אור ברסלב

נועם ירושלמי על עבודה זרה

פרק ד · הלכה ד

הלכה ב

קטע ז

שם (ה"ד) בר קפרא אשכח חד עיזקא צר חד טלי דארמאיהוי פרי בתרי' (ופי' הפ"מ נער א' עובד כוכבים הי' רץ אחריו ולי נרא' דצ"ל חד טלי וארמאי פרי בתרי' (פי' חד טלי פי' קטן וארמאי עובד כוכבים גדול) וע"כ אומר דהוה מחי לי' כו' ע"ז אומר הדא אמרה עו"ג מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חבירו על כרחו (פי' שהי' בע"כ ע"י שמחי לי') והוא שיודע טיב עבודת כוכבים (פי' מדלא אמר להקטן לבטלו ואמר להעובד כוכבים הגדול שיבטלם) והוא כמו דאיתא בע"ג (ד' מג) אמר ריב"ל פעם אחת הייתי מהלך כו' ומצא שם טבעת ועלי' צורת דרקון מצא עו"ג קטן כו' מצא עו"ג גדול ואמר לו ביטלה ולא ביטלו וסטרו וביטלו ש"מ תלת ש"מ עו"ג מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חבירו וש"מ יודע בטיב של עבודת כוכבים כו' מבטל כו' וש"מ עובד כוכבים בע"כ מבטל) וע"ז אומר בירושלמי הדא אמרה עו"ג מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חבירו על כרחו והוא שיודע בטיב עבודת כוכבים הדא אמרה עבודת כוכבים שעבדה ישראל אין לה ביטול לעולם (והנה הפ"מ נדחק בזה וגריס עבודת כוכבים שאבדה ישראל פי' שאבדה אחר והישראל מצא והוא דוחק ולי נראה דלשיטת הירושלמי (פ"ד דעבודת כוכבים ה"ב) דאם אינו עתיד להחזיר למקומה אפי' נשברה מאילי' נמי הוי ביטול וא"כ אמאי לא הגביה ויהי' הישראל מבטל דלא גרע מעבודת כוכבים שנשתברה מאלי' וע"כ אומר עבודת כוכבים שעבדה ישראל אין לה ביטול לעולם וא"כ אם יגביהנה הוי עבודת כוכבים של ישראל ואין לה ביטול וכמו דאיתא בעבודת כוכבים (ד' מ"ג) מיתיבי עבודת כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חבירו וישראל אינו מבטל כו' ואמאי תיהוי כעבודת כוכבים שנשתברה מאלי' אמר אביי שפחסה כו' רבא אמר כו' אלא דילמא מגבה ישראל והוה עבודת כוכבים ביד ישראל ואין לה בטילה עולמית (וע"כ לא מוכיח בש"ס דילן מזה והוא משום דלהש"ס דילן לר' יוחנן עבודת כוכבים שנשתברה מאלי' אפי' לא עתיד להחזיר למקומן נמי לר' יוחנן אסור וא"כ לא מוכח מזה כלו'):

עוד שם ותעשה כעבודת כוכבים שהניחוה עובדי' ותהא בטילה אמר ר' זעירא כל שאילו מאלי' בטילה ישראל מבטלה וכל שהיא מאלי' אינה בטילה אין ישראל מבטלה (והפ"מ נדחק בזה) ולי נראה שהפי' הוא שיש חילוק בין הפקר ובין יאוש שהפקר היינו דווקא אם הוא ברשותו ויאוש אינו אלא דווקא אם הוא מונח ביד אחר ואז מועיל יאוש אבל אם אינו ביד אחר לא מהני יאוש ועוד יש חילוק שבהפקר היינו דווקא אם הוא מפקיר מרצונו אבל אם מפקיר באונס לא הוי הפקר וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ד דסוכה ה"ב) ר' דוסא אומר בשחרית צריך לומר כל שילקטו העניים מבין העמרים הפקר הרי הוא הפקר תמן את אמר אין הפקר אנסים הפקר והכא את מר הפקר אנסים הפקר (פי' במתניתין דתנן האומר כל מי שיגיע לולבי בידו הרי הוא לו מתנה א"ר אלעזר תמן כו' הוא מפקיר ברה הכא על כרחו הוא מפקיר (פי' במתניתין כנותן במתנה א"כ איפשר לומר דמטעם יאוש הוא ויאוש בע"כ נמי מהני וע"כ יוכל ליתן במתנה למי שהוא שלו (ויאוש הוי נמי כמתנה) וכמו שכתבו התוס' (ד' סט) אבל הכא בע"כ הוא מפקר דאי איפשר לומר מטעם יאוש דא"כ לא הי' פוטרם ממעשר דהוי כמו מתנה וכמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' ס"ט) בד"ה כל שלקטו כו' ובע"כ לא הוי הפקר:

ובזה יתבאר שאומר כל שמאלי' היא בטילה דהיינו שהניחוהו עובדי' בשעת שלום וא"כ הוי כמו שמפקירם ואין צריכים להיות הפקר מצד המוצא ע"כ הישראל מבטלה (פי' וע"כ אפי' בא ליד ישראל מותר) וכל שאילו מאילי' אינה בטילה אין ישראל מבטל (פי' כיון שמאלי' אינה בטילה דהא יאוש הוי בע"כ והא דמהני הוא מצד שהיא ביד ישראל וא"כ אם הגיע ליד ישראל אינו מועיל היאוש ק לאח"כ שבאה ליד ישראל וע"כ אין הישראל מבטלה ע"כ אף שאין הישראל עושה מעשה אעפ"כ הוי כמו הביטול שע"י ישראל ואיפשר לומר דהירושלמי לשיטתי' דנפקא לי' דאין ישראל מבטל כמו דאיתא בירושלמי לא תחמוד כסף וזהב עליהם אין אתה חומד (פי' אבל אחרים חומדים). וע"כ כיון שהוא ע"י ישראל אעפ"י שאינו מבטלה ע"כ לא מהני הביטול וע"כ הש"ס דילן משני תירוץ אחר בעבודת כוכבים (ד' מ"ג) וכמו דאמר אביי נהי דמדמי' מייאש כו' ודו"ק:

קטע ח

עוד שם רב אמר בימוס לא בטל הא אם ביטלו בטל מיחלפא שיטתי' דרב תמן אמר המתיך כוס לע"ג נאסר מיד והכא את אמר הכין כאן בשקיטר כאן בשלא קיטר ואפי' תימר כאן וכאן בשקיטר רב כדעתי' דרב אמר מזו המתיך כו' רב אמר בימוס לא בטל הא משמשין בטלי מיחלפא שיטתי' דרב תמן אמר רב ששת בשם רב כשהלכו להם המהלכים בדרך אחרת והכא הוא אמר הכין כאן בשקיטר וכאן בשלא קיטר ואפי' תימר כאן וכאן בשקיטר רב כדעתי' דרב אמר המתיך כוס של עבודת כוכבים כו'.

[והנה הפ"מ נדחק בזה בפירושו ולי נראה שנתחלפו השורות (וכצ"ל) רב אמר בימוס לא בטל הא משמשין בטלי (פי' דבימוס הוי כעבודת כוכבים עצמה וע"כ לא בטל אפילו אם נטלו ממנה העבודת כוכבים) וע"ז פריך מיחלפא שיטתי' דרב דאמר מזו המתיך כוס לעבודת כוכבים כו' (פי' דאמר על מתניתין דתנן בפ"ג דעבודת כוכבים שלשה אבנים הן אבן שחצבה מתחילה לבימוס הרי זה אסורה ואמר ר' בא בשם רב מזו המתיך כוס לעבודת כוכבים נאסר מיד וא"כ כיון דיליף מבימוס למשמשי עבודת כוכבים א"כ סובר דבימוס הוי ממשמשי עבודת כוכבים וא"כ איך אמר כאן בימוס לא בטל הא משמשי' בטל (פי' אם ביטל העבודת כוכבים כמו דאיתא בעבודת כוכבים (ד' נ"ב) המבטל עבודת כוכבי' כו' וא"כ איך מייתי ראי' מבימוס למשמשי עבודת כוכבי' משני כאן בשקיטר (פי' בשקיטר על הבימוס הוי בימוס כעבודת הכוכבים עצמה) וכאן בשלא קיטר וא"כ הוי בימוס כמשמשי עבודת כוכבים ואפי' תימר כאן וכאן בשלא קיטר רב כדעתי' דאמר המתיך כוס כו' והוא משום דהוי רק כמו משמשי עבודת כוכבים ובכאן צ"ל רב אמר בימוס לא בטל הא אם ביטלו בטל (פי' דבימוס לא בטל מאלי' דהיינו אם נפגם אבל אם ביטלו בפירוש בטל) והוא כמו דאיתא בעבודת כוכבים (ד' ד') והא רב ושמואל דאמרי תרווי' בימוס שנפגם אסור ואפי' למ"ד עובדין לשברים הני מילי עבודת כוכבים דזילא בי' מילתא למיפלח לשברים אבל בהא לא איכפת לי' וע"ז אמר מחלפא שיטתי' דרב תמן אמר רב ששת בשם רב כשהלכו להם בדרך אחרת (אלמא דאפי' ממילא בטל) והכא הוא אמר הכין כאן בשקיטר כאן בשלא קיטר ואפי' תימר כאן וכאן קיטר (כצ"ל בשלא קיטר) רב כדעתי' (פי' דבשלא קיטר נמי נאסר ורב כדעתי' דאמר מזו המתיך לעבודת כוכבים נאסר מיד דמשמשין נמי אסורות אע"ג שלא נעבדו כמו דאמר התם בירושלמי (ה"ח) כלום פליגי בעבודת כוכבים דילמא במשמשי' א"ר יוחנן מצבה כיון שנפגמה בטלה מזבח צריך לפגום כל אבן ואבן כו') וע"ז אמר דבימוס לא בטל בשבירת אבן אחת אלא דצריך לפגום כל אבן ואבן וכמו דאיתא בעבודת כוכבים (ד' נ"ג) בימוס שנפגם מותר מזבח עד שינתץ רובו וע"ז אמר רב בימוס לא בטל אבל לעולם דבימוס הוי רק כמשמשי עבודת כוכבים):

תוכן העניינים

נועם ירושלמי על עבודה זרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה