"מ לדברי ר"מ גגין רשות לעצמן חצירות רשות לעצמן לשמואל אין אנו צריכין להטעם משום דר' יצחק בר אבדימי דגזירה משום תל ברה"ר אלא משום דיש לו דין קרפף. וע"כ סובר דאין מטלטלין בו רק עד בית סאתים וכל זה הוא דוקא לר' מאיר אבל לרבנן שסוברים דכל א' וא' רשות בפני עצמו וא"כ ודאי שסוברים דמחיצות למעלה נמי עבידן. וע"כ סוברים דכל גג וגג הוי רשות בפני עצמו וע"כ סובר שמואל דלרבנן מטלטל בכולו אפי' יותר מבית סאתים (והא שרב אמר אין מטלטל בו אלא בארבע אמות היינו משום דנפרץ למקום האסור לו דהיינו לגג השני ולא אמרינן גוד אסיק במחיצות שביניהם כיון שאינם ניכרות ושמואל סובר דאמרי' גוד אסיק אפילו במחיצות שביניהם שאינן ניכרות]:
וע"ז אומר רבנן דקיסרי בשם ר' בון אתי' דשמואל לרב פי' לרבנן סוב' שמואל נמי כרב בגג יחידי דמטלטל אפי' כור ואפי' כוריי' דהא רב סובר לר"מ נמי הכי דמטלטל אפי' כור ואפי' כוריים והא דפליג רב ואמר עד ארבע אמות משום דנפרץ לגג השני וע"ז אומראתי' דשמואל לרב ותרווייהו פליגין על שיטתיה דר' יוחנן דמוכח מדבריהם דמטלטלין מגג לחצר אפי' עירבו אע"ג דנעשה החצר בבית אעפ"כ הגג נמי יש לו דין בית דעשוי לדירה ומטלטלין בו יותר מבית סאתים לרבנן וא"כ פליגי על ר' יוחנן שאומר דאם עירבו חצירות עם בתים נעשו חצירות כבתים ואין לטלטל לגג דהא הגג נמי הוי כבית ומחיצות למעל' נמי עבידן כמו שביארתי ודו"ק: