אור ברסלב

נועם ירושלמי על כתובות

פרק ד · הלכה ד

הלכה ב

קטע ז

שם בירושלמי (ה"ד) לעולם אין העדים נסקלין ולא הבעל לוקה ונותן ק' סלע עד שיאמרו עמנו הייתם במקום פלוני והבעל שכרן להעיד עדות שקר כו' הביא האב שני כיתי עדים אחת אומרת עמנו הייתם במקום פלוני ואחת אומרת הבעל שכרן להעיד עדות שקר פשיטא אותן שאמרו עמנו הי' במקום פלוני נסקלין (פי' שחזרו והוזמו הן) ואותן שאמרו הבעל שכרן להעיד עדות שקר נותנים מאה סלע אמר ר' יוסי ב"ר בון ולא ע"י אילו וע"י אילו לוקין ונותנים מאה סלע אלא לוקין משום לא תענה ברעך עד שקר כבר ביארתי בירושלמי בריש סוטה (הל' א') על הא דאמר שם ר' יהודה בשם שמואל אין למידין דבר מדבר בעדים זוממין והוא כמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' כ"ד) ובסנהדרין ד' כ"ו) בד"ה רמיזא לאו כלום הוא גבי ליעודי תורא וליעודי גבר' דמסקינן התם אלא דקא מרמזי רמיזי לא דמי לרמיזה דהכא דהתם מיירי ברמיזה חשובה שכל השלשה ימים באו אלו עדים עם אלו לוקין מרמזי אבל ברמיזה גרועה איירי דלאו מילתא היא אי נמי דיני נפשות שאני וע"ז אמר אין למידין דבר מדבר בעדי' זוממין ע"ש שהארכתי בזה:

וא"כ ה"נ אם באו עדים ואמרו שהבעל שכר לעדי' שלו להעיד אעפ"כ אין הבעל מתחייב ללקות ולשלם מאה כסף ע"י עדי' אלו אלא בצרוף העדי' שאמרו עמנו הייתם וא"כ יכולי' לומר שלא באו להעיד שיהא הבעל לוקה ונותן מאה סלע כיון דעדים זוממין לא בעי התראה אלא שלא להפסיד להאשה כתובתה. ואם כן איך יתחייבו לשלם אם הוזמו (וזהו שלא כדברי התוס' בסנהדרין (ד' ח') בד"ה מוציא שם רע כו' שכתבו כגון שהביא הבעל עדים שזינתה והוכחשו דמחייב הבעל השתא ק' סלעים כו' והירושלמי סובר כמו דאמר שם אין הבעל לוקה ונותן מאה סלע עד שיאמרו עמנו הי' במקום פלוני והבעל שכרו להעיד עדות שקר (וע"כ אמר ר' יוסי בר בון ולא ע"י אלו ואלו לוקין ונותנים מאה סלע וא"כ יכולים לומר שלא באו אלא להכחיש את הבעל שלא להפסידה כתובתה ורמיזא לאו כלום הוא) וע"ז אומר אלא לוקין משום לא תענה ברעך עד שקר:

קטע ח

עוד שם ר' בון ב"ר חיי' בעא קומי ר' זעירא הביא האב עדים להזים עדי הבעל הוזמו עדי האב לוקה ונותן מאה סלע בשלשה והעדים נסקלים בעשרי' ושלשה (והוא ט"ס וצ"ל לוקין ונסקלים בשלשה) (וכן גריס הק"ע) א"ל אילו לא הוזמו עידי האב לא נמצא הבעל לוקה ונותן מאה סלע ועדים נסקלים בעשרים שלשה (פי' וע"כ אם הוזמו עדי האב נמי לוקין ומשלמין בשלשה ונסקלין בעשרים ושלשה (והוא כמו שיתבאר לקמן דבמוציא שם רע שלוקה ונותן מאה סלע בשלשה והעדים נסקלין בעשרים ושלשה הוא משום דזהו ב' דינים דהבעל לוקה ונותן מאה סלע והוא דינו של הבעל והעדים נסקלין בעשרים זהו דינו של העדים ע"כ הוי ב' דינים לר"מ וע"כ מיבעי' ליה אם הוזמו עדי האב א"כ העדים בעצמם לוקין ונותנים מאה סלע ונסקלין בעשרים ושלשה אם הוי חד דינא או לא כיון דכל הדין הוא בעדים וע"ז אומר אילו לא הוזמו עדי האב לא נמצא הבעל לוקה ונותן מאה סלע והעדים נסקלין בעשרים ושלשה וא"כ אף שהוא הכל בעדי האב אעפ"כ הוי ב' דינים וע"ז אומר סבר ר' זעירא שני דינים הן (והוא משום דסבר פלוגתא דר"מ ורבנן היא בנערה המאורסה דכל הדין הוא בנערה לענין הפסדת כתובתה ולענין אם נסקלת כמו שסובר ר' מנא לקמן אבל לענין מוציא שם רע חכמים נמי סברי דשני דינים הן וכמו שאומר לקמן ר' מנא כר' זעירא) ר' ירמיה בשם ר' אבהו כולו דין א' הוא (פי' שסובר דפלוגתא דר"מ ורבנן הוא במוציא שם רע וא"כ סברי חכמים דדין א' הוא וכמו שאומר לקמן דר' יוסי בר בון כר' אבהו) מתניתא פליגא על ר' אבהו אל זקני העיר זה ב"ד של שלשה השערה זה ב"ד של עשרים ושלשה (פי' וא"כ מוכח דהוי ב' דינים) וע"ז משני התם כר"מ דר"מ אמר לוקה ומשלם וצ"ל לוקה ומשלם בשלשה (ומחמת דאיתא בריש פ"ג דאמר לוקה ומשלם ע"כ איתא נמי הכי כר"מ דר"מ אמר לוקה ומשלם וצ"ל בשלשה) והוא ר"מ דסנהדרין שסובר דב' דינים הן וע"ז אומר תמן תנינן האונס והמפתה והמוציא ש"ר בשלשה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים מוציא שם רע בעשרים ושלשה מפני שיש בו דיני נפשות ור' מנא אמר בנערה המאורסה פליגין ר' מאיר אומר מפסדת כתובתה בשלשה ונסקלת בשלשה ועשרים וחכמים אומרים מקום שנסקלת שם היא מפסדת כתובתה אבל במוציא שם רע כל עמא מודו מקום שהעדים נסקלין שם הבעל לוקה ונותן מאה סלע והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו הרבה בזה הירושלמי ולי נראה דגרסינן אבל במוציא שם רע כל עמא מודו דלא מקום שהעדי' נסקלין שם הבעל לוקה ונותן מאה סלע והוא משום שהם בב' גופין שזה בהבעל וזה בהעדים (והוא כפירש"י בסנהדרין (ד' ח') דקאמר וכי יש בו דיני נפשות מאי הוי אמר עולא בחוששין ללעז קא מפלגי ר' מאיר סבר אין חוששין ללעז ופירש"י דמיירי שהבעל טוען פתח פתוח מצאתי להפסידה כתובתה ורבנן סברי חוששין ללעז):

וע"ז אמר לו ר' יוסי ב"ר בון אנן דלא תניתא (פי' מה דלא נשנה במתניתין את עביד פלוגתא והוא כמו שהקשה ר"ת לרש"י בסנהדרין שם דגבי אונס ומפתה קתני לה שהן קנסות ועוד דבכל דוכתא דקאמר מוציא שם רע הוא לענין ק' סלעי') וע"כ אומר אלא במוציא שם רע פליגין ר"מ אומר לוקה ונותן מאה סלעים בשלשה והעדים נסקלין בשלשה עשרים ורבנן אומרי' מקום שהעדי' נסקלין שם הבעל לוקה ונותן מאה סלע אבל בנערה מאורסה כל עמא מודו מקום שנסקלת שם מפסדת כתובתה (פי' כיון דחד גופא היא) וע"ז אתי ר' מנא כר' זעירא דר' יוסי בר בון כר' אבהו

קטע ט

עוד שם לעולם אין הבעל לוקה ולא נותן מאה סלע עד שיסקלו העדים קנס אימתי הוא מתחייב ר' יונה אמר בסוף ר' יוסי אומר משעה ראשונה מתיב ר' יוסי לר' יונה על דעתיך דתימר בסוף לוקה ונותן מאה סלע בג' ועדים נסקלין בכ"ג א"ר מנא אפי' על ר' יוסי דכי (צ"ל הכי) כמאן דמר עדים זוממין צריכין התראה ולא התרה בהם לוקה ונותן מאה סלע בשלשה והעדים נסקלין בשלשה ועשרים אמר ר' אבמרי מאן דמר דו כן והנה (בה"א) ביארתי שם דמהו הנ"מ אם קנס מתחייב משעה ראשונה או לא עיין שם ואיפשר לבאר עוד כמו שביארתי בס' נ"י (סי' י"ד) והוא דמחולקים אם התחייבות הקנס הוא רק על ע"פ עדים וכל זמן שלא יתבאר בב"ד אינו מחוייב וע"כ אפי' אם העידו לפני ב"ד לא אמרינן בזה אגלאי מילתא למפרע דהחיוב הי' מתחילה אלא החיוב הוא רק משעה שב"ד מחייבין אותו או שכיון שנתברר בב"ד והעידו עדים אגלאי מילתא למפרע שהי' מחויב כמו בד"מ אלא שבד"מ מתחייב נמי ע"פ הודאת עצמו ובקנס אינו מתחייב ע"פ הודאת עצמו אבל מ"מ ע"פ עדים אגלאי מילתא למפרע וע"כ מחויב משעה ראשונה (ועיין בנ"י סי' י"ד):

[והנה המפרשים נדחקו בזה בהא דקאמר ר' מנא אפי' על ר' יוסי הכי אתי מקשיין כמאן דמר עדים זוממין צריכין התראה ולא התרה בהם לוקה ונותן מאה סלע בשלשה והעדים נסקלין בשלשה ועשרים א"ר אבמרי מאן דמר דו כן ע"כ נ"ל לבאר והוא דקאמר מתיב ר' יונה לר' יוסי על דעתיך דתימר בסוף לוקה ונותן מאה סלע בשלשה והעדים נסקלין בעשרים ושלשה (פי' כיון דקנס ג"כ מתחייב בסוף פי' משעה שנגמר החיובוהא אין הבעל לוקה ונותן מאה סלע עד שיסקלו העדים א"כ חד דינא אית להו (פי' בשלמא אי אמרי' דקנס מתחייב משעה ראשונה ע"כ אע"ג דאין הבעל לוקה ונותן מאה סלע עד שיסקלו העדים אעפ"כ אמרי' דאיגלאי מלתא למפרע דחייב משעה ראשונה כמו שאר קנס דתלוי דוקא בהעמדה בדין אפ"ה אמרי' דהקנס הוי משעה ראשונה ומלקות שהוא בתורת קנס הוי ג"כ משעה ראשונה וכמו דאמרי' במכות ד' ב') אמר רבה תדע שהרי נא עשו מעשה ונהרגים ומשלמין ממון משא"כ במיתת העדים שנסקלים אינם חייבים משעה ראשונה דכיון דנסקלין הוא מחמת הזמה ואין העדים זוממין עד שיגמור דין. וא"כ אינם חייבים משעה ראשונה רק משעת גמר דין אבל אי אמרי' דקנס אינו אלא לבסוף א"כ אמאי לוקה ונותן מאה סלע בג' ועדים נסקלין בכ"ג הא שניהם הוא לבסוף. וע"ז אומר אמר ר' מנא אפי' על ר' יוסי הכי אתי מקשין (פי' אע"ג שאומר דמתחייב משעה ראשונה כמאן דמר עדים זוממין צריכין התראה) ולא התרה בהן (פי' וא"כ אינם חייבים). וא"כ תקשה על הא דאמר מתחילה ר' בון בר חייא בעי קומי ר' זעירא הביא האב להזים עידי הבעל הוזמו עידי האב לוקין ונותנים מאה סלע ונסקלין בעשרים ושלשה (פי' אע"ג דבחד גופא הוא דהיינו בהעדים אעפ"כ לוקין ונותנים מאה סלע בשלשה והעדים נסקלין בעשרים ושלשם. וע"ז אומר לו אילו לא הוזמו עידי האב לא נמצא הבעל לוקה ונותן מאה סלע בשלשה ועדים נסקלין בעשרים ושלשה (פי' כיון דתחילה היה בב' גופין ולוקין ונותנים מאה סלע בשלשה והעדים נסקלין בעשרים ושלשה ע"כ אף דנעשה בחד גופא דה דהיינו בהעדים אעפ"כ נמי דינא הכי דלוקין ונותנים מאה סלע בשלשה ונסקלין בעשרים ושלשה:

[וע"ז אומר דאפי' על ר' יוסי שאומר בתחילה הכי מקשיי' כמאן דמר עדים זוממין צריכין התראה וההתראה צריך שיהיה בהמלקות והמיתה ובממון ודאי אינם צריכים התראה ולא גריעי מהא דבכל ממון ח"נ התראה. וע"ז אומר כמאן דמר עדים זוממין צריכין התראה וחם כן כיון שההתראה צריכה שתהיה בכולו וא"כ איך לוקין ונותנים מחה סלע ונסקלין בעשרים ושלשה. וע"ז אומר ר' אבמרי מאן דמר דו כן (פי' מי הוא שאומר כן דהעדים לוקין ונותנים מאה סלע ונסקלים ג"כ הא הטעם הא דאמרי' דנותנים מאה סלע בשלשה ונסקלין הוא כמו דאמרי' בסנה' (ד' ט) אמר רב יוסף הביא הבעל עדים שזינתה והביא. עדים והזימו לעידי הבעל עידי הבעל נהרגין ואין משלמין ממון ופירש"י אע"פ שהיה מפסידין אותה כתובה אין משלמין טובת הנאה כתובתה כדין שאר זוממי כתובה במכות (דף ג') דכיון דבשבילה הן נהרגין אין משלמין לה ממון דמתחייב בנפשו פטור מן התשלומין כו' ואי משום מאה סלע דהוי בעי' לאפסודי לאב כו' חזר והביא הבעל עדים והזימום לעידי האב עידי האב נהרגין ומשלמין ממון לזה ונפשות לזה ולא אמר רב יוסף רק שנהרגין ומשלמין ממון חבל לא שלוקין דהא המלקות והממון באים מחמת הבעל שרצו נחייבו וא"כ הו"ל ב' רשעיות ואמרי' בכתובות (דף ל"ג) בפירוש ריבתה תורה עדים זוממין לתשלומין. וע"כ משלמין מאה סלע ואין לוקין. וא"כ לא קשה מה שהקשה דלמ"ד עדים זוממין בעי התראה וא"כ ההתראה הוא על מאה סלע ועל המלקות ועל המית' כא' וא"כ כיון שההתראה היא בבת אחת וא"כ איך לוקין ונותנים מחה סלע בשלשה ונסקלים בעשרים ושלשה דזה אינו דהא ממון לא בעי התראה בעדים זוממין נמי כמו שאר ממון וא"כ הקו' אינה רק ממלקות. וע"ז אמר ר' אבמרי מאן דמר דו כן (פי' שחייבים מלקות דהא פטורים מחמת המאה סלע שזהו לאדם א'). ועוד אפשר לומר דאפי' לר"מ שסובר דאדם לוקה ומשלם אעפ"כ פטורים ממלקות מחמת המיתה דהא דאמרי' דממון לזה ונפשות לזה חייב היינו דוקא לענין ממון אבל לענין מלקות לא שייך מיתה לזה ומלקות לזה וע"ז אמר ר' אבמרי מאן דמר דו כן (פי' אפי' לר"מ שסובר דלוקה ומשלם אעפ"כ נפטרים מחמת המיתה דר"מ לוקה ומשלם חית לי' מת ומשל לית ליה ובמלקות נא שייך מיתה לזה ומלקות לזה כיון דהמלקות הוא משום כאשר זמם נעשות לבעל והא דבעל לוקה הוא מחמת העבירה וא"כ לא שייך מלקות לזה ומיתה לזה וא"כ לא קשה הא שהקשה דכמאן דמר עדים זוממין צריכין התראה א"כ איך לוקין בשלשה ונסקלים בעשרים ושלשה דזה אינו דמאה סלע לא בעי התראה ובמלקות אינם חייבים רק מאה סלע דהוי ממון לזה ומיתה לזה כמו שביארתי ודו"ק:

[והנה הק"ע וכן הפ"מ הקשו דבריש פרקין (ה"א) חמר איפכא ר' יונה אמר משעה ראשונה ור' יוסי אומר בסוף ואף דאיכא לאוקמי הא דריש פרקין באונס ומפת' ודהכא במוציא שם רע מ"מ מאי שנא הכא ומחי שנא הכא בשלמא לר' יוסי לא קשי' דנפקא לי' מהא דכתיב ונתן לנערה ונתן לאבי הנערה מלמד שאין האב זוכה באונס ומפתה אלא משעת נתינה כו' אבל במוציא שם רע דלא כתיב קרא זוכה מיד אלא לר' יונה קשי' ואיפשר לומר דע"כ אומר ר' יונה בסוף הוא משום דהירושלמי לשיטתי' דאמרינן לקמן המוציא ש"ר על הקטנה פטור אמר ר' יוסי ויאות אינו גדולה שלא התרו בה שמא כלום הוא וקטנה שהתרו בה כגדולה שלא התרו בה וא"כ משמע דהקנס שהבעל חייב במוציא שם רע הוא דווקא שתסקול והוא דלא כשיטת הש"ס דינן שכתבו התוס' בכתובות (ד' מ"ד) בד"ה ה"מ כו' דלא בעי רב למיליף קנס ממיתה דכל היכי דלא מחייב מיתה לא מחייב קנס כו' וכן כתבו התוספות בסנהדרין (ד' ח') בד"ה והביא האב כו' ואין להקשות לפיר"ת לאביי ולכולהו אמוראי דלקמן דלא מחייב מיתה לר"מ היכי מיחייב בק' כסף הא קייל"ן בכתובות דלא מחייב ק' סלע היכי דלא מצי למיתי לידי חיוב סקילה דאמר בכתובות (ד' מ"ד) המוציא שם רע על הקטנה פטור כיון דלא מצי לקיים אם אמת הדבר וסקלוה ויש לומר דמהאי טעמא לא ממעטינן אלא קטנה דלאו בת עונשין כלל עיין שם אבל לשיטת הירושלמי דאפי' לא התרו בה אין הבעל חייב בק' סלע ע"כ סובר ר' יונה דקנס דמוציא שם רע מתחייב לבסוף (אך איפשר שנתחלף הגירסא וצריך לגרוס בשניהם גירסא אחת בהפלוגתא שבין ר' יוסי לר' יונה ודו"ק:

קטע יא

שם רב המנונא בשם רב אדא בר אחוה לעולם אינה מקדמת לבית הסקילה עד שתהא נערה בשעת הוצאה מ"ט והוציאו הנערה אל פתח בית אביה והא תני ר' חייא זינת' ועודה בבית אבי' ומשבגרה הוציא עלי' שם רע היא אינה לוקה ואינו נותן מאה סלע אלא או היא או זוממי' מקדימין לבית הסקילה והנה בירושלמי לא תירץ ע"ז ואיפשר לומר שהוא כמו דאמרינן בכתובות (דף מ"ד) תני שילא ג' מידות בנערה כו' סרחה ולבסוף בגרה תידון בחנק למימרא כל היכא דאשתני גופא אשתני קטלא ורמינהו נערה המאורסה שזינת ומשבגרה הוציא עליה שם רע היא וזוממיה מקדימין לבית הסקילה אמר רבא מוציא שם רע קאמרת שאני מוציא שם רע דחידוש הוא דהא נכנסה לחופה ולא נבעלה וזינתה בחנק ואילו מוציא שם רע בסקילה א"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרבא דילמא כי חדית רחמנא היכא דלא אשתני גופא אבל היכא דאשתני גופא לא חדית רחמנא כו' וא"כ איפשר לומר דלא מחלקינן בין אישתני גופא וע"כ אפי' בגרה אח"כ וזינתה בחנק ועיין במה שביארתי (פ"ג ה"ד) ממה דתומר תמן תחת בעלה היא נותן לאביה ובפרקין (ה"ו) ר' מנא בעא קומי ר' יוסי הגע עצמך הוציא עליו שם רע עודה נערה ובגרה א"ל שמענו שנותן לאביה (פי ששאל ממנו אם הוציא עליה שם רע עודנו נערה ובגרה א"כ שייך לאביה או דילמא כיון דמוציא שם רע חידוש היא במה שנותן לאביה דהא יצתה מרשות אביה וכמו דאמרינן בכתובות (שם) דהא נכנסה לחופה ולא נבעלה בעלמא וזינתה בחנק ואילו מוציא שם רע בסקילה וא"כ אפילו בגרה נמי וע"ז השיב לו שמענו שנותן לאביה דאין חילוק דכיון דחידוש הוא ע"כ אפילו בגרה נמי נותן לאביה. ועל כן לא קשה אהא דאמר לעולם אינה מקדמת לבית הסקילה עד שתהא נערה בשעת הוצאה (פי' דבעינן דאפי' לאחר שנגמר דינה תהא נערה) ולא קשה מהא דתני ר' חייא זינתה עודה בבית אביה ומשבגרה הוציא עלי' שם רע היא איני לוקה ואינה נותן מאה סלע אלא היא וזוממיה מקדימין לבית הסקילה דהתם שאני דהוי חידוש וע"כ משבגרה נמי היא וזוממיה מקדימין לבית הסקילה ודו"ק:)

תוכן העניינים

נועם ירושלמי על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה