פרק ג · הלכה ב
קטע ט
תמן תנינן שבוע' שלא אוכל ככר זו דבר שאילו בנדרי' אסו' ובשבועו' מותר (ופי' הפ"מ כלומר מה ששנינו בברייתא התם חומר בשבועות מבנדרים וחומר בנדרי' מבשבועו' והכי גרסי' דבר שאילו בשבועו' אסור ובנדרי' מותר) לא על הדא אמרת אלא על הדא אחד דברים של עצמן ואח' דברים של אחרים אמר ר' בא בשם שמואל שבועה שנתן פלוני לפלוני מנה ונמצא שלא נתן מאחר שאין בידו לבא אין בידו לשעבר כו' על תרתיהון זה חומר לשעבר מלבא שהאומר לא אוכל לא אוכל אינו חייב אלא אחת לא אכלתי לא אכלתי חייב על כל אחת ואחת והנה כל מה שפי' הפ"מ בכאן הוא דחוק
[ע"כ נראה לי לבאר והוא דקאמר תמן תנינן שבועה שלא אוכל ככר זו וקאי אסוף מתניתין דקאמר זו היא שבועת ביטוי שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד וע"כ מדייק אהא דקאמר זו היא שבועת ביטוי דמשמע דאתי למעוטי (וכמו דאיתא בשבועות (ד' כ"א) איתיביה ר' ירמיה לר' אבהו שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה ואכלה אינו חייב אלא אחת זו היא שבועת ביטוי שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד זו היא למעוטי מאי למעוטי אכלתי ולא אכלתי דלא לקי לא למעוטי אכלתי ולא אכלתי מקרבן כו' ורישא לאו למעוטי אכלתי ולא אכלתי מקרבן אלא למעוטי אוכל ולא אכל ממלקות כו'):
וכן מדייק בירושלמי על הא דקאמר זו היא שבועת ביטוי שחייבין על זדונה מכות כו' וע"ז אומר דבר שאלו בנדרים אסור ובשבועות מותר (פירוש דהיה סבור דהא דקאמר זו היא שבועת ביטוי קאי אהא דתנן שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה אינו חייב אלא אחת) וע"ז קאמר זו היא שבועת ביטוי ולמעוטי נדרים דיש נדר בתוך נדר וא"כ אם אמר קונם ככר זו ואח"כ חמר קונם ככר זו דחל נדר על נדר וע"ז קאמר דברים שאילו בנדרים אסור ובשבועות מותר (פי' בתמיה) דהא ודאי לא חל על נדר ג"כ וכמו שכתב הר"ן בנדרים (ד' י"ח) וראיתי לקצת מפרשים שנדחקו להעמידה לומר דכי תנן יש נדר בתוך נדר לחייבו ב' על אכילה אחת קאמר שאף בענין זה חמיר נדר משבועה שהאומר קונם עלי ככר זה חייב ב' ומי שנשבע ב' פעמים שלא יאכל ככר אחת ואכלו אינו חייב אלא אחת כו' ודחה פירושו זה אלא דאפי' אמר קונם ככר זה עלי ב' פעמים אינו חייב אלא אחת וע"ז קאמר בירושלמי דברים שאלו בנדרים אסור ובשבועות מותר וע"ז אומר לא על הדא אמרת אלא על הדא (פי' דתנן זו היא שבועת ביטוי כו' דלא למעוטי נדרים קאי רק אמתניתין דתנן בשבועות (ד' כה) דא' דברים של עצמו וא' דברים של אחרים ר' בא בשם שמואל שנתן פלוני לפלוני מנה מאחר שאין בידו לבא אין בידו על לשעבר וע"ז קאי הא דתנן זו היא שבועת ביטוי שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד (פי' דדוקא אהא דתנן כיצד אמר שבועה שאין לאיש פלוני ושלא אתן שנתתי ולא נתתי כו' אבל שבועה שנתן פלוני מאחר שאין בידו לבא אין בידו לשעבר) וע"ז קאי מתניתין דקאמר זו היא שבועת ביטוי שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד אבל שבועה שנתן פלוני לפלוני מנה מאחר שאין בידו לבא אין בידו לשעבר אבל לא אמתניתין דתנן שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה אשכח תני על תריהון (פי' דהא דתנן זו היא שבועת ביטוי שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד קאי אמתניתין דתנן א' דברים של עצמו כו' למעוטי דדבר שאין בידו לבא אין בידו לשעבר וגם אהאי מתניתין גופא והוא זו חומר לשעבר מלהבא שהאומר לא אוכל לא אוכל אינו חייב אלא אחת לא אכלתי לא אכלתי חייב על כל אחת ואחת:.
וע"ז אומר זו היא שבועת ביטוי כו' והוא למעוטי דאם אמר לא אכלתי לא אכלתי חייב על כל א' וא' והא דלא קאמר כמו הש"ס דילן דאתא למעוטי להבא באוכל ולא אכל שאין חייבין על זדונה מכות דא"כ תיקשי למ"ד לאו שאין בו מעשה לוקין עליו וכמו דאיתא בשבועות (ה"ז) שבועה שאוכל ככר זה היום ועבר היום ולא אכלה ר' יוחנן ור"ל תריהון אמרין פטור לא טעמ' דאהן טעמא דאהן טעמא דר"י משום שאינו ראוי לקבל התראה טעמא דר"ל משום דהוי לאו שאין בו מעשה מה נפקא ביניהן שרפה והשליכה לים אין תימר משום שאינו ראוי לקבל התראה פטור (וכמו שביארתי בספרי עמק יהושע (ס' י"ט) דבעינן התראה דווקא בשעת השבועה וכמו דאיתא בפ"ג דשבועות (ד' כ"ח) אכלי' לאיסורא והדר אכלי' לתנאה פלוגתא דר"י ור"ל ופירש"י דלא מהני התראה בשעת עבירת התנאי אלא בשעת השבועה) אין תימר משום ל"ת שאין בו מעשה הרי יש בה מעשה ועוד דאפי' למ"ד לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו איפשר שילקה אם שרפה והשליכה לים אבל הש"ס דילן לא סבר הכי והוא דכיון דעברעל לאו שאין בו מעשה דהיינו שלא אכל אעפ"י ששרפה לא הוי לאו שיש בו מעשה והכי משמע בתוס' בשבועות (ד' ד') אהא דקאמר התם שבועה שלא אוכל ככר זו כו' ואכלה אינו חייב אלא אחת זו היא שבועת ביטוי שחייבין על זדונה מכות כו' אבל אוכל ולא אכל לא לקי וכתבו התוס' בד"ה אבל כו' וא"ת מנלן דפליג דילמא מתניתין דהכא איירי בזורק ככר לים דהוי התראה ודאי ולעולם תרוייהו ס"ל דלוקין על לאו שאין בו מעשה אלמא שיטת התוס' דזה הוי לאו שאין בו מעשה אבל לשיטת הירושלמי הוי לאו שיש בו מעשה וכ"ת א"כ מיפטר משום התראת ספק אך דהגרסא מוחלפת דר"י סובר דהתראת ס' שמיה התראה וכמו שהבאתי שם בספרי (ס' י"ט) דבש"ס דילן אמרינן במכות דר"י דאמר דאינו לוקה משום דהוי לאו שאין בו מעשה ולר"ל אינו לוקה משום דהוי התראת ס' וכן איתא בירושלמי (פ"ה דפסחים ה"ד) וכן בפי"א דיבמות ובפ"ח דנזיר) וא"כ כיון דר"י סובר דהתראת ס' שמיה התראה ולאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו א"כ אם שרפה והשליכה לים הוי יש בו מעשה לשיטת הירושלמי ע"כ אינו מפרש כמו הש"ס דילן דאתי למעוטי אוכל ולא אכל (והפ"מ פי' כל הירושלמי הזה בדחוקים גדולים עיין שם ודו"ק]:
קטע י
עוד שם ר"ש בן לקיש בעי קומי ר' בא ר"ע להוסיף על דברי ב"ה כיי דתנינן תמן עד שבא ר"ע ולימד שנדר שהותר מכללו הותר כולו אמר לי' מה אם תמן נדר שהוא צריך חקירת חכם את אמר נדר שבטל מקצתו בטל כולו כאן שאינו צריך חקירת חכם לכש"כ ר' יוסי בשם ר' הילא משם נדר טעות שאילו הייתי יודע שאבא ואחי שם לא הייתי נודר הנה הפ"מ נדחק בזה ולי נראה שהפי' שר"ש בן לקיש בעי קומי ר' בא ר' עקיבא להוסיף על דברי ב"ה (פי' אם הא דאמר ר' עקיבא גבי הא דפותחין בשבת ויו"ט הוא להוסיף על דברי ב"ה (פי' ששם הוא רבותא יותר דאפי' בכה"ג אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו או שבכאן הוא רבותא יותר לומר נדר שהותר מקצתו הותר כולו והא דאמר ר"ע שם נדר שהותר מקצתו הותר כולו היינו שבזה אף ב"ש מודו (וכה"ג יש בירושלמי בפסחים (פ"א ה"ו) תני ב"ש אומרים אין שורפין בשר טהור עם בשר טמא וב"ה מתירין על דעתיה דבר קפרא ניחא שורפין פסול תורה עם פסול טומאת תורה וצריכין משמע טומאת דבריהן עם טומאת תורה על דעתיה דר' יוחנן אם פסול תורה עם טומאת תורה שורפין כש"כ טומאת תורה עם טומאת תורה (פי' וא"כ מהו החידוש בדברי ר"ח סגן הכהנים) ר' חנינא סגן הכהנים שני' משום ב"ש וב"ה (פי' דאפי' ב"ש דפליגי גבי פיגול דאין שורפין פסול תורה עם טומאת תורה מודו בזה דשורפין טומאת תורה ועיקר הרבותא הוא אליבא דב"ש דאפי' בית שמאי מודו בזה) א"ל מה אם תמן נדר שהוא צריך חקירת חכם את אמר נדר שבטל מקצתו בטל כולו כאן שאינו צריך חקירת חכם לא כש"כ (פי' וא"כ ודאי ר"ע בא להוסיף על ב"ה דאפי' בנדרים שצריך חקירת חכם נמי אמרי' כיון שהותר מקצתו בטל כולו וא"כ כיון דב"ש פליגי הכא אע"ג שא"צ חקירת חכם א"כ מכ"ש דב"ש פליגי התם בנדרי' שצרי' חקיר' חכם דלא אמרי' דכיון שהות' מקצתו הותר כולו וע"ז אומר ר' יוסי בשם ר' הילא משום נדר טעות שאילו הי' יודע שאבא ואחי שם לא הייתי נודר וע"כ איפשר אף דב"ש דפליגי בהא אבל התם מודו ושני' אליבא דב"ש ואיפשר לומר דפליגי והוא שר' בא סובר דמתניתין מיירי במחליף כמו דאיתא בנדרים (ד' כ"ו) אמר רבה דכולי עלמא כל היכא דאמר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולכם אסורין חוץ מאבא דכולהון אסור ואבי' מותר לא נחלקו אלא באומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר (ופי' הר"ן דכיון דאיכא תרתי חדא דאיכא טעות לגבי האב ולגבי אחריני יש ג"כ טעות כו' שהוא אומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם אפי' אחרים לא הי' אוסר אותן באותו לשון ולפיכך הי' אומר שלא הי' אומר כולכם אלא פלוני ופלוני וכיון דאיכא תרתי דהיינו טעות גמור לגבי אביו וטעות בלשון לגבי אחרים ס"ל לב"ה דכה"ג מקרי נדר שהותר מקצתו הותר כולו) ורב' אמר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר כולם מותרין לא נחלקו אלא באומר אילו הי' יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולם אסורין חוץ מאבא כו' וע"כ סובר ר' בא דשם גבי שבתות ויו"ט הוא רבותא יותר ור"ע בא להוסיף על דברי ב"ה והוא משום דסובר דכאן מיירי דהוה טעות לגבי האב וטעות לגבי אחרים שהי' אומר זה וזה אסורין וא"כ לא הוי חידוש כ"כ. וע"כ בא ר"ע להוסיף דאפי' גבי שבתות ויו"ט שצריך חקירת חכם נמי אמרינן דכיון שהותר מכללו הותר כולו וע"כ בא ר"ע להוסיף ע"ד ב"ה ור"י בשם הילא דאמר משום נדר טעות שאילו הייתי יודע שאבא ואחי לא הייתי נודר א"כ לא הוי טפות רק לגבי האב. וע"כ כיון שב"ה סברי הכא דכיון שהותר מקצתו הותר כולו מכש"כ התם דנדר ע"י חכם דהותר כולו וא"כ הא דקאמ' ר"ע דנדר שהותר מקצתו הותר כולו הוא רבות' אליבא דב"ש:
[ובזה יתיישב מה שהבאתי הפר"ד בס' עמק יהושע (חלק ב' ג') הירושלמי (פ"ה דברכות) ר' ברכי' א"ר יוסי ורבנן חד אמר בין על הטל בין על המטר נשמע לו וחרנא אמר על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו כו' מאן דאמר בין על הטל בין על המטר נשמע לו איכן הותר נדרו של טל א"ר תנחומא כו' סברין מימר נדר שהותר מכללו הותר כולו אית דבעי מימר כבנה של צרפות והקשה הפר"ד על הרא"ש שנסתפק דלרבה אדם שנדר משני דברים כו' ומצא חרטה על א' מהם מי אמרינן הכא מודי דהותר כולו כיון דלא שייך החלפה דדוקא במידי דשייך כולכם וגם זה וזה בהא קאמר רבה דבעי החלפה או דילמא לא אמרינן דכיון שהותר מקצתו הותר כולו אלא היכא דמחליף והקשה מהירושלמי דמוכח דבב' דברים נמי אמרינן דכיון שהותר מקצתו הותר כולו אע"ג דלא שייך החלפה לא בעינן החלפה ואמרינן דכיון שהותר מקצתו הותר כולו וביארתי שם שיש חילוק בין היתר ע"י טעות דבעינן החלפה ובין אם ההיתר ע"י חכם:
אבל לפי מה שביארתי כעת פליגי בזה בירושלמי דלר' בא מיירי דווקא ע"י החלפה אבל לר' יוסי בשם ר' הילא לא בעינן החלפה וכרבא דלא בעינן החלפה וא"כ ניחא הא דקאמר דנדר שהותר מכללו הותר כולו כיון דלא בעינן החלפה ודו"ק]: