אור ברסלב
נועם ירושלמי על נדרים פרק י › הלכה א

נועם ירושלמי על נדרים

פרק י · הלכה א

פרק י

קטע ב

מתניתין נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדרי' הפר האב ולא היפר הבעל היפר הבעל ולא היפר האב אינו מופר ואין צריך לומר אם קיים א' מהן ובגמ' כתיב ואם היו תהיה לאיש מה אנן קיימין אם בנשואה כבר כתיב אם בית אשה נדרה ואם בפנויה כבר כתיב ואשה כי כו' מה ת"ל ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה ואיזו זו נערה מאורסה שאבי' ובעלה מפירין נדריה עד כדון בנדרים שנדרה משנתארסה נדרים שנדרה עד שלא נתארסה ונדריה עליה לרבות שבא בידה מבית אביה תני בשם ר' אלעזר אם היו תהיה לאיש בבוגרת ארוסה הכתוב מדבר חברי' אמרי יאות אמר ר' אלעזר וקשי' על דרבי אלעזר מכיון שבגרה לא כבר יצתה מרשות אביה יתומה שמת אבי' מי מיפר לה וקשי' על רבנן אם עד שלא נכנסה לרשותו הוא מיפר נכנסה לרשותו לא כ"ש מה מקיימין רבנן ונדריה עליה מה אנן קיימין אם בנדרים שנדרה עד שלא נתארסה ונתארסה כבר נראה לאב ולבעל להפר אלא כי אנן קיימין בנדר שנדרה עד שלא מת אביה והיא בוגרת:

[והנה הפ"מ פירש דהא דקאמר וקשי' על דר' אלעזר דהיכי קאמר דקרא איירי בבוגרת שהאב והבעל מפירין לה בשותפות הא מכיון שבגרה לא כבר יצתה מרשות אביה והוי כיתומה שמת אביה ומי מיפר לה ודאי הבעל מיפר וה"נ בבוגרת כו' והוא תמוה דהא לר"א בבוגרת ודאי הבעל לחודיה מיפר וכמו דאמרינן לקמן בירושלמי (ה"ב) שהבעל מיפר בבגר מתניתא דר"א דתני בשם ר"א אם היו תהיה לאיש בבוגרת ארוסה הכתוב מדבר והוא בעצמו כתב שאין זה קושי' דהא מסקינן דלר"א בבוגרת הבעל מיפר לחודיה ופירושו כולו בדחוקים גם הק"ע הגיה וקשיא על דרבנן מכיון שבגרה לא כבר יצאת מרשות אביה יתומה שמת אביה מי מיפר לה הבעל מופר וא"כ ה"נ יפר הבעל לחודיה אפי' לרבנן ומחלק שם בין אם נדרה כשהיא בוגרת ובין אם נעש' בוגרת אח"כ דבנדרה כשהיא בוגרת כולי עלמא מודו והקשה שם לפי פירושו על הרשב"א שכתב בתשובה (ס' תקס"ו) שאם נתארסה ואין לה אב אין הבעל יכול להפר ומביאו בש"ע (ס' רל"ד) והקשה שם לפי פירושו דבזה כולי עלמא מודו דהבעל מיפר לחודי' אם נדרה כשהיא בוגרת או כשהיא יתומה ופירושו דחוק ג"כ מאוד]:

ע"כ נראה לי שיש בירושלמי (ט"ס) וחילופי השורות וצריך להגיה (וכצ"ל) תני בשם ר' אליעזר אם היו תהי' לאיש בבוגרת ארוסה הכתוב מדבר וקשי' על דר"א מכיון שבגרה לא כבר יצתה מרשות אבי' יתומה שמת אבי' מי מיפר לה הבעל מיפר חברי' אמרי יאות אמר ר"א מה אנן קיימין אם בנדרים שנדרה עד שלא נתארסה עד שלא מת אבי' ומת אבי' כבר נראה לאב ולבעל להפר אלא כי אנן קיימין בנדר שנדרה והיא בוגרת וקשי' על רבנן אם עד שלא נכנסה לרשותו הוא מיפר לה נכנסה לרשותו לא כ"ש מה מקיימין רבנן ונדרי' עלי':

והכי פירושו וקשי' על דר"א מכיון שבגרה לא כבר יצתה מרשות אבי' וא"כ איך יכול הבעל לחודי' להפר יתומה שמת אבי' מי מיפר לה (פי' וא"כ לר"א יתומה שמת אבי' נמי הבעל מיפר (בתמי') והא זהו מתשע נערות דתנן בנדרים (דף פ"ט) תשעה נערות נדרי' קיימין נערה שלא בגרה והיא יתומה כו') וע"ז אומר חברי' אמרי יאות אמר ר"א (פי' דיאות אמר ר"א ולא קשי') מה אנן קיימין אם בנדרים שנדרה עד שלא נתארסה (והוא ט"ס וצ"ל שלא בגרה) (פי' אם בנדרים שנדרה עד שלא בגרה ובגרה כבר נרא' לאב ולבעל להפר) בודאי דאין הבעל מיפר לחודי' מחמ' שנרא' לאב ולבעל להפר וכן עד שלא מת אבי' ומת אבי' היינו נמי משום דכבר נראו לאב ולבעל להפ' וע"כ אעפ"י שמת אבי' אעפ"כ לא נתרוקנ' רשו' לבעל אלא כי אנן קיימין בנדר שנדר והיא בוגרת (פי' לאחר שבגרה דאז לא נרא' לאב ולבעל להפר דפליגי רבנן ואמרי דאין הבעל מיפר עד שתכנס לרשותו ואפי' אם נדרה כשהיא בוגרת והוא מחמת שאין הארוס מיפר אלא בשותפות ואין לו כח להפר לחודי' אפי' אם בגרה ואפי' אם מת אבי') וע"ז אומר וקשי' על דרבנן אם עד שלא נכנסה לרשותו הוא מיפ' לה (פי' אם הבעל יכול להפ' אפי' נדרי' שלא נכנס' לרשותו דהיינו שנדר' עד שלא נתארס') נכנס לרשותו לכ"ש וא"כ אם נדרה בעודה ארוסה ואח"כ בגרה מ"ט אינו מיפר בשותפות דכיון דהיפר האב תחילה א"כ אם בגרה או מת אבי' לאח"כ מ"ט לא יפר וכי גרע אם נכנסה לרשותו שיוכל להפר חלקו שהי' תחילה צריך להפר בשותפות מה מקיימין רבנן ונדרי' עלי' (פי' וא"כ כיון דאין הבעל יכול להפר אעפ"י שכבר הי' ברשותו אפ"ה אין יכול הבעל להפר וא"כ לא יוכל הבעל להפר בשותפות עם האב נדרים שנדרה תחילה קודם שנתארסה וא"כ מה מקיימין רבנן ונדרי' עלי' (פי' שמזה למד בירוש' שמופר אפי' נדרים שנדר' עד שלא נתארס'):

[והא דמקשה דוקא לרבנן ולא לר"א אפשר ששיטת הירו' דלר"א לא יוכל להפר מה שנדרה תחילה. והוא דר"א לטעמיה כמו דתנן לקמן בירו'(פ"י דנדרים ה"ד) מיסבר סבור ר"א דבמזונות הדבר תלוי קידש אשה על מנת לזון הבעל מיפר לה נשא אשה על מנת שלא לזון האב מיפר לה וא"כ לר"א עיקר הטעם שהוא מיפר הוא משום דכל הנודרת כו' וא"כ אם נדרה בתחילה קודם שנתארסה א"כ לא נדרה אלא ע"מ אם ירצה האב ולא על הבעל וא"כ איך יפר נדרים שנדרה עד שלא נתארסה (אבל רבנן לא סברי הכי) ובזה יתיישב נמי מה שהקשה הק"ע דלר"א מנ"ל הא דתנן לקמן נדרה והיא ארוסה נתארסה בו ביום נתגרשה בו ביום אפי' למאה אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה ואמר ר' הילא היו תהיה אפילו מאה הויות אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה דלר"א שאמר דהטעם משום דכל הנודרת כו' וא"כ בארוס שהאב מיפר בשותפות א"כ מסתמא היה כוונתה דאיזו ארוס שיהיה א"כ לא צריך קרא לזה אלא דצריך קרא להורות שבארוסה היא נודרת אם ירצו האב והארוס. וכמו שכתבו התוס' בנדה (דף מ"ו) וכן הר"ן בנדרים (דף ע"ג) דממה שאמרה תורה שהבעל יכול להפר מזה ידעינן טעם התורה שעל דעת בעלה היא נודרת אבל כיון שגילתה לנו התורה שהאב והארוס יכולים להפר א"כ יכול להפר אפי' מה שנראו לארוס ראשון משא"כ לחכמים לשיטת הירו' סברי דגזירת הכתוב היא (ולא כשיטת הש"ס דילן בנדה (ד' מ"ו) דאפי' חכמים נמי סברי לזה וכמו דמשני התם על נישואי קטנה אע"ג שהוא מדרבנן אפ"ה יכול להפר כדרב פנחס משמיה דרבא דאמר רב פנחס משמיה דרבא כל הנודרת כו' וא"כ מוכח דאפי' נמי סברי הכי) אבל לשיטת הירו' רבנן פליגי עלי' וע"כ לא משני בירושלמי ביבמות (פי"ג ה"ב) שאומר וקשי' דר"י על דר' יהושע נישואין דרבנן הפר נדר' תורה ואת אמר הכין א"ר זעירא לית כאן הפר נדרים מן הדא דר' יוחנן על דר"י ולא משני כמו דמשני בש"ס דילן כדרב פנחס משום דסובר דרבנן לית להו הא דר"א וע"כ א"ר זעירא לית כאן הפרת נדרים:

ובזה יתבאר הא דאיתא לקמן בירושלמי (פי"א דנדרים ה"ב) מפני מה הוא מיפר חברי' אמרו מפני נדרי עינוי נפש שלה ר' זעירא ור' הילא תריהון אמרין מפני נדרי עינוי נפש שלו (ובפ' י"א) הגירסא מפני מה הוא מיפר חברי' נדרי עינוי נפש שלו והיינו אי אמרינן דהטעם של הפרה הוא משום דכל הנודרים כו' אפי' לרבנן נמי א"כ הא דאמרה התורה שיפר נדרי עינוי נפש הוא משום קפידא דבעל דמסתמא אינו רוצה א"כ תלוי בענוי נפש שלו אבל אם הוא גזירת הכתו' שהבעל מיפר א"כ הוא משו' נדרי עינוי נפש ע"כ אפי' משו' נדרי עינוי נפש דידה נמי מיפר וא"כ צריך להיות הגירסא כמו שהגירסא הוא לקמן דחברי' אמרי מפני עינוי נפש שלו כמו דאמרי יאות אמר ר"א וקשי' על דרבנן וגזירת הכתוב דהאב והבעל מפירין וע"כ איפשר שזהו משום עינוי נפש שלו ור' זעירא ור' הילא אמרי דמפני נדרי עינוי נפש שלה]:

קטע ד

עוד שם ואין צריך לומר שקיים א' מהם איתא חמי היפר האב אין מופר ואת אמר הכין (פי' למאי תני ואין צריך לומר שקיים א' מהם ומאי קמל"ן דהא אמר היפר האב ולא היפר הבעל אינו מופר וא"כ ודאי שאם קיים א' מהם אינו יכול להפר) וע"ז אומר לא על הדא אתאמרת אלא על הדא היפר האב את חלקו לא הספיק הבעל להפר עד שמת האב מיפר חלקו של בעל אמר ר' נתן זו דברי ב"ש אבל דברי חכמים אין צריך להפר בשלא הקם אבל אם הקם אינו יכול להפר (פי' וע"ז אומר וא"צ למר אם קיים א' מהם דקאי אהא דהיפר האב ולא היפר הבעל דאם לא הפר הבעל ומת נתרוקנה רשות לאב אבל אם קיים לא נתרוקנה רשות לאב והנה שיטת הירושלמי הוא דלא כשיטת הש"ס דינן דלשיטת הש"ס דילן בנדרים (ד' ס"ט) הוא דלב"ה אינו יכול להפר והוא משום דלב"ה מקליש קליש ע"כ אין בכחו להוריש זכותו לאב אבל לשיטת הירושלמי הוא דלדברי חכמים מכיון שמת אם כן ממילא אין צריך להפרתו:

וע"ז אומר פשיטא דא מילתא לא היפר האב את חלקו ועברה על נדרה לוקה היפר האב ולא היפר הבעל מהו שתלקה או מאחר שאם ימות הבעל מתרוקנת אצל האב אינה לוקה ניחא כמ"ד אין מיתה בהפרה ברם כמ"ד יש מיתה בהפרה וכן מכיון שאינו מיפר לה ועברה על נדרה לוקה:

הנה מה שכתב והגיה כאן הק"ע הוא דחוק והפי' הוא כמו שכ' הפ"מ והיינו שאומר דאם עברה על נדרה והיפר האב ולא היפר הבעל אינו לוקה והוא מאחר שאם ימות הבעל מתרוקנה רשות אצל האב אינו לוקה (דהא אפשר שימות וא"כ נתרוקנה רשות אצל האב וע"כ אינו לוקה) וע"ז אומר ניחא כמ"ד חין מיתה בהפרה (פי' דהיינו למ"ד שנתרוקנה רשות אצל האב ואינו צריך הפרה) ברם כמ"ד יש מיתה בהפרה (פי' הפ"מ אבל לב"ש דשייכא הפרה אף במיתה שאפי' מת הבעל צריך לחזור ולהפר חלקו וא"כ הפרת האב לבדו לאו מעלייתא היא אפי' לענין מיתה וכאן מכיון שאינו מיפר לה הבעל ועברה על נדרה לוקה לב"ש וליכא למיבעי' לדידהו:

והנה לפי פירושו עדיין הוא דחוק הא דקאמר כאן מכיון שאין הבעל מיפר לה דכיון שמת איך יפר לה והו"ל למימר וכא מכיון שלא היפר הבעל לוקה ועוד דכמו שאומר כמ"ד אין מיתה בהפרה (פי' וע"כ אינו לוקה). א"כ למ"ד מיתה בהפרה היא א"כ אמאי לוקה דהא אפשר שיפר לה. ע"כ נראה לי דזה ודאי אם אכלה קודם הפרה ואח"כ היפר לוקה וכמו דאיתא בנזיר (ד' כ"ב) דבעל מיגז גייז וע"כ אם עברה על נדרה והיפר לה הבעל לוקה וא"כ אין הפרה שאח"כ מועיל אך אם מיתה אינו בהפרה ונתרוקנה רשות לאב וא"כ הפרת הבעל אינו רק אם ישנו לבעל אבל אם מת הבעל סגי בהפרה קמייתא לחוד ע"כ אינו לוקה) ברם כמ"ד יש מיתה בהפרה (פי' לב"ש דאמרי דיש מיתה בהפרה ואפי' לאחר שמה הבעל צריך האב להפר חלקו) וע"ז אומר וכאן מכיון שאינו מיפר לה (פי' שאין הפרת האב מועיל למה שכבר עברה דהא הפרה הוא רק מיגז גייז וא"כ אם יפר לה האב חלקו של הבעל אינו רק מיגז גייז אבל אינו מועיל לענין מלקו') וע"ז אומר וכאן מכיון שאינו מיפר לה ועברה על נדרה אינו מיפר לה (פי' דלא מהני מה שהיפר לה האב וע"כ לוקה) דלא מהני הפרת האב שהוא במקום הבעל רק על להבא אבל לא למה שכבר עברה על נדרה וע"כ לוקה ודו"ק:

[גם בזה חלוק שיטת הירו' משיטת הש"ס דילן דלשיטת הש"ס דילן בנדרים (דף ס"ח) אי אמרי' בעל מיגז גייז ע"כ אם אכלה מב' זיתי' לוקה אבל אם אכלה זית א' אינו לוקה אבל אי אמרינן דבעל מיקלש קליש ע"כ אפי' אכלה משני זיתים אינו לוקה ולשיט' הירו' שלא מחלק בזה משמע דאם הפר האב ולא הפר הבעל ועברה על נדרה לוקה אלמא דכיון דהפרת הבעל היינו דוקא עם הפרת האב ע"כ אינו מועיל זה בלא זה וע"כ לוקה (ועי' בספרי נ"י (סי' י"א) ודו"ק]:

קטע ה

עוד שם תני היפר האב את חלקו ולא הספיק הבעל להפר עד שמת הבעל האחרון מיפר חלקו של ראשון א"ר יוסי מתניתא אמרה כן אבי' ובעלה האחרון מפירין נדריה (פי הפ"מ מתניתא אמרה כן וממתניתין דלקמן שמענו כן דקתני נדרה והיא ארוסה ונתגרשה בו ביום ונתארסה בו ביום אפי' למאה אבי' ובעלה האחרון מפירין נדרי' והוא הדין אם מת הראשון ונתארסה בו ביום דחד טעמא אית להו). והוא דחוק:

ולי נראה דהא שאומר תני היפר האב את חלקו ולא הספיק הבעל להפר עד שמת הבעל האחרון מיפר חלקו של ראשו (פי' שמביא ראי' להא דתני תחילה דמיפר האב את חלקו ק בעל ולא שאינו צריך הפרה כלל כמו שאומר ר' נתן דדברי חכמים אין צריך להפר) וע"ז מביא ראי' מהא דתני היפר האב את חלקו ולא הספיק הבעל להפר עד שמת הבעל האחרון מיפר חלקו של ראשון (פי' וא"כ מוכח מזה דיש מיתה בהפרה והאב צריך להפר חלקו של הבעל ולא כר' נתן שאומר דחכמים אומרים דאינו צריך הפרה ולפי שיטת הירושלמי דאם אינו צריך הפרה א"כ איך תני שהבעל האחרון מיפר חלקו של ראשון דהא כיון שמת הבעל ח"כ סגי בהפרה קמייתא של האב ואינו צריך להפר אלא ודאי דיש מיתה בהפרה כת"ק והיינו דהאב צריך להפר וע"כ הבעל האחרון צריך להפר:

וע"ז אמר ר' יוסי מתניתא אמרה כן אבי' ובעלה האחרון מפירין נדרי' והוא דתנן לקמן (ה"ג) נדרה והיא ארוסה נתגרשה בו ביום נתארס' בו ביום אפי למאה אבי' ובעלה האחרון מפירין נדרי' אלמא דלא סגי בהפרת האב לחוד אם נתגרשה:

תוכן העניינים

נועם ירושלמי על נדרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה