אור ברסלב
נועם ירושלמי על יבמות פרק ט › הלכה ד

נועם ירושלמי על יבמות

פרק ט · הלכה ד

הלכה א

קטע ה

שם (ה"ד) אמר ר' יוסי כל שעה הוי ר' אילא אמר לי תני מתניתך יורשה ומטמא לה ותני כן מטמא הוא אדם לאשתו הכשירה ואינו מטמא באשתו פסולה והנה הפ"מ נדחק בזה במה דאמר תני מתניתך יורשה ומטמא לה ותני כן מטמא הוא לאשתו הכשירה ואינו מטמא לאשתו הפסולה משמע דאינו מטמא לה וגם הק"ע נדחק בזה ע"ש:

[ע"כ יראה לי שהביא ראיה דצריך למיתני יורשה אע"ג דבשניות קנסוה וא"כ אפשר דקנסוה רבנן ג"כ שאינו יורשה. ע"ז אומר דא"כ איך תני ומטמא לה הא מטמא לאשתו הכשירה ואינו מטמא לאשתו הפסולה אלא ודאי דתני יורשה ומטמא לה והוא כמו דאמרי' ביבמות (ד' פ"ט) והא הכא דמדאוריי' אבי' מטמא לה ומדרבנן מטמא לה בעל משום דהוי ליה מת מצוה כו' הכא נמי כיון דלא ירתי לה קרי' לה ולא עני לה. וכתבו התוס' משמע דכל היכא דירית לה מטמא לה דה"ל מטמא למת מצוה. ולפי"ז אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט לא ירית לה מדאמר ואין מטמא לאשתו פסולה דאי הוי ירית לה הוי מטמא לה וע"ז אומר תני מתניתך יורשה ומטמא לה דבירושה לא קנסו לדידי' וע"כ מטמא לה וע"ז אומר ותני כן מטמא לאשתו הכשירה ואינו מטמא לאשתו הפסולה וא"כ אם לא הוי ירית לה לא הוי מטמא לה]:

קטע ו

שם ר' אבין בעי קומי ר' מנא עבדי שניות מהו שיאכלו בתרומה א"ל שתוק ויפה לך היא אוכלת ועבדיה אינם אוכלין (פי' דבעי מיני' דלפי מאי דאמרינן (רפ"ז דיבמות ה"א) דאלמנה לכה"ג עבדיו לא יאכלו בתרומה ואמרינן התם והכא לאו קנין קנינו הוא ופי' דהוא קנין של הבעל ועבדים לאו קנין קנינו הוא וא"כ אמאי אינם אוכלים וע"ז אומר ר' יוחנן אמר משום קנס כו' וא"כ לפי מאי דאמרינן הכא דבשניות כיון שהוא מדברי סופרים קנסו יותר וע"כ בעי מיני' ר' אבין מר' מנא עבדי שניות מהו שיאכלו בתרומה וע"ז אמר לו שתוק ויפה לך היא אוכלת ועבדי' אינם אוכלין (פי' דקנס לא שייך אלא באלמנה לכה"ג וע"כ קנסו בעבדים נמי משא"כ הכא בשניות שהיא אוכלת ע"כ לא שייך קנס בעבדים):

תוכן העניינים

נועם ירושלמי על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה