פרק ד · הלכה ז
קטע ב
שם (ה"ז) כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהיה ממלא מע"ש חבית של זהב שאינה מקודשת כו' למה לי שאינה מקודשת ואפי' מקודשת לא כן כו' מה המזבח אינו מקדש אלא בדעת אף הכלים לא יקדשו אלא בדעת חזקי' אמר שלא יהא אומרים ראינו מים שנתמלאו לקידוש ידים ורגלים נפסלין בלינה דבית ר' ינאי אמרין שלא יהו אומרין ראינו מי החג נפסלין בלינה. ר"י אמר מפני מראית העין ולא ידעין אין כהדא דחזקי' אין כהדא דר' ינאי דברי הכל. והנה הק"ע והפ"מ נדחקו בזה בהא דקאמר אין כר' ינאי דברי הכל והגיהו בירושלמי אין כדברי הכל פי' שחושש לדברי שניהם שלא יאמרו לקידוש ידים ורגלים מלאן ושלא יאמרו לדעת נתקדש כמו דאמרי' בסוכ' (ד' מ"ט):
והנה בספרי נועם ירושלמי (פ"ז דדמאי) כתבתי שם שהוא דחוק דכיון דחושש שלא ראינו מי החג נפסלין בלינה דהיינו שיאמרו לדעת מלאן. א"כ מה צריך לומר שמא יאמרו לקידוש ידים ורגלים מלאן:
וכתבתי שם דע"כ נראה לי דגרסינן איפכא חזקיה אמר שלא יאמרו מי החג נפסלים בלינה (והוא כמו דאיתא בש"ס דילן בסוכה (דף מ"ט) חזקיה אמר כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת וגזירה שמא יאמרו לדעת נתקדש) דבית ר' ינאי אמרין שלא יאמרו ראינו מים שנתמלאו לקידוש ידים ורגלים נפסלין בלינה. והנה להתירוץ של חזקיה כמו שהגהתי שלא יהיו אומרים ראינו מי החג נפסלין בלינה דהיינו שיאמרו לדעת מלאן. עכ"ז מוכרחין אנו לתרץ שזהו אי אמרינן דאין שיעור למים וכמו שפירש"י דאי יש שיעור למים א"כ לא הוי מקודשים אבל לדבית ר' ינאי דמתרצים שלא יהיו אומרים ראינו מים שנתמלאו לקידוש ידים ורגלים נפסלים בלינה. א"כ מתורץ אפי' אי אמרינן דיש שיעור למים כיון שהחשש הוא שלא יאמרו ראינו מים שנתמלאו לקידוש ידים ורגלים נפסלין בלינה. והנה אמרינן לעיל בירושלמי אית תניי תני יש להם שיעור ואית תניי תני אין להם שיעור וא"כ פליגי בזה תנאי וא"כ תירוץ של חזקיה לא אתי ככ"ע דלמ"ד יש להם שיעור לא אתי דא"כ תיקשי ליתי יותר מכשיעור שלשת לוגין ולא יתקדשו. אבל לדבית ר' ינאי דמתרצים שלא יאמרו לקידוש ידים ורגלים מלאן אתי אפי' כמ"ד יש שיעור למים:
וע"ז אומר הירושלמי ר"י אומר מפני מראית העין ולא ידעין אין כהדא דחזקיה אין כהדא דר' ינאי דברי הכל פי' דר' יוחנן שתירץ דחשש למראית העין ולא ידעין אם זהו כחזקיה דהיינו שלא יאמרו לדעת מלאן. וא"כ אתי דוקא כמ"ד אין שיעור למים ואם כהדא דבית ר' ינאי דהיינו שלא יהיו אומרים לקידוש ידים ורגלים מלאן. וא"כ אתי ככ"ע אפי' למ"ד דיש שיעור למים וע"ז אמר ר' יוחנן אמר מפני מראית העין ולא ידעין אין כהדא דחזקיה אין כהדא דר' ינאי דברי הכל (פי' דאם הטעם כר' ינאי אתי כד"ה אפי' למ"ד יש שיעור למים) ודו"ק:
אך עכ"ז היינו דוקא אי אמרינן דהירושלמי ס"ל דאי אמרינן יש שיעור למים ע"כ אם יש בכלי יותר אין הכלי מקדש אבל לפי מה שביארתי תחילה בשיטת הירושלמי דהכלי מקדש הג' לוגין אך שאינו מבורר היכן הם. והכי משמע מהירושלמי דפריך למה לי שאינה מקודשת ואפי' מקודשת לא כן אמר ר' אחא כו' אף הכלי לא יקדשו אלא בדעת וא"כ עיקר הקושיא הוא שלא יכוין לקדש ולא שיביאו יותר משלשה לוגין]:
ע"כ נראה לי שיהיה הגירסא כמו דאיתא בירושלמי חזקי' אמר שלא יהו אומרים ראינו מים שנתמלאו לקידוש ידים ורגלים נפסלין בלינה דבית ר' ינאי אמרין שלא יהו אומרים ראינו מי החג נפסלין בלינה (פי' שלא יאמרו שלדעת מלאן). ר' יוחנן אמר מפני מראית העין ולא ידעין אין כהדא דחזקיה איןכהדא דר' ינאי דברי הכל. (פי' דאם סובר כחזקי' דהטע' שלא יאמרו ראינו מים שנתמלאו לקידוש ידים ורגלים נפסלים בלינה וא"כ לא אתי כד"ה ויהי' תלוי בפלוגתא דאיתא בירושלמי (פ"ב דיומא ה"א) חילפא אמר כשם שאין הלינה פוסלת בידים כך אין הלינה פוסלת בכיור מתניתא פליגא על ר' חילפא קידש ידיו ורגליו ביום א"צ לקדש בלילה בלילה צריך לקדש ביום דברי רבי ר"א בר"ש אומרים אפילו עוסק בעבודה כל ג' ימים אינו צריך לקדש ידיו ורגליו שאין הלינה פוסלת בידים הא בכיור פוסלת תלמידי דר' יוחנן בשם חילפא הכיני קידש ידיו ורגליו כו' שאין הלינה פוסלת בידים הא בכיור פוסלת וכן אמרינן בזבחים (ד' כ') אמר ר' יוחנן בעי אילפא לדברי האומר אין לינה מועלת בקידוש ידים ורגלים מי כיור מהו פוסלת מי אמרינן הני למאי לקידוש ידים ורגלים קידוש ידים ורגלים גופיה לא פסול בהו לינה או דילמא כיון דקדיש להו בכלי שרת מפסלי כי אתא רבין אמר ר' ירמיה אמר ר' אמי אמר ר' יוחנן הדר פשיט אילפא כמחלוקת כו' כך מחלוקת בזו כו' וא"כ לדברי ר' יוחנן לדברי אילפא תלוי בפלוגתא דרבי ור"א בר' שמעון דלרבי פסול בלינה ולר"א בר' שמעון כיון דאין לינה פוסלת בידים כך אין לינה פוסלת בכיור העומד לקידוש ידים ורגלים וע"ז אומר דחזקיה אמר שלא יהיו אומרים ראינו מים שנתקדשו לקידוש ידים ורגלים נפסלין בלינה. דבית ר' ינאי אמרין שלא יהיו אומרים ראינו מי החג נפסלין בלינה ר"י אמר מפני מראית העין ולא ידעין אין כהדא דחזקיה (פי' שלא יהיו אומרים ראינו מים שנתקדשו לקידוש ידים ורגלים נפסלין בלינה. וא"כ זהו אליבא דרבי אבל לראב"ש לדברי אילפא באמת אין לינה פוסלת אם נתמלאו לקידוש ידים ורגלים). וע"ז אומר אין כהדא דר' ינאי דברי הכל. דלבית ר' ינאי דאמרין שלא יהיו אומרים ראינו מי החג שנפסלים בלינה (פי' דלפי טעם זה אתי ככ"ע ולא תלי בפלוגתא דרבי וראב"ש):
ובזה יתבאר הא דאמרינן שם ר' פדת בשם ר' הושעיא מי סוטה נפסלין בלינה. ר' אחא בשם ר' אבינא כל שאין ממנו למזבח אין הלינה פוסלת בו (וכתב הק"ע כתב הרמב"ם (פ"ד מה' סוטה ה' י"ב) מי סוטה שלנו נפסלין בלינה וכתב הכ"מ ירושלמי (פ"ד דסוכה) א"ר פדת כו' ופסק כר' יוחנן דהוא מארי דגמ' טפי וקשה מאי דוחקיה דמרן בכ"מ הא קייל"ן מים קדושים היינו שכבר נתקדשו בכלי והיינו שמביא מים מן הכיור וכדאיתא בספרי וכמו שכתב הרמב"ם שם בפ"ג וכיון שכבר נתקדשו בכלי ודאי דמיפסלי בלינה דהא תנן במנחות פ' שתי הלחם לה"פ ושתי הלחם לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים ומפורש התם בש"ס דלכך היה מעשיהם בחול דלא ליפסלו בלינה ואילו היו נעשים בכלי שרת היו נפסלין בלינה אע"ג דשתי הלחם ולחם הפנים אין מהם למזבח אפ"ה נפסלין בלינה וכן יש להוכיח ממי הכיור עצמ' שנפסלין בלינה אם הם מלמעלן אע"ג כאין מהם למזבח וצ"ע עכ"ל).
והנה מה שהביא ראיה מן לחם הפנים ומשתי הלחם אין ראי' דלה"פ בזיכין מתירין להלחם וא"כ יש מהם למזבח וכן שתי הלחם כבשים הוא דמתירן וא"כ מצותן שיהי' מהם למזבח. אך שהיה לו להקשות מהא דאמרינן במנחות (ד' מ"ו) שתי הלחם הבאות בפני עצמן יונפו והעובר צורתן ויצאו לבית השריפה אמר רבה לעולם לאכילה אתיין כו' וא"כ מהני בהו עיבור צורה אע"ג דבאים בפני עצמם כו' אך כיון שאין ראיה זה מוכרחת כתב הכ"מ שמוכח מהירושלמי דמי סוטה נפסלין בלינה ומה שהביא ראיה מהא דמי כיור לפי מה שביארתי דהא דקאמר אין כהדא דר' ינאי דברי הכל א"כ פליגי בזה לאילפא רבי וראב"ש ולראב"ש אין לינה פוסלת בכיור כמו שאינה פוסלת בידים ולפי מה שביארתי ניחא שפיר הא דקאמר הכא בירושלמי ר' פדת בשם ר' הושעי' מי סוטה נפסלין בלינה ר' אחא בשם ר' אבינה כל שאין ממנו למזבח אין הלינה פוסלת בו והוא משום דתלוי בפלוגתא דרבי וראב"ש כיון דאין לינה פוסלת בידים כך אין לינה פוסלת בכיור. והכא נמי כיון שהוא לסוטה ואינו בא למזבח ע"כ אין נפסלין בלינה:
ועוד יש לפרש הא דאמר ולא ידעין אין כהדא דחזקי' אין הדא דר' ינאי דברי הכל והוא שהק"ע כתב על הא דאמר ראינו מים שנתמלאו לקידוש ידים ורגלים פירש"י שנתמלאו לכה"ג כו' וקשה הא בימי החג אנו קיימין ומ"ש כה"ג משאר כהנים דכולהו מקדשי ידיהם ורגליהם מן הכיור וכ"ש לפי מה שכתבתי ביומא דלר"ש אפילו ביוה"כ לא הי' כה"ג מקדש קידוש הראשון מן הקיתון אלא מן הכיור כו' לכן נראה לי דלאו דווקא בכה"ג איירי אלא בשאר כהנים ובדיעבד אם קידש ידיו ורגליו בכלי שרת כשר וכמפורש בזבחים (ד' כ"ב) וברמב"ם (פ"ה מה' ביאת המקדש):
וע"כ נראה לי לפרש הא דקאמר ולא ידעין אין כהדא דחזקיה אין כהדא דר' ינאי דברי הכל והוא דלחזקי' שאומר שלא יהיו אומרים ראינו מים שנתמלאו לקידוש ידים ורגלים נפסלין בלינה ולכאורה איך יאמרו דהא הכהנים מקדשין ידיהם ורגליה' מן הכיור אך זה תלוי בפלוגתא דפליגי בירושלמי ביומא (פ"ד ה"ה) א"ר יונה חוץ מקידוש הראשון (פי' הא דתנן בכל יום כה"ג מקדש ידיו ורגליו מן הכיור והיום מן הקיתון של זהב הוא חוץ מקידוש הראשון דקידוש ראשון צריך לקדש מן הכיור): אר"י ואפילו מקידוש ראשון (פי' דאפי' מקידוש הראשון יכול לקדש מן הקיתון של זהב) מתניתא פליגא על דר' יונה כל הכלים שהיו במקדש ראוים לקידוש ידם ורגלים פתר לה חוץ מקידוש הראשון (פי' אבל קידוש ראשון בעינן דוקא מן הכיור) מתניתא פליגא על דר' יוסי הכיור והקן מעכבין פתר לה מקומן מעכב
וע"ז אומ' ר"י אמר מפני מראי' העין ולא ידעין אין כהדא דחזקי' (פי' אם כחזקי' שאומר שלא יהיו אומרי' ראינו מים שנתמלאו לקידוש ידים ורגלים נפסלים בלינה א"כ זה לא אתי רק למ"ד אפי' קידוש ראשון יכול כה"ג לקדש מן הקיתון של זהב וא"כ הוא הדין דשאר כהנים יכולים גם כן לקדש שלא מן הכיור אלא שתקנו קיתון של זהב משום כבודו דכה"ג וא"כ איפשר לומר שלא יהיו אומרים ראינו מים שנתמלאו לקידוש ידים ורגלים מלאן. אבל לר' יונה דאמר דחוץ מקידוש הראשון. א"כ אי אפשר לומר שמלאן לקידוש ידים ורגלים דהא בקידוש הראשון בעינן דווקא שיקדשו מן הכיור א"כ לא אתי ככ"ע וע"ז אומר אין כהדא דר' ינאי דברי הכל דאם כר ינאי דאמר שלא יאמרו ראינו מי החג נפסלין בלינה שיאמרו שלדעת מלאן א"כ אתי ככ"ע והוא משום דלחזקי' לא אתי כדברי הכל כמו שביארתי ודו"ק:
קטע ג
שם הוון בעיי מימר עבר והביא כשר (פי' הא דתנן שהמים והיין המגולין פסולין מע"ג המזבח והוון בעיי מימר שאם עבר והביא כשר) תנא ר' יהושע דרומיא קומי ר' יונה שהמים והיין המגולים פסולים מע"ג המזבח מאי טעמא אמר קרא ושה אחד מן הצאן מן המאתים ממשקה ישראל מן המותר לישראל. עד כדון מים יין אמר ר' שובתיי המשמח אלהים ואנשים והנה הירושלמי הזה הוא תמוה דמה נ"מ בין מים ליין והפ"מ פי' דסתם משקה היינו מים והוא דוחק ובפסחים (דף מ"ח) ממשקה ישראל מן המותר לישראל מכאן אמרו אין מביאין נסכים מן הטבל וא"כ הא דממשקה ישראל הוא לענין יין והק"ע פירש עד כדון מים הוא דאסור מקרא דמשקה ישראל אבל יין מ"ט הא איפשר למיעברי במסננת והארס של נחש צף למעלה כו' כדתנן (פ"ח) משמרת של יין אין בו משום גילוי וממתניתין משמע דווקא יין מפני שמשמחת אבל לא מים כו' ואין זה דקדוק ממתניתין דדוקא יין מהני משמרת אך איפשר לומר דהטעם כמו דאיתא בירושלמי שם הוו בעי מימר המעזיבה של מים והמידק של יין דאמר ר' יונה בשם ר' אימי נקב שאינו מוציא מים מוציא יין. וא"כ אפשר דבמים לא מהני מסננת משום דהנקבים גדולים קצת וא"כ גם הארס יכול לעבור משא"כ ביין שהנקבי' קטנים מאוד וכמו דאמר נקב שאינו מוציא מים מוציא יין אם כן מהני משמרת אך זה אינו מוכרח כמה דאמר שם ואפילו תימר חילופין:
ע"כ נראה לי דקאי אהא דאמר תחילה הוון בעיי מימר עבר והביא כשר תנא ר' יהושע דרומי' קומי ר' יונה שהמים והיין המגולים פסולים מעל גבי המזבח ואמאי בעי למימר דאם עבר והביא כשר ובפשיטות אפשר לומר דכיון דאפשר לסנן במסננת רק משום הקריבהו נא לפחתך ע"כ בדיעבד כשר ותנא לי' שפסול משום משקה ישראל ואפי' בדיעבד:
עוד נראה לי דבעי למימר דאם עבר והביא כשר והוא משום שאם עלה לא ירד ולדברי ר"ג בזבחים (דף פ"ג) אף בדם ובנסכים נמי ובכריתות (דף כ"ג) אמרינן אמרי במערבא קסבר ר' יוסי כלי שרת מקדשין את הפסול בתחל' ליקרב וכן פסק הרמב"ם (פ"ג מה' פסולי המוקדשין) וכמו שהאריך שם הכ"מ והנה התוס' בזבחים (דף פ"ז) בד"ה כלי שרת מהו שיקדשו את הפסולין ואמרינן שם לכתחילה ליקרב קא מיבעי' לי' והאריכו התו' בזה ע"ש:
ולי נראה דהא דאמרי' כלי שרת מהו שיקדשו את הפסולין ליקרב הוא אם כיוצא בו מצינו במקום אחר שכשר וכמו דאיתא בזבחים (דף פ"ד) מפני מה אמרו לן בדם כשר ופירש"י שאם עלה לא ירד) שהרי לן כשר באימורין לן באימורים כשר שהרי לן כשר בבשר (ופי' רש"י כגון בשר שלמים הנאכלין לשני ימים) יוצא שהיוצא כשר בבמה:
וע"כ ניחא דהא דאמרינן בכריתות (דף כ"ג) אמרי במערב קסבר ר' יוסי כלי שרת מקדשין את הפסין בתחלה ליקרב. והקשו התוס' וא"ת דבזבחים ודף פ"ו) בעי ר"ש בן לקיש מר' יוחנן כלי שרת מהו שיקדשו לכתחלה ופשט לי' אין מקדשין ונימא דלא כר' יוסי ויש לומר דבעלמא בשאר פסולין אית לי' אין מקדשין. והכא שאני דאין זה פסול שהי' תחלתו קרבן ובא על נקיפת לב כו':
ולי נראה שהטעם משום דמצינו כיוצא בזה כשר בבשר דהא תנן בכריתות (ד' כ"ג) נזרק הדם והבשר קיים יאכל ר' יוסי אומר אפי' הדם בכוס יזרוק והבשר יאכל וא"כ בבשר אעפ"י שנודע לו שלא חטא אעפ"כ יאכל (וכמו שפירש רש"י שהרי גמר כל הכפרה וה"ל אשם תלוי כשר שהרי על ספק בא מתחילה וכיפר הספק והלך) וא"כ כיון דבבשר כשר אעפ"י שנודע לו קודם אכילה ע"כ אמר ר' יוסי אפילו הדם בכוס יזרק והבשר יאכל ואמרי במערבא קסבר ר' יוסי כלי שרת מקדשין את הפסול בתחילה ליקרב ודוקא בכה"ג מתוך שהבשר מותר לאחר זריקה אפי' נודע לו שלא חטא ע"כ אמרינן שכלי שרת מקדשין את הפסול בתחלה ליקרב וכמו דאיתא בזבחים (דף פ"ד) מפני מה אמרו לן בדם כשר (ופרש"י שאם עלה לא ירד שהרי לן כשר בבשר כו' ואע"ג דאמרינן שם על הא דיוצא כשר שהיוצא כשר בבמה דנין דבר שלא בהכשירו מדבר שבהכשירו תנא אזאת תורת העולה סמיך אעפ"כ הוי הטעם דדוקא בכה"ג אמרינן אם עלו לא ירדו וע"כ אמרי במערבא קסבר ר' יוסי כלי שרת מקדשין את הפסול בתחילה ליקרב:
[ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ד דיומא ה"ג) חתה והקטיר ונשפך הדם יביא פר אחר ויכנס בדמיו עד שלא הקטיר נשפך הדס חתי' פסולה היא והא צריך לחתות בתחילה כו' והנה במסכת יומא הארכתי בזה שהטעם דאם נשפך הדם אח"כ יביא פר אחר ונכנס בדמו אע"ג דקטורת שחפנה קודם שחיטתו של פר לא עשה ולא כלום וכמו דאיתא ביומא (דף ס) ופריך עלה מהא דתנן אם עד שלא גמר מתנות שבפנים נשפך הדם יביא דם אחר ויחזור ויזה עליו בתחילה מבפנים ואם איתא יחזור ויחפון מיבעי' לי' ומשני בקטורת לא קמיירי וביארתי שם שהטעם של הירושלמי הוא לטעמי' כמו דאמרי במערבא בכריתות (דף כ"ג) כלי שרת מקדשין את הפסול בתחלה ליקרב אך לא בכל מקום אמרינן דכלי שרת מקדשין את הפסול בתחלה ליקרב וביארתי שם באופן שחילקו התוס' בכריתות ודף כ"ג) (ובמ"א יתבאר עוד בזה):
אך לפי מה שביארתי כעת ניח' שפיר והוא דהא דכלי שרת מקדש את הפסול בתחילה ליקרב אינו רק אם מצינו כה"ג שכשר במ"א וכמו דאיתא בזבחים מפני מה אמרו לן בדם כשר שהרי כשר באימורין יוצא כשר שכשר בבמה וא"כ קטורת שחפנה קודם שחיט' של פר כלי שרת מקדשין את הפסול בתחילה ליקרב דהא מצינו דכה"ג כשר במקום אחר דהיינו במתנות שבהיכל וכמו הקשו בתו"י ביומא אהא דמשני בקטורת לא קא מיירי וא"ת מ"מ תיקשי מדקתני סיפא וכן בהיכל וכן במזבח כו' יש לומר כיון שעשה מתנות שבפנים נעשית השחיטה כהלכתה ונעשית החפינה בטוב לאחר שחיטה ושחיטה אחרונה אינו אלא לסיים ההזאות כו' עיי"ש. וע"כ כיון שכה"ג כשר במתנות שבהיכל ע"כ כלי שרת מקדשין את הפסול בתחילה ליקרב]:
ובזה יתבאר הירושלמי דהכא הוו בעיי מימר עבר והביא כשר תנא ר' יהושע דרומי' קומי ר' יונה שהיין והמים המגולים פסולים מע"ג המזבח מ"ט ושה אחד מן הצאן כו' ממשקה ישראל מן המותר לישראל ולא אמרינן שאם עבר והביא שיהא הכלי שרת מקדשין את הפסול מתחילה ליקרב וע"ז אמר לו עד כדון לא אמרינן דכלי שרת מקדשין את הפסול בתחילה ליקרב משום דלא מצינו כה"ג כשר במקום אחר ואף דקתני שפסולין מעל גבי המזבח משמע דבבמה כשר וכמו דאיתא בזבחים (ד' ק"ט) מזבח פתח אוהל מועד ואין מזבח בבמה כו' קרן וכבש וריבוע ויסוד מעכבין בבמה גדולה ואין מעכבין בבמה קטנה וא"כ בבמה כשר אך בבמה ליכא ניסוך המים כלל וכמו דאיתא בזבחים (ד' קי"א) רבינא אמר בלמדין ניסוך המים ודכ"ע קרבו נסכים כו' ומיהו בניסוך היין אשכחן בניסוך המים כו' ופרש"י לא אשכחן דהא חובת ציבור הן ולא קרבו אלא בבמת ציבור ובכלי שרת וא"כ ליכא ניסוך המים בבמה קטנה וע"ז אומר עד כדון מים (דבמים לא מצינו כה"ג כשר בבמה ע"כ אין כלי שרת מקדשין ליקרב) יין (פי' יין דמצינו בבמת יחיד דתנן היין והמים פסולי' מע"ג המזבח ולא בבמה וכיון שכשר בבמה א"כ אם עבר והביא כשר דקדשינהו הכלי שרת). ע"ז אומר א"ר שובתיי המשמח אלהים ואנשים וכמו דאיתא בערכין (ד' י"א) א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מניין שאין אומרים שירה אלא על היין שנאמר ותאמר להם הגפן כו' המשמח אלהים כו' מכאן שאין אומרי' שירה אלא על היין ושמחה אינו שייך ביין שנתגלה. ואף דמצינו שכשר בבמה אך מ"מ אין אומרים שירה משום שאינו משמח אנשים ובבמת יחיד ליכא שירה וכמו דאיתא בערכין (דף י"א) בעי ר' אבין עולת נדבת ציבור טעונה שירה או אינה טעונה שירה ומסיק דדווקא על עולת חובה אומרים שירה אבל לא על עולת נדבה וחובה לא קרב בבמת יחיד וא"כ אין אומרים שירה בבמה אבל במזבח שאומרים שירה ע"כ בעינן שיהא משמח אלהים ואנשים וע"כ פסול מגולה משום דלא מצינו כה"ג בבמת יחיד שיאמרו שירה וע"כ אפי' אם עבר והביא פסול:
והנה בירושלמי פ"ב דסנהדרין (ה"ה) בר קפרא אמר חג היה וניסוך המים והיתר במה היה מאן דמר וינסך מסייע לבר קפרא כו' במ"א יתבאר בזה:
סוף הספר