אור ברסלב

נועם ירושלמי על כתובות

פרק י · הלכה א

פרק י

קטע ב

מתניתין מי שהי' נשוי לשתי נשים ומת הראשונה קודמת לשני' יורשי הראשונה קודמין ליורשי השני' נשא את הראשונה ומתה נשא שני' ומת היא שני' ויורשי' קודמין ליורשי הראשונ' ובגמ' מתניתא לענין כתובה אבל לענין מזונות שתיהן שוות ולכאו' איפשר לפרש דקאי על מזונות מחיים דלית בה דין קדימה והוא דהירו' לטעמיה כמו שביארתי בפ"ה דכתובות דהירושלמי סובר דיכול הבעל לומר לאשה צאי מעשה ידיך במזונותיך וכמו דאמרינן בירושלמי לקמן (רפי"א) אשת איש שאמרה יצאו מעשה ידי למזונותי אין שומעין לה ודלא כמו רב הונא שסובר בכתובות דיכולה אשה לומר לבעלה איני ניזונית ואיני עושה ג"כ כיון שמעשה ידיה עיקר א"כ הבעל יכול לומר צאי מעשה ידיך במזונותיך ע"כ לית בה דין קדימה רק מהרמב"ם (פי"ח מה' אישות הי"ד) מוכח שסובר דהירו' קאי על מזונות אלמנה שכתב הניח נשים רבות אעפ"י שנשאן זו אחר זו ניזונות בשוה שאין דין קדימה במטלטלין וכתב הראב"ד ואפי' ניזונות מן הקרקע לפי שאין חיוב המזונות אלא לאחר מותו וכבר הגיע שעת החיוב לכולן בבת אחת וה"ל כלוה ולוה וחזר וקנה שכולם שווים בו והה"מ פירש דברי הרמב"ם שכמו שלא אמרו חכמים קדימה במטלטלין לפי שיש ללוה למוכרן ולהפקיען מידי שיעבוד המלוה כך לא אמרו דין קדימה במזונות לפי שאם רצה הבעל למכור נכסיו הרי הוא מפקיען מידי שיעבוד מזונות וטעם נכון הוא זה והטעם שכתב הר"א בהשגות מפני שאין חיוב המזונות אלא לאחר מותו אינו נכון ואפי' בכתובה לא תהיה דין קדימה באלמנה שהרי אינה נגבית אלא משעת מיתה והרשב"א כתב בדין המזונות דבשעבוד מזונות הקילו ולי נראה דאין מהירושלמי ראיה דהירושלמי לטעמיה שסובר דשיעבוד דמזונות אלמנה לא אלימא וכמו שביארתי (בפ"ט דכתובות) וכמו דאמרינן לקמן (פי"ג דכתובות ה"ג) אין אלמנה דוחה את הבנים ואין אלמנה דוחה את הבנות כו' ראויה היא לתבוע כתובתה ולאבד מזונותיה ובירושלמי (פ"ט דב"ב ה"א) ראויה היא לתבוע ולאבד מזונותיה כהדא ארמלתא דר' שובתי הות מבזבזא בנכסי' כו' איתחמון זבנין מן נכסיה ואתית ותבעת פורנא כו' א"כ שיטת הירושלמי דאפי' באונס ג"כ אבדה מזונותי' ועיין מה שביארתי (פ"ט דכתובות ה"ז) וא"כ איפשר שתהא המוקדמת תובעת כתובתה ותאבד מזונותי' והשניה לא תאבד מזונותיה וע"כ ליכא דין קדימה במזונות האלמנה וא"כ אין ראיה מזה לשיטת הש"ס דילן דמשמע שסובר דדוקא מן השופי אבל באונס לא וכמו שהביא הרא"ש בפ"ה דכתובות וח"כ אין ראיה מזה הירושלמי אך משמעות הפוסקים שפסקו כהירושלמי לדינא אפי' לשיטת הש"ס דילן דליכא דין קדימה במזונות:

קטע ד

עוד שם אמר בן ננס יורשי הראשונה אומרים ליורשי השני אם כבע"ח אתם טלו את שלכם וצאו ואם לאו אנו ואתם נחלוק בשוה אמר לו ר"ע בני שני' קפצה עליהן ירושת תורה ונוטלין כתובת אמם וחוזרין וחולקים ר' מנא אמר בשיש שם דינר יתר נחלקו אבל אם אין שם דינר יתר אף בן ננס יודה לר"ע בני השני' קפצה עליהן ירושת תורה (כצ"ל) א"ל ר' יוסי ב"ר בון הך דלא תניתא פליגא את עביד לי' פליגא (פי' לדברי ר' מנא שחומר בן ננס טלו את שלכם וצאו משמע דליכא ירושה יותר (וכן פירש"י בכתובות (ד' צ'). וע"ז אומר הך דלא תניתא פליגא את עביד פליגא משום דמשמע מן הברייתא דבאין שם יתר דינר נחלקו וע"ז אומר אלא בשאין שם יתר דינר נחלקו אבל אם יש שם יתר דינר אף ר"ע יודי לבן ננס כו' והוא כמו דאמרינן בכתובות (ד' צ') אמר רבה כו' דכ"ע אחת בחייו וא' במותו יש להם כתובת בנין דיכרין והכא בכתובה נעשית מותר לחבירתה והוא הדין לבע"ח מר סבר כתובה נעשית מותר לחבירתה והוא הדין לבע"ח ומר סבר אין כתובה נעשית מותר לחבירתה והוא הדין לבע"ח ואמינא להו אנא בבע"ח כ"ע לאפליגי דהוי מותר כי פליגי בכתובה מתקיף לה רב יוסף אי הכי ר"ע אומר כבר קפצה נחלה אם יש שם מותר דינר מיבעי' לי' והנה צריך לבאר דבהש"ס דילן פריך עלה רב יוסף אהא דאמר דפליגי אם כתובה נעשית מותר לחבירתה אלא דפליגי בא' בחייו וא' במותו אם יש להם כתובת בנין דיכרין ובירושלמי מסיק בהיפך דר' מנא קאמר דפליגי בשיש שם יתר דינר ופליגי בן ננס ור"ע בא' בחייו וא' במותו ור' יוסי בר בון אמר הך דלא תניתא פליגא את עביד לי' פליגא אלא כשאין שם יתר דינר נחלקו והנה הוא בהיפך שיטת הירושלמי משיטת הש"ס דילן:

ע"כ נראה לי לבאר והוא כמו שפירש במשניות בתוס' רע"ק דהטעם הוא דאמרינן בבע"ח כ"ע לא פליגי דהוי מותר והוא משום דבע"ח דנוטל מיקרי בזה קיום נחלה דאורייתא אבל בכתובה דהם מקבלין ולא פורעין (והיינו במותר שתיהן לא מקיימי נחלה דאוריית') אלא דאנן קיי"ל דאפי' כתובה נעשית מותר וא"כ יש לומר דהטעם דכשמת והשני' קיימת הי' בזה דין כתובת בנין דכרין כיון דהאם נוטלת דהוי כבע"ח ומשום הכי אף שמתה אח"כ והיורשים דידה מקבלים ולא פורעים מ"מ הוי כמרובים ונתמעטו ועוד ביאר בזה דהטעם דבע"ח נעשה מותר ולא כתובה יש לומר הטעם דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה א"כ קודם שגובה הבע"ח יש כאן מותר דינר ואף דהבע"ח בא וגובה הוי כמרובים ונתמעטו וכיון שכן יש לומר דההפרש בין בע"ח לכתובה כיון דכתובה בחזקת אלמנה לחד תירוצי בתוס' כתובות (דצ"ו) יש לומר דמיד כשמת הוי כשגבתה האלמנ' ולא מקרי מרובים ונתמעטו אלא דאנן קיי"ל דאף כתובה נעשית מותר היינו משום דמכל מקום הוי מחוסר גוביינא ומקרי מרובים ונתמעטו:

וא"כ יש לומר דלשיטת הירושלמי פליגי בזה בן ננס ור"ע דבן ננס סובר דבעל חוב וכן כתובה נעשית מותר לחבירתה והטעם דבן ננס לטעמי' שסובר דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה וכמו דאמרינן לקמן בירושלמי (פ"י דכתובות ה"ה) ר אבינא בשם שמואל לשטר א' שיצא על חמשה (כצ"ל) לקוחות כולם חולקים בשוה שסובר כיון דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה א"כ ליכא דין קדימה וכמו שאבאר לקמן וע"כ כיון שבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה א"כ הי' מותר דינר ואח"כ נתמעט ור"ע סובר דמכאן ולמפרע הוא גובה וא"כ ליכא מותר דינר וכמו שאומר אח"כ החוב ממעט ודכוותה החוב מרבה (פי' כיון דלר"ע שהלכה כמותו החוב ממעט והוא דלמפרע הוא גובה וא"כ החוב נמי מרבה דהוי כמו שיש שם מותר דינר דכיון דבע"ח מכאן ולמפרע הוא גובה א"כ הוי כאלו גבו מתחילה וא"כ יש שם מותר דינר) וע"ז אמר ר' יוסי ב"ר בון הך דלא תניתא פליגא את עביד פליגא (פי' דאי כשאין שם מותר דינר רק אם כתובה נעשית מותר לחבירתה א"כ מצינו דפליגי בזה בן ננס ות"ק) והוא דלבן ננס מכאן ולהבא הוא גובה הוי כמו מרובים ונתמעטו ע"כ יש להן כתובה בנין דכרין משא"כ לר"ע דלמפרע הוא גובה א"כ לא הי' מתחילה מותר דינר וע"כ כיון דמצינו דפליגי בזה במשנה אחרת הכי נמי פליגי בזה נמי לענין כתובת בנין דכרין אבל בא' בחייו וא' במותו לא מצינו דפליגי בזה וכל זה הוא לשיטת הירושלמי דפליגי לקמן בן ננס ות"ק אם גובה למפרע או לא אבל לשיטת הש"ס דילן בכתובות (ד' צ"ד) דפליגי בבע"ח מאוחר שקדם וגבה אם מה שגבה גבה ע"כ אמר רב יוסף דפליגי בא' בחייו וא' במותו אם יש להם כתובת בנין דכרין ודו"ק:

קטע ה

עוד שם והחוב ממעט ודכותה החוב מרבה כבר ביארתי דהירושלמי סובר (דלא כהש"ס דילן (ד' צ') דאמר רבה ואמינא להו אנא בבע"ח כ"ע לא פליגי דהוי מותר דינר) אלא דפליגי בזה אם בע"ח נעשה מותר דינר וא"כ סובר ר"ע דבע"ח אינו נעשה מותר דינר וא"כ החוב ממעט ולפי מה שביארתי דהטעם הוא דלמפרע הוא גובה א"כ החוב מרבה ג"כ. וכמו דאמרינן בב"ב (ד' ק"מ) ב"ח מהו שימעט בנכסים מי אמרינן כיון דכי מיית נמי אית לי' ממעיט או דילמא כיון דמחוסר גוביינא לא ממעיט וכן אמרינן לקמן בירושלמי (פי"ג ה"ג) כמה דאת אמר חוץ מכתובתה חוץ מקבורתה חוץ ממלוה בעדים שש חוץ ממלוה בשטר אלמא דלענין נכסים מועטים בע"ח ממעיט וע"ז בעי לה החוב ממעט (פי' דאנו רואים כאילו נגבה מתחילה) (ודכותה החוב מרבה) האיך עבידא הי' שם שדה והיא עתידה לחזור ביובל את רואה אותן כאלו היא מוחזרת). והנה המפרשים הק"ע והפ"מ פירשו דהאיך עבידא קאי אהא דקאמר בתחילה ודכותה החוב מרבה וע"ז אומר האיך עבידא הי' שם שדה והיא עתידה לחזור ביובל והוא שהוקשה להם דהא תנן לקמן (ה"ג) היו שם נכסים בראוי אינה כבמוחזק ופי' הרע"ב במשניו' כגון עסקא שביד אחרים או הלוה אך זה לא קשה דאע"ג דגבי בכור הוי מלוה ראוי אעפ"כ לא לענין כל הדברים הוי מלוה ראוי וכמו שכתבו התוס' בכתובות (ד' פ"ד) בד"ה לכתובת אשה תימא דהא דתנן בבכורות (ד' נ"ב) דאין אשה נוטלת בראוי ומלוה הוי ראוי לרבנן וצריך לחלק דדוקא גבי בכור הוי מלוה ראוי ולא לכתובת אשה ועוד לפי מה שביארתי (פ"ד דכתובות ה"ב) דלשיטת הירושלמי לא הוי מלוה ראוי לגבי בכור נמי וכמו דאמרינן בב"ב (ד' קכ"ד) שלחו מתם בכור נוטל פי שנים במלוה אבל לא בריבית כו' לעולם רבנן ומלוה כמאן דגבי דמי' וע"ז אומר ודכותה החוב מרבה כיון דהוה מעיקרא כמאן דגבוי דמי והא דתנן לקמן היו שם נכסים בראוי אינו כבמוחזק היינו כמו שפירש"י שראוי ליפול להם ירושה מאבי אביהם אחר מות אביהם והא דקאמר האיך עבידא הי' שם שדה והיא עתידה לחזור ביובל את רואה אותן כאלו היא מוחזרת היא בעי' בפני עצמה:

קטע ו

עוד (שם) האיך עבידא קידש רחל וכנס לאה וחזר וכנס רחל על דעתין דרבנן רחל קודמת (פירוש לרבנן דסברי דכתובה מן האירוסין שוה לכתובה מן הנישואין) על דעתי' דראב"ע לאה קודמת (פי' לראב"ע דאמר התם דמן האירוסין אינו גובה את הכל לאה קודמת). אומר אף ר' לעזר מודי מאחר שחזר וכנס רחל רחל קודמת למה זה דומה לא' שלוה מחבירו ואמר לו אם לא החזרתי לך מכאן ועד י"ב חודש יהיו כל נכסי משועבדין לך הגיע י"ב חודש ולא החזיר נשתעבדו הנכסים מכאן ולהבא אבל אם אמר לא יהיו נכסי משועבדין אלא לאחר כו'.

עוד שם ימים שבנתיים תפלוגתא דר"מ ורבנן על דעתיה דר"מ בשטר נתחייבו הנכסים על דעתין דרבנן בכסף נתחייבו (והנה בספרי אבי הנחל כתבתי שהמפרשים הק"ע והפ"מ דבריהם דחוקים וכתבתי שם שנראה לי לבאר במה שכתב המקנה בפ"ק דקידושין (ד' י"ב) דשיעבוד הנכסים דמשתעבדין למלוה אי איפשר דמשתעבדי הנכסים ע"י השט"ח וכמו שנקנים קרקעות בשטר כן משתעבדין בשטר דא"כ קשה לפי מאי דקייל"ן אחריות טעות סופר הוא דאפי' לא כתב אחריות נשתעבדו הנכסים בשטר דא"כ במה נשתעבדו כיון שלא כתב הנכסים בשטר ואפי' תימא דט"ס הוא מ"מ לא נכתבו בשטר ואם כן במה נשתעבדו הנכסים. נהי דהקרקעות שהיה ליה בשעת הלואה איפשר דמשתעבדין על ידי כסף כמו שיקנה ע"י כסף מ"מ לפי מאי דקיי"ל בש"ע (סי' קי"ב) דאמרינן בדאקני נמי ש"ס קשה דבמאי משתעבדי עיי"ש שהאריך בזה וכתב שמשתעבדין מן התורה מדין ערב וכמו שפירש"י בב"מ (ד' ס"ו) גבי הא משכנתא באתרי כו' עיי"ש.

ובזה יתבאר הירושלמי דמיבעי' לי' ימים שבנתיים מהו (פי' דקאי אהא דאם לא החזרתי לך מכאן ועד י"ב חודש יהיו כל נכסי משועבדין לך הגיע י"ב חודש ולא חזר נשתעבדו הנכסים למפרע אבל אם אמר לו לא יהיו נכסי משועבדין לך אלא לאחר י"ב חודש לא נשתעבדו הנכסים אלא לאחר י"ב חודש) וע"כ מיבעי' ליה ימים שבנתיים כו' אם קנה נכסים בנתיים אם נשתעבדו אותם הנכסים או לו ותלי בהא אם השיעבוד הוא בכסף א"כ נכסים שקנה אח"כ לא משתעבדי דהא לא הי' בשעת הלואת הכסף שישתעבדו ע"י כסף אבל אם השיעבוד הוא ע"י השטר אז משועבד בשטר נכסים שקנה אח"כ ג"כ דהא כתב לו כל נכסי משועבדין לך וע"כ משתעבדין נכסים שקנו אח"כ דהא כתב לו אם לא החזרתי לך מכהן ועד י"ב חודש יהיו נכסי משועבדין והוי מה שכתב עד י"ב חודש כמו דכתב דאיקני וע"ז אומר על דעתי' דר"מ בשטר נתחייבו הנכסים דהירושלמי סובר דטעמיה דר"מ דס"ל בפ"ק דב"מ (ד' י"ב) אין בהם אחריות נכסים יחזיר שאין ב"ד נפרעין מהם דהטעם כמו שכתב המקנה דאפי' אחריות ט"ס הוא מ"מ כיון שעיקר השיעבוד בשטר א"כ לא נשתעבדו הנכסים כיון דמ"מ לא נכתבו אחריות נכסים בשטר נהי דאחריות ט"ס הוא אעפ"כ ליכא שיעבוד על נכסים אבל לרבנן דסברי דבכסף נשתעבדו הנכסים וע"כ כיון דאחריות ט"ס הוא ע"כ אפי' לא נכתבו אחריות נכסים בשטר נמי מהני וע"כ לר"מ שסובר דבשטר נשתעבדו הנכסים ע"כ הנכסים שקנה אח"כ ג"כ בכלל נכסים אבל לרבנן דאמרי דבכסף נשתעבדו הנכסים ע"כ אינו משועבד רק הנכסים שהי' בעת הלואת הכסף ועיין בב"ב (ד' קנ"ו) ודלא כהק"ע והפ"מ שנדחקו בזה ופירשו הא דר"מ ורבנן בענינים אחרים ופירשו בדחוקים אך דלפי מה שביארתי קשה דא"כ לרבנן דאמרי דבכסףנשתעבדו הנכסים א"כ איך מהני דאקני לרבנן ובב"ב (ד' קנ"ז) בעי שמואל דאיקני וקנה מהו אליבא דר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם לא תיבעי' לך דודאי קנה אלא כי תיבעי' לך אליבא דרבנן דאמרי אין אדם מקנה דשלב"ל וא"כ במה הוא משתעבד להנכסים שקנה אח"כ דהא ליתא לכסף]:

ע"כ נראה לי דהא דאמר בירו' על דעתין דר"מ בשטר נתחייבו הנכסים על דעתין דרבנן בכסף נתחייבו הנכסים הוא דבין לר"מ בין לרבנן משתעבדי הנכסים דנקנה אח"כ (דאיקני מהני לכ"ע לשיטת הירושלמי וכמו דאמרינן בירושלמי לקמן (ה"ו) בההיא דלא כתב לי' כל דאיקני אלמא דאיקני מהני) וזה יתבאר במאי דאמרינן בירושלמי (פ"ב דקידושין) אמר ר' אלעזר דר"ש בן אלעזר היא (פי' הא דתנן הי' אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהי' באחת מהן שוה פרוטה הוא דרשב"א דתני' התקדשי לי בפיקדון שיש לי בידך והלכה ומצאתה שנגנב או שנאבד אם נשתייר שם שווה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת במלוה שיש לי בידך והלכה ומצאתה שנגנבה או אבדה אפי' לא נשתייר שם שוה פרוטה מקודשת רשב"א אומר משום ר' מאיר מלוה כפיקדון אם נשתייר שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת [והנה לשיטת הירו' סברי חכמים דבמלוה אפי' לא נשתייר שוה פרוטה מקודשת ולר"מ בעינן דוק' שנשתייר שוה פרוט' ודלא כשיט' הש"ס דילן בקידושין (ד' מ"ז) אמר רב המקדש במלוה אינה מקודשת מלוה להוצאה ניתנה כו' מיתבי האומר לאשה התקדשי לי בפיקדון שיש לי בידך והלכה ומצאתה שנגנב או שנאבד אם נשתייר הימנו שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת ובמלוה אעפ"י שלא נשתייר הימנו שוה פרוטה מקודשת ורשב"א אומר משום ר"מ מלוה הרי היא כפיקדון עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר מלוה אע"ג דלא נשתייר שוה פרוטה ומר סבר נשתייר הימנו שוה פרוטה אין ואי לא נשתייר הימנו שוה פרוטה לא אבל דכ"ע המקדש במלוה מקודשת א"ל רבא כו' ומוקים לה דפליגי במילתא אחריתי אבל לשיטת הירושלמי פליגי בזה דלרבנן המקדש במלוה מקודשת אע"ג דלא נשתייר הימנו שוה פרוטה ולר' מאיר בעינן דוקא שנשתייר הימנו שוה פרוטה וכן אמרינן בירושלמי (פרק קמא דקידושין ה"ב) אתי דר"י בר"י כרשב"א דתני בפיקדון כו' מלוה שיש לי בידך והלכה ומצאתה שנגנבה או שנאבדה אפי' לא נשתייר בה שוה פרוטה מקודשת ורשב"א אומר משום ר' מאיר מלוה כפיקדון אם נשתייר שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת כמה דרשב"א עביד מלוה כפקדון כן ר' יוסי בר' יודה עביד יעודים כמלוה ופי' הפ"מ אתי דר"י בר"י כרשב"א דס"ל במלוה עד שישתייר בה שוה פרוטה וה"נ ביעוד אליבא דר"י בר"י וא"כ לשיטת הירושלמי דסוברים דהמקדש במלוה מקודשת אעפ"י שלא נשתייר שוה פרוטה א"כ יכול לשעבד הנכסים בכסף דהא יכול לקנות הנכסים נמי במלוה אעפ"י שלא נשתייר אבל לר"מ שסובר דבמלוה דווקא אם נשתייר שוה פרוטה מקודשת א"כ הכא נמי אינו קונה במלוה רק אם נשתייר]:

וע"ז אומר בירושלמי ימים שבנתיים (פי' אם קנה נכסים בנתיים) על דעתי' דר"מ בשטר נתחייבו הנכסים דהא בכסף אינו יכול לשעבד הנכסים דהא הנכסים אינם משתעבדין בדין רק אחר י"ב חודש וא"כ ליכא הכסף ודמי למלוה שלא נשתייר שו"פ וע"כ לר"מ בשטר נתחייבו הנכסים ולרבנן בכסף נתחייבו הנכסים דהא לשיטת הירושלמי סברי רבנן דבמלוה אעפ"י שלא נשתייר שוה פרוטה נמי מקודשת א"כ יכול להשתעבד בכסף ולדברי שניהם משתעבדים הנכסים רק שלר"מ בשטר ולרבנן בכסף והנ"מ בין ר' מאיר לרבנן הוא דלרבנן אם לא כתב דאיקני אמרינן אחריות ט"ס דהא יכול להשתעבד בכסף לפי שיטת הירושלמי ולר"מ דבשטר נתחייבו הנכסים לא הוי אחריות ט"ס אפי' בלא דאיקני (והא דאמר לקמן סוף פרקין בלא כתב דאקני או שאמר לו אל יהא לך פרעון אלא מזה משום דאפשר לומר דבאקני לא הוי אחריות ט"ס) אך כל זה הוא לשיטת הירושלמי אבל לשיטת הש"ס דילן דבמלוה אינה מקודשת וא"כ שיעבוד הנכסים הוא מטעם ערבות כמו שכתב המקנה ע"כ קאמר בב"ב (ד' קנ"ז) דלר"מ פשיטא ד משתעבד בדאקני שמכר פי' דאדם מקנה דשלב"ל וקא מיבעי' לי' אליבא דרבנן ולקמן (ה"ד) יתבאר עוד בזה ודו"ק:

[ועוד נ"ל דזה תלוי בהא דפליגי ר"מ ורבנן בב"ק (ד' ל') שטר שכתוב בו ריבית קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הריבית דברי ר"מ וחכ"א גובה את הקרן ואינו גובה את הריבית וכן הוא בירושלמי (פ"ה דב"מ הי"א) תני ישראל שהלוה בריבית לישראל אינו גובה את הקרן ולא את הריבית דברי ר"מ וחכ"א גובה את הקרן ואינו גובה את הריבית וכן הוא בירושלמי (פ"ב דפסחים) והנה אמרינן בב"ק (שם) לימא רב דאמר כר"מ פי' דאמר דקנסו בין בגופן בין בשבחן וזעירא אמר בשבחן אבל לא בגופן) אמר לך רב אנא דאמרי אפי' כרבנן עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא קרן דבהתירא קא אתי לידיה אבל הכא קרן גופא קא מזיק וזעירי אמר לך אנא דאחרי אפי' לר"מ עד כאן לא קאמר ר"מ התם אלא דמשעת כתיבה עביד ליה שומא אבל הכא מי יימר דמזיק וא"כ איפשר דהירושלמי סובר דהטעם של ר"מ הוא משום דבשטר נתחייבו הנכסים וע"כ כיון דבהשטר יש בו ריבית וא"כ בטל השיעבוד אפי' לגבי הקרן נמי כיון דצריך לקרוע השטר וכמו דאמרי' בב"מ (ד' ס"ב) לא מאי קום עשה לקרוע שטרא מאי קסבר אי קסבר שטר העומד לגבות כגבוי דמי והא עבדי איסור' ואי לאו כגבוי הא לא עביד ולא כלום לעולם קסבר שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי והא קמל"ן דשומא מילתא הוא וזהו לר"מ דאומר דבשטר נתחייבו הנכסים וע"כ קניס הקרן אטו הריבית אבל לרבנן דבכסף נתחייבו הנכסים וע"כ כיון שעיקר החיוב הוא בכסף וע"כ אומרים דגובה את הקרן ואינו גובה הריבית ועיין בתוס' ב"ק דגובה את הקרן אפי' ממשעבדי והוא משום דסברי דבכסף נתחייבו הנכסים וע"כ גובה את הקרן ואינו גובה את הריבית ובפ"ק דקידושין יתבאר הירושלמי באופן אחרן:

תוכן העניינים

נועם ירושלמי על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה