פרק ט · הלכה ה
קטע ה
שם (ה"ה) דמה מהו שיכשיר מן מה דתני ר"ח דמה טמא דמה מכשיר ופי' הפ"מ וכן הק"ע דהאיבעי' הוא דמה מהו שיכשיר הוא משום דדם קדשים אינו מכשיר ובעגלה ערופה כפרה כתיב בה כקדשים וע"כ אינו מכשיר וע"ז אומר מן מה דתני ר' חייא דמה טמא דמה מכשיר והקשה הק"ע דכיון דאמרינן כפרה כתיב בה כקדשים א"כ למה יהא דמה טמא ומכשיר הא איהי גופא אינה מטמאה ודמה ליהוי כדם קדשים שאינו מכשיר והנה משמע שהק"ע מפרש דהא דאמר דמה טמא הוא מחמת שנתערפה העגלה ולגבי דם לא מהני הא דכתיב בה כפרה כקדשים ושגה בזה דהא דאמרינן דדמה טמא היינו שהוא מקבל טומאה דהוי משקה אבל לא שהוא מטמא מחמת טומאת נבילות (וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ח דשבת) ר' סימון בשם ריב"ל מעשה בפרידה של בית רבי שמתה וטיהרו דמה משום נבילה כו' שאל לריב"ל וא"ל עד רביעית טהור יותר מכאן טמא כו' מאי כדון העיד ר' יהושע בן בתירא על דם נבילות שהוא טהור מהו טהור מלהכשיר הא לטמאות מטמא (פי' שמטמא כנבילה והוי כבשר אבל לא הוי כמשקה) (וע' תוס' שבת (ד' ע"ז) בד"ה הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזי' משמע דדם חשוב כבשר) תמן תנינן דם השרץ כבשרו מטמא ואינו מכשיר כו' אמר רב יוסף מאן דמר טמא כר' יהודה טהור כריב"ב וא"כ פליגי בירושלמי אם דם נבילות מטמא וא"כ הא דקאמר דמה טמא היינו שהוא מקבל טומאה מטומאה אחרת ולא מעגלה ערופה כיון דכתיב בה כפרה כקדשים וכמו דאמרינן בזבחים (ד' ע') א"ל אביי מכלל דעגלה ערופה טהורה היא א"ל אין אמרי דבי ר' ינאי כפרה כתיב בה כקדשים:
ע"כ נראה לי דהאיבעי' הוא בירושלמי לא מחמת דדם קדשים אינו מכשיר דהירושלמי סובר דהא דאמרינן בפסחים (ד' ט"ז) העיד יוסף בן יועזר כו' על איל קמצא דכן ועל משקה בי מטבחי' דכן היינו משקה בי מטבחי' ולוי תני משקה בי מדבחייא וכמו דאמרינן בירושלמי (ספ"ג דחגיגה ה"א) ר' יוחנן בשם ר' בניי' עשו משקה בית צביעה כמשקה בי מטבחי' כמה דתימר תמן משקה בי מטבחי' טהורין במקומן וטמאות במקום אחר וכא משקה בית צביעה טהורין במקומן וטמאין במקום אחר ופירשו הק"ע והפ"מ משקה בי מטבחי' הדם והמים שבעזרה וא"כ אם יצאו לחוץ טמאים וא"כ בעולה ערופה הוי כמו שיצאו לחוץ וכמו דאמרינן בירושלמי תמן יש להם מזבח ברם הכא אין להם מזבח וא"כ הוי כמו שיצאו לחוץ וא"כ בודאי הדם טמא:
[ובזה נראה לי דהא דאמרינן בירושלמי (פ"ה דסוטה ה"ב) ר' ירמיה ר' חייא בשם ר' יוחנן עד שלא גזרו רביעי בקודש שאלן (פי' חגי הנביא לכהנים) ולמה הוא מקללן כאינש דבעי עילה על חבריה וביתה מה איכפת ליה דו אמר ואשר יקריבו שם טמא הוא כמה דמר ר' סימון בר זבדי גולגלתו של ארנון היבוסי מצאו תחת המזבח והנה המפורשים נדחקו בזה וכעת נ"ל דמקשה וביתה מה איכפת ליה הא דאמר וכל אשר יקריבו שם טמא הוא הא משקה מטבחי' טהורין בעזרה וע"ז אומר וביתה מה איכפת ליה דהא השאלה לא היה על משקין שבעזרה דהא משקה בי מטבחיי' טהורין ואפי' אם יצאו לחוץ כיון שחזרו טהורין וכמו דאמרינן בירושלמי שם בחגיגה ר' סימון בשם ריב"ל משקה בי מטבחי' שיצא לחוץ נטמא והא תנינן משקה בי מטבחי' שיצאו לחוץ בקדושתן הן א"ר יוסי קיימה ר' סימון ר' חיננא ר' סימון בשם ריב"ל כשיצאו וחזרו וע"ז אומ' וביתה מה איכפת ליה הא שם אינו טמא אלא שהוא ודאי כמו אינש דבעי עילה על חברי' (וזהו קו' הש"ס דילן בפסחי' (ד' י"ז) ת"ש הן ישא איש בשר קודש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל הלחם ואל הנזיר ואל הייןואמר רב אשתבש כהני מידי הוא טעמא אלא לרב (פי' דאמר דכן ממש) רב משקה. בי מטבחי' תני אבל משקי בי מדבחי' מטמא וכן מקשה בירושלמי נמי וביתה מה איכפת ליה והא דלא קאמר הש"ס הכי וביתה מה איכפת ליה היינו משום דלשיטת הש"ס אפי' נטמאו בפנים והוציאן לחוץ טהורים וא"כ כיון שנטמאו בעזרה טהורים אפי' הוציאן לחוץ ע"כ פריך לרב דא"כ הם טהורים דמשמע שנטמאו בפנים אבל לשיטת הירושלמי דמשקה בי מטבחי' שיצאו לחוץ ניטמא והא דתנינן משקה כו' שיצאו לחוץ בקדושתן הן הוא כשחזרו וע"ז אמר וביתה מה איכפת ליה א אם הם בפנים א"כ הם טהורים דמשקי בי מטבחי' טהורין וע"ז אומר גולגלתו של ארונה היבוסי מצאו תחת המזבח וע"ז אומר ואשר יקריבו שם טמא הוא והא דשאלן על יין ושמן היינו אם יצאו לחוץ דלשיטת הירושלמי יצא לחוץ נטמאו]:
וא"כ כיון שהוכחתי דלשיטת הירושלמי אינו רק משום דמשקי בי' מטבחי' טהורין בפני' וא"כ מאי בעי בעגל' ערופ' דהוי כמו שנטמאו בחוץ ע"כ נראה לי דמיבעי' לי' דמה מהו שיכשיר הוא משום דלא הוי דם שחיטה א"כ לא הוי משקה וכמו דאמרינן בחולין (ד' ל"ו) דדם מגפתו אינו מכשיר והתוס' כתבו שם דגבי בהמה אינו שייך דם חללים ואינו מכשיר אלא דם שחיטה וכמו שהוכיחו שם מהא דשבת (ד' קמ"ג) לא אם טמא חלב אשה שלא לרצון שכן דם מגפתו טמא יטמא חלב הבהמה שלא לרצון שדם מגפתה טהור וכן אמרינן בחולין (ד' ל"ו) דר' חייא סובר דאינה לשחיטה אלא לבסוף והא דם מכה הוא ולא מכשיר ובחולין (ד' קכ"א) אמר שונין ישראל בטמאה כו' צריכה כו' והכשר אלמא דאי לאו שחיטה הוא לא מכשיר וע"כ בעי דמה מהו שיכשיר אי אמרינן דעריפתה זו היא שחיטתה וא"כ הוי כמו דם שחיטה וע"ז פשיט מהא דתני ר' חייא דמה טמא דמה מכשיר משום דהוי משקה ומכשיר כמו דם שחיטה ודו"ק:
קטע ו
עוד שם חד סב שאל לרבנן דקסרין עריפת' מהו שתטהר טריפת' מטומאתה ופי' דמיבעי' לי' אם עריפתה מטהרת טריפת' מטומאתה לר"מ שסובר בזבחים (ד' ס"ט) דמליקת עוף מטהרת טריפתה מטומאתה) וע"כ בעי לה אם עריפת עגלה ערופה מטהרת טריפתה מטומאתה אע"ג דטריפה פוסלת בעגלה ערופה אעפ"כ מטהרת טריפתה מטומאתה אמרין ליה ולאו מתניתא היא השוחט ונמצאת טריפה א"ל אנן בעי טריפה ואתון מייתי לי' שחיטה דהתם עיקר הפלוגתא אם שחט עגלה ערופה דלא הוי ראוין לאכילה משום דנאסרת מחיים ואח"כ שחטה דלא הוי שחיטה ראוי' לאכילה אמרין לי' לא כן א"ר ינאי ד' ר"מ אפי' טריפה חייב וא"כ פליגי אם ערפה וע"ז אמר לון מן הדא דר' ינאי אתון מגיבין לי (פי' לדר' ינאי גופי' קשה דלמאי מוקי לה בעריפה דהא קתני השוחט ונמצאת טריפ' וכמו שכתבו התוס' בחולין (ד' פ"ב) בד"ה ע"ע בשלמא אי הוי ר' ינאי סובר דאינה נאסרת מחיים א"כ צריך לומר דפליגי בערופה אבל כיון דר' ינאי סובר דירידתה לנחל איתן אוסרתה א"כ למאי נדחק לומר דפליגי בעריפה ולקמן יתבאר בזה עוד:
קטע ח
עוד שם וצריך לערוף בה שנים או רוב שנים כו' וכתב הק"ע הנה בבבלי בפרקין (ד' מ"ו) מבואר דגמרינן עריפה עריפה מחטאת העוף א"כ בעינן שנים ממש והוא טעות דהא אי גמרינן מחטאת העוף א"כ סגי בסימן א' דהא חטאת העוף הכשירו בסימן א' כמו דאמרינן בחולין (ד' כ"א) ובחולין (דף כ"ט) בעולת העוף היכא דמלק סימן א' למטה וסימן א' למעלה פסולה שהרי עשה מעשה חטאת העוף למטה ופירש"י שמליקת חטאת העוף בסימן א' ובזבחים בכמה מקומות: