פרק יא · הלכה א
קטע ד
מתני' אלו נדרים שהוא מיפר נדרים שיש בהן עינוי נפש אם ארחץ אם לא ארחץ אם אתקשט ואם נא אתקשט אמר ר' יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש ובגמ' ר' זעירא פתר מתניתא אלו נדרים שהוא מיפר נדרים שיש בהן עינוי נפש אם ארחץ ואם לא ארחץ אם אתקשט ואם לא אתקשט אמר ר' יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש אלא נדרים שבינו לבינה אלו הן נדרי עינוי נפש כר' יוסי כשאמרה קונם פירות העולם עלי הרי זה יפר רבנן אמרין נדרי עינוי נפש הפר לה מופר לעולם נדרים שבינו לבינה אינו מיפר לה אלא כל זמן שהיא עמו ר' יוסי אומר נדרים שבינו לבינה היפר לה מופר לעולם (פי' דקשי' לר' זעירא מתניתין דתנן אלו נדרים שהוא מיפר נדרים שיש בהן עינוי נפש אם ארחץ כו' וקשי' להו הא נדרים שבינו לבינה נמי מיפר. וכן מקשה בש"ס דילן בנדרים (ד' ע"ט) נדרי עינוי נפש הוא דמיפר שאין בהן עינוי נפש אינו מיפר כו' וגם מה שאמר ר' יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש וה"ל לומר שלא יפר וע"כ אומר ר' זעירא דבתרתי פליגי דפליגי ברחיצה אם הוי נדרי עינוי נפש או לא דלת"ק הוי עינוי נפש ולר' יוסי לא ועוד פליגי בנדרים שבינו לבינה דמהו החילוק שבין נדרים שבינו לבינה ובין נדרי עינוי נפש וע"כ מפרש תחלה דפליגי ברחיצה אם מיפר משום עינוי נפש או משום דברים שבינו לבינה ועוד אומר רבנן אמרי נדרי עינוי נפש היפר לה מופר לעולם נדרים שבינו לבינה אינו מיפר רק כל זמן שהיא עמו ר' יוסי אומר בין נדרי עינוי נפש בין נדרים שבינו לבינה מיפר לה לעולם והוא כמו דאיתא בנדרים (ד' ע"ט) דקאמר אמרי הלין והלין מיפר מיהו עינוי נפש מפר לעולם אבל אין בהם עינוי נפש כדאיתא תחותי' הוי הפרה מכי מגרש לה חייל עלה נדרה בדברים שבינו לבינה שאין בהן עינוי נפש אבל יש בהן עינוי נפש לא חייל ענה נדרה אך שבש"ס דינן מקשה ע"ז ודברים שאין בהם עינוי נפש כי מגרש לה חיילא ענה והא תנן ריב"נ אומר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו אלמא כי מגרש לה ומיפר לה מעיקרא הוי הפרה וע"כ מסיק אלא נדרי עינוי נפש מיפר בין לעצמו בין לאחרים כו' והירושלמי סובר כשיטת הש"ס דילן תחלה וסובר ר' זעירא דריב"נ הוא דקאמר לה אבל רבנן פליגי ע"ז וסברי דלא יפר משום שאין זה פעולה דהפרה דדברים שבינו לבינה לא מהני אלא כ"ז שהיא עמו:
וע"ז אומר והא רבנן אמרי נדרי עינוי נפש היפר לה מופר לעולם (פי' זה ניחא דא"כ יש חילוק בין נדרים שבינו לבינה לנדרי עינוי נפש) ר' יוסי אומר נדרים שבינו לבינה הפר לה מופר לעולם מה ביניהון (פי' לר' יוסי מהו החילוק שבין נדרים שבינו לבינה לנדרי עינוי נפש) כשאמרה קונם הנייתי עליך אם אצא מרשותך. (פי' דבכה"ג אם הוי נדרי עינוי נפש יכול להפר אעפ"י שלא חל רק לאחר שנתגרשה) אבל בדברים שבינו לבינה לא מצי להפר כיון שאינו חל רק לאחר שנתגרשה ואז לא הוי דברים שבינו לבינה כיון שהיא מגורשת וע"ז פריך ויפר לה (פי' כיון שאמרה קונם הנייתי עליך אם אצא מרשותך) וסובר הירושלמי דאם אמר אם אסורה למפרע א"כ אסורה מתחילה שמא יגרשנה (וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ז דנדרים ה"י וה' י"א) ואסור ליהנו' ממנה מכבר שמא תלך כו' וע"ז משני בשלא אמרה (צ"ל) בשאמרה קונם הניית גופי עליך לכשאצא מרשותך וע"כ כיון דלא אמר אם רק לכשאצא מרשותך וא"כ לא חל עד לאח"כ וע"כ אינה יכולה להפר משום דברים שבינו לבינה וע"כ אומר קונם הניית גופי עליך אף דאיתא לקמן בירושלמי לא כן אמר רב הונא הניית שלי עליך כופה ומשמשתו (וכן בש"ס דינן בכתובות (דף ע"א) אך כיון שאמרה קונם הנאת גופי עליך לכשאצא רשותך ע"כ חל וכן איתא לקמן אלא בשאמרה קונם הנייתי עליך אם ארחץ ויכוף לא כן אמר רב הונא הנייתי עליך כופה ומשמשתו וע"ז משני שני' היא שהיא הנייתו והנייתה (פי' וע"כ אם אמרה לכשארחץ וברחיצה ליכא הנאתו ע"כ חל דהא אפשר לה שלא תרחיץ א"כ לא עקרה לשיעבודה) וכן הכא נמי אם אמרה לכשאצא מרשותך דבנדרי עינוי נפש יכול להפר. אבל בדברים שבינו לבינה כיון שאינו חל רק לאחר הגירושין על כן אינו מיפר לה בדברים שבינו לבינה:
אך דא"כ תקשה דאיך קאמר ריב"נ יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור ומועיל ההפרה אף לאחר הגירושין ואמאי חל ההפרה הא ר' יוסי נמי מודה דבדברים שבינו לבינה אי אמר שלא תחול רק אחר הגירושין לא חל. ואיתא לקמן על דעתי' דר' זעירא ר"י וריב"נ שניהם אמרו דבר אחד אך שזהו דווקא בחם אמרה שלא תחול הנדר רק אחר הגירושין ע"כ לא הוי מדברים שבינו לבינה כיון שחלות הנדר הוא אחר הגירושין ע"כ לא יכול להפר משום דברים שבינו לבינה ובהא דקאמר ריב"נ יפר שמא יגרשנה כו' התם הנדר הוא מעכשיו אלא דעכשיו משועבדת לו וע"כ אינו חל רק לאח"כ ע"כ מהני ההפרה אבל באומרת שלא תחול רק אחר הגירושין אז אינו יכול להפר משום דברים שבינו לבינה והא דאיתא בנדרים (ד' פ"ט) הריני נזירה לכשאתגרש וגרשה ר' ישמעאל אומר לא יפר ור"ע אומר יפר הברייתא הזאת לא הובאה בירושלמי וע"כ סובר דהא דפליגי ר' ישמעאל ור"ע אינו רק באמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום כמו שיתבאר לקמן וע"ז אומר רבנן אמרי נדרי עינוי נפש הן ר' זעירא ור' הילא תריהון אמרין נדרים שבינו לבינה הן (וגרים הפ"מ רבנן אמרי נדרי עינוי נפש הן (פי' דנדרי עינוי נפש דווקא אם הפר לה מופר לעולם ור' יוסי אמר נדרים שבינו לבינה הן (פי' דאפי' בנדרים שבינו לבינה נמי אם היפר לה מופר לעולם) וע"ז אומר על דעתי' דר' זעירא ר' יוסי וריב"נ שניהם אמרו דבר אחד דתנינן תמן ר' יוחנן אמר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו חלמא דאפי' בדברים שבינו לבינה נמי מופר לעולם והשתא ניחא מה דתנן אלו נדרים שהוא מיפר נדרים שיש בהן עינוי נפש והוא משום דפליגי בב' דברים דהיינו אם רחיצה וקישוט הוי עינוי נפש או דהוי דברים שבינו לבינה והב פליגי אם בדברים שבינו לבינה אם מופר לעולם וע"כ ניחא הא דתנן אלו נדרים שהוא מיפר נדרים שיש בהן עינוי נפש:
קטע ה
עוד שם ר' הילא פתר מתניתא (דלא פליגי כלל מהו החילוק שבין נדרים לבינו לבינה ובין נדרי עינוי נפש) אלו נדרים שהוא מיפר נדרים שיש בהן עינוי נפש אם ארחץ אם לא ארחץ אם חתקשט ואם נא אתקשט מהו אמר ר' יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש אלא אילו נדרים שבינו לבינה אלו הן נדרי עינוי נפש דברי הכל אם ארחץ אם לא ארחץ ותני כן נדרי עינוי נפש אם ארחץ אם לא ארחץ אם אתקשט ואם לא אתקשט:
והנה המפורשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה והק"ע כתב שצריך לגרוס גירסו' אחרות בירושלמי ופי' בדוחק ע"כ נראה לי לפרש דר' הילא פתר מתניתא אלו נדרים שהוא מיפר נדרים שיש בהן עינוי נפש אם ארחץ כו' והנה בזה סובר ר' הילא דלא נדרה מרחיצה עצמה וכמו שמדייק בש"ס דילן בנדרים (ד' ע"ט) אם ארחץ היכא קאמר ופי' הר"ן דבקונם לא שייך אם וע"כ קאמר שם דאמרה קונם פירות העולם עלי אם ארחץ ופריך למה לי הפרה לא תירחץ ולא ליתסרי פירות עולם אלו עלה ועוד בהא לימא ר' יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש דילמא רחצה ואיתסרו פירות עולם עלה ועיין בר"ן והרא"ש שנדחקו בזה והנה משמעות הש"ס דילן דאיכא למימר דנא הוי נדרי עינוי נפש דלא תרחץ ולא ליתסרו פירות עולם עלה או דהוי עינוי נפש דילמא רחצה:
וע"כ פתר ר' הילא מתניתא אלו נדרים שהוא מיפר נדרים שיש בהן עינוי נפש אם ארחץ אם לא ארחץ כו' ומשמעות הירושלמי דהירושלמי מפרשכשאמרה קונם הנאת תשמישך עלי וכן משמע לקמן שאמר ר' מנא קונם הנייתי עליך לכשארחץ כו' וע"כ מפרש ר' הילא דת"ק סובר דאע"ג שאמרה קונם הנאת תשמישך כו' אם ארחץ אע"ג דתשמיש לא הוי רק דברים שבינו לבינה לשיטת הירושלמי אעפ"כ כיון שאמרה קונם הנאת תשמישך עלי וא"כ לא תרצה לרחוץ משום דמיתסר הניית תשמיש עלי' וע"כ בודאי לא תרחוץ ע"כ סובר ת"ק דאלו נדרים שהוא מיפר נדרים שיש בהן עינוי נפש אם ארחץ ואם לא ארחץ (פי' דכיון דיש בנדרים אלו עינוי נפש דהיינו רחיצה ע"כ מיפר משום עינוי נפש):
וע"ז אומר מהו אמר ר' יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש (פי' שסובר דאין בזה עינוי נפש) אלא אילו נדרים שבינו לבינה (פי' לא שסובר כר' זעירא דרחיצה וקישוט הוי מדברים שבינו לבינה אלא דקאמר ר' יוסי דהוי דברים שבינו לבינה היינו משום דאסרה הנאת תשמיש עליו) וא"כ חיישינן דילמא רחצה ואסורה בתשמיש המטה ע"כ הוי דברים שבינו לבינה וע"ז אומר אלו הן נדרי עינוי נפש דברי הכל אם ארחץ אם לא ארחץ (פי' שאסרה פירות העולם עלי' דהוי נדרי עינוי נפש לכולי עלמא) וע"כ אפי' אם תלתה ברחיצה או בקישוט אעפ"כ דילמא רחצה ומיתסרא פירו' העול' עלה ע"כ הוי נדרי עינוי נפש אבל רחיצה וקישוט לא הוי אפי' מדברים שבינו לבינה וכמו שסובר רב אדא בנדרים (ד' ע"ט). וכמו דאיתא בנדרים (ד' פ"א) איבעי' להו לר' יוסי מהו שיפר משום דברים שבינו לבינה ת"ש אמר ר' יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש אבל דברים שבינו לבינה הויין דילמא לדידהו קאמר להו לדידי אפילו דברים שבינו לבינה לא הוין אלא לדידכו דאמריתו הוין נדרי עינוי נפש אודו לי דאין אלו נדרי עינוי נפש:
[וכל זה הוא לשיטת הש"ס דילן דאם הנדר מצד עצמו אין בה עינוי נפש ע"כ אפי' תלתה בדברים שיש בהן עינוי נפש נמי לא הוי עינוי נפש וכמו דאיתא שם (ד' פ') א"ה ליתני ר' יוסי אומר תנאי זה אין בו משום עינוי נפש וכתב הר"ן דהשתא דתנא אין אלו נדרי עינוי נפש דמשמע שאין הנדר עינוי נפש אבל אם נדרה מידי דאית בה עינוי נפש יפר וליתא כיון דבתנאה ליכא עינוי נפש אפי' נדרה בפירות העולם לא יפר וכדאיתא בריש סוגין לא תרחץ ולא תתסרן פירות עולם עלה אבל שיטת הירושלמי לר' הילא פליגי בזה פ"ק ור' יוסי דת"ק קאמר אלו נדרים שהוא מיפר דבדברים שיש בהן עינוי נפש אם ארחץ כו' דכיון דבתנאי איכא עינוי נפש אפי' הנדר עצמו אין בהם עינוי נפש אך כיון שלא תרצה לאסור הנאת תשמישי עלי ע"כ לא תרחוץ א"כ אית בה עינוי נפש ור' יוסי סובר דהוי דברים שבינו לבינה דאע"ג דתנאי יש בזה עינוי נפש אעפ"כ כיון דהנדר מצד עצמו אין בה עינוי נפש ע"כ יפר משום דברים שבינו לבינה (אבל רחיצה וקישוט עצמו לא הוי דברים שבינו לבינה ג"כ):
וע"ז אומר אלו הן נדרי עינוי נפש דברי הכל אם ארחץ אם לא ארחץ (פי' הא דתנן לקמן אלו הן נדרי עינוי נפש אם אמרה קונם פירות העולם עלי ה"ז יפר קאי אהא דאם ארחץ כו' וע"כ הוי נדרי עינוי נפש לכולי עלמא כיון דהנדר מצד עצמו יש בהן עינוי נפש) וע"ז אומר ותני כן נדרי עינוי נפש אם ארחץ אם לא ארחץ (פי' הא דקאמר לקמן אלו הן נדרי עינוי נפש קאי אהא דקאמר תחילה אם ארחץ אם לא ארחץ אע"ג דלר' יוסי לא הוי רחיצה לא מדברים שבינו לבינה ולא עינוי נפש אעפ"כ כיון דאמרה קונם פירות העולם עלי ע"כ יפר דילמא רחצה ואיתסרו פירות עולם עלה (ולפי"ז הא דקאמר בש"ס דילן (ד' ע"ט) ועוד בהא לימא ר' יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש דילמא רחצה ואיתסרו פירות עולם עלה זו היא שיטת הירושלמי דת"ק סובר דכיון דהתנאי יש בו עינוי נפש הוי עינוי נפש ור' יוסי סובר דרחיצה מצד עצמה לא הוי עינוי נפש אבל הוי דברים שבינו לבינה מחמת דהנאת התשמיש הוי דברים שבינו לבינה אבל בזה כולי עלמא מודו דאם הנדר הוי בו עינוי נפש אע"ג דהתנאי אין בו עינוי נפש אעפ"כ יפר. וכן איתא בירושלמי לקמן (ה' י"א) קונם שאיני נהנית לאבא ולאביך אם עושה אני על פיך (וא"כ הנדר עצמו אין בו משום דברים שבינו לבינה שאיני נהנית לך אם עושה אני על כו' וא"כ הנדר עצמו יש בו משום דברים שבינו לבינה והתנאי אין בו משום דברים שבינו לבינה יפר ואיתא שם מפני מה הוא מיפר חברי' אמרי מפני עינוי נפש שלו (פי' מפני שגנאי הוא לו וע"כ הוי דברים שבינו לבינה) ר' זעירא ור' הילא תריהון אמרין מפני צדדי עינוי נפש שלה (פי' דאין נ"מ דכיון דהתנאי הוי מדברים שבינו לבינה ע"כ הוי כמו דברים שבינו לבינה) וע"ז אמר שם בין על דעתיה דר"ז בין על דעתיה דר' הילא מחלפא שיטתיה דר' יוסי כו' דהא שניהם אמרי דרחיצה לא הוי עינוי נפש לר' יוסי כו']:
קטע ח
עוד שם ניחא אם ארחץ אם לא ארחץ ותרחץ אמר ר' מנא כשאמרה קונם הנייתי עליך משארחץ אם ארחץ ויפר לה אמר ר' יוסי בר' בון בשלא אמרה אלא קונם הניית גופי עליך לכשארחץ ויכוף לא כן אמר רב הונא הנייתי עליך כופה ומשמשתו הנייתך עלי ה"ז יפר שני' היא שהיא הנייתו והנייתה. אמר ר' אבא בר מרי אם ארחץ אם לא ארחץ לעולם אם אתקשט ואם לא אתקשט לעולם:
והנה המפרשים נדחקו בזה הירושלמי ופירשו בדחוקים גדולים. ע"כ נראה לי שיש חילוף השורות (וט"ס) בירושלמי (וכצ"ל) בירושלמי אם ארחץ אמר ר' מנא כשאמרה קונם הנייתי עליך אם ארחץ (כצ"ל) ויפר לה אמר ר' יוסי בר' בון בשלא אמרה אלא קונם הניית גופי עליך לכשארחץ ויכוף לא כן אמר רב הונא הנייתי עליך כופה ומשמשתו הנייתך עלי הרי זה יפר שני' היא שהיא הנייתו והנייתה. ניחא אם ארחץ אם לא ארחץ אמר ר' אבא אם ארחץ אם לא ארחץ לעולם אם אתקשט ואם לא אתקשט לעולם והפי' הוא אם ארחץ והוי קשה לי' הא דתנן אם ארחץ דאם אמרה קונם הנאת רחיצה עלי א"כ מאי קאמר אם וכמו דאיתא בש"ס דילן אם ארחץ היכי קאמר ופי' הר"ן דבקונם לא שייך אם. אמר ר' מנא כשאמרה קונם הנייתי עליך משארחץ (פי' וע"כ ניחא הא דקאמר אם ארחץ) וע"ז פריך ויפר לה (פי' משום דברים שבינו לבינה ואפשר דסובר דתשמיש המטה לרבנן עינוי נפש הוי וא"כ כיון דקאמר אם אסורה מיד בתשמיש וכמו שהקשה הר"ן בנדרים שם אהא דקאמר לא לירחץ ולא ליתסרו פירות עולם עלה דאם אמרה אם אסורה למפרע עיי"ש וע"ז אומר בשלא אמרה אלא קונם הניית גופי עליך לכשארחץ (פי' שאין לתרץ רק בשאמרה קונם הניית גופי עליך לכשארחץ א"כ אינה אסורה למפרע) וע"ז פריך דא"כ יכול לכפותה דהנייתי עליך כופה ומשמשתו וע"ז משני שניה היא שהיא הנייתו והנייתה. אבל הכא שתחילתה ברחיצה ע"כ אינו יכול לכופה דהא יכולה היא לקיים התנאי [ועיין בספרי נ"י (סי' י"ב) שהארכתי בזה אם יכולה לעקור השיעבוד באם תלתה בתנאי והירושלמי סובר שיכולה לעקור השיעבוד באם תלתה בתנאי כיון שהתנאי הוא בדבר שאינה משועבדת לו (ואף שביארתי דשיטת הירושלמי דאם תלתה בתנאי דעינוי נפש הוי עינוי נפש אף שיכולה לעבור על הנדר של דברים של בינו לבינה אעפ"כ הוי עינוי נפש התם הוא לענין דברים שבינו לבינה ועינוי נפש: אבל לעקור השיעבוד כיון שיכולה לקיים התנאי ע"כ לא הוי משועבדת ואינו יכול לכוף] ובכאן צ"ל ניחא אם ארחץ אם לא ארחץ ותרחץ (וכמו דאיתא בש"ס דילן בנדרים (ד' פ') שנית אם ארחץ אם לא ארחץ כו' למה לה הפרה תתסחי וכן פריך בירושלמי ניחא אם ארחץ (והוא כמו דמשני שאמרה קונם הניית גופי עליך לכשתרחץ אם לא ארחץ ותרחץ). וע"ז אמר ר' אבא בר מרי אם ארחץ ואם לא ארחץ לעולם (פי' שאם תרחץ היום לא תרחץ לעולם) אם אתקשט ואם לא אתקשט (פי' שאם תתקשט היום לא תתקשט לעולם) ודו"ק: