אור ברסלב
נועם ירושלמי על יבמות פרק י › הלכה א

נועם ירושלמי על יבמות

פרק י · הלכה א

פרק י

קטע ג

עד כדון ביודעה שהיא אשת איש לא היתה יודעת שהיא א"א נשמעינה מן הדא קטנה שהשיאה אביה נתגרשה והלכה והשיאה את עצמה (כצ"ל) ואמר ר' אילא תני תמן כל העריו' אינן צריכות הימנו גט חוץ מאשת איש בלבד ר"ע אמר אף אחות אשתו ואשת אחיו שני' היא תמן בין שיודעת בין שאינה יודעת והכא לא שני' בין שהיא יודעת בן שאינה יודעת ופי' הפ"מ כלומר וכי יש חילוק התם בין יודעת כו' דודאי אין חילוק דסתמא קאמר דא"א שנשאת בטעות דצריכה הימנו גט והכא נמי במתני' אינו חולק דשמא יאמרו כו' דצריכה גט משניהם והק"ע כתב שני' היא תמן כלומר וכי יש באחות אשתו ואשת אחיו בין שיודעת בין שאינה יודעת הא מסתמא יודעת בנישואי אחותה וגם הבעל יודע מזה והוא הדין לת"ק באשת איש לעולם צריכה גט אפי' באינה יודעת והקשה שם בשירי קרבן וקשה הא אין הנידון דומה לראי' די"ל דר"ע מיירי בנתקדשה לחוד וכדמסיק בבבלי (ד' צ"ד) דר"ע בשקידשה איירי ולא בנשואין ולא דמי רישא לסיפא דאשת איש אף בנשואין איירי וכל דבריהם דחוקים:

ע"כ נראה לי שהירושלמי לא נקט רק תחילת המאמר ולא סיים כל המאמר (וכמו דאיתא בירושלמי בהרבה מקומות) והסיום הוא כמו דאמרינן אח"כ דאמר ר' הילא תני תמן כל העריות אינן צריכות הימנו גט חוץ מאשת איש בלבד ר' עקיבא אומר אף אחות אשתו ואשת אחיו ברם כרבנן דהכא ר' אחיי' בשם ר' יוחנן הכל מודים באשת אחיו שהיא צריכה הימנו גט משום הלכה אשת איש (פי' אע"ג דבאשת אחיו לא שייך למיחש שמא גירשה אחיו דהא אם גירשה אסורה לו אעפ"כ אסורה לכ"ע משום הלכות אשת איש) וא"כ ה"נ בקטנה או שאינה יודעת שהיא אשת איש אעפ"כ לרבנן דהכא דלא פליגי באשה אחיו רק באחות אשתו דבזה פליגי ת"ק ור"ע דלת"ק אחות אשתו מותרת דבאחות אשתו לא גזרו וכמו דאמרינן לקמן (ה"ו) כתיב ושכב איש אותה שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה וקאמר שם א"ר מתני' גזרו על דבר המצוי ולא על דבר שאינו מצוי כו' אין דרכה של אשה לצאת למדינת הים. ור"ע סובר דכיון דאחותה צריכה גט משום אשת איש ע"כ אסורה אחותה משום שהיא אחות מגורשת אבל באשת אחיו אע"ג דלא שייך לשמא יאמרו גירש כו' אעפ"כ רבנן נמי מודו וה"נ בשאינה יודעת שהיא א"א נמי אסור משום דלא פלוג לרבנן דתמן ודו"ק:

קטע ו

שם והולד ממזר מזה ומזה ניחא דולד ממזר מן השני הולד ממזר מן הראשון ר' בא בשם ר' זעירא אמר דר"ע היא דר' עקיבא אמר הבא על סוטתו הולד ממזר המחזיר גרושתו משנישאת הולד ממזר (ופי' הפ"מ וה"נ המחזיר גרושתו משנשאת היא). ר' יוסי בשם ר' הילא דברי הכל היא הולד כשר כגיטה כן ממזרה (ופי' הפ"מ כלומר מדאורייתא הוי הולד כשר אלא דמדבריהם הוי הולד ממזר) מה נפיק מביניהן נתן לה השני גט ואח"כ בא עלי' הראשון על דעתי' דר' בא בשם ר' זעירא הולד ממזר כר"ע. על דעתי' דר"י בשם ר' הילא דברי הכל הולד כשר והקשה הפ"מ דקשה דטובא איכא בינייהו דלמאן דמוקי כד"ה מדבריהם הוא ואסור בממזרת לכך נראה דלא גרסינן הכא הולד כשר כו':

והנה מה שהקשה דלר"ע הוי הולד ממזר מה"ת ליתא דאפי' לר"ע לפי פירושו דר"ע סובר הולד ממזר במחזיר גרושתו הא הכא לא הוי אשתו של שני שיהא הולד ממזר מחמת מחזיר גרושתו אלא דעשו רבנן הולד ממזר כמו במחזיר גרושתו שלא יאמרו גירש זה ונשא זה:.

אך מה שכתב על הא דאמר ר' עקיבא היא דר"ע אמר הבא על סוטתו הולד ממזר המחזיר גרושתו משנישאת הולד ממזר נראה לי דהטעם דדמי להבא על סוטתו הולד ממזר ואע"ג דנישאת עפ"י מה שהורו לה אעפ"כ מפני קנסא עשאוהו כסוטה.

ומה דאמר ר' יוסי בשם ר' הילא ד"ה הולד כשר לא כמו שפירשו הק"ע והפ"מ דקאמר דברי הכל הולד כשר היינו מדאורייתא דאפי' לר' יוסי בשם ר' הילא נמי הולד כשר מה"ה דבאמת לא הוי סוטה כיון שעשתה עפ"י הוראת ב"ד רק דאי לאו משום ר"ע דבא על סוטתו הולד ממזר לא הי' להם לקנוס שיהא הולד ממזר כיון דאפי' בסוטה גמורה נמי לא הוי הולד ממזר ע"כ כיון דר"ע אמר בסוטה גמורה דהוי הולד ממזר ה"נ עשאוה כסוטה והא דאמר ר' יוסי בשם ר' הילא ד"ה הולד כשר קאי אסוטה דלא הוי ממזר וכמו דאמרינן ביבמות (ד' מ"ט) אמר אביי הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה שאין הולד ממזר כו' סוטה נמי דהא תפסי קידושין וכמו שפירש"י דאף לאחר שזינתה נמי לא פקעה מינה קידושי הראשונים וע"ז אמר ר' יוסי בשם ר' הילא ד"ה הולד כשר (פי' אפי' בסוטה גמורה) כגיטה כן ממזירה (פי' שהוא רק מטעם קנס שלא יחזירוה). וע"ז אומר מה נפיק מביניהן נתן לה השני גט ואח"כ בא עלי' הראשון על דעתי' דר' בא בשם ר' זעירא הולד ממזר כר' עקיבא דכיון שעשאוהו כסוטה מדרבנן ע"כ הוי הולד ממזר אח"כ נמי על דעתי' דר' יוסי בשם ר' הילא דברי הכל הולד כשר כיון שאפי' סוטה ממש לא הוי הולד ממזר אפי' לר"ע דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין ורק דהוי ממזר משום דכגיטה כן קנסה וע"כ כיון שנתן לה השני גט והוא כדי לברר איסורו של ראשון וא"כ ממילא יוציאה שלא יהי' כמחזיר גרושתו. וא"כ אין צריך לקנוס יותר שיהא הולד ממזר אפי' לאחר הגט:

קטע ט

שם אמר ר' ירמי' לוי' שזינתה אוכלת במעשר ותני כן לוי' שנישבית או שבא עליה א' מן הפסולין לה לא כל הימנה ומלוי מאי איריא לוי' אפי' ישראלית נמי כו' אמר ר"פ דאיעבר מעובד כוכבים ולא תימא אליבא דמ"ד אין מזהמין את הולד אלא אפי' למ"ד מזהמין את הולד לוי פסול מקרי). וע"ז אומר לוים המזוהמין מאימן לא חשו להם משום ריח פסול (פי' ופטור מחמש סלעים) והתנינן בת לוי מן המעשר א"ר יוסי תיפתר שבא עליה ישראל וילדה ממנו בן והקשה הק"ע דא"כ פשיטא הוא כיון שיש לה בן מישראל אינה אוכלת במעשר ולי נראה דהנהבש"ס דילן ביבמות (ד' צ"א אמרינן בת ישראל נפסלת מן הכהונה פשיט' בת לוי מן המעשר נפסלה בזנות והתני לויה שנישבית או שנבעלה בעילת זנות נותנין לה מעשר ואוכלת אמר רב ששת קנסא וא"כ אמאי לא משני הירושלמי נמי דהוי קנסא אך שהירושלמי סובר דכיון דאפי' זינתה במזיד נמי אינה נפסלת ע"כ אין שייך לקונסה כיון דלויה אינה נפסלה בבעילת זנות וע"כ משני כגון דילדה בן מהישראל ואע"ג דזה ודאי דנפסלת מן המעשר אך דהכא מיירי שהיה בעלה ג"כ לוי ואח"כ בא עליה וילדה הימנו בן וכבר ביארתי (ספ"ט דיבמות) דאם בעלה אחרון כהן וילדה ממנו בן אוכלת בתרומה וכן אם בעלה האחרון הוא לוי וילדה הימנו בן אוכלת במעשר אעפ"י שיש לה בן מהישראל. וא"כ הו"א דכיון דילדה הימנו בן (אע"ג דהוי ממזר מדרבנן) אעפ"כ הממזר פוסל ומאכיל וע"כ תני במתניתין דנפסלת מן המעשר דבזה קנסוה דלא תאכל משום הבן שילדה אח"כ מהלוי דכיון דצריך להוציאה ע"כ נפסלת מן המעשר ודו"ק]

קטע י

שם ר' ביסנא בשם ריב"ל כהנת שזינתה אוכלת במעשר (פי' אע"ג דהוי חללה אינה חללה רק לענין כהונה אבל לא גרע מלוי' ואוכלת במעשר אי אמרינן דנותנים במעשר לכהונה כמו דאמרינן ביבמות (דף פ"ו) ואידך כדריב"ל דאמר בעשרים וארבע מקומות נקראו הכהנים לוים כו' וביארתי (ספ"ט דיבמות בירושלמי) וע"ז פריך ולאו מתניתא היא בת כהן מן התרומה הא במעשר אוכלת כמאן דאמר אין נותנים מעשר לכהונה (פי' וא"כ לא שייך למידק הא במעשר אוכלת כיון דכהנים לא איקרי לוים) וע"כ קמל"ן דאינה נפסלת מן המעשר וא"כ אוכלת במעשר [ובזה יתיישב הא דמקשה הש"ס ביבמות (ד צ"א) פשיטא דקמ"ל דאוכלת במעשר) א"ר נסא מיליהון דרבנן פליגין דאמר ר' הונא כו' כהן שבא על גרושה והוליד בן ועת האב בתוך שלושים חייב הבן לפדות את עצמו לאחר שלושים חזקה שפדאו אביו כו' וא"כ אי אמרינן דכהנת שזינת לא נחללה רק מכהונה אבל לא מלויה. א"כ הוי הבן לוי וא"כ פטור מפדיון הבן אפי' בתוך שלושים אלא ודאי דחלל לא הוי רק זר וע"כ חייב בתוך שלשים יום ועיין בספרי נחלת יהושע (ס"ז) דהירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן בבכורות (ד' מ"ז) דיכול לומר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדיה הוא משום דזהו דווקא בטבלים שמסויים המעשר והתרומה שיש בתוכו וע"כ יכול לומר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדי' אבל בפדיון הבן כיון שעדיין לא הופרש לא שייך לומר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדיה ועיי"ש במה שביארתי על הירושלמי (פ"ו דתרומות) תמן מעשרות מסויימין תרומה אינה מסויימת מה דמי לה פטרי חמורות ועיין בפ"ק דבכורות (ד' י"א) אי אשמועינן הכא דאפשר לעשריה מיניה וביה דהא מנח אבל הכא דשה מעלמא בעי אתויה ומפריש אימא לא כו' וע"כ סובר הירושלמי דדוקא לאחר שלושים יום משום שחזקה שפדאו אביו וע"כ יורש אותם המעות אבל בתוך שלושים דליכא חזקה דפדאו אביו ע"כ חייב ליתן ולפי"ז אין הטעם משום דבתוך שלושים יום דלא מטי עדיין זמן חיובא אינו יכול לומר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדיה אלא אפי' בתוך שלושים יום נמי איפשר דיורש אותו הזכות אלא משום דבהא לא שייך אתינא מכח גברא וזה יתבאר בארוכה בירושלמי (רפ"ז דקידושין לא דמי עולה לאשה עיי"ש ועיין בספרי נחלת יהושע (סי' י"ז) ודו"ק]:

קטע יב

שם סוטה כשם שהיא אסורה לבעל כך אסורה לבועל כשם שהיא אסורה לאחיו של בעל כו' יכול כשם שצרת סוט' אסורה לאחיו של בעל כך תהא אסורה לאחיו של בועל נשמעינה מן הדא האשה שהלך בעלה למדינת הים באו ואמרו לה מת בעליך והי' לה יבם כאן ויבמה ומת ואח"כ בא בעלה אסור בה ומותר בצרתה אסור בה ומותר באשת אחיו ואשת אחיו לא כצרת סוטה היא הדא אמרה שצרת סוטה מותרת לאחיו של בועל אמר ר' יודא אתי כרבנן דתמן דבאמת צרת סוטה אסורה לאחיו של בועל אך דאתי כרבנן דתמן דאמר ר' הילא ותני תמן כל העריות אינה צריכה הימנו גט חוץ מאשת איש בלבד ר' עקיבא אומר אף אחות אשתו ואשת אחיו (פי' אבל לת"ק אשת אחיו מותרת מחמת שאי אפשר לומר גירש זה ונשא זה דהא ה"ל גרושת אחיו ואסורה עליו וע"כ לא בעי גט) וא"כ אין ראי' מזה ברם כרבנן דהכא ר' אחיי' אמר בשם ר' יוחנן הכל מודים באשת אחיו שהיא צריכה הימנו גט משום הלכה אשת איש ע"כ איפשר דהיא אסורה משום דצרת סוטה אסורה לאחיו של בועל:

[והנה כבר ביארתי הפלוגתא דבין רבנן דהכא ובין רבנן דתמן דלרבנן דתמן אינה אסורה אלא דווקא במקום דאיכא למימר גירש זה ונשא זה. אבל לרבנן דהכא לא פלוג ואפי' במקום דליכא למימר גירש זה ונשא זה והוא כמו דאמרינן ביבמות (ד' צ"ה) איתמר יבמה רב אמר הרי היא כאשת איש ושמואל אמר אינה כאשת איש ושריא ליה והיינו משום דרב סובר דכיון דקידש ע"כ אפי' ביבמה דליכא למימר גירש זה ונשא זה אפ"ה אסורה משום דאיפשר לומר תנאה הוי ליה בקידושין ושמואל סובר דמותרת משום דלא אמרינן דתנאה הוי ליה בקידושין וזהו לשיטת הש"ס דילן אבל לשיטת הירושלמי אמר ר' אחיא בשם ר' יוחנן הכל מודים באשת אחיו שהיא צריכה הימנו גט דהחמירו באשת איש אע"ג דליכא למיחש שמא גירש זה ונשא זה רק לשיטת הש"ס דילן מחלקינן בין ארוסה לנשואה. וכמו דאמרינן (שם ביבמות ד' צ"ד) תא דאזלי אשתו וגיסו הא דאזלה ארוסתו וגיסתו. ובירושלמי לא מחלק בזה וסובר דר"ע לא פליג אלא באחות אשתו אבל באשת אחיו צריכה הימנו גט משום הלכות אשת איש:

וע"ז אמר ר' חנניה אפי' כרבנן דהכא אתיא בה קנסו ולא קנסו ביורשיה (פי' דאפי' לרבנן דהכא אין ראיה שצרת סוטה מותרת לאחיו של בועל דהא הכא לא הוי צרת סוטה גמורה דהא נישאת עפ"י ב"ד אלא דקנסוה וע"כ לא קנסו בצרה) אמר ר' חנניה בריה דר הילל אם כרבנן דתמן יהא מותר בה (פי' יהא מותר אפי' בה דלרבנן דתמן כיון דליכא למגזר משום שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ע"כ מותר אפי' בה). והיינו כשמואל ביבמות (ד' צ"ה) (ושם) דיבמה אינה כאשת איש ושריא ליה וכמו שכתבו התוס' שם בד"ה וקאמר כו' וסבר לה כר' יוסי בחדא דהיכא דלא בעי גט לא דמי למחזיר גרושתו ולא מיתסרא משום קנס ודו"ק].

תוכן העניינים

נועם ירושלמי על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה