אור ברסלב
נועם ירושלמי על סוכה פרק ד › הלכה ב

נועם ירושלמי על סוכה

פרק ד · הלכה ב

פרק ד

קטע ב

שם (ה"ב) מצות לולב כיצד (כצ"ל) יו"ט הראשון של חג שחל בשבת כל העם מוליכין את לולביהן להר הבית והחזנין מקבלין מידן וסודרין אותן על גג האיצטבה כו' ומלמדין אותן לומר כל מי שהגיע לולבו בידו הרי הוא לו מתנה למחרת משכימין כו' ר' יעקב דרומי' בעי מתניתין דלא כר' דוסא דר' דוסא אמר בשחרי' אדם צריך לומר כל מה שילקטו העניי' היום מבין העמרים הבקר כו' ר"י אומר לעתותי ערב (וצ"ל מתני' כר' דוסא דר' דוסא אומר בשחרית צריך אדם לומר כל מה שילקטו העניים מבין העמרים הבקר הרי הוא הבקר). ר' יודה אומר לעתותי ערב וחכמים אומרים אין הבקר אנסים הבקר שאין אנו אחראין לרמאין (פי' שאומר דמתניתין שאומר מע"ש כל מי שהגיע לולבו בידו הרי הוא לו במתנה ולא למחר וא"כ הטעם הוא דלמחר כיון דאינו ברשותו ע"כ אינו יכול להקנות לו במתנה וע"כ צריך לומר בשחרית כל מה שילקטו העניים הפקר ויש ברירה וא"כ הרי הוא מופקר מקודם ור' יודה סובר דאין ברירה ע"כ אומר לעתותי ערב ואע"ג שאינו ברשותו אעפ"כ יכול להפקיר והירושלמי סובר דמתנה דמי למכר (זהו דלא כמו שביארתי בספרי ע"י (סי' ז') דמתנה יכול להקנות אותו שבידו אע"ג שאינו ברשותו והכי משמע להדיא מתוס' ב"ק (דף ס"ט) שכתבו דיאוש דמועיל בתר דאתא ליד אחר הוי כמו מתנה ולא הוי כהפקר דהפקר אינו מועיל בתר דאתא ליד אחר כמו דמשמע הסוגי' דכל שלקטו העניים יהא הפקר ולכך אינו מועיל יאוש לפוטרו מן המעשר. וא"כ משמע דיכול להקנות במתנה בתר דאתא ליד אחר עיי"ש שהארכתי בזה והירו' הי' סבור דמתנה הוי כהפקר וע"כ אומר מע"ש כל מי שהגיע לולבו בידו הרי הוא לו במתנה והיינו כר' דוסא דר' דוסא אומר דבשחרית אדם צריך לומר כל מה שילקטו העניים מבין העמרים הבקר הרי הוא הבקר דלמחר אינו יכול לומר משום שאינו ברשותו:

וע"ז אומר המן את אמר אין הבקר אנסים הבקר והכא את אמר הבקר אנסים הבקר. (פי' כיון דמדמית מתנה להפקר א"כ לא אתי כחכמים דסבר דאין הפקר אנסים הפקר אמר ר לעזר תמן על דעתי' הוא מבקר (והוא ט"ס וצ"ל) תמן על כרחו הוא מבקר ברם הכא ע"כ הוא מבקר (והוא ט"ס וצ"ל) ברם הכא מדעתו הוא מבקר (פי' דהתם הוא בעל כרחו דהיינו שלא יוכלו העניים לאכול בלא מעשר וא"כ בע"כ הוא משא"כ הכא שנתקן לטובת כולם כדי שיצאו עם האתרוגי' אם יתחלפו וא"כ מפקר מרצוני א"ר חנניא ברי' דר' הילל ויאות תדע לך שהוא כן שכבר חילופיו בידו פי' דהא הכא חילופיו בידו דאם נתחלף מגיע לו לולב א' אך המתנה שיהיו יוצאים משום לכם ע"כ וכן נמי מודו בזה שיאמר כל א' כל מי שהגיע לולבו בידו הרי הוא לו במתנה.

קטע ג

עוד שם רב מפקד לדבית רב אחי רב המנונא כו' כד תהוון יהבין מתנה ביומ' טבא לא תהוון יהבין לה אלא לדעת גמורה כהדא רב הונא יהיב אתרוגא מהנה לברי' א"ל אין יומא טבא יומא דין הרי הוא לך מתנה ואין למחר הרי הוא לך מתנה:

והנה המפרשים נדחקו בזה מאוד במה שאמר לו אין יומא טובא יומא דין הרי הוא לך מתנה וע"כ נראה לי דהא דקאמר רב מפקיד לדבית אחי כו' לא תהוו יהבין אלא במתנה גמורה (פי' הק"ע שלא ע"מ להחזיר) זהו תירוץ על מה שאמר תחלה ר' יעקב דרומי' בעי מתניתין כר' דוסא דאי כר' יהודה א"כ יכול לומר למחר כל מי שהגיע לולבו בידו הרי הוא לו במתנה אך באמת לא דמי מתנה להפקר וכמו שהוכחתי תחלה דמתנה הוי כיאוש וע"כ יכול להקנות במתנה אף לאחר שיצא מרשותו וע"כ ניחא שפיר דקאמר מלמדין אותו לומר כל מי שהגיע לולבו בידו הרי הוא לו במתנה מיירי מכאן ולהבא לא תלי בברירה וכמו שביארתי בספרי ע"י (ס' ד') דמכאן ולהבא לא תלי בברירה כמו דמשמע מסוגיא דב"ק (דף ס"ט) ואף דאם ההקנאה הוא מכאן ולהבא א"כ לאחר שחל המתנה אינו ברשותו אך במתנה יכול להקנות למי שהוא ברשותו אף לאחר שיצא מרשותו וא"כ לא שייכא להפלוגתא דר' דוסא ור' יהודה:

אך דא"כ כיון דלא דמי להפקר א"כ למאי מלמדין אותו תחלה לומר מע"ש כל מי שהגיע לולבו לידו הרי הוא לו במתנה ואמאי הא יכול לומר בשבת אך הטעם הוא משום דבשבת ויו"ט אין ליתן מתנה כמו שכתב המ"א (סי' ש"ו) דהטעם דנותנים האתרוג במתנה ביו"ט הוא משום דהוי מתנה ע"מ להחזיר אבל בלא"ה אין ליתן במתנה וע"כ מביא ראי' מהא דרב המנונא מפקיד לחברי' דיהיו יהבין במתנה גמורה וא"כ אין לומר בשבת עצמו כל מי שהגיע לולבו לידו הרי הוא לו במתנה כיון דבעינן מתנה גמורה וע"כ צריך לומר מע"ש כל מי שהגיע לולבו בידו הרי הוא לו במתנה ואפי' אי אמרינן דאין ברירה וא"כ חלות המתנה הוא למחר אך הירושלמי לטעמי' אזיל דזה מותר אעפ"י שחל המתנה בשבת או ביו"ט:

[וכמו דאיתא בירושל' (פי"ח דשבת ה"א) אמר ר' אלעזר אדם עומד מע"ש ואומר ה"ז תרומה למחר ר' יוסי בר' בון אין אדם עומד בע"שואומר הרי זה תרומה למחר מתניתא מסייע פליגא על ר' יוסי בר' בון לגין טבול יום שמלאו מן החביות מעשר טבל אם אמר הרי זה תרומת מעשר משתחשך דבריו קיימין כו' חזר בו ר' יוסי בר' בון מהדא וע"כ צריך לומר מע"ש אף שאינו חל רק בשבת אעפ"כ מותר משא"כ אם יאמר בשבת הרי הוא נותן מתנה בשבת כיון דבעינן מתנה גמורה:

וע"ז אומר כהדא רב הונא יהיב אתרוגא מתנה לבריה אמר ליה אין יומא טבא יומא דין הרי הוא לך מתנה. וא"כ למה היה צריך לומר אין למחר הרי הוא לך במתנה הא יכול להקנות למחר אלא ודאי דזה עדיף טפי דאין למחר הרי הוא יו"ט לא יהא צריך להקנות לו במתנה והא שהקנה לו ביו"ט אם יו"ט הוא איפשר שמפני המצוה הוכרח להקנות לו במתנה. אבל אם למחר יו"ט הקנה לו מיד כדי שלא יצטרך להקנות ביו"ט אם הוא למחר. וכל זה הוא לשיטת הירושלמי אבל לשיטת הש"ס דילן כיון שנותן מתנה ע"מ להחזיר יכול להקנות ביו"ט ג"כ. וע' במ"א (סי' ש"ו) כתב ב"י דהמרדכי סובר כו' אא"כ לצורך מצוה [ויש לדחותן:

תוכן העניינים

נועם ירושלמי על סוכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה