פרק י · הלכה ג
קטע ב
(ה"ג) מתניתין האשה שהלך בעלה ובנה למדינת הים ובאו ואמרו לה מה בעליך ואח"כ מת בנך ונישאת ואח"כ אמרו לה חילוף היו הדברים תצא והולד הראשון והאחרון ממזר ובגמ' מה את עבד לה עידי מיתה או כעידי גירושין אין תעבדינה כעידי מיתה פליגא על רבנן דתמן והוא ט"ס וכן הגיה הפ"מ (וצ"ל) אין עבדינה כעדי מיתה פליגא בין על רבנן דהכא בין על רבנן דתמן ואין תעבדינה כעדי גירושין פליגא על רבנן דתמן (פי' דרבנן דהכא סברי דבעדי מיתה אם נישאת אעפ"י שאמרו עדים אחרים שלא מת אעפ"כ לא תצא ורבנן דהתם סברי דאפי' בעידי גירושין נמי לא תצא). ע"ז אומר דאם דמי הא דמתניתין דאמרו לה מת בעליך ואח"כ מת בנך ונישאת לעידי מיתה ואעפ"כ תנן תצא והולד הראשון והאחרון ממזר א"כ פליגא בין על רבנן דהכא בין על רבנן דתמן ואם דמי לעידי גירושין פליגא על רבנן דהמן:
עוד שם א"ר יוחנן ותני כן שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת לא תנשא ואם נישאת לא תצא שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה לא תנשא ואם נישאת תצא (פי' וא"כ מוכח כרבנן דהכא שיש חילוק בין עידי מיתה לעידי גירושין) תמן אמרין לא שני' היא מיתה היא גירושין לא תנשא ואם נישאת לא תצא על דעתין דרבנן דהמן ניחא היא מיתה היא גירושין על דעתין דרבנן דהכא מה בין מיתה מה בין גירושין ר' זעירא אמר לה סתם ר' חייא בשם ר' יוחנן אמר הדעת מכרעת מאחר שאילו יבוא הוא מכחיש:
ונראה לי דרבנן דמחלקין בין עידי מיתה לעידי גירושין הוא כמו שאמר הטעם משום דמיתה אינה יכולה מכחישתו וגירושין יכולה מכחישתו וכן אמרינן בכתובות (ד' כ"ב) אמר ר' יוחנן שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת ה"ז לא תנשא ואם נישאת לא תצא שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה ה"ז לא תנשא ואם נישאת תצא כו' רבא אמר לעולם תרי ותרי נינהו וראה ר' יוחנן דבריו של ר' מנחם בר' יוסי בגירושין ולא ראה במיתה מ"ט מיתה אינה יכולה מכחישתו (ופירש"י אם יבוא בעלה אינה יכולה לומר מת אתה הילכך אי לאו דברי לה שמת מירתתה ולא מינסבה) גירושין יכולה מכחישתו ופירש"י אם יבוא ויאמר לא גרשתיך היא תאמר גירשתני הילכך אי שרית לה סמכא אהכחשה ומינסבה לפי עדים הללו מספק ולא מירתתה למידק שפיר):
[והנה נראה לי לבאר דרבנן דהכא ורבנן דהתם אזלי לטעמייהו דע"ד דרבנן דתמן לא מחלקי בין מיתה ובין גירושין כמו רבנן דהכא וכמו דאמר ר' יוחנן הדעת מכרעת בעידי מיתה מאחר שאילו יבוא הוא מכחיש הוא כמו דאמרינן לקמן (ה"ה) מה את מקיים לה בעד א' או בשני יבמים אין תקיימנה בעד א' נמצאת אומר עד א' מתירה ליבם (פי' אם תיקום מתניתין דמיירי בעד א' א"כ מוכח ממתניתין דעד א' מתירה ליבם דהא תנן אמרו לו מת בעליך ואח"כ מת בנך ונתייבמה א"כ מוכח דעד א' מתירה ליבם אין תקיימוה בשני עדים פליגא על הא דאמר רב נחמן בשם ר' יעקב בשם רב נישאת עפ"י שנים אפי' דהוא אתי אמר לית תני (פי' ואין תקיימנה עפ"י שנים עדים א"כ מוכח ממתניתין דאם אמרו אח"כ שני עדים תצא. וא"כ פליגא על הא דאמר ר"נ בשם רב דאם שנים אומרים מת אפי' באו עדים אח"כ והוא בעצמו ג"כ בא אעפ"כ אין יכולים להכחיש השנים הראשונים וכן אמרינן בירושלמי (פט"ו ה"ד) רב נחמן בר יעקב בשם רב נישאת עפ"י עדים שנים אפי' אתון אמרין לה לית אתנו (פי' שאין מכירין אותו שאינם יכולים להכחיש עדים הראשונים) ר' שמואל בר רב יצחק בעי הגע עצמך שהוא אדם מסויים כגון אימי (פי' אפי' אדם מסויים כגון רב אימי) אמר ר' יוסי בר' בון ולית כמן בר נש דמי לר' אמי אתא עובדא קומי דרבנן דתמן אמרין ליה לית אתנו כו' וא"כ כיון דרבנן דתמן סברי דאם באו שנים ואמרו מת ע"כ אפי' באו שנים עדים אחרים וגם בא הבעל אעפ"כ אינם יכולים להכחיש העדים הראשונים וע"כ אמרינן בירושלמי תמן אמרין לא שני' היא מיחה היא גירושין שבגירושין נמי אם נשאת לא תצא כמו במיתה דאינהו לא מחלקי בין מיתה בין גירושין כמו דאמר ר' יוחנן הדעת מכרעת בעידי מיתה מאחר שאילו יבוא הוא מכחיש וע"כ מירתתה וע"כ מהימנא וע"כ אם נישאת לא תצא דהא לרבנן דתמן בעידי מיתה אפי' אם בא הבעל נמי אינו יכול להכחישה לפי שיטת רבנן דתמן וע"כ לא מחלקי בין עידי גירושין ובין עדי מיתה אבל לרבנן דהכא שאומרים דבעדי מיתה אם בא הבעל תצא וכמו דאמרינן ביבמות (ד' פ"ח) אמר רב לא שנו אלא שניסת בעד א' אבל ניסת עפ"י שני עדים לא תצא מחכו עלה במערבא אתא גברא וקאי ואת אמרת לא תצא. ע"כ מחלקי בין עדי מיתה ובין עידי גירושין וכמו שאמר דבעידי מיתה מאחר שאלו יבוא הוא מכחיש ע"כ הימנוה ולא תצא]:
עוד שם אמר ר' חזקי' רבנן דתמן כדעתין כמו דרבנן דתמן אומרים בשעה שיצתה בעדות ברורה יצאת כן רבנן דהכא אומרין בשעה שניסת בעדות ברורה ניסת אמר ר' יוסי מסתברא דלא מיחלפא שיטתין דרבנן דהמן לא מודו רבנן דתמן שאילו משעה ראשונה ב' אומרים מת אבי' מתוכה ושנים אומרים לא מת אביה מתוכה שהשדה בחזקת של ראובן אילו אמרו שנים נתגרשה ונישאת ושנים אומרים לא נתגרשה לא תצא יאות (פי' אבל עכשיו דתני שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת לא תנשא ואם נישאת לא תצא משמע דנישאת מקודם ובהא לא אמרו רבנן דלא תצא דכל הטעם הוא משום שניסת בעדות ברורה ניסת וה"מ שלא באו עדים אחרים מתחילה אבל בתחילה באו עדים והכחישום בזה לא אמרי שלא תצא):
והנה לא תירץ ע"ז כלום על הא דאמר מה את עביד עידי מיתה כו' אין תעבדינה כעידי מיתה פליגא בין על רבנן דהכא בין על רבנן דתמן אין תעבדינה כעידי גירושין פליגא על רבנן דתמן אך זה יתורץ במה דאמר לקמן (ה"ה) ואיפשר שצריך לגרוס הכא ההיא דלקמן דקאמר שם מה את מקיים לה בעד א' או בשני עדים אין תקיימנה בעד א' נמצאת אומר עד א' מתירה ליבם אין תקיימנה בשני עדים הוה פליגא על רב דאמר ר"נ בשם רב נישאת עפ"י שנים עדים אפי' דהוא אתי אמר לית תני (פי' שאינה מכירו). א"כ לרבנן דתמן דסברי דאם באו שני עדים והעידו שמת בעלה אפי' בא בעלה נמי לא הוי מוכחשים לגמרי וא"כ אמאי אמרינן תצא והולד ראשון ואחרון ממזר וכן פריך ביבמות (ד' צ"ד) אמר להו רב ששת תניתוה אמרו לה מת בעליך ואח"כ נישאת ואח"כ אמרו לה חילוף הי' הדברים תצא והולד ראשון ואחרון ממזר ה"ד אלימא תרי ותרי מאי חזית דסמכא אהני סמוך אהני ועוד ממזר ספק ממזר הוא כו' אלא לאו חד וטעמא דאתי' בי תרי אכחשוה הא לאו הכי מהימן:
וע"כ אומר בירושלמי מה את מקיים לה בעד א' או בשני עדים אין תקיימנה בעד א' כו' מתירה ליבם אין תקיימנה בשני עדים הוה פליגא על רב דאמר בשם ר"י בשם רב נישאת עפ"י שנים עדים אפי' דהוא אתי אפ"ה אינם יכולים להכחיש:. וא"כ ע"כ מיירי בעד א' (ולא ניחא להירושלמי לתרץ דמיירי בעדי הזמה) וא"כ ניחא מתניתין דע"כ הולד ממזר משום דהשנים האחרונים מכחישין את הראשון דלרבנן דהמן צריך לאוקמי בעד א' (דאלו"ה אינם יכולים להכחיש משום דניסת בעדות ברורה ואפי' בא הבעל) משא"כ לשיטת הש"ס דילן אמרינן ביבמות (דף פ"ח) מחכו עלה במערבא אתי גברא וקאי ואת אמרת לא תצא. וכן אמרינן בב"ק (דף ע"ד) עדים שהוכחשו בנפש לוקין עליו כו' תרי ותרי נינהו מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני אמר אביי בבא הרוג ברגליו אלמא דאם בא ברגליו לוקין העדים הראשונים ואינם יכולים לומר לא זה הוא:
קטע ג
שם (ה"ג) מתניתא פליגא על ר' יוחנן שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה לא תנשא ואם נישאת לא תצא. פתר לה ר' יוחנן שנים אומרים נתקדש שה ונתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה לא תנשא ואם נישאת לא תצא מה בינה לקדמייתא המן הוחזקה אשת איש בפני הכל ברם הכא לא הוחזקה א"א אלא בפני שנים לכשיבואו שנים ויאמרו זהו שקידש כו שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה ר' יונה מדמה לה לחלבין אלו שנים אומרים פלוני אכל חלב ושנים אומרים לא אכל שמא אינו מביא אשם תלוי מספק והכא יתן גט מספק והקשה הק"ע דהא לא דמי לחלבי' דהעמד אשה על חזקתה שהיא בחזקת פנויה וחזקה דאורייתא בין להקל בין להחמיר וחק לומר דאיירי בשנים אומרים נתקדשה קודם שנוצרה כגון שאמר לכשתתעבר אשתך נקבה תהא מקודשת לי ור"מ היא דאמר אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם עכ"ל ותמיהני עליו על שנדחק בזה כל כך דהא איפשר דבזה פליגי ר' יונה ור' יוסי דר' יונה סובר דמדמי לחלבין דמביא אשם תלוי מספק. וה"נ אסורה מספק מטעם דסובר כמו דאמרינן ביבמות (דף ל"א) דתרי ותרי הוי ספיקא דאורייתא ולא מוקמינן אחזקה וע"כ אמר דדומה לחלבין דאלו שנים אומרים אכל ושנים אומרים לא אכל דאמאי לא מוקמינן אחזקה דא"צ אשם תלוי אלא ודאי דבתרי ותרי לא מוקמינן אחזקה והיא באשם תלוי קיימא:
ודע דהא דאמרינן בירושלמי שם (פ"י ה"ב) מתניתא פליגא על ר' יוחנן כו' שני' אומרי' נתקדשה ונתגרש' ושנים אומרי' לא נתגרשה לא תנשא ואם נשאת לא תצא מה בינה לקדמייתא המן הוחזקה א"א בפני הכל. ברם הכא לא הוחזקה א"א אלא בפני שנים לכשיבואו שנים ויאמרו זהו שקידש (פי' שלא הוחזקה א"א רק עפ"י שנים האומרים נתקדשה ונתגרשה אם תאמר שהם שקרנים א"כ לא תאמין להם שנתקדשה ג"כ דהכת השני' שאומרים לא נתגרשה אינם מעידין שנתקדשה אלא שהם מכחישים את הכת שאומרים נתגרשה במקום פלוני וע"ז הם מכחישים שלא נתגרשה אשה במקום פלוני אבל אינם אומרים שנתקדשה וע"כ אם נישאת לא תצא משא"כ בקדמייתא שאלו אומרים נתגרשה ואלו אומרים לא נתגרשה ושניהם מודים שהי' אשת איש ע"כ אם נישאת תצא והא דאמר ברם הכא לא הוחזקה א"א אלא בפני שני' לכשיבואו שנים ויאמרו זהו שקידש [ואשגרת דלישנ' הוא מפ"ב דיבמות (ה"א) תמן הוחזקה א"א בפני הכל ברם הכא לא הוחזקה אשת איש אלא בפני שנים לכשיבואו שנים ויאמרו זהו שקידש]:
והנה לכאורה נראה דהירושלמי לטעמי' שסובר הכי דשנים אומרים נתקדשה ונתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה במקום פלוני לא הוי כתרי ותרי משום דממ"נ אלו השנים האומרים נתקדשה הרי הם אומרי' נתגרש וא"כ אין עלי' חזק' א"א דאם תאמין להם במה שאומרים נתקדשה הרי הם אומרים נתגרשה ואם אין אתה מאמין להם שנתגרש' מפני כת המכחישות אותם א"כ לא תאמין להם שנתקדשה: ולכאורה אפשר לומר לפן מה דאמרינן בב"ב (ד' ל"א) זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתא דאכלה שני חזקה והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה: אר"נ אוקי אכילה בהדי אכילה ואוקי ארעא בחזקת אבהתא א"ל רבא הא עדות מוכחשת היא א"ל נהי דאתכחש באכילתה באבהתא מי אתכחש א"כ ה"נ אעפ"י דמכחשי אהדדי בגירושין אעפ"כ במה שהם אומרים נתקדשה לא אתכחש א"כ הוי בחזקת א"א:
וע"כ נראה לי דאפשר לומר כמו שביארתי בספרי א"ה דרוש כ"ו) דלהירושלמי אפי' נתבטל העדות מחמת דבר אחר לח מחמת קרוב או פסול הוה נמי עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כמו שהבאתי מהירושלמי בכתובו' (פי"א ה"ה) הי' כתובתה ד' מאות זוז ומכרה לזה במנה וזה במנה ולהאחרון יפה מנה ודינר במנה של אחרון מכרה בטל ושל כולן מכרן קים וקאמר שם עד כדון כשמכרה להם בארבע שטרות מכרה להם בשטר אחד. תפלוגתא דר"י ור"ל דאתפלגון כתב לשני ב"א כאחת והי' העדות כשירים לזה כו' עיי"ש וא"כ מוכח מהירושלמי דאפי' נתבטל מכח גוף הענין ולא מכח פסול העדים כגון יפה מנה ודינר במנה דמי לעדות שבטלה מחמת קרוב או פסול דכיון שנתבטל במקצת נתבטל כולה. וע"כ בב' כתי עדים דכיון שהוכחשו א"כ נתבטל העדות של הקידושין ג"כ דאפי' אם נאמר דהם כשירים כמו דס"ל לרב הונא בשבועות (דף מ"ח) דאלו באים בפני עצמה ומעידים ואלו באים בפני עצמם ומעידים וא"כ הוו כשירים אלא כיון דנתבטל אותה העדות מחמת הכחש' אע"פ שלא הוכחשו אלא בגירושין (וכמו דאמרינן בב"ב (דף ל"א) נהי דאתכחש באכילתה באבהתא מי אתכחש) וע"כ לא קיימא בחזקת א"א ואם נישאת לא תצא
קטע ד
שם מתניתא פליגא על ר' ר' יוחנן שנים אומרים נשבית והיא טהורה ושנים אומרים נשבית והיא טמאה לא תנשא ואם נישאת לא תצא אמר ר' יוסי מאחר שאלו אומרים טהורה ואלו אומרים טמאה כמו שאלו אומרים נשבית ואלו אומרים לא נשבית ואנו כחיין מפיה. עיין בספרי נחלת יהושע (ס' כ"ד) שביארתי דהטעם משום דבשבויה הקילו ועיי"ש מה שהבאתי המהרי"ט בקידושין (דף י"ב) ודו"ק:
קטע ה
שם שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה ר' יונה מדמי לחלבין אילו שנים אומרים פלוני אכל חלב ושנים אומרים לא אכל חלב שמא אינו מביא אשם תלוי מספק והכא יתן גט מספק. א"ל ר' יוסי לא תדמינה לחלבים שכן אפי' אמר לבי נוקדיני מביא אשם תלוי:
הנה בספרי נחלת יהושע (ס' כ"ד) הארכתי שם במה שכתב הק"ע דהרשב"א כתב בתה"א דספיקא דאורייתא לחומרא הוא דאלו"ה אשם תלוי למ"ד דלא בעינן חתיכה אחת מב' חתיכות היכי כו' וקשה הא לר' יוסי ליכא לדמויי שאר ספיקא דאורייתא לאשם תלוי וא"כ מאי מייתי הרשב"א ראי' מאשם תלוי דאשם תלוי אינו רק מחמת שאמ' לבי נוקדיני ועיי"ש במה שהארכתי בזה דהא דאמר בירושלמי דאשם תלוי מתוך שלבו נוקפו הוא רק בספק דלשעבר דהיינו אם אכל או לא אכל דא"כ לבו נוקפו דלמא האמת עם העדים שאמרו שאכל ואעפ"כ דיש להעמידו על החזקה שלא נתחייב באשם תלוי אעפ"כ צריך להביא אשם תלוי משום דלבו נוקפו משא"כ בחתיכה א' אי אמרינן דספיקא דאורייתא לקולא מן התורה א"כ איך מתחייב אשם תלוי כיון דמדאורייתא מותר לכתחילה לאכול א"כ אין בו עון אשר חטא וא"כ איך יתחייב אשם תלוי עיי"ש שהארכתי בזה ודו"ק:
ובזה יתבאר דא"כ איך אמרינן בירושלמי (רפ"ד דיבמות ה"ב) רב אמר כל שאיפשר לעמוד על ודאו חייבין על ספיקו אשם תלוי היך עבידא לא כן אמר רב והוא שיוכיח לפניו חלב ברור אע"ג דרב אמר והוא שיוכיח לפניו חלב ברור מודה הוא הכא שיכול לעמוד על ודאו ומתניתא פליגא על רב כו' ר' אלעזר אומר חייבין על חלבו אשם תלוי מה עבד רב פתר לה חלוקין על דברי ר' אלעזר. וא"כ איך אמר הכא דלא תדמינה לחלבין שכן אפי' אמר לבי נוקדיני מביא א שם תלו וא"כ אמאי אמר רב דבעינן שיוכל לעמוד על ודאו ושיוכיח לפניו חלב ברור:
ע"כ נראה לי דהא דבעי רב שיוכל לעמוד על ודאו ושיוכיח לפניו חלב ברור היינו רק אם הספק הוא בחתיכות אם הוא חלב או שומן או באשה אם הולד הוא מן הראשון או מן השני בזה בעינן שיהא חייב מן הדין להביא אשם תלוי (ורק ר"א דמחייב על הכוי אשם תלוי) אבל אם הספק הוא בגברא אם אכל חלב או לא אכל ואין הספק בהחתיכה ע"כ כיון שלבו נוקפו אולי אכל או לא אכל ע"כ מתחייב אשם תלוי משום דלבו נוקפוואף דבשנים אומרים אכל ושנים אומרים לא אכל, א"כ צריך למיקם גברא אחזקתי' (ואיפשר שסובר דשנים כנגד שנים הוי ספיקא דרבנן ואוקמי אחזקתי') וכמו דאמרינן ביבמות א ל"א) ותו בשתי כיתי עדים נמי ספיקא דרבנן הוא דאמרינן אוקי תרי לבהדי תרי ואשה אוקמי אחזקה אעפ"כ בשנים אומרים אכל חלב ושנים אומרים לא אכל צריך להביא אשם תלוי משום דהספק הוא בהמעשה ולא בחתיכות אבל באמת תרי ותרי ספיקא דרבנן הוא וע"ז אמר ר' יוסי לא תדמינה לחלבים שכן אפי' אמר לבי נוקפני מביא אשם תלוי (ואיפשר דמחמת זה אפי' בס"ס כגון ספק אכל חלב וספק לא אכל ס' יש בו כשיעור וכמו שכתבו התוס' בכריתות (ד' י"ז) דמביא אשם תלוי היינו נמי מחמת דאם אמר לבי נוקפי כו' והוא דהוי ספק בהמעשה שלו אם עבר עבירה וע"כ לא מוקמינן אחזקתי' כמו בתרי ותרי) וע"ז אומר לא תדמינה לחלבין שכן אפי' אמר לבי נוקפני מביא אשם תלוי אבל בשנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה אוקמינן אחזקת פנוי' וכדמסיק דאם ניסת לא תצא]: