אור ברסלב

נועם ירושלמי על עירובין

פרק א · הלכה א

פרק א

לא אמר אלא למעלה מעשרים הא סוף עשרים כשר ותייא כדרב דרב אמר סוף שיעורן להקל ר' יוחנן אמר סוף שיעורן להחמיר ר' חייא בשם ר' יוחנן מבוי שקורתן למעלה מעשרים נותן קורה בתוך עשרים וממעט בתוך עשרים א"ר יוסי והוא שיהא כל הכשר קורה בתוך עשרים (פי' שאם ינטל למעלה מעשרים יהא כשיעור הכשר קורה בתוך עשרים) ר' חלקי' בשם ר' אחא אמר ואפי' כרב אתי (פי' הא דאמר ר' יוחנן) דרב אמר שחיטה מחצה למחצה כשירה ולמה אמר פסולה מפני מראות שאין תימר שיתן בתוך עשרים אף הוא נותן למעלה מעשרים כו' הא דאמר רב סוף שיעורן להקל משמע דהיינו בדברים שהם מדרבנן ור' יוחנן סובר דאפי' בשיעורי חכמים נמי להחמיר וכמו שסובר ר' יוחנן בחולין (ד' נ"ה) דאמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן כל שיעורן של חכמים נמי להחמיר חוץ מכגריס של כתמים להקל אבל רב סובר דסוף שיעורן להקל (והא דלא מייתי מהא דרב דאמר שחיטה מחצה למחצה כשירה הוא כמו שכתבו התוס' בעירובין (ד' ט"ז) והלכתא כוותי' דר"פ אמר פרוץ כעומד מותר אין לתמוה דהכא קיי"ל פרוץ כעומד מותר ובפ"ב דחולין (ד' כ"ט) לכ"ע מחצה על מחצה אינו כרוב כו' ושמא יש לחלק בין מחיצות לאיסור וטומאה וע"כ מביא מהא דאמר רב סוף שיעורן להקל ואיפשר לומר דהירושלמי מדמה להו אהדדי וע"כ אמר מחצה על מחצה כרוב משום דסוף שיעורן להקל אבל לר' יוחנן שאומר דסוף שיעורן להחמיר סובר דמחצה על מחצה אינו כרוב וע"כ אומר לקמן בירושלמי (ה"ג) שתי קורות בזו שליש וכל שהוא ובזו שליש וכל שהוא וביניהן פחות משליש ייבא כיי דמר ר' יוחנן העומד והחלל מצטרפין בארבעה והוא שיהא עומד רבה על החלל אלמא דלשיטת הירושלמי סוף שיעורן להחמיר לר' יוחנן וע"כ בעי שיהא עומד מרובה על הפרוץ דווקא ועיין בירושלמי (פ"א דסוכה ה"ט) המקרה סוכתו בשפודין או בארוכת המטה אם יש ריוח ביניהן כמותו כשירה תני יותר מכמותו אלמא דסובר דפרוץ כעומד אסור. דהש"ס דילן בסוכה (ד' ט"ו) מדמה להו אהדדי]:.

שם בירושלמי מבוי עקום ומפולש ר' יוחנן אמר נותן לחי וקורה מכאן ועושה צורת פתח מכאן ריש לקיש אמר נותן לחי או קורה ומתיר על דעתי' דר"ש בן לקיש בקשו לעשות להם תקנה אלו משתמשין עד מקום הכותל ואלו משתמשין עד מקום הכותל ולא נמצא שתי רשויות משתמשת ברשות אחת. אלא אלו משתמשין דרך עקמימות ואלו משתמשין דרך עקמימות ולא נמצאו שתי רשויות משתמשת ברשות האסורה להן רב ושמואל רב כר' יוחנן ושמואל כריש לקיש ר"י וריש לקיש הוין שרין בשקקא דר' יצחק ר"ל טילטל כדעתי' ר"י לא אסר ולא טילטל א"ר יוחנן הניחו לבני מבוי שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין. מה טילטל או לא טילטל אין תימר טילטל מחלפא שיטתי' דר' יוחנן אין תימר לא טילטל יאסר לבני מבוי ר' יוחנן ביטל רשותו א"ר אחא כף ריש לקיש לר' יוחנן וטלטל. א"ר מתני' ויאות. מ"ט דר"מ עשו אותו כשוגג אצל מזיד מ"ט דרבנן מכיון שחשודין הן לטלטל כמזידין הן ואמרינן לי' אין כיני יעשה שונאי' של ר' יוחנן כצדוקי אצל בני המבוי ויאסר לבני מבוי א"ר יוסי בר בון צדוקי חשוד לטלטל וכא מה אית לך מה נפקא מביניהון הוי עשוי כעין כי ר"י אמר נותן לחי וקורה מכאן ועושה צורת הפתח מכאן ריש לקיש אמר אפי' כמה קורות אינן מתירות אותה:

הנה בהירושלמי הזה נדחקו בו המפרשים הק"ע והפ"מ ופירושיהם דחוק מאוד ע"כ נראה לי שיש בהירושלמי הזה (ט"ס וחילופי השורות וכמו שאבאר וכצ"ל) מבוי עקום ומפולש ר' יוחנן אמר נותן לחי וקורה מכאן ועושה צורת הפתח מכאן (פי' דס"ל שמבוי עקום תורתו כמפולש ריש לקיש אמר נותן לחי או קורה ומתיר פי' משום דס"ל דתורתו כסתום) והא דקאמר אח"כ על דעתי' דריש לקיש יש כאן חילופי השורות ומקומו אח"כ ובכאן צ"ל רב ושמואל רב כר' יוחנן (פי' דרב ס"ל כר"י דתורתו כמפולש ושמואל כריש לקיש (פי' דתורתו כסתום) ר"י וריש לקיש הוי שריין בשקקא דר' יצחק ריש לקיש טלטל כדעתי' (פי' משום דס"ל דתורתו כסתום) ור"י לא אסר ולא טילטל. א"ר יוחנן הניחו לבני מבוי שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין. וע"ז אומר מה טילטל או לא טילטל (פי' אם חזר בו ר' יוחנן לגמרי וסובר דתורתו כסתום אי לא טילטל (פי' שסובר דתורתו כמפולש אלא שלא הי' כח בידו למחות) וע"ז אומר לבני מבוי אין טילטל מחלפא שיטתי' דר' יוחנן (פי' א"כ חזר בו מדבריו בתמיה) אין תימר לא טילטל ויאסור לבני מבוי (פי' שאוסר לבני מבוי מפני שלא עירב עמהם דהא הוא ס"ל דאסור לטלטל במבוי זה ע"י לחי או קורה] וע"ז משני ר' יוחנן ביטל רשותו (פי' שביטל להם רשותו שלא יאסר עליהם). אמר ר' אחא כף ר"ל לר' יוחנן וטילטל ונ"ל שהוא ט"ס וצ"ל) וביטל פי' שכף ר"ל לר' יוחנן ואמר כיון שהם מטלטלים א"כ אמאי לא יבטל להם רשותו. דהא אין לו הפסד בזה שר' יוחנן בלאו הכי לא יטלטל וא"כ אמאי לא יבטל להם רשותו כדי שלא יעברו ע"ז ויטלטלו בלא עירוב ושיתוף. וע"ז א"ר מתני' ויאות (פי' בודאי שכיון שטילטלו ור' יוחנן לא הי' יכול למחות בהם א"כ היה צריך שיבטל להם רשותו וע"ז אומר מ"ט דר"מ (והוא ר"ת ר' מתני') שאומר דיאות פי' מ"ש דאמר ר' מתני' דיאות א"ר אחא שכף ר"ל לר"י וביטל דהיינו שהי' לו ביכולת לכוף וע"ז אומר עשו אותי (צ"ל עשה אותם) כשוגג אצל מזיד (פי' שעשו אותם כשוגגים אעפ"י שאינם כשוגגים גמורים אעפ"כ עשו אותם כשוגגים. או שצ"ל עשו אותם כשוגג ולא כמזיד) פי' אף שר' יוחנן אסר אעפ"כ הם סמכו על רשב"ל דאמר שמותר לטלטל וע"כ לא הוו כשוגגין אף שידעו שר"י אוסר וע"כ ניחא מה שכף ר"ל לר' יוחנן (והוא כמו דאיתא ביבמות (ד' קי"א הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה כופין אותו שיחלוץ לאחר מיתת בעלה מבקשין ממנו שיחלוץ לה דבחיי בעלה. לא נתכוונה לפטור עצמה ממנו ע"כ כופין אותו שיחלוץ לה וכן בקידושין (ד' ס"ה) רב אמר כופין ושמואל אמר מבקשין אהייא אלימא ארישא לא כופין איכא ולא מבקשין איכא אלא אסיפא בשלמא מבקשין לחיי אלא כופין אמאי אמר לא ניחא לו דאיתסר בקרובותי'] וע"כ אם הם הוי כשוגגים ע"כ ניחא מה דכף ר"ל לר' יוחנן וע"ז אומר מ"ט דר"מ (והיינו ר' מתני' שאמר ויאות על הא דאמר ר' אחא כף ר"ל לר' יוחנן וטילטל. מ"ט דרבנן (פי' סתמא דתלמודא דמשני ר' יוחנן ביטל להם רשותו ולא משני דכף ר"ל לר"י) ע"ז אומר מכיון שחשודים הם לטלטל כמזידין הן וע"כ כיון דהוו מזידין דלא שמעו לר' יוחנן דאסר להם ע"כ אין ביד ר"ל לכוף לר' יוחנן שיבטל להם רשותו וע"כ תירצו דר' יוחנן ביטל להם רשותו בעצמו ובכאן צריך לגרוס על דעתי' דר"ל בקשו לעשות להם תקנה (פי' על הדא דמייתי בההיא שקקה דר"ל שבקשו לעשות להם תקנה ע"י לחי או קורה משום דסובר דתורתו כסתום מ"מ בודאי לא עירבו יחד א"כ אוסרים זה על זה וכמו דתנן בעירובין (ד' מ"ה) אמר ר' שמעון למה הדבר דומה לשלש חצירות הפתוחות זו לזו ופתוחות לר"ה עירבו שתים אם לאמצעות היא מותרת עמהן והם מותרות עמה ושתים החיצונות אסורות זו עם זו ופריך בגמ' (ד' מ"ח) ואמאי כיון דערבו להו חיצונות בהדי אמצעות ה"ל חדא אמר רב יהודה כגון שנתנו עירובין באמצעות כו' וע"ז מקשה בירושלמי אלו משתמשין עד מקום הכותל כו' ולא נמצאו שתי רשויות משתמשות ברשות אחת אלא אלו משתמשין דרך עקמימות ואלו משתמשין דרך עקמימות ולא נמצאו שתי רשויות משמשות ברשות האסורה להן (פי' בשלמא לר' יוחנן שסובר דתורתו כמפולש ובעי צורת הפתח ע"כ הוי צורת הפתח כסתום (וכמו שכתב הרא"ש (בס"פ כיצד מערבין) על הירושלמי א"ר אסי הדא אמרה בני מבוי שנתנו קורתם באמצע המבוי אלו אסורים ואלו מותרים נתנו אלו ואלו אלו ואלו אסורים כו' דכיון דהורגלו לערב יחד כל המבוי אי איפשר ליחלק להשתמש אלו בחצי המבוי ואלו בחצי המבוי וה"נ כיון שהורגלו בני העיר לערב יחד אסרי אהדדי כו' ונ"ל דדוק' בלחי וקור' הוא דאין מועיל לחלק זה מזה אבל בצ"ה או משהו מכאן ומשהו מכאן נחלקי' זה מזה כו'] אבל לר"ל מהו התקנה.[אך אעפ"כ לא קשה דהקושי' אינה אלא במבוי עקום כמו חי"ת. וא"כ האי מבוי שבאמצע אין לו דרך לעבור רק דרך המבואות וא"כ אוסרין זה על זה אבל סתם מבוי עקום ששני פתחין פתוחות לר"ה מזה אין קושי' דהא אין צריכים לעבור זה על זה וא"כ לא אסרי אהדדי וכה"ג כתבו התוספות בעירובין (ד' מ"ח) בד"ה ופתוחות לר"ה דאל"ה אותם שיש להם דריסת הרגל על חבירתה אוסרת עליו וא"כ במבוי עקום ששתי פתחיו פתוחות לר"ה ע"כ אינם אוסרים זה על זה:

וע"ז אומר מה נפיק מביניהון. (פי' במה שהקשו דמה תקנה היא לר"ל בלחי וקורה) דבהאי שקקא יש לתרץ דלא הי' עקום כמין ח' וא"כ שני פתחיו פתוחות לר"ה וע"כ אינם אוסרין זה על זה וע"ז אומר מה נפיק מביניהון הי' עשוי כמין כי פי' כמין כי דהיינו כמין ח' ר' יוחנן אמר נותן לחי וקורה מכאן ועושה צורת פתח מכאן. דצורת הפתח הוי כסתום ר"ל אמר אפי' כמה קורות אינן מתירין אותה (פי' שאף שלמבוי יש לו היתר ע"י לחי או קורה. אבל לענין שלא יהא שתי רשויות משתמשות ברשות אחת. בעינן צורת הפתח: והא דפליגי ר"י וריש לקיש אינו במבוי העשוי כמין כי דהיינו כמין ח' אלא במבוי עקום ששני פתחיו פתוחות לר"ה וע"כ כיון ששני פתחיו פתוחות לר"ה ואין להם דריסת הרגל זה על זה ע"כ אין אוסרים זה על זה וסגי בלחי או קורה אבל במבוי עקום כמין ח' צריך צורת הפתח שלא יאסרו זה על זה:

וכן אמרינן בירושלמי שאחר זה מבוי שנפרץ מכנגדו ארבעה מן הצד יותר מעשר כו' ופריך ולא כן סברין מימר רב כר' יוחנן (פירש דתורתו כמפולש וא"כ אמאי קאמר דרב כר"י אי ביותר מעשר הא לרב לא מהני צורת הפתח יותר מעשר (וכן הקשו התוספות בעירובין (דף נ') בתוספות ד"ה רב אמר תורתו כמפולש) ואי בעשר הא אמר רב דפרצתו מבוי ביותר מעשר ועל זה משני אמר ר' יוסי בר' בון כדי לעשות כל הרשויות כאחת (פי' וע"כ בעי צורת הפתח ודו"ק):

שם בירושלמי רב נחמן בר יעקב בשם ר' יוחנן מבוי אין פחות משני חצירות חצר אינה פחותה משני בתים מבוי שארכו ורחבו שוין אין ניתרים בלחי וקורה. אלא בפסים כחצר. שמואל שאל לרב כמה יהא ארכו יתר על רחבו והוא א"ל כל שהוא ההין דרייא דארעא דישראל מה בעו. והנה הא דקאמר ההין דרייא דארעא דישראל מה בעו כתב הק"ע והכי פירושו ואל תתמה אם במשהו סגי א"כ לא מצינו שיהיו שוים ולמה נ"מ שאם ארכו כרחבו הרי הוא כחצר דמי מצמצם ארכו דרחבו. שכן דירות שבא"י הן מרובעין ממש ארכן כרחבן לכך איצטריך לאשמועינן שאם הם שוים בצמצום הרי הוא כחצר. והפ"מ פירש ההין דרייא דארעא דישראל מרבען. ובפ' הדר גריס הכין כו' כלומר שכך עושין הדרים בארץ ישראל שמודדין במדת רבוע לכוון שיהא אורך יותר על הרוחב בכל שהוא. ופירושם דחוק מאוד ועוד מה דקאמר אח"כ בירושלמי חמשה מבואות פתוחין למבוי עומד מרובה על הפרוץ ופרוץ מרובה על העומד א"צ קורה אם יש ביניהן ד' אמות הופלג זה אין לו פירוש כלל והק"ע והפ"מ נדחקו בזה מאד.

וע"כ נראה לי ששני הגירסות הם נכונות, (מה דאיתא הכא ההין דרייא דארעא דישראל מה בעו וכן הגירסא (דפ"ו דעירובין ה"ח) שמואל שאל לרב כמה יהא ארכו יתר על רחבו והוא א"ל כל שהוא הכין דרייא דארעא דישראל מרבען ג"כ נכון (וכצ"ל הכא) ההין דרייא דארעא דישראל מרבען מה בעו פי' ששמואל שאל לרב כמה יהא ארכו יותר על רחבו והוא א"ל כל שהוא (פי' אם הוא יותר כל שהוא יש לו דין מבוי וניתר בלחי משהו, אבל אם אין ארכו יתר על רחבו אפי' כל שהוא יש לו דין חצר ואינו ניתר בלחי וקורה. וכמו דאמרינן בש"ס דילן בעירובין (דף י"ב) אמר רב יהודה אמר רב מבוי שארכו כרחבו אינו ניתר בלחי משהו. אמר רב חייא בר אשי אמר רב מבוי שארכו כרחבו אינו ניתר בקורה טפח א"ר זירא כמה מכוין שמעתא דסבי כיון דארכו כרחבו ה"ל חצר וחצר אינה ניתרת בלחי וקורה אלא בפס ארבעה. אמר ר' זירא אי קשי' לי' הא קשי' לי' להוי האי כפס משהו ונשתרי כו' הא דאמר ר' אסי אמר ר' יוחנן פסי חצר צריכין שיהי' ארבעה, וא"כ מבוי קיל מחצר שניתר אפי' בלחי משהו, וע"ז אומר מה בעו (פי' מה רצו בזה שיהי' מרבען הא אדרב' אם ארכו יתר על רחבו ניתר בלחי משהו משא"כ אם הוא מרובע אם כן דינו כחצר וצריך פס ארבעה:

וע"ז משני חמשה מבואות פתוחין למבוי עומד מרובה על הפרוץ ופרוץ מרובה על העומד א"צ קורה ואם יש ביניהן ארבע אמות הופלג פי' דע"כ בעו שיהא מרובע דנ"מ לדיני' אילו דהיינו חמשה מבואות הפתוחין למבוי (פי' לענין מבוי עקום בעי צורת הפתח. אבל אם הוא מרובע וא"כ דינו כחצר ובחצר אפי' עקום לא בעינן צורת הפתח וכמו שכתב המ"א באו"ח (סי' שס"ג) וכתב שלכן נראה לי דכיון דסתם רמ"א וכתב כל מבואות שוה ויש להם דין חצירות משמע אפי' אין מוקף חומה כיון שאין בתים וחצירות פתוחין לתוכו יש להם דין חצר ובחצר אין חילוק בין עקום לשוה א"צ אלא תיקון א' בראשון). וע"ז משני חמשה מבואות הפתוחין למבוי פי' דמהני לענין מבוי עקום ונקט חמשה מבואות הפתוחין למבוי דנקט לישנא דמתניתין בעירובין (ד' ע"ג) חמש חצירות הפתוחות זו לזו ופתוחות למבוי, שבמבוי צריך תיקון משא"כ בחמש חצירות אין חילוק בין עקום לשוה:

וע"ז אומר עומד מרובה על הפרוץ ופרוץ מרובה על העומד (והוא מיותר ואגב שיטפא דעומד מרובה על הפרוץ נקט פרוץ מרובה על העומד) פי' דיש עוד נ"מ לענין עומד מרובה על הפרוץ דמהני בחצר ובמבוי לא מהני, והוא כמו דאמרינן בעירובין (ד' ה') אמר רמי בר חמא אמר רב הונא לחי הבולט מדופן של מבוי פחות מד"א נידון משום לחי וא"צ לחי אחר להתירו ארבע אמות נידון משום מבוי וצריך לחי אחר להתירו כו' אמר ר"ה ברי' דרב יהושע לא אמרן אלא במבוי שמונה אבל במבוי שבעה ניתר בעומד מרובה על הפרוץ וק"ו מחצר ומה חצר שאינה ניתרת בלחי וקורה ניתרת בעומד מרובה על הפרוץ. מבוי שניתר בלחי וקורה אינו דין שניתר בעומד מרובה על הפרוץ ופריך מה לחצר שכן פירצתה בעשר תאמר במבוי שפרצתו בארבע, ומשני קסבר רב הונא ברי' דרב יהושע מבוי נמי פרצתה בעשר ופריך למאן קאמרינן לרב הונא והא רב הונא פרצתה בד' ס"ל. ומשני רב הונא ברי' דרב יהושע טעמא דנפשי' קאמר וא"כ לשיטת הירושלמי דאיתא בירושלמי לקמן חברי' בשם רב לא שנא בין שכנגדו בין מן הצד בארבעה, וא"כ ליכא ק"ו מחצר דמה לחצר שכן פרצתו בעשר תאמר במבוי שפרצתו בד' וא"כ מבוי אינו ניתר בעומד מרובה על הפרוץ וחצר ניתרת בעומד מרובה על הפרוץ ועל זה משני על הא שהקשה מאי בעו (פי' מה רצו שיהיו המבואות מרובעין) (ועל זה משני תחלה לענין חמשה מבואות הפתוחין). וע"ז אומר עוד נ"מ לענין עומד מרובה על הפרוץ דבמבוי לא מהני וע"כ הוי דיירי דארעא דישראל מרבען והוי דינן כחצר ומותר בעומד מרובה על הפרוץ.

עוד קאמר שם אם יש ביניהן ארבע אמות הופלג (פי' דקאמר עוד נ"מ דיש פעולה במה דדיירי דארעא דישראל מרבען) דהיינו לענין אם יש ביניהן ארבע אמות הופלג (פי' דאם האי מבוי רחב יותר מארבע אמות וכמו דאמרינן בעירובין (ד' ה' ושם) אמר רמי בר חמא אמר רב הונא לחי הבולט מדופנו של מבוי פחות מארבע אמות נידון משום לחי ואין צריך לחי אחר להתירו ד' אמות נידון משום מבוי וצריך לחי אחר להתירו. והנה כל זה הוא במבוי שאינו ניתר רק בלחי וע"כ אם הוא רחב יותר מד' אמות נידון משום מבוי ואינו מתיר משום לחי משא"כ בחצר שניתן בפס אינו מגרע מה שהוא רחב יותר וכמו שכתבו התוס' בד"ה אינו דין שיהא ניתר בעומד מרובה פי' בקונטרס ומיהו במבוי ח' אע"ג דבהאי ק"ו נמי מצי למישרי דהא יותר מד' הוי האי פס וחצר משתרי בד' כיון דלאו לשם לחי הוקבע ולא לשם תיקון פס הוקבע כי היכי דאפקינן מתורת לחי אפקינן נמי מתורת פס. ור"י פי' דאין סברא ללמוד לענין תורת פס מחצר דבחצר הפס מהני משום מחיצה משום הכי כש"כ דמהני היכא דסותמו טפי אבל במבוי שהקילו חכמים בלחי אפי' למאן דאמר משום מחיצה צריך שיהא שם לחי עליו אבל לענין עומד מרובה הוי קל וחומר טוב משום דהוי מחיצה גמורה שמועיל בכל דפנות כו' ואם כן מוכח מהתוספות דבחצר מועיל אם הפס הוא רחב מד' אמות. מה שאין כן במבוי אם הוא רחב מד' אמות נפק מתורת לחי והוי מבוי וע"כ אינו מתיר.

וע"ז אומר אם יש ארבע אמות הופלג (פי' דלענין זה נמי יש נ"מ וטוב יותר אם דיירי דארעא דישראל מרבען) והוא לענין אם יש בלחי יותר מד' אמות שהופלג (פי' שהופלג יותר מכשיעור לחי עד שיעור מבוי וא"כ אינו מתיר בתורת לחי למבוי) משא"כ אם מרבען וא"כ יש להם דין חצר וכחצר מועיל פס אף אם הוא רחב יותר מד' אמות, וע"ז אומר דהני דיירי דארעא דישראל מרבען, וע"ז אומר מה בעו פי' למאי רצו דיהא מרבען הא מבוי קיל יותר שהתירו בלחי, וע"ז משני חמשה מבואות פתוחין למבוי פי' במבוי עקום דצריך היתר בעקמימותו משא"כ בחצר עומד מרובה על הפרוץ וכו' לענין עומד מרובה על הפרוץ דבחצר מהני ובמבוי לא מהני אם יש ביניהן ארבע אמות הופלג (פי' לענין זה נמי מהני מה שהם מרבען שמותר פס אפי' הוא יותר מד' אמות נמי מותר והא דקאמר אם יש ביניהן ארבע אמות הופלג. ולפי"ז ה"ל למימר אם יש בו יותר מד' אמות הופלג אך אפשר שהפי' הוא כמו דאמרינן בעירובין (ד' ט') רב אשי אמר כגון שרצפו בלחיים פחות מארבעה במשך ארבע אמות לרשב"ג דאמר אמרינן לבוד ה"ל מבוי וצריך לחי אחר להתירו ולרבנן דאמרי לא אמרינן לבוד ה"ל מבוי וצריך לחי אחר להתירו וע"כ קאמר דאם יש ביניהן ד' אמות פי' אם הלחיים סמוכים זו לזו בפחות מג' א"כ אמרינן לבוד וא"כ כיון דאמרינן לבוד א"כ הופלג דה"ל יותר מד' אמות ואינו מתיר במבוי ודו"ק:

תוכן העניינים

נועם ירושלמי על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה