אור ברסלב
נועם ירושלמי על יומא פרק ד › הלכה א

נועם ירושלמי על יומא

פרק ד · הלכה א

פרק ד

קטע ז

א"ר יצחק העלי' מתיך קלפי מעכבת אין נתינה מעכבת א"ר יוחנן קובען אפילו בפה סברין מימר אפילו א' היום וא' למחר על דעתיה דר' יוחנן דו אמר אפי' א' היום וא' למחר ניחא על דעתיה דר' ינאי לאיזה דבר נאמר גורלות למצוה (והוא ט"ס וצ"ל) על דעתיה דר' ינאי ניחא דאמר דעלי' מתוך קלפי מעכבת וא"כ בעינן גורלות על דעתיה דר' יוחנן דו אמר א היום וא' למחר לאיזה דבר נאמר גורלות למצוה:

ואמרינן שם מתניתא פליגא על ר' יוחנן הגורל עושהו חטאת ואין השם עושהו חטאת פתר לה במצליח בגורל מתניתא פליגא על ר' ינאי לא הגריל ולא נתוודה כשר אלא שחיסר מצוה אחת לה' לרבות שעיר המשתלח שיהא פסול משום מחוסר זמן ואיתא כיי דמר ר' יוחנן קובען אפי' בפה סברין מימר אפי'א' היום וא' למחר על דעתיה דר' יוחנן דו אמר אפי' א' היום וא' למחר ניחא על דעתיה דר' ינאי לאיזה דבר נאמר גורלות וחש לומר שמא יעלה לשם פתר לה ברוצה להגריל:

והנה הירושלמי הזה הבאתי בהקדמתי לספרי נועם ירושלמי על זרעים (שנתחלפו השיטות וצ"ל) מתניתא פליגא על ר' יוחנן הגורל עושהו חטאת ואין השם עושהו חטאת פתר לה ברוצה להגריל (פי' דאם רוצה להגריל אז הגורל קובע ואין השם קובע. אבל אם אינו רוצה להגריל קובעו אפי' בפה). ואח"כ (צ"ל) לה' לרבות שעיר המשתלח שיהא פסול משום מחוסר זמן וחש לומר שמא יעלה לשם (כצ"ל) פי' כיון שצריך גורל א"כ למאי צריך קרא דמחוסר זמן פסול לשעיר המשתלח תיפוק ליה דפסול ליקח מחוסר זמן לשעיר המשתלח משום דילמא יעלה לשם וכה"ג מקשה הש"ס דילן ביומא (ד' ס"ג). אלא ודאי שהוא כמו דאמר ר' יוחנן קובעו אפי' בפה ומשני פתר לה במצליח בגורל (פי' שאם לקח מחוסר זמן עם א' שאינו מחוסר זמן להגריל עליהם והצליח בגורל שמחוסר זמן עלה לשעיר המשתלח וע"כ אי לאו קרא לה' לרבות שעיר המשתלח הוי אמינא כיון שהצליח יעלה מחוסר זמן לשעיר המשתלח וע"כ קמ"ל דאעפ"כ פסול) וזהו הפי' של מצליח בגורל ולא כמו שנדחקו הק"ע והפ"מ:

אך עכ"ז צריך לבאר מהו שאמר סברין מימר אפי' א' היום וא' למחר דמאי נ"מ אם שניהם היום או א' היום וא' למחר כיון דקובעו אפילו בפה. אך זה יתבאר במה שכתבו התוספות ביומא (דף ל"ט) מאן דאמר לא מעכבא כר' יהודה ומאן דאמר מעכבא שאני הכא דתנא בי' קרא אשר עלה אשר עלה תרי זימני וכתבו התוספות ומאן דאמר לא מעכבא סבירא ליה כיון דלא כתב ציווי אע"ג דתנא ביה קרא לא מעכבא מידי דהוי אבלילה דתנן מנחות (ד' י"ח) אם לא בלל כשר אע"ג דכמה זימנין כתיב בליל בלילה אלא כיון דלא כתיב בלשון ציווי לא מעכבא ולמ"ד מעכב' לא דמי לבלילה דשאני הכא דאהני חוקה קצת כיון דמחוקה גמרינן לעיכובא לשאר מילי שבפרשה גמרינן נמי מינה להגרלה כיון דתנא בה קרא עכ"ל וא"כ הטעם דלא מעכבא אע"ג דתנא ביה קרא היינו משום דלא כתיב בלשון ציווי וכמו בבלילה דתנן אם לא בלל כשר אע"ג דכמה זימנין כתיב בלילה אעפ"כ בעינן שיהא ראוי לבילה וכמו דאמרינן במנחות (ד' י"ח) כי אין נבללים מאי הוי והתנן לא בלל כשר ואמר ר' זירא רל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו וכתבו התוס' שם בד"ה ואמר כו' וא"ת מנלי' דליבעי ראוי לבילה מאחר דבילה לא מעכבא וי"ל סברא בעלמ' הוא כיון דכ' רחמנ' בילה דניבעי לכל הפחות ראוי לבילה וכן לגבי קריאה דחליצה דפרק מצות חליצה (דף ק"ד) וגם קריאה דביכורים בב"ב (ד' פ"ד) ובמכות (ד' י"ח) דבכל הנהו מייתי הא דר' זירא:

וא"כ בהגרלה דלמצוה ודאי בעינן הגרלה א"כ צריך שיהיה ראוי להגרלה אבל א' היום וא' למחר דבעידנא דקבע השם לראשון לא היה השני א"כ אינו ראוי להגרלה ואף דהגרלה אינה מעכבת משום דלא כתיב בלשון ציווי אעפ"כ בעינן ראוי כמו בבילה דלא כתיב בלשון ציווי אעפ"כ בעינן ראוי לבילה:

וע"ז אומר סברין מימר אפי' א' היום וא' למחר פי' דסברי דהא דאמר ר' יוחנן קובען אפי' בפה היינו אפי' א' היום וא' למחר ואפי' אינו ראוי להגרלה והטעם דסברי הכי הוא משום דהא דאמר ר' יוחנן קובען אפי' בפה הוא משום דקשה ליה כמו דמקשה לקמן על ר' ינאי מהא דתניא לה' לרבות שעיר המשתלח שיהא פסול משום מחוסר זמן וקאמר בירושלמי לקמן על דעתי' דר' יוחנן דו אמר אפי' א' היום וח' למחר ניחא. (פי' לשיטתיה דר"י דאמר א' היום וא' למחר ניחא דצריך קרא לפסול מחוסר זמן בשעיר המשתלח אע"ג דבלא"ה פסול מחוסר זמן בשעיר המשתלח דהא אינו יכול להגריל דילמא יעלה לשם אעפ"כ לר' יוחנן דאמר קובעו בפה ואפי' א' היום וא' למחר ניחא. על דעתיה דר' ינאי לאיזה דבר נאמר גורלות כו' שמא יעלה לשם. וא"כ אי אמרי' דהא דאמר ר' יוחנן קובען אפי' בפה משום דגורל אינו מעכב אעפ"כ בעינן ראוי להגרלה א"כ תקשה לר' יוחנן דהא ודאי פסול מחוסר זמן בשעיר המשתלח ג"כ משום דילמא יעלה לשם וא"כ אינו ראוי להגרלה וע"כ אומר סברין מימר אפי' א' היום וא' למחר (פי' ש דלא בעינן ראוי להגרלה נמי משום דלא תקשה הברייתא לר' יוחנן) וע"כ אומר בירושלמי על דעתיה דר' יוחנן דו אמר אפי' א' היום וא' למחר ניחא על דעתיה דר' ינאי לאיזה כו' ומשני פתר לה במצליח בגורל (לפי הגהתי) פי' שהצליח הגורל ועלה המחוסר זמן להיות שעיר המשתלח:

וע"ז אומר מתניתא פליגא על ר' יוחנן הגורל עושהו חטאת ואין השם עושהו חטאת. [והנה הירושלמי הביא הברייתא והי' יכול להקשות מן הא דתנן ביומא (ד' ס"ב) מת א' מהם אם עד שלא הגריל מת יקח זוג לשני ואם משהגריל מת יביא זוג אחר ויגריל עליהם בתחילה ויאמר אם של שם מת זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו כו' והשני ירעה עד שיסתאב ואמרינן לקמן בירושלמי ר' יוחנן אמר שני שבין זוג ראשון ואמרינן שם א"ר זעירא טעמא דר' יוחנן ועשהו חטאת בראשון א"ר לא טעמא דר' יוחנן ועשהו חטאת קבעו בתלי' שלא ידחה. וא"כ לר' יוחנן כשמגריל א"כ מגריל שא' מהם ירעה לת"ק ולר' יהודה תמות אע"ג דר' יהודה סובר דבע"ח נדחין אעפ"כ לדברי ת"ק אם נאמר כר' יהודה דחטאת ציבור מתה א"כ מגריל מיד למיתה וע"ז מקשה שם בירושלמי וקשי' על דר' יהודה ויש אדם מגריל למיתה (וכמו שהגהתי) וביארתי לקמן דלר' יוחנן אם מת שני שבזוג ראשון השני כבר נדחה דלשיטת הירושלמי סובר ר' יוחנן דבע"ח נדחין אך הראשון אינו נדחה וא"כ תקשה קושי' הירושלמי וקשי' על דר' יהודה ויש אדם מגריל למיתה משעה ראשונה. ואע"ג דמשני שם ר' מנא הן דאת מקשי לה על דר' יהודה קשיתא על דמתניתא דתנינן תמן וולד חטאת וחטאת שמתו בעלי' ימותו ויש אדם מימר למיתה משעה ראשונה מ"ש קשה לר' יוחנן דס"ל דהגרלה אינו אלא למצוה א"כ איך מגריל משעה ראשונה למיתה (אי אמרינן דחטאת ציבור מתה) והא דאדם עושה תמורה למיתה משעה ראשונה דהיינו תמורת חטאת התם הוא אם המיר ע"כ עושה תמורה אבל למאי צריך הגרלה שיגריל למיתה משעה ראשונה.

וכה"ג הקשה החו"י דאמאי לא מוכח לעיל ביומא (דף ל"ט) דלר' נחמי' מיהא הגרלה מעכבא כו' מדלא קתני יביא חבירו עמו שלא בהגרלה כדאמר ר' שמעון דמשום דמצוה בהגרלה אין לקנות אחר לכתחילה כו' מיהו קשה מדאמר לקמן בפרקין (ד' מ') תינח שעיר פר מאי איכא למימר גזירה פר אטו שעיר ומשום גזירה ימותו ועוד הא דרבי טבי אמר ר' יאשי' גופי' מצוה היא אלמא דמשום מצוה לא אמרינן דימותו כו' עיי"ש:

ומה שהקשה מהברייתא הוא משום דברייתא תני בהדי' הגורל עושהו חטאת ואין השם עושהו חטאת.

וע"ז. משני פתר לה ברוצה להגריל (כמו שהגהתי) פי' דאם רצה להגריל הגרלה מעכבת וע"כ ניחא מתניתין דנשפך הדם וא"כ הגריל מתחילה וקיים המצוה דהגרלה ע"כ הגרלה מעכבת אח"כ ובזה יתיישב נמי הא דאין הגרלה מעכבת אע"ג דתנא בי' קרא אשר עלה אשר עלה תרי זימני אע"ג דר' יוחנן סובר דהגרלה אינה מעכבת וקובעין א' היום וא' למחר אעפ"כ אם רוצה להגריל והגריל פעם ראשונה ונשפך הדם בזה הגרלה מעכבא וע"כ כתיב אשר עלה אשר עלה ב' פעמים היינו אם הגריל פעם ראשונה ונשפך הדם צריך הוא להגריל פעם שני' אע"ג דהשני ימות אי אמרינן דחטאת ציבור מתה] ודו"ק:

קטע ט

שם שני שעירי יוה"כ ששחטן בחוץ אית תניי תני חייב ואית תניי תני פטור אמר רב חסדא מ"ד חייב בשקרב השעיר הנעשה בפנים ומ"ד פטור בשלא קרב השעיר הנעשה בחוץ א"ר יוסה רב חסדה בעי מדמתה לפסח ולא דמיא א"ר מנא בר תנחום ר' לעזר ור' יוחנן תריהון אמרין פסח שעבר זמנו מאיליו היה משתנה ברם הכא בשחיטה הוא משתנה מאי כדון מ"ד חייב סברין מימר הגרלה מעכבת מאן דאמר פטור סברין מימר אין הגרלה מעכבת כלום יש כאן לשם אלא אחד א"ר שמואל אחוי דר' ברכיה או זה או זה משהגריל חייב על של שם ופטור על של עזאזל א"ר בא והוא שנתן מתנת הפר אבל אם לא נתן מתנת הפר פטור ששחיטתו של שעיר מעכבת מתן דמו של פר רבי בון בר חייה בעא קומי רבי זעירה שחט את הפר עד שלא יגריל מהו שיהא חייב א"ל נשמעינה מן הדא פר מעכב את השעיר השעיר אין (כצ"ל) מעכב את הפר הדא אמרה שחט את הפר עד שלא הגריל חייב אין תימר פטור ניתני השעיר מעכב את הפר (כצ"ל) אמר רבי שמואל בר אבדימי הדא דתימר אין השעיר מעכב את הפר במתנות הבדים אבל במתנות הפרוכת שעיר מעכב את הפר היך עבידא שאינו יכול ליתן מדם הפר על הפרוכת עד שיתן מדם השעיר על בין הבדים ודלא כהק"ע והפ"מ:

והנה הק"ע כתב על הא דאמרינן מ"ד חייב בשלא קרב השעיר הנעשה בחוץ וכו' כתב הרמב"ם (פ"ה מהלכות יוה"כ ה"ג) איל ושעיר המוספין שעשאה אותן קודם עבודותהיום אינן כלום וכתב הכ"מ ס"פ הוציאו לו כל מעשה יוה"כ האמור על הסדר אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום ותימא דהא אמרינן בש"ס בבלי (ד' ס) דהא דאם הקדים מעשה דלא עשה כלום דוקא בעבודו' הנעשות בבגדי לבן בפנים וכ"כ הרמב"ם ברפ"ה מפורש והני בבגדי זהב נעשין כמפורש בש"ס וברמב"ם וגם כפי מה שפירשתי בקונטרס מוכח מדברי רב חסדא שאם הקדים השעיר הנעשה בחוץ קודם עבודת היום כשר וצ"ע עכ"ל.

והנה כל מה שכתב הוא תמוה דהא דאמרינן דאם הקדים מעשה לחבירו דלא עשה כלום היינו דווקא בבגדי לבן בפנים והוא כמו ר' יהודא דאמר ביומא (ד' ס) אימתי בדברים הנעשים בבגדי לבן מבפנים אבל בדברים הנעשים בבגדי לבן מבחוץ אם הקדים מעשה לחבירו מה שעשה עשוי. לא בעינן שיהיו שני עבודות בבגדי לבן מבפנים אלא אפי' הא' מבחוץ אם הקדים לעבודה שנעשה בבגדי לבן מבפנים נמי לא עשה כלום והכי מוכח ביומא (ד' מ) דאמרינן ת"ש פר מעכב את השעיר ושעיר אין מעכב את הפר במתנות שבפנים בשלמא פר מעכב את השעיר דאי אקדמי' לשעיר מקמי פר לא עבד ולא כלום אלא שעיר אין מעכב את הפר מאי ניהו אילימא דאי אקדים מתנות דפר בהיכל מקמי מתנות דשעיר בפנים חוקה כתיב בהו ופירש"י דהא אפי' ר"י מודה דאדברים הנעשים בפנים כתיב חוקה והרי שינה זה בעבודו' פנים שהרי הקדי' לה את של חוץ שהיא מאוחרת לה והכי מוכח מדאמר לקמן לא דא קדים מתנות דפר במזבח מקמי מתנות דשעיר בהיכל ור"י היא דאמר דברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ לא מעכבי] אלמא דאפי' לר"י אי אקדים מתנות דפר בהיכל מקמי מתנות דשעיר בפנים חוקה כתיב בהו ואף על גב דמתנות דפר בהיכל הם דברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ אף על פי כן כיון דהקדים למתנות דשעיר שהם מדברים הנעשים בפנים לא עשה כלום:

והכי אמרינן בירושלמי (פ"ד דיומא שם) אמר ר' שמואל בר אבדימי הדא דתימר כו' אבל במתנות הפרוכת שעיר מעכב את הפר. היך עבידא שאינו יכול ליתן מדם הפר על הפרוכת עד שיתן מדם השעיר על בין הבדים וא"כ מוכח דס"ל להירושלמי נמי כשיטת הש"ס דילן שאינו יכול ליתן מדם הפר על הפרוכת אע"פ שהוא מדברים הנעשים בחוץ אעפ"כ אינו יכול ליתן עד שנותן מדם השעיר על בין הבדים והיינו משום דדם השעיר על בין הבדים היא עבודה שנעשה בפנים וכמו דאמרינן בש"ס דילן ביומא (שם) אלימא דאי אקדים מתנות דפר בהיכל מקמי מתנות דשעיר בפנים חוקה כתיב בהו:

וא"כ ניחא מה שכתב הרמב"ם (פ"ה מה' עבודת יום הכפורים ה"ג) איל ושעיר המוספין שעשה אותן קודם עבודות היום אינן כלום. והטעם משום שעבודות היום הם מדברים הנעשים בפנים:.

אך מה שכתב הק"ע וגם ממה שפירשתי בקונטרס מוכח מדברי רב חסדא שאם הקדים השעיר הנעשה בחוץ קודם עבודות היום כשר ובאמת קשה טובה מה דקאמר שם בירושלמי שני שעירי יוה"כ ששחטן בחוץ אית תניי תני חייב ואית תניי תני פטור אמר רב חסדא מ"ד חייב בשקרב השעיר הנעשה בפנים ומ"ד פטור בשלא קרב השעיר הנעשה בחוץ. והגירסא הזו הוא תמוה וע"כ הגיה הק"ע מ"ד חייב בשלא קרב שעיר הנעשה בחוץ וע"כ חייב משום שיכול להקריבו לשעיר הנעשה בחוץ ומ"ד פטור בשקרב השעיר הנעשה בחוץ. א"כ אינו יכול להקריבו לשעיר הנעשה בחוץ דהא כבר הקריב. ואם כן מוכח מהירושלמי שאם הקריב השעיר הנעשה בחוץ קודם עבודות היום כשר. וכן כתב הפני משה מאן דאמר פטור בשקרב השעיר הנעשה בחוץ כו' עיין שם והוא כמו שפי' הקרבן עדה ע"כ נראה לי שמה שהגיה בק"ע והוא טעות וכצ"ל) אמר רב חסדא מ"ד חייב בשקרב השעיר הנעשה בכני' (צ"ל) מ"ד פטו' בשקרב לשעיר הנעשה בפנים מ"ד פטור בשלא קרב השעיר הנעשה בחוץ (הוא ט"ס וצ"ל) מ"ד חייב בשקרב לשעיר הנעשה בחוץ (פי' מ"ד פטור בשקרב לשעיר הנעשה בפנים והוא מחוסר הגרלה וע"כ אינו חייב משום דהוי מחוסר מעשה בגופו דהא מחוסר הגרלה ומ"ד חייב בשקרב לש שעיר הנעשה בחוץ ואע"ג דמחוסר עבודות היום אך אין מחוסר זמן לבו ביום והוא ממש כמו דאמרינן בש"ס דילן ביומא למאי חזו אמר רב חסדא הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ ומ"ש לשעיר הנעשה בפנים דלא דמחוסר הגרלה לשעיר הנעשה בחוץ נמי לא חזי דמחסרי עבודת היום קסבר רב חסדא אין מחוסר זמן לבו ביום אלא שבזה חולק הירושלמי על שיטת הש"ס דילן דלשיטה הירושלמי בעינן שישחוט בחוץ דוקא לשעיר הנעשה בחוץ ולא אמרינן הואיל (וכמו דפריך בש"ס דילן ביומא שם ומי אית ליה לרב חסדא הואיל) אלא דחייב דוקא אם שחטו לשם שעיר הנעשה בחוץ אבל אם שחטו לשם שעיר הנעשה בפנים אינו חייב:

אך שצריך להבין הא דאמר ר' יוסי רב חסדא בעי מדמתה לפסח ולא דמי' דאמ' ר' מנא בר' תנחום ר' אליעזר ור' יוחנן תרויהון אמרין פסח שעבר זמנו מאיליו הי' משתנה ברם הכא בשחיטה הוא משתנה וא"כ משמע דמטעם הואיל הוא וע"כ פריך דבפסח ששחטו בין לשמו בין שלא לשמו חייב הואיל וראוי שלא לשמו משא"כ הכא בשחיטה הוא משתנה וע"כ לא אמרינן הואיל אלמא דמיירי של שחטו לשם שעיר הנעשית בחוץ. ע"כ נראה לי דהכי קאמר ר' יוסי רב חסדא בעי מדמתה לפסח לענין אם שחטו לשם שעיר הנעשה בחוץ חייב. ולא דמי דאמר ר מנא בר תנחום ר' אלעזר ור' יוחנן הריהון אמרין פסח שעבר זמנו מאיליו משתנה. וע"כ חייב אם הקריב שלא לשמו דהוי מאיליו שלמים ולא בעי עקירה ברם הכא בשחיט' הוא משתנה וע"כ אינו מועיל אפי' אם שחטו בפירו' לשעיר הנעשה בחוץ והוא משום דעקירת חוץ לא שמיה עקירה כמו דאמרי' בש"ס דילן ביומא (ד' ס"ג) כי אתא רב דימי כו' א"ר יוחנן פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה בין לשמו בין שלא לשמו פטור: אמר רב דימי אמריתה לשמעתא קמיה דר' ירמיה בשלמא נשמו דהא לא חזי ליה אלא שלא לשמו אמאי הא חזי שלא לשמו בפנים ואמר לי עקירת חוץ לאו שמה עקירה ע"ז אומר דאפי' הקריבו לשעיר הנעשה בחוץ אפ"ה פטור משום דעקירת חוץ לא שמה עקירה הרי נתברר דהא דאמרינן דעבודות הנעשות בבגדי לבן בפנים אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום היינו אפי' עבודה השניה היא מדברים הנעשים בחוץ:

וכמו דאמרינן בירושלמי אמר ר' שמואל בר אבדימי הדא דתימר אין השעיר מעכב את הפר במחתנות הבדי' (ולענין הגרלה אם שחט הפר עד שלא הגריל) וע"כ סוב' אם שחט הפר בחוץ עד שלא הגריל חייב אבל במתנות הפרוכת שעיר מעכב את הפר. היך עבידא (פי' איך השעיר מעכב את הפר הא מתנות השעיר הוא לאחר מהן דם הפר). ע"ז אומר שאינו יכול ליתן מדם הפר על הפרוכת עד שיתן מדם השעיר על בין הבדים:

[והא דאמרינן בירושלמי מ"ד חייב סברין מימר הגרלה מעכבת הוא כמו דאמר רב חסדא הוי בעי מדמתה לפסח ולא דמיא דאמר ר' מנא בר' תנחום ר"א ור"י תריהון אמרין פסח שעיבר זמנו מאיליו הי' משתנה ברם הכא בשחיטה הוא משתנה ועקירת חוץ לא שמה עקירה וע"כ משני דמ"ד פטור סברין מימר הגרלה מעכבת וא"כ אינו ראוי עדיין לשעיר הנעשה בפנים ומ"ד חייב סברי הגרלה אינה מעכבת וא"כ ראוי לשעיר הנעשה בפנים ואיפשר לומר דע"כ פריך כלום יש כאן לשם אלא א' דבתחילה כשרצה לומר דהטעם הוא משום דשוחט לשם שעיר הנעשה בחוץ ועקירת חוץ שמה עקירה א"כ יכול מטעם זה להתחייב על שניהם דאף ששחט א' לשם שעיר הנעשה בחוץ אעפ"כ כיון שלא הקריב עדיין השעיר הנעשה בחוץ א"כ יכול לשנות השני ג"כ לשם שעיר הנעשה בחוץ וכן נ"ל דהא דאמרינן בש"ס דילן יומא (ד' ס"ב) עד שלא הגריל חייב על שניהם וכמו שמפרש הש"ס דילן משום הואיל וראוי לשם שעיר הנעשה בחוץ א"כ איפשר לומר דעל כל אחד חייב משום הואיל וכמו שביארתי לשיטת הירושלמי אבל כיון דמסיק דעקירת חוץ לא שמה עקירה אלא מטעם דהגרלה לא מעכבא וחייב משום דבאמת יש בין שני השעירים שעיר הפנימי וע"כ חייב עלי' וע"כ פריך כלום יש כאן לשם אלא א' דהא אינו חייב רק משום דיש בזה אחד שהוא לה'. אבל למה הוא חייב על שניהם וע"ז משני או זה או זה משום דכיון דיוכל להיות או זה או זה שעיר לה' ע"כ חייב על זה או על זה ודו"ק ובפרט לפי מה שפירשו הק"ע והפ"מ דאם לא קרב השעיר שבחוץ מחייב משום הואיל]:

תוכן העניינים

נועם ירושלמי על יומא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה