פרק ט · הלכה א
קטע ב
מתניתין הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך ה"ז אוכל פירות ואם מתה יורשה א"כ למה כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך שאם מכרה ונתנה קיים כו' ובגמ' ר' יוחנן בשם ר' ינאי בשלא כנס אבל אם כנס אין אדם מאבד את זכותו כו' אמר ר' יוסי בר בון מילתי' דר' חייא האומר ידי מסולקות מן השדה הזו ורגלי מסולקות מן השדה הזו לא אמר כלום אמר ר' אבין קומי ר' זעירא מתני' אמרה כן שאין אדם מאבד את זכותו בלשון הזה דתנינן תמן מי שהיה נשוי שתי נשים ומכר את שדהו וכתביה הראשונה ללוקח דין ודברי' אין לי עמך השני' מוציאה מיד הלוקח הא הראשונ' לא (פי' וא"כ מוכח דאדם מאבד את זכותו אם אומר דין ודברים כו'). וע"ז אומר כל גרמא אמרה שאין אדם מאבד זכותו בלשון הזה אלא כאן אפי' השני' לא תוציא מיד הראשונה (והפ"מ נדחק בזה והוא (ט"ס וצ"ל) אי לא כן אפי' השני' לא תצא מיד הלוקח דאם הוי כמתנה א"כ אפילו השני' לא תוציא מיד הלוקח דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו וכיון שהראשונה קדמה שיעבודה לשני' א"כ הלוקח שלקחו מן הראשון יש לו כל זכות שהוא לראשונה (ועיין לקמן (פ"י ה"ו) אמר ר' יוסי הדא אמרה כו' פשר מן השני חזקה שהראשון בא וטורף פישר מן הראשון כו' פישר פישר והשני אינו יכול לטרוף והוא משום שיש לו זכות שיש לו מן הראשון אלא ודאי משום דאין לשון זה מתנה אלא רק סילוק שהיא סילקה עצמה מדין ודברים וע"כ לא שייך בזה הא דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו) ולקמן יתבאר בזה וע"ז אומר ולמה אין הראשונה מוציא מיד הלוקח (פי' כיון דאין זה מהני) ע"ז אומר ולמה אין הראשונה מוציאה מיד הלוקח שכן היא כותבת כל ערר שיש בשדה זו אל יהי עמך כלום וע"כ מהני אבל זהו דווקא בענין סילוק אבל לא במתנה דא"כ יהי' הדין דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו ואפי' השני' לא הי' מוציאה מיד הלוקח ולקמן יתבאר בזה במה שכתב הרמב"ם (פ"ז מה' ערכין הי"ד) המקדיש נכסיו והיה עליה כתובת אשה ושטרי ב"ח אין האשה יכולה לגבות כתובתה מן ההקדש ולא בע"ח את חובו שההקדש מפקיע את השיעבוד שקדם אבל כשימכור ההקדש את הקרקע כו' הא למה זה דומה לשני לקוחות שכתבה לראשון דין ודברים אין לי עסק ומכר לשני שהיא טורפת מן השני וכתב ע"ז הראב"ד ומניין לו שאם מכר הלוקח הראשון לאחר שהיא טורפת מן השני מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו כו' ואין זה דומה למה שאמרו במשנה ובגמ' עכ"ל:
והוא כמו שביארתי שיש חילוק בין אם נסלק בדין ודברים דלא שייך בזה הא דמה מכר ראשון לשני ובין מכר דאמרינן מה מכר ראשון לשני כו' והנה בירושלמי משני שכן היא כותבה לו כל ערר שיש לי בשדה זו כו' וע"כ מהני ובש"ס דילן משני בכתובות (ד' צ"ה) הכא במאי עסקינן בשקני מודה ודו"ק):
קטע ג
שם כתב לה מן האירוסין ומן הנשואין פלוגתא דב"ש וב"ה על דעתין דב"ש תמכור ועל דעתין דב"ה לא תמכור הנה הפ"מ פירש בכאן ב' פרושים הפירוש הא' שסילק עצמו מן הנכסים שנפלו לאחר הנשואין עוד פירש שכתב לה פעם שנית מן הנשואין ושגה בזה דהא לקמן בעי לה ר' ירמי' קומי ר' זירא כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ונפלו לה לאחר מכאן וכןהפי' השני הוא דחוק וע"כ נראה לי' שהבעי' הוא אם כתב לה מן האירוסין אם מהני לאחר הנישואין וע"ז אומר כתב לה מן האירוסין (פי' זה מהני משום שעדיין לא זכה בנכסים ומן הנישואין (פי' אם מהני לזה אם מכרה אחר הנישואין) ואף דמן האירוסין תנן לעיל דאילו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה קיים וא"כ מה מהני מה שכתב לה רק זה מהני לענין לכתחילה והא דקתני אם מכרה ונתנה קיים לאו דווקא אלא דאשמועינן דלא מהני לענין פירות אבל מוכרת אף לכתחילה וכן פירש התוי"ט וכמו שיתבאר לקמן אבל זהו דווקא לדברי בית הילל ע"כ מהני לענין שמוכרת ונותנת לכתחילה אבל לבית שמאי שמוכרת ונותנת אף לכתחילה מן האירוסין א"כ צריך לומר דמהני לענין נישואין וכמו שביארתי (רפ"ח ה"א) בהא דאמר דכיני מתניתא עד שלא נתארסה משום דמיירי שנתארסה אבל לא שנישאת וכמו שפירש"י בכתובות (ד' ע"ח) דהא דב"ש אומרים תמכור היינו דווקא בעודה ארוסה אבל לא משנישאת עיין שם וע"ז אומר כתב לה מן האירוסין מן הנישואין מהו פלוגתא דב"ש וב"ה על דעתין דב"ש תמכו' (פי' אף מן הנישואין דמן האירוסין בלאו"ה מוכר' לכתחיל') על דעתין דב"ה לא תמכור (פי' דלב"ה לא מהני לה מן הנישואין רק שתוכל למכו' לכתחילה) ולשיטת הש"ס דילן כבר ביארתי (רפ"ח) דלשיטת התוס' בכתובות (ד' ע"ח) בד"ה לא כו' אתי כאמרו לפני ר"ג דמכרה בטל עד שלא נישאת ונישאת והכא מיירי לאחר הנישואין כמו שהוכיחו התוס' שם (ולשיטת הירושלמי הא דאמרו לפני ר"ג אינם חולקים על ר"ג בדין אלא שהקשו לר"ג אבל לא לדינא וכמו שביארתי בירושלמי (פ"ח ה"ב) על הא דאמר ר"ג יחידי הוא) וע"ז אמר ולא סמכין עילוי כו' והוא משום דרבותינו חולקים על ר"ג ולא הא דאמרו לי' ודוחק לאוקמי מתניתין כרבותינו דחזרו ונמנו כמו שכתבו התוס' ולשיטת הר"ן שסובר דהאי דאמרו לו אינם חולקים על ר"ג וע"כ מפרש דאיירי בנפלו לה משנישאת ולהירושלמי מיבעי' לי' לקמן אם נפלו לה לאחר מכאן ע"כ מפרש דהאי מתניתין אליבא דב"ה היינו לענין לכתחילה וכמו שכתב התוי"ט אך התוי"ט מפרש לפי שיטת הש"ס דילן ולהש"ס דילן התוס' והר"ן חולקים עלי' אך לשיטת הירושלמי הוא לענין לכתחילה ודו"ק:
קטע ד
עוד שם ר' ירמי' בעא קומי ר' זעירא כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ונפלו לה לאחר מכאן מהו ויש אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו אמר ר' בון בר חייא קומי ר' זעירא מזכותו אתה למד חיובו אלא לא כתב לה שמא אין לו אכילת פירות אע"ג דגדלו אח"כ (והירושלמי לטעמי' כמו דאיתא בירושלמי (פ"ק דכתובות ה"ב) חרש שנשא פיקחת כו' שהיא רצתה לזוק לו בנכסי' כו' פקח שנשא חרשת יש לה עליו מזונות וכתובה ואם מתה אינה יורשה שהוא רוצה לזוק לה בנכסיו) וע"ז אומר מזכותו את למד חיובו ר' לוי ב"ר חייתא בעא כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך העתידין ליפול ליך מה הן ויש אדם מתנה על דבר שאינו בעולם והא דאומר מזכותו את למד חיובו היינו אם מסלק מנכסי' ונפלו לאחר מכאן ע"כ חל אפי' לנכסים שנפלו אח"כ אבל אם אומר דין ודברי' כו' העתידין ליפול ע"כ לא מהני וכה"ג מחלק הירושלמי (פ"ב דנזיר ה"ה) ר' מנא בעא קומי ר' יודן אמר הרי עלי קרבן נזיר ועתיד ליזור בשעה שנזר סתם מגלח בין נזיר שכבר נזיר בין נזיר שעתיד ליזור פירש ייבא כהדא ר' לוי בר חייתא בעי כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך העתידין ליפול מה הן ויש אדם מתנה על דבר שלא בא לעולם ודו"ק:
קטע ז
שם ר' אמי בשם ר' יוחנן בדין היה שאם מכרה ונתנה שיהא מכרה קיים שבסוף הוא זוכה בהן ולמה אמרו בטל שלא תהא אשה מוכרת נכסים משל בעלה ואומרת שלי הן ונראה לי דר"י שאומר למה אמרו היינו כתקנת אושא דאמרינן בכתובות (ד' ע"ח) לימא תנינא לתקנת אושא דאמר ריב"ח באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות וע"ז קאמר ר' יוחנן בדין היה שאם מכרה ונתנה מכרה קיים שבסוף הוא זוכה בהן (פי' וא"כ כיון שמכרה ממילא אין הבעל יורשה ולמה אמרו מכרה בטל שלא תהא אשה מוכרת נכסים משל בעלה ואומרת שלי הן) והוא דלא כמו דאמרינן בב"ב (דף קל"ט) א"ל רבא והשתא דשלח כו' והאמר ריב"ח באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות (ופירשב"ם אי אמרת בשלמא לוקח שווינהו רבנן משעה שנשאה משום הכי מפיק דלוקח ראשון הוי אלא אי אמרת בעל בנכסי אשתו יורש הוי משעת נישואין אמאי מפיק למה תיקנו באושא שהבעל מוציא והלא האשה שהיא מורשת אותו מכרה ואין כח ביורשין לירש מה שמכר אביהן אלא ודאי מדתיקנו שהבעל מוציא כך היה עיקר תקנת אושא שיהא הבעל ליקח בנכסיו משעה שנשאה והילכך מוציא שהרי קדם מקחו למקחן של לקוחות) אבל לשיטת הירושלמי אמר ר' אימי בשם ר' יוחנן בדין היה שאם מכרה ונתנה שיהא מכרה קיים שלבסוף הוא זוכה בהן ואינו כלוקח משעה ראשונה ולמה אמרו בטל שלא תהא אשה מוכרת נכסים משל בעלה ואומרת שלי הן וא"כ מוכח שסובר ר' יוחנן שבסוף היא זוכה בהן והוא כרב דאמר הלכה כרשב"ג ולא מטעמי' והק"ע והפ"מ נדחקו בזה:
[ולפי"ז איפשר לומר דהא שכתב הרא"ש בכתובות (ר"פ הכותב) שכתב אמר רב הלכה כרשב"ג ולית הלכתא כותיה דקייל"ן בדבר שבממון תנאו קיים ירושלמי אמר ר' יוסי אילין דכתבין אי אמות בלא בני כל מה דילה תהדר לבי נשא תנאי ממון הוא וקיים ור"ח פוסק כרשב"ג כו' וכן פסק בעל הלכות והביא ראיה מדגרסינן בירושלמי ר' ירמיה בשם רב הלכה כרשב"ג שאם מתה יירשנה אבל לא לענין דבריו שאמר מפני שהתנה על מה שכתב בתורה תנאו בטל והכא בתנאי ממון אנן קיימין ולמה אמרו תנאו בטל שבסוף הוא זוכה בהן כו' והרמב"ן דחה ראיה של הירושלמי דודאי אם היה כותב לה לאחר שנישאת אז דמי לבן שסילק עצמו מירושת אביו אבל גמרא דידן מוקי למתניתין בכותב לה ועודה ארוסה כו' אדם מתנה עליה שלא יירשנה כו' ובירושלמי מוקי לה רב בכותב לה משנישאת ופליג אגמ' דידן כו' והוא דוחק דהא אמרינן בירושלמי בריש פרקין ר' יוחנן בשם ר' ינאי בשלא כנס אבל אם כנס אין אדה מאבד זכותו אלמא דהירושלמי נמי מוקי לה בכותב לה בעודה ארוסה אבל לפי מה שביארתי ניחא דהירושלמי סובר דבסוף הוא יורשה וכן סובר ר' יוחנן (ואיפשר לומר דהא דאמרינן בירושלמי (פ"ח דב"ב ה"ה) תמן תנינן רשב"ג אומר אם מתה יירשנה שהתנה על מה שכתוב בתורה ר' ירמיה בשם רב שהתנה על הכתוב בתורה תנאו בטל בתנאי שאינו של ממון וכא בתנאי ממון אנן קיימין מ"ט דרב בסוף הוא זוכה אמר ר' יוחנן הלכה כר' יוחנן בן ברוקא דמר ר' יוחנן מכרה ונתנה בדין הוא להיות קיים ולמה אמרו מכרה בטל שלא תהא מוכרת נכסי' משל בעלה ואומרת שלי הן והנה הפ"מ נדחק בזה מאוד דמה שייך כאן הא דאמר ר' יוחנן הלכה כר' יוחנן בן ברוקא והיינו דאמר ר' יוחנן בן ברוקא אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין וע"כ הגיה אמר ר' יוחנן הלכה כרשב"ג) ולפי מה שביארתי דהא דאמר ר' יוחנן בסוף הוא זוכה בהן היינו דאינו לוקח משעה ראשונה ע"ז מביא ראיה להא דאמר ר' יוחנן הלכה כר' יוחנן בן ברוקא ואינו הא דמתניתין דאמר ר' יוחנן בן ברוקה אם אמר על מי שראוי ליורשו כו' אלא דקאי על ר' יוחנן בן ברוקה דבכורות (ד' פ"ד) דתנן ר' יוחנן בן ברוקה אומר היורש את אשתו יחזיר לבני המשפחה וינכה להם מן הדמים וכן אמרינן בכתובות (ד' פ"ד) ורב סבר ירושת הבעל דרבנן והתנן ר' יוחנן בן ברוקה אומר היורש את אשתו יחזיר לבני המשפחה וינכה להם מן הדמים והוינן בה מאי קא סבר אי קסבר ירושת הבעל דאורייתא אמאי יחזיר ואי דרבנן דמים מאי עבדתיי' ואמר רב לעולם קסבר ירושת הבעל דאורייתא וכגון שהורישתו אשתו ביה"ק כו' רב לטעמיה דריב"ב קאמר וליה לא סבירא ליה אלמא דריב"ב סובר דירושת הבעל דאורייתא וע"ז אומר ר' יוחנן הלכה כר' יוחנן בן ברוקה (פי' דירושת הבעל דאורייתא) דמר ר' יוחנן מכרה ונתנה בדין הוא להיות קיים ולמה אמרו מכרה בטל שלא תהא מברחת נכסי' משל בעלה ואומרת שלי הן וא"כ מוכח ששובר שבסוף הוא זוכה בהן וא"כ אזיל לטעמיה שסובר דירושת הבעל דאורייתא וע"כ אומר שבסוף הוא זוכה בהן דאילו דרבנן איפשר לומר דשוי' רבנן כלוקח משעה ראשונה וכמו דאמרינן בב"ב (ד' קל"ט) אלא אמר רב אשי בעל שוי' רבנן כיורש ושוי' רבנן כלוקח והיכא דטבא ליה עבדי ליה כו' (ואף דהתוספות כתבו בד"ה גבי אבל שוי' רבנן לאו דוקא נקט שוי' רבנן דהא כיון דאית ליה דאינה חוזרת ביובל אית ליה דירושת הבעל דאורייתא דהכי אמר בבכורות (ד' נ"ב) וכן פי' בקונטרס אלא שוי' רבנן בעי למימר הניחוהו להיות יורש ולא עשאוהו ליקח) אך הירושלמי סובר דאם הוא מדאורייתא ע"כ הדין ככל הירושות ואם הוא דרבנן איפשר לומר דשויה לוקח משעה ראשונה (וכן פסק הרמב"ם פי"א ה"א) אבל היורש את אשתו אעפ"י שירושת הבעל מדבריהם עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה ואינו מחזיר ביובל) וכן אמרינן בירושלמי (פ"ק דכתובות ותני כן חרש שנשא פיקחת אין לה עליו מזונות כו' ואם מתה הוא יורשה שרצתה ליזוק בנכסיו אלמא דהוי משעה ראשונה וכמו שיתבאר לקמן):
ולפי"ז איפשר לומר דהא דקאמר דהלכה כרשב"ג דאם מתה יירשנה מפני שבסוף הוא זוכה בהן זהו דווקא אי לא אמרינן דהלוקח שוי' רבנןאבל אי אמרינן דהוי כלוקח משעה ראשונה וא"כ מהני הסילוק ואע"ג דאמרי' דטבא לי' עבדי לי' כו' וא"כ ליהוי כיורש ולא תהני הסילוק שלו אך כיון שהסילוק נעשה מרצונו ואמר שמסלק מירושתו ע"כ הוי כלוקח ומהני הסילוק וא"כ נתבאר דהא דתקנת אושא לשיטת הש"ס דילן הוא משום דשוי' רבנן כלוקח ולשיטת הירושלמי הוא מחמת שלא תהא אשה מוכרת נכסי' משל בעלה ואומרת שלי הן אבל בלאו"ה קאמר רב וכן ר' יוחנן שבסוף הוא זוכה בהן:
קטע ח
עוד שם ר' יוסטינה הוי לי' עובדא ושאיל לרבנן כו' (ופי' הע"מ שסילק עצמו מנכסי אשתו והי' רוצה לירש הנכסים לאחר מיתתה ושאל לרבנן אמרין לי' פוק מנכסייך משום דסברי דמהני הסילוק שאל לרשב"ל ואמר לי' עול בנכסייך והוא שסובר דלא מהני הסילוק שבסוף הוא זוכה בהן (ולפי"ז טוב לגרוס בפ"ח דכתובות) כמו שהגיה הק"ע רשב"ל כדעתין דאמר אדם יורש את אשתו מדבר תורה ואף שביארתי דר' יוחנן נמי סובר דירושת הבעל דאורייתא ואעפ"כ קאמר דרשב"ל לטעמי' שסובר דירושת הבעל דאורייתא לאפוקי מאמוראי אחריני דסברי דירושת הבעל דרבנן (ועוד איפשר לומר שסובר דאע"ג דירושת הבעל דרבנן אעפ"כ לא מהני הסילוק משום דאפי' רבנן לא שוי' כלוקח משעה ראשונה אלא כיורש ולקמן יתבאר בזה) ר' ירמי' בעא קומי ר' זעירא היי לון רבנן (פי' מאן הוי רבנן דאמרי לי' פוק מנכסיך) הא רב הא ר' יוחנן הא רשב"ל א"ל רבנן דר' יוסטינה (ופי' הפ"מ דמה את מתמה רבנן דר' יוסטינה בפני עצמן הן והק"ע פי' דקאי להא דלקמן דרבנן דר' יוסטינא בעי קומי ר' יוחנן דברי חכמים מתה מי יורשה אילין אחין יורשין אותה ופי' הפ"מ בעון קומי ר' יוחנן לדברי חכמים במתניתין דאמרי אם מתה אינו יורשה מי הוא יורשה וכה"ג גריס לה ביש נוחלין שהי' ר' יוחנן מסופק אם אבי' יורש אותה או אחי' והוא דחוק מאוד דמה היה מסופק והק"ע פירש דבעון דמי יגרשה אם סילק הבעל מירושתה אם בניו יורשים אותה ואם מתו הבנים הבעל יורש את בניו או דילמא אם מתו הבנים חוזרת הירושה לבית אביה ולפי מה שביארתי קאי להא דאמר מתחילה דמאן אינהו רבנן א"ל רבנן דר' יוסטינא דבעון קומי ר' יוחנן דברי חכמים מתה מי יורשה אילין אחי' יורשין אותה (והפי' הוא דברי חכמים דפליגי על ריב"ב ואמרו דירושת הבעל דרבנן בעי אם שוי' רבנן כלוקח משעה ראשונה או דשוי' רבנן כיורש ואינו יורש אלא לאח"כ וע"ז בעון קומי ר' יוחנן מתה מי יורשה אלין אחיה יורשים אותה (ובב"ב הגירסא אמר ר' יוחנן דברי חכמים אבי' יורשים אותה אחי' יורשים אותה והתם הגירסא הוא טעות וצ"ל מאן אינון רבנן דר' יוסטינא דבעון קומי ר' יוחנן דברי חכמים אביה יורשה אחי' יורשים אותה ואח"כ צריך לגרוס הא דוירש אותה כו' פי' דבעון מר' יוחנן שאמר שלבסוף הוא זוכה בהן והוא משום דפסק כריב"ב שאומר דירושת הבעל דאורייתא וע"כ בעון מר' יוחנן דברי חכמים (פי' לדברי חכמים דאמרו דירושת הבעל דרבנן אם שוי' רבנן כלוקח משעה ראשונה או כיורש לבסוף) ע"ז אמרו לו מי יורשה מן התורה אביה או אחיה יורשים אותה וא"כ בודאי דשוי' רבנן כלוקח משעה ראשונה דאם הוא כיורש לבסוף הא אמרינן בכתובות (פ"א ה"ב) חרש שנשא פיקחת אין לה עליו מזונות ולא כתובה ואם מתה הוא יורשה שהיא רצתה לזוק לו נכסי'. וא"כ משעה שנשאה זיכתה לו הירושה וא"כ אם הירושה הוא לבסוף א"כ איך תוכל לזכות לו משעה שנשאה הירושה הא כיון שמתה אביה או אחיה יורשים אותה א"כ כבר יצא מרשותה וא"כ איך תוכל לזכות לו הירושה אלא ודאי דשוי' רבנן כלוקח משעת הנשואין וא"כ ודאי דמהני הסילוק דידי' דהא אינו זוכה בסוף רק מתחילה וע"כ אמרו לי' לר' יוסטינא פוק מנכסייך דמהני הסילוק שלו משום דירושתו הוא כלוקח משעה ראשונה וכמו שביארתי ולקמן יתבאר עוד בזה ודו"ק]:
קטע יב
שם ר' חייא בר מרי בעא קומי ר' יונה מכרה לבעלה מהו א"ל מדאמר חזקיה הלכה כרבי (כצ"ל) הדא אמרה מכרה מכר הנה הפ"מ פירש משום דבלאו"ה הבעל אוכל פירות ואין לה בחיי' כלום אם מכירתה הוי מכירה וגם הק"ע נדחק בזה.
ולי נראה דהבעי' הוא כמו דאמרינן בב"ב (פ"ח ה"ח) כהדא ההיא איתתא כתבת ניכסה לחד בר נש צרכת וזבנת לבעלה וצ"ל אחר הא שאומר תנו האומר ינתנו לפלוני מת הראשון כו' ואח"כ צ"ל מכרה לבעלה מהו (פי' שא' נתן לה ואמר אחריך לפלוני ואח"כ חזרה ומכרה לבעלה) והוא כמו דאמרי' בכתובות (ד' צ"ה) אמר אביי נכסי ליך ואחריך לפלוני ועמדה וניסת בעל לוקח הוי ואין יורש במקום בעל כלום וע"ז אומר ר' חייא בר מרי בעא קומי ר' יונה מכרה לבעלה שאם אחד נתן לה ואמר אחריך לפלוני ומכרה לבעלה אם הוי מכירה והא דבעי לה דווקא אם כרה ואמאי הא בלאו"ה כשנישאת ה"ל הבעל לוקח איפשר לומר דהירושלמי לטעמיה שסובר דבעל לא הוי לוקח משעה ראשונה או דהבעי' הוא אם אמר לה כשהיתה נשואה ואחריך לפלוני ואע"ג דאמרינן התם דכשהיא נשואה אחריך ליקני בעל לא לקני היינו מחמת שהבעל הוא בעצמו כלוקח וע"כ אמר ליה אחריך ליקני בעל לא לקני אבל אם מכרה אח"כ במכירה גמורה לבעלה א"כ הוי כמכרה לאחר וע"ז אומר מדא' חזקיה הל' כרבי (פי' שאומר הראשון מוכר קרקע ולוקח פירות (פי' אם לא מכר) לוקח פירות ואם מכר הוי מכר רשב"ג אומר אין לו אלא אכילת פירות בלבד וא"כ כיון דאמר חזקיה הלכה כרבי (פי' שאמר דהראשון יוכל למכור קרקע) הדא אמרה מכרה מכר (והוא דלא כשיטת הש"ס דילן בב"ב (ד' קל"ז) דאמר שם קשי' דרבי אדרבי ודרשב"ג אדרשב"ג ומשני לא קשיא הא לגופא הא לפירא דרשב"ג אדרשב"ג לא קשיא הא לכתחיל' הא דיעבד וא"כ סובר רבי דאין הראשון יכול למכור ורשב"ג סובר דאין לשני אלא מה ששייר ראשון ולשיטת הירושלמי שלא הביא הברייתא השני' אלא הברייתא דהראשון מוכר קרקע ולוקח פירות דברי רבי רשב"ג אומר אין לראשון אלא אכילת פירות בלבד א"כ סובר רבי דיכול למכור ורשב"ג סובר דאין לראשון אלא אכילת פירות בלבד:
[עוד שם א"ר מנא מן מה דאמר חזקיה הלכה כרבי הדא אמרה שאין נותנין לו במתנת שכיב מרע צ"ל כמו דאיתא בירו' בב"ב (ספ"ח ושם) אמר ר' ינאי מודה רבי שאינה נותנה במתנת שכ"מ. והוא כמו דאמרי' בב"ב (דף קל"ז) ומודה כו' שאם נתנן במתנת שכיב מרע לא עשה כלום מאי טעמא אמר אביי מתנת שכ"מ לא קנה אלא לאחר מיתה וכבר קדמו אחריך והנה שם איתא בירו' ר' יוחנן אמר ולא במתנת בריא והפ"מ נדחק שם בזה ולי נראה שהפי' הוא ולא במתנת בריא שהיא כמתנת שכ"מ דהיינו בענין שאינו קונה רק לאחר מיתה. וכמו דאמרי' בב"מ (די"ט) איזהו מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע דלא קני אלא לאחר מיתה כל שכתוב בו מהיום ולאחר מיתה וע"כ אמר ר' יוחנן ולא במתנת בריא (פירוש מתנת בריא שהוא כמתנת שכ"מ דלא קני אלא לאחר מיתה והא דקאמרי ולא במתנת ברי הוא דבמתנת שכ"מ אפשר דלא מהני כמו שביארתי בספר נחלת יהושע (סי' כ') על מה שכ' הר"ן בתשובה על הא דתיקנו חכמים מקח וממכר לפעוטות במטלטלין משום כדי חייו דאם מכרו הפעוטות בנכסים לא עשו ולא כלום כיון דתקנת חכמים הוא במקום איסורא לא תיקנו והקשה הרב המגי"ה במ"ל ע"ז מהא דאמרי' בב"ב דף קל"ז) א"ר יוחנן הלכ' כרשב"ג ומודה שאם נתנם במתנת שכ"מ לא עשה ולא כלום ולפי דברי הר"ן תיפוק לי' משום דמתנת שכ"מ אינה אלא מדרבנן ע"ש וע"ז אומר דלאו דווקא שאם נתנם במתנת שכ"מ דלא עשה ולא כלום דזהו אפשר מחמת דבמקום איסורא לא תיקנו רבנן ע"ז אמר ולא במתנת בריא דאפי' במתנת בריא שהוא לאחר מיתה נמי לא קנה משום דכבר קדמו אחריך:
[ואפשר לומר דע"כ קאמר בירו' חזרה ומכרה לבעל דבלאו"ה נשואי הבעל לא הוי כמכורה משום דזהו מדרבנן ובמקום איסורא לא תיקנו רבנן ומה שתירצנו שם דכיון דאפשר לעשות בהיתר דהיינו ע"י מכירה ע"כ מהני ע"ש אפשר שהירו' לא סבר הכי ע"כ אמר מכרה לבעלה במכירה גמורה אך כבר ביארתי לעיל דמיירי לאחר נישואין דקאמר אחריך לקני בעל לא ליקני וע"כ מיבעי' ליה אם מכרה במכירה גמורה אם הבעל הוי כאחר דהא דקאמר אחריך לקני בעל לא לקני מכח נישואין:
ועוד אפשר לומר הא דמיבעי' ליה אם מכרה לבעלה דאם מכרה לאחר אמרי' בכתובות (דף צה) ואמר אביי נכסי ואחריך לפלוני ומכרה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות ואחריך מיד בעל ולוקח מיד אחריך ומוקמינן לכולהו בידיו דלוקח מאי שנא מהא דתנן וחוזרות חלילה עד שיעשה פשרה ביניהם ומשני התם אית להו פסידא לכולהו הכא לוקח הוא דאית לי' פסידא ואיפשר דהירושלמי סובר דבזה נמי יעשו פשרה ע"כ קאמר מוכרה לבעלה והנה כאן בירושלמי איתא א"ר מנא מן מה דאמר חזקיה הלכה כרבי הדא אמרה שאין נותנים לו במתנת שכ"מ וקשה דמניין מוכח שאין נותנים לו במתנת שכ"מ וע"כ ביארתי שהגירסא הוא כמו דאיתא בירושלמי דב"ב אמר ר' ינאי מודה רבי שאם נתנם במתנת שכ"מ לא עשה ולא כלום.
והנה איפשר עוד לבאר והוא דבירושלמי איתא תחילה ר' חייא בר מרי בעי קומי ר' יונה מכרה לבעלה מהו אמר מדאמר חזקי' הלכה כר' יודא הדא אמרה מכרה מכר וגירסו שם הק"ע והפ"מ הלכה כר' ואיפשר לבאר הגירסא מדאמר חזקיה הלכה כר' יודא הדא אמרה מכרה מכר והוא דבגיטין (דמ"ח) אמרי' כתנאי מניין ללוקח שדה אחוזה מאביו כו' מאי לאו בהא קא מפלגי דר"מ סבר קנין פירות כקנין הגוף ור' יהודא ור' שמעון סברי קנין פירות לאו כקנין הגוף כו' אר"נ בר יצחק לעולם אימא לך בעלמא קסברי ר' יהודה ור"ש קנין פירות כקנין הגוף דמי וכתבו התוס' דיחוי' בעלמא הוא דר' יהודה אית ליה בב"ק (דף צ) גבי דין יום או יומים דלאו כקנין הגוף דמי וע"כ אמר בעא ר' חייא בר מרי קומי ר' יונה מכרה לבעלה מהו וכמו שביארתי דמיירי בואחריך לפלוני ואם מכרה אין האחריך יורש וע"כ בעי מיניה מכרה לבעלה אם הוי מכירה או לאו כיון דבלאו"ה אוכל פירות וא"כ אי אמרינן קנין פירות כקנין הגוף דמי לא הוי מכירה וא"כ אם מתה שייך למי שאמר ואחריך לפלוני אבל חי הוי מכירה לא שייך לאחריך וע"ז אמר דהלכה כר' יודא דקנין פירות לאו כקנין הגוף וע"כ הוי מכירה וא"כ למה לה למכור בחיי' לבעלה דאיפשר דלא הוי מכירה מחמת דקנין פירות הוי כקנין הגוף תמכור לאחר מיתה לבעלה בכדי שלא יקחה האי דאמר לאחריך וע"ז אומר מן מה דאמר חזקי' הלכה כרבי וצריך לגרוס כמו דאמר מתחילה הלכה כר' יהודה הדא אמרה שאין נותנים לו במתנת שכ"מ וא"כ לא תוכל להקנות לבעל לאחר מיתה דהא כבר קדמו אחריך וא"כ צריכה להקנות לו בחיי' וע"כ אמר הלכה כר' יודא דקנין פירות לא הוי כקנין הגוף וע"כ תוכל למכור לבעלהוע"ז אומר הכא אמר ר' מנא קומי ר' יוסי והדא אשה מכיון שמזונותיה על בעלה לא כמתנת שכ"מ היא (פי' דר' מנא הקשה דאיך הוי מכירה מחיים דהא הבעל אוכל פירות בלאו"ה והיא אינה צריכה למעות דכיון שמזונותי' על בעלה לא כמתנת שכ"מ היא וא"כ האי כמתנת שכ"מ דהקנין הוא לאחר מיתה ובואחריך לא מהני אם הוא לאחר מיתה אמר לי' מזונותי' על בעלה כראוי לה מאכל משח ומלח והיא בעיי' מזבנה ומיכל תרנגולין (פי' שהיא מוכרת מחיי' כדי שתוכל לאכול תרנגולין יתר על מזונות בעלה וא"כ הוי מכירה מחיים). וע"ז אומר הדא אמרה שאם ביקש הראשון מזבנה ומיכל תרנגולין (פי' וא"כ מוכח מזה דהוי מכירה אפי' היא מוכרת לדבר שאין הכרח רק למיכל תרנגולין אעפ"כ הוי מכירה]:
עוד שם אמר רבי יעקב בר אחא תני תמן קבורה כמזונותי' כמה דאת אמר תמן מוכר קרקע ולוקח מזונות (פי' אפי' מזונות יתירים כמו שביארתי אף הכא מוכר קרקע ולוקח קבורה) והוא כמו דאמרינן בב"ב (ד' קצ"ו) אמר רב יוסף אמר ר' יוחנן הלכה כרשב"ג ואפי' עשאן תכריכין למת כו' וע"ז אומר לקבורה נמי יכול למכור ודו"ק.