פרק ג · הלכה א
קטע ב
מתניתין ארבעה אחים שנים מהם נשואים ב' אחיות ומתו הנשואים את האחיות הרי אלו חולצות ולא מתייבמות כו' ובגמרא אלו ארבעה אחין שנים מהם נשואים שתי נכריות שמא אינן מתייבמות שנייא היא הלא שיש בו איסור אחיות מעתה לא יהיו צריכות ממנו חליצה. אמר ר' מתניתין על ידי זיקה ואין בו איסור אחיות ברורות (פי' דאמרינן דיש זיקה לחומרא אבל לא לקולא שיהיו פטורות) וכן פירש"י ביבמות ודף כ"ו) אמר רבא שמע מינה יש זיקה ופירש רש"י כלומר חומרות זיקה לשוייא אחות זקוקתו כאחות אשתו ואיפשר לומר לפי מה שביארתי שיטת הירושלמי דאין זיקה רק אם בא לבסוף לידי מעשה דחליצה ויבום (כמו שנתבאר לקמן עוד בזה) וע"כ אמר ר' מתניה ע"י זיקה ואין בו איסור אחיות ברורות דאי אמרת דפטורות מן החליצה ויבום א"כ לא אתי לבסוף לידי חליצה ויבום וא"כ אין זיקה ע"כ חולצות ולא מתייבמות א"כ אם יחלוץ לאחרת איגלאי מילתא למפרע דהוא היא היא המזוקקת וצרה לא הוי מזוקקת כלל א"כ השני' פטורה מן החליצה ומן היבום ע"ז אמר ר' יוחנן לקמן איני יודע טעם אחיות מה הן ויתבאר בסמוך ובזה יתבאר הא דאמרי' לקמן (פ"ג ה' ג') שלשה אחים שנים מהם נשואין ב' אחיות כו' הרי אלו חולצות ולא מתייבמות ור' שמעון פוטר ואמרינן התם עולא ב"ר ישמעאל אמר כך פירשה ר' הושעי' אבי המשנה ר' שמעון פוטר את השני' מן החליצה ומן היבוםולכאורה הא ר' הושעי' מפרש למתניתין דתנן ביבמות (ד' י"ח) אמר ר' הושעי' חלוק היה אף בראשונה פירוש אף בנולד ואחר כך יבם והטעם אמרינן שם דנולד ואח"כ יבם מותר לר"ש משום דסובר דזיקה ככנוסה דמי' וא"כ סובר ר"ש דזיקה ככנוסה דמי' אפי' לקולא וא"כ אמאי לא מפרש למתניתין דר"ש פוטר את שתיהן מן החליצה ומן הייבום ובש"ס דילן (ד' כ"ט) אמרינן תני' ר"ש פוטר בשתיהן מן החליצה ומן היבום שנאמר ואשה אל אחותה לא תקח לצרור בשעה שנעשו צרות זו לזו לא יהא לך זיקה אפי' באחת מהן וא"כ צריך לומר משום דמיירי שלא נפלו בבת אחת או שסובר דלא כריה"ג דאיפשר לצמצם וביבמות (ד' י"ט) ור"ש סבר כריה"ג דאמר איפשר לצמצם אך לפי מה שביארתי ניחא שפיר דאם שניהם פטורות מן החליצה ויבום אם כן לא אתי לבסוף לידי חליצה ויבום אם כן ליתא לזיקה לפי שיטת הירושלמי ובזה מדוייק עולא בר ישמעאל אומר כך פירשה ר' הושעיה אבי המשנה ר"ש פוטר את השניה מן החליצה ויבום ולמאי אמר אבי המשנה פי' אעפ"י שמפרש ר' אושעיה שחלוק היה ר"ש אף בראשונה (ובירושלמי פ"ג ה"א) אמר ר' יוחנן מודה ר"ש בראשונה כו' תנא עוד היא במחלוקת והיינו ברייתא דר' הושעיה שמפרש דחלוק היה ר"ש אף בראשונה אף על פי כן מפרש המשנה דר"ש פוטר השניה וכמו שביארתי ועיין מה שביארתי לקמן (ה"ג) אי בעו מקשיי' קשיתו על ההיא דר' זעירא כו' שהארכתי בזה והש"ס דילן סובר דכיון דיש זיקה אפי' לא אתי לבסוף לידי חליצה ויבום הוי נמי זיקה]:
קטע ג
שם תמן תנינן שומרת יבם שקידש אחיו אחותה משום ר' יהודה בן בתירא אמרו אומרים לו המתין עד שיעשה מעשה חלצו אחים או כנסו יכנוס מתה היבמה יכנוס מת היבם מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה לא אמר אלא מתה יבמתו מותר באחותה אבל מתה אשתו אסור ביבמתו אמר ר' יוחנן זו דברי ר' אלעזר אבל דברי חכמים מתה יבמתו מותר באשתו מתה אשתו מותר ביבמתו כו' ר' יוסי בר חנינא בעי קומי ר' יוחנן הכא את אמר מתה יבמתו מותר באשתו. מתה אשתו מותר ביבמתו והכא את אמר הכין (פי' דאמאי הכא במתניתין שניהם חולצות ואמאי לוקי חד מינייהו לחלוץ לשני' ותהוי ראשונה לגבי אידך ביבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להתירה הראשון) וכן מקשה בש"ס דילן ביבמות (ד' כ"ז) א"ל איני יודע טעם אחיות מה הן. אמר ר' זעירא אמר ר' חייא בשם ר' יוחנן איני יודע טעם אחיות מה הן ר' בא בשם ר' יוחנן איני יודע טעם אחיות יבמות מה הן:
ונראה לי לבאר דפליגי בזה דר' זעירא אמר שאמר ר' יוחנן איני יודע טעם אחיות מה הן ור' בא אמר דר' יוחנן א' איני יודע טעם אחיות יבמות מה הן ולא משני דאתי כר' אליעזר דס"ל מתה אשתו אסור ביבמתו וכמו דאמרינן התם דר"א ס"ל אפי' בטל הגורם האיסור במקומו וע"כ תנן במתניתין דיבמות (ד' מ"א) דמתה היבמה יכנוס את אשתו אבל מתה אשתו אסור ביבמתו אך יש לומר דלא מצי למימר דאתי כר"א דהא מדסיפא ר"א רישא לאו ר"א וכמו דאמרינן ביבמות (דף כ"ח) דא"ל אחיות איני יודע מי שנאן דפריך ולימא ר"א היא דאמר כיון שעמדה עליה שעה אחת באיסור נאסרה עליה עולמות מדסיפא ר"א רישא לאו ר"א וע"כ אמר איני יודע טעם אחיות מה הן:
וע"כ אמר ר' בא אמר ר' יוחנן איני יודע טעם אחיות יבמות מה הן פי' דא"צ לומר דר' יוחנן לא מוקי מתניתין כר"א משום דסיפא ר"א א"כ רישא לאו ר"א היא אלא דאפי' ר"א נמי מודה באחיות דאם יחלוץ א' לשני' תהוי ראשונה לגבי אידך כיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה והא דסתים לן תנא כר"א בהא דקידש אחיו את אחותה דלא אמר אלא מתה יבמתו מותר באשתו אבל מתה אשתו אסור ביבמתו התם הוא משום דקאי באפי' איסור אחיות אשה דאורייתא אבל הכא זיקה דרבנן הוא וא"כ ר"א נמי מודה בזה וע"ז אמר ר' בא ר' חייא בשם ר' יוחנן איני יודע טעם אחיות יבמות מה הן וע"ז אומר ר' הילא ר' יוסא בשם ר' יוחנן לא דומה איסור אחות יבמות לאיסור אחות שאינן יבמות (פי' משום דזיקה הוא דרבנן):
וע"ז אמר ר' ירמי' תיפתר שנפל הבית על שניהם כאחת (פי' וא"כ לא הותרה תחילה. ומיד כשנפלו נאסרו שתיהם) ר' יוסי בעי אם בשנפל הבית על שניהם כאחת בדא א"ר יוחנן איני יודע טעם אחיות יבמות מהו. אלא בשמתו זו אחר זו (פי' דאם נפלו כאחת לא הוי ר' יוחנן אמר איני יודע טעם אחות יבמות) וע"ז אומר הוין בעי מימר מה צריכא לר' יוחנן מתה השני' למה אינו מותר בראשונה אבל אם מתה הראשונה יהא אסור בשני' א"ר יודא היא דא היא דא צריכא לי' ולית זיקה כלום אילו שלשה אחין שנים מאב ולא מאם שני' מאם לא מאב מת בנו של אב תחילה. אין מאמר זיקה כלום יהא אסור בה משום אשת אחיו מאמו שמא אינו מותר בה. אין מאמר זיקה כלום יהא אסור בה:
והנה לכאורה הוא דהירושלמי ס"ל דבזיקה דרבנן שרי נמי אפי' לא הותרה תחילה וכמו שכתבו התוס' ביבמות (ד' מ"א) ד"ה מ"ט דרב משום דהוי יבמה שהותרה כו' אעפ"י דבפ' ד' אחין (ד' כ"ז) שרי רב אפי' לא הותרה לכתחילה דקאמר מתה הראשונה מותר בשני' היינו דווקא בזיקה דרבנן אבל הכא אחות אשה דאורייתא דווקא משום דהותרה:
אך לי נראה לפרש עפ"י מה שביארתי בספרי ע"י ובספרי נ"י דהירושלמי סובר דזיקה לא הוי אלא אם בא לבסוף לידי מעשה דחליצה או יבום ופליג אש"ס דילן דאמרינן ביבמות (ד' י"ח) דאמר רב יהודה שומרת יבם שמתה אסור באמה אלמא סבר דיש זיקה ולימא הלכה כדברי האומר יש זיקה. אי הוי אמר הכי כו' הוי אמינא מחיים אבל לאחר מיתה פקעה לה זיקה קמל"ן דזיקה בכדי לא פקעה ובירושלמי (פ"ד יבמות ה"ח) אמרינן החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותי' כו' מפני שחלץ לה הא לא חלץ לה ומתה מותר באמה אמר ר' אבינא הדא היא דמר ר' יעקב בר אבא משום ר' אלעזר שומרת יבם שמתה מותר באמה זיקה היה לו בה מכיון שמתה בטלה זיקתה. ר' אבין שמע לה מן דבתרא ובאחותה בזמן שהיא קיימת והאחין מותרין ואחותה אצל האחין לאו כמתה היא (פי' דאיגלאי מילתא למפרע דאינה זקוקה להם. וע"כ האחין מותרים) וכבר הארכתי בזה בספרי ע"י (סוף כ"ג) עיי"ש:
וע"כ אמר הוין בעי מימר מה צריכא לר' יוחנן מתה השניה למה אינו מותר בראשונה אבל אם מתה הראשונה יהא אסור בשניה (פי' כיון שלא הותרה בתחילה) אמר ר' יהודה היא דא היא דא צריכא ליה ולית זיקה כלום (פי' דאפי' הראשונה נמי תהא מותרת לאחר שחלץ לשני' דכיון שחלץ לשניה א"כ איגלאי מילתא למפרע דלא הוי זיקה של זה) [וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ד דיבמות ה"ח) והאחין מותרין ואחותה אצל האחין לאו כמתה היא וכמו שביארתי לעיל) וא"כ דמי כמי שלא נאסרה מעולם דאיגלאי מילתא למפרע שלא היה אחות זקוקתו וע"ז אומר אילו שלשה אחים שנים מן האב ולא מן האם שנים מן אם ולא מאב מת בנו של אב תחילה ולא הספיק השניה לחלוץ ולייבם עד שמת ונפלה לפני אחיה מאמו אינו מותר בה אין מאמר זיקה כלום (נראה שהוא ט"ס וצ"ל) אין מאחר זיק' כלום שיהא אסו' בה משום אשת אחיה מאמו (פי' דכיון שלא בא לידי חליצה ויבום לא הוי זיקה וה"נ כיון שנחלצה מהשני וא"כ לא באה לידי חליצה או יבום לזה האח. א"כ איגלאי מילתא למפרע דלא הוי אחות זקוקתו ע"כ הראשונה נמי מותרת. וע"כ אמר ר' יוחנן אחיות אינו יודע מי שנאן. ולא מתרץ כמו דמתרץ ר' ירמיה כשנפל הבית על שניהם כאחת דאעפ"כ מותרת לאחר שחלצה חבירתה דהא אפי' הראשונה נמי מותרת דאיגלאי מילתא למפרע שלא הוי אחות זקוקתו [ועיין בס' ע"י סי' כ"ג מה שביארתי בהירושלמי ריש יבמות (ה"א) ובירושלמי (פ"ג דקידושין ה"ה) א"ר יוסי בר בון מתניתא לאחר שיחלוץ ליך יבמיך. אבל לאחר שימות יבמיך ה"ז מקודשת וביארתי שם דכיון שמת אגלאי מילתא למפרע דלא היה זקוקה כיון שלא באת לבסוף לידי מעשה דחליצה או ייבום פ"כ למפרע תפסו בה קדושין עיי"ש ודו"ק]:
קטע ה
שם מהו שיהא לה צרה. ר' הילא בשם ר' אבינא ק"ו מה אם אחות חליצתו כשהוא מדבריהם נתנו לה חכמים צרה כאן שיש איסור אחיות לא כש"כ (פי' דמיבעי לי' מהו שיהא לה צרה באחות זקוקתו שהצרות נמי יהא אסורות. וע"ז אמר ר' הילאבשם ר' אבינא ק"ו ומה אם אחות חלוצתו שהוא מדבריהם נתנו לה חכמים צרה כאן שיש איסור אחיות לא כש"כ ועיין לקמן ושם יתבאר דלשיטת הירושלמי אין הטעם של צרת קרובת חלוצתו כמו דאמרינן בש"ס דילן ביבמות (ד' מ"א) הך דאזלה בהדה לבי דינא גזרו בהו רבנן כו' וצרת קרובת חלוצתו הוא משום דקרובת חלוצתו אזלא בהדה לבי דינא וא"כ סברי שהיא החלוצה וע"כ אסרו בצרת קרובת חלוצתו ולא בקרובת צרת חלוצתו דא"כ אין הראיה כל כך מזה אלא הטעם הוא משום דבקרובת חלוצתו גזרו אפי' בצרה אעפ"י שהוא מדבריהם אבל בקרובת צרת חלוצתו הוא משום דצרה אבראי קיימא והוא כמו דאמרינן ביבמות (ד' מ') אמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל הבא על צרת חלוצה הולד ממזר מ"ט באיסורא קיימא: אמר רב יוסף אף אנן נמי תנינא מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו אי אמרת בשלמא צרה אבראי משום הכי מותר באחותה אלא אי אמרת צרה כחלוצה דמי אמאי מותר לימא תהוי תיובתא דר' יוחנן דאמר בין הוא בין אחיו אין חייבין לא על החלוצה כרת ולא על צרתה כרת אמר לך ר' יוחנן ותסברא אחות חלוצה דאורייתא והא אמר ריש לקיש כאן שנה רבי אחות גרושה מד"ת אחות חלוצה מדברי סופרים מ"ש האי ומ"ש האי הך, דאזלא בהדה לבי דינא גזרו בהו רבנן כו' וכ"ז הוא שיטת הש"ס דילן:
אבל לשיטת הירושלמי שהוא סובר דר' יוחנן סובר דחייבין על הצרה כרת א"כ צרה אבראי קיימא וע"כ גזרו בצרת קרובת חלוצתו אעפ"י שאחות חלוצה הוא מדבריהם אבל מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו משום דצרה אבראי קיימא שזהו שיטת הירושלמי אליבא דר' יוחנן (ועיין בריש יבמות ה"א) וע"כ קאמר ר' הילא בשם ר' אבינא ק"ו מה אם אחות חלוצתו שהוא מדבריהם נתנו לה חכמים צרה כאן שיש איסור אחיות לא כש"כ]:
(שם) בתו פשיטא לך שיהא לה צרה הנה הפ"מ נדחק בזה והק"ע מחקו לתיבות בתו פשיטא לך וגריס וכאן שיש לה איסור אחיות לא כש"כ שיהא לה צרה. ולי נראה דהאי בתו הוא ט"ס וצ"ל בחד פשיטא לך שיהא לה צרה פי' דהאיבעי' אינו רק אם נפלו האחיות לשני האחין א"כ אפילו האחיות גופייהו אם יחלוץ הא' מותר השניה לייבם דאיגלאי מילתא למפרע דלאו אחות זקוקתו וכמו שאמר ר' יוחנן איני יודע טעם אחיות מה הן דכיון דחלץ לאחת א"כ השניה צריך להיות מותרת להתייבם ואין בזה משום יבמה שנאסרה וחזרה והותרה שזהו דוקא באיסור אחות אשה ממש שהאיסור היה בתחילה ואח"כ הותרה מחמת שמתה וע"כ אמרינן דר"א סובר דאעפ"י שבטל הגורם האיסור במקומו אבל באחות זקוקתו מכיון שחלץ לא' א"כ איגלאי מילתא למפרע דלא היה מזוקקת כלל כמו שביארתי שיטת הירושלמי דהזיקה תלוי במה שיהיה בסוף] וע"ז אמר ר' הילא ר' יוסא בשם ר' יוחנן לא דומה איסור אחיות יבמות לאיסור אחיות שאין יבמות אך אעפ"כ החמירו באחות זקוקתו וכמו דמסיק דאפי' בעלה הראשון אסור לבעלה בעילה שני' שמא ימות אחד מהן ונמצא כבא על אחות יבמתו וע"כ מיבעי' לי' אם החמירו בצרות אבל בחד אחא ששני האחיות נופלים לפניו בזיקה בודאי גזרו בצרה ג"כ וע"ז לא קא מיבעי' לי':
קטע ו
שם (ה"א) כנס הראשון ובעל אומר לשני שיבעול לא בעל הראשון אסור לבעול בעילה שניה. שמא ימות א' ונמצ' כבא על אחות יבמתו תני מת השני הראשון מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה אפי' מת השני לא ר' שמעון היא דר"ש פוטר את השני' מן החליצה ומן היבום (פי' דהא ר"ש היא והא ר"ש ס"ל בירושלמי (פ"ג ה"ג) שלשה אחין שנים מהם נשואים שתי אחיות או אשה ובתה או אשה ובת בתה או אשה ובת בנה הרי אלו חולצות ולא מתייבמות ור"ש פוטר ואמרינן התם עולא בר ישמעאל אמר כך פירשה ר' הושעי' אבי המשנה. ר' שמעון פוטר את השני' מן החליצה ומן הייבום כו' תמן אמרינן דברי ר"ש אין זיקה נופלת למקום זיקה וא"כ אפי' ימות לא תהא אסורה עליו דיש זיקה וזיקה ככנוסה דמי') א"ר זעירא קיימתי' ביבמה שנראית לצאת בחליצה ואינה מותרת בלא חליצה (פירוש והכא נראת תחילה קודם שמת לצאת בחליצה מאח השני ע"כ אינה יוצאה בלא חליצה אפי' מהאח הראשון משא"כ בשלשה אחין פוטר ר"ש את השני' משום דנפלה אח"כ ואין זיקה נופלת כו':
קטע ז
שם הי' לראשונה צרה חלץ לה נפטרה צרתה ובא עני' ביאת איסור היא ולא נפטרה צרתה חלץ לה ובא עני' ממה נפשך אם בחליצה היא תתיר אם בביאה היא תתיר א"ר יודן קיימתי' כהדא הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת כמה דתימר תמן צרתה לא תנשא עד שתדע במה היא ניתרת אם בעובר אם בביאה. אף הכא צרתה לא תנשא עד שתדע במה היא ניתרת אם בחליצה אם בביאה:
[והנה הירושלמי הזה כמו שביארו בו המפרשים הק"ע והפ"מ היא תמוה הא דקאמר חלץ לה ובא עלי' ממ"נ אם בחליצה היא תתיר אם בביאה היא תתיר ומדייק א"ר יודן קיימתי' כהא דתנן כו' הוא תמוה דאמאי אינה מותרת אם חלץ לה ובא עלי' דהא אין אחר חליצה כלום. ומה שפי' הפ"מ דכיון שבעל לאחר חליצה למפרע חליצה פסולה היא ואין מתרת הצרה עד שתחלוץ הוא דחוק מאוד שנאמר דלמפרע חליצה פסולה היא וגם הק"ע הקשה ע"ז]:
ע"כ נראה לי שהוא ט"ס וצ"ל בא עליה וחלץ לה לא נפטרה צרתה פי' דאם בא עליה תחילה ואח"כ חלץ לה לא נפטרה צרתה. והטעם הוא דבביאה אינה מותרת מחמת שהיא ביאת איסור מחמת אחות זקוקתו ואע"פ שחלצה אח"כ אעפ"כ אינה מותרת מחמת ממה נפשך דאיפשר שיהי' הביאה מתרת דהיינו אם לא ימות אחיו ויחלוץ לה א"כ תהי' למפרע ביאת היתר וכמו שביארתי שע"כ אמר הירושלמי שמא ימות א' מהן ונמצא כבא על אחות יבמתו ולא קאמר בפשיטות דהטעם הוא מחמת אחות זקוקתו אך דהירוש' לשיטתו דס"ל דאם יחלוץ אחיו השני א"כ איגלאי מילתא למפרע שלא היה אחות זקוקתו וא"כ מותרת בביאה. אך שמא ימות אחיו וא"כ הוי אחות זקוקתו וא"כ לא יוכל לייבם אותה א"כ כיון שהביאה אינה מתרת א"כ תהי' מותרת בחליצה. וע"ז אומר דכיון שאין אנו יודעים במה היא מותרת אם בחליצה או ביבום. ע"כ אסורה הצרה עד שיחלוץ אחיו להשני' ואז מותרת ע"י ביאה דהא אם חלץ אחיו נמצא דלא הוי אחות זקוקתו וע"כ מביא ראי' מהא דהכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת ה"ז לא תנשא צרתה שמא יהא הולד בן קיימא [וכמו דאמרינן ביבמות ד' ל"ה] וא"כ קשה אמאי צרתה אינה מותרת דממ"נ מותרת דאם הולד בר קיימא א"כ מותרת מחמת הולד ואם לאו מותרת ע"י הביאה והירושלמי לא ס"ל הטעם משום דביאת מעוברת לא שמה ביאה דילמא יהא הולד בן קיימא והולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם אלא דס"ל דהטעם דצריכה שתדע במה הוא ההיתר אם בהולד או בביאה וספק זה לא יתברר עד לבסוף ע"כ אין מועלת החליצה והוא כמו דאמר ר"ל בחליצת מעוברת שהפילה דלא אמרינן איגלאי מילתא למפרע ולשיטת הירושלמי הוא שבשעת החליצה הי' איפשר שתפטור מחמת הולד וע"כ לא הוי חליצה ולקמן יתבאר בזה והכי נמי צריכא שתדע במה היא נתרת אם בחליצה אם בביאה וע"כ אסורה עד שיחלוץ אחיו ואז תדע שההיתר הוא ע"י ביאה דכיון שחלץ אחיו הופקע הזיקה למפרע וע"כ הוי ביאה של היתר וע"כ צרתה מותרת אבל עד שיחלוץ אחי' צרתה אסורה אף אם בא עליה וחלץ לה וכמו שביארתי ודו"ק]:
קטע ט
שם היו חמשה אחין שלשה מהן נשואין לשלש אחיות ומתו רב אמר זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת והשלישית חולצת מאיזה מהן שירצה שמואל אמר זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת והשלישית חולצת משניהן רב אמר חליצה קנין ושמואל אמר חליצה פטור. והפ"מ הביא גירסת הרשב"א דגריס בירושלמי כמו דאמרי' בש"ס דילן ביבמות (ד' כ"ו) דרב סובר דזה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת ואמצעית צריכה חליצה משניהם ושמואל אמר א' חולץ לכולן ע"כ גריס נמי בירושלמי רב אמר זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת והשלישית חולצת משניהן
ובזה יתבאר הא שאומר דרב אומר חליצה קנין (פי' וכיון שהיא בתורת קנין א"כ כיון שכבר זה קנה לאחת וזה קנה לאחת א"כ האחות השלישית אינה ראוי' לביאה כיון דחליצה הוי קנין ואין אדם קונה שתי אחיות כאחת ואעפ"כ צריכה חליצה כמו דאמרינן תחלה שם בירו' אמר ר' זעירא קיימתי' כל יבמה שנראת לצאת בחליצה אינה מותרת בלא חליצה וא"כ היבמה השלישי' נראית תחילה לצאת בחליצה ע"כ הוי חליצה פסולה וע"כ צריכה לחזור על כל האחין ושמואל אמר זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת והשלישית חולצת מאיזה מהן שירצה סובר דחליצה פטור וכיון דחליצה הוי פטור אעפ"י שאסור אדם בקרובת חלוצתו אעפ"כ לא הוי חליצה פסולה שתהא צריכה לחזור על כל האחין וע"ז אומר רב אמר חליצה קנין שמואל אמר חליצה פטור כו' מיליהון דרבנן אמרין חליצה פטור שמעון בר בא בעי קומי ר' יוחנן מה בין חולץ מה בין מגרש א"ל את סבור חליצה קנין אינה קנין (כנ"ל) אלא פטור אין האחין חייבין עלי' משום אשתו של חולץ אבל חייבין עלי' משום אשתו של מת פי' כיון דחלץ לה א"כ צרה אבראי קיימא וע"כ חייבין האחין עליו כרת משום אשתו של מת. וא"כ החליצה אינה אלא פטור (פי' שהיא היא הזוקקת) והאחין חייבין עלי' כרת וכן הוא חייב על הצרה כרת א"כ אם הי' בתורת קנין לא היה אלא מכאן ולהבא והוי אמרינן דאיהו שליחותא דאחין קא עביד וכן איהי שליחותא דצרה קא עבדא אבל כיון שחלצה פטור והיא היא הנפטרת א"כ איגלאי מילתא למפרע דהיא היא זקוקה לגבי אחזה אבל צרה אחרת לא הי' זקוקה כלל וכן סובר שמואל והכי אמרי' ביבמות (ד' מ') אמר רב טובי' בר קיסנא אמר שמואל הבא על צרת חליצה הולד ממזר מ"ט באיסורא קיימא אמר רב יוסף אף אנן נמי תנינא מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו אי אמרת בשלמא צרה אבראי משום הכי מותר באחותה כו':
וע"ז אומר מתניתא פליגא על שמואל החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותיה והיא אסור' בקרוביו שני' היא הכא שכבר נראה לפטור בה. והנה הק"ע והפ"מ נדחקו בזה במש"א שכבר נרא' לפטור בה ע"כ נ"ל והוא שמקש' על שמואל דאמר חליצה פטור מהא דתנן החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותי' והיא אסו' בקרוביו א"כ מוכח מזה דחליצה הוי קנין וע"ז אומר שני' היא שכבר נרא' לפטור בה: פי' דהירושלמי לשיטתי' שסובר דאימתי הוי זיקה הוא רק לבסוף אם בא לידי חליצה או יבום אבל אם לא בא לידי חליצה ויבום דהיינו שמתה לא הוי זיקה וכמו דאמרינן לקמן (פ"ד ה"ח) החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותי' כו' מפני שחלץ לה הא לא חלץ לה ומתה מותר באמה אמר ר' אבינא הדא היא דמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' אלעזר שומרת יבם שמתה מותר באמה זיקה הי' לו בה כיון שמתה בטלה לו זיקתה כו' ר' אבון שמע לה מן דבתרא ובאחותה בזמן שהיא קיימת והאחין מותרין ואחותה אצל האחין לאו כמתה היא פי' מאחר שלא עבדו בה מעשה דחליצה או ייבום וע"ז אומר שני' היא שכבר נראה לפטור בה פי' שע"כ אסור בקרובותי' משום שכבר נראה לפטור בה פי' שבאה לידי חליצה ויבום וא"כ איגלאי בזה דהי' זקוקה ע"כ אסור בקרובות חלוצה והאחין מותרין משום דהאחין לא עבדו מעשה משא"כ להחולץ כיון שעבד בה מעשה ואיגלאי בזה שהי' זקוקה ע"כ גזרו דדמי לאחות גרושה אבל מ"מ הוי חלוצה פטור ודו"ק]: