פרק ו · הלכה ט
קטע ה
שם (ה"ט) חילפיי שאל לר' יוחנן ולרשב"ל טבל מהו שיוסר ביותר ממאתים א"ל אין טבל ביותר ממאתים כו' ר' חייא כו' כל נותני טעמים אחד מששים א"ר שמוחל בר יצחק לר' חיי' בר אבא הא ר' יסא פליג עלך והא מתניתא פליג על תריהן כל המחמץ מטבל מדמע אין תימר למאה ולמאתים אפי' לא חימץ אפי' לא טיבל אלא ביותר אנן קיימין א"ר ירמיה תיפתר בשר בבשר (פי' במין במינו) דאי איפשר לטעום ע"כ אמר בששים (א"ר יוסי הוא בשר בבשר הוא שאר כל האיסורין) ר' אבהו בשם ר' יוחנן ולאיסור משערין אותו כולו בצל כולו קפלוט (פי' דמייתי ראיה מר' יוחנן שאמר דלאיסור משערין אותו כאילו הוא בצל כאילו הוא קפלוט והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה: ולי נראה כמו שביארתי בפרקין (ה"א) דהא דאמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן ולאיסור משערין אותו כאילו בבצל כאילו בקפלוט (פי' אם נתערבו שני איסורין שאינם דומים א"כ כל א' מבטל חבירו אעפ"כ כיון שאם היו מרגישים לא היה בטל ע"כ לא בטל עתה ע"י שני איסורים שמבטלין זה את זה. וכמו שכתבתי שם מה שכתב התורת הבית דהטעם דמין במינו בששים אינה משום גזירה כמו שכתבו הפוסקים אלא דכל שאם היה מין בשאינו מינו היו מרגישים ע"כ אפי' במין במינו ג"כ וא"כ בשני איסורין שמבטלין זה את זה אעפ"כ לא גרע ממין במינו ע"כ משערין אותו כאלו בבצל וכאלו בקפלוט וע"ז א"ר שמואל בר רב יצחק הא ר' יוסי פליג עלך דר' יוסי קאמר השיעור כאלו הוא בצל כאלו הוא קפלוט וע"ז אמר הוא כל שאר איסורין (פי' לענין אם נתערב כמה איסורין שמבטלין זה את זה אפ"ה משערין כאלו בצל כאלו קפלוט והאי שיעורא הוא מין במינו א"כ אין זה שיעור ששים וכמו שכתבו התוס' בחולין (ד' צ"ט) דבשר בלפת הוי שיעורא כמו ששים אבל בצל בקפלוט הוא יותר משיעור ששים וכתבו שם דר' יוחנן דאמר דכל האיסורין משערין אותה כאלו הן בצל וקפלוט פליג אדרבא דאמר כל האיסורין בששים וע"ז אמר רב שמואל בר יצחק לר' חיי' בר אבא הא ר' יוסי פליג עלך (פי' שאמר דהשיעור הוא כאילו הוא בצל כאלו הוא קפלוט כו' תני ר' חזקיה כל מה שאסרתי לך במקום אחר התרתי לך כאן איפשר לומר דמקשה דאיך יניף מהא דזרוע בשלה לענין ס' ומאה הא תני ר' חזקיה כל שאסרתי לך במקום אחר התרתי לך כאן וע"ז מתרץ לפי שבכל מקום מאה אסור מאה ועוד מותר וכא אפי' מאה מותר אבל אעפ"כ ילפינן לענין ס' ומאה דאטו לקולא גמרינן לחומרא גמרינן דמדאורייתא ברובא בטל (פי' דהא הוא מין במינו) וכמו דאיתא בחולין (ד' צ"ח):
קטע ט
(שם) רב אמר תנופה מעכבת בנזיר והתני' תורת הנזיר בין שיש לו כנפים ובין שאין לו כנפים (צ"ל בין שיש לו כפים ובין שאין לו כפים דאמר רב בנזיר שיש לו ותני כן הראוי לתנופה תנופה מעכבת בו שאינו ראוי לתנופה אין תנופה מעכבת בו ואף דאיתא ביבמות (ד' ק"ד) כדר' זירא דאמר ר' זירא כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בינה מעכבת בו (וכן הקשה הק"ע) וכן איתא בירושלמי (פי"ב דיבמות ה"ד) א"ר שמואל בר רב יצחק הראוי לקריי' אין קריי' מעכבת בו ושאינו ראוי לקריי' קריי' מעכבת בו אך אעפ"כ כיון דרב אמר לענין תנופה שמעכבת שאסור לשתות יין עד אחר התנופה וכמו דאיתא בנזיר (ד מ"ו) אמר רב תנופה בנזיר מעכבת כו' אלא אליבא דר"א הא אמר אחר כל המעשים כולן וע"כ אם ראוי לתנופה תנופה מעכבת בו אע"ג שאם אין לו כפים אינו מעכב וכמו דאיתא ביבמות (ד' ק"ד) מידי דהוי אאימורים דכי ליתנהו לא מעכבי (כגון שנטמאו או שנאבדו) ואפ"ה אי איתנהו מעכבי בשר באכילה וכן בפסחים (ד' ע"ז) ק"ו ומה אימורין דכי ליתנהו לא מעכבי כי איתנהו מעכבי דם דכי ליתנהו מעכב כי איתא לא כש"כ דמעכב וע"כ אמר רב דתנופה מעכבת אם יכול לקיים שלא ישתה יין עד לאחר התנופה]:
שם שמואל אמר שער מעכבת בנזיר כתנופות וכבהונות של מצורע והתני' תורת המצורע בין שיש לו בהונות בין שאין לו בהונות פתר לה כר' אליעזר דאמר נותן על מקומן ויצא הא דקאמר שמואל שער מעכבת בנזיר היינו אם אין לו שער מעכב לגמרי וע"כ אמר כתנופות וכבהונות של מצורע (פי' אפילו אם אין לו דמעכב לגמרי וכל היכא דמעכב לגמרי א"כ אם אינו ראוי בודאי דמעכב). ופריך והתני' תורת המצורע בין שיש לו בהונות כו' פתר לה כר"א דאמר נותן על מקומן אבל שמואל סובר דבעינן קרא כדכתיב ואיפשר דשמואל לטעמיה דאמר בסנהדרין (ד' מ"ה) דנקטעה יד העדים דפטור מ"ט בעינן יד העדים והוא משום דבעינן קרא כדכתיב אך קשה דאמאי לא הביא פלוגתא דב"ש וב"ה בנזיר ממורט כמו דאיתא בש"ס דילן בנזיר (ד' מ"ו) דנזיר ממורט בש"א אינו צריך להעביר תער על ראשו וב"ה אומרים צריך להעביר תער על ראשו ולקמן בירושלמי (הי"א) מייתי לה להך פלוגתא ועוד דלפי הש"ס דילן דמדמי הך דאין לו בהן כו' להא דנזיר ממורט ובירושלמי איתא דר"א שמותי הוא דתני' נזיר ומורט ב"ש אומרים צריך להעביר תער על ראשו וא"כ אמאי אמר דאם אין לו בהן יד נותן על מקומו ויצא ואיפשר לומר דהירושלמי סובר דזה לא תלי בהא אי בעינן קרא כדכתיב וכמו דאיתא לקמן (פ"ט דנזיר ה"ב) אמר ר' יוחנן מאן תנא אם גילח ואם לא גילח ר' אליעזר ברם כרבנן עד שלא נזרק הדם עליה עולא בר ישמעאל בשם ר' אליעזר טעמא דר"א וגילח הנזיר את שער ראש נזרו התורה תלתה לנזירותו בשערו. (ועיין מה שכתבתי פ"ט דסוטה ה"ב וה"ה):