פרק א · הלכה ג
קטע ז
עוד שם בירושלמי מ"ש והקדש שנפדו ר"ז ר' יוסי כו' מטו בשם ר' יהודא כו' מ"ש שהקדימו בשבלין פטור מת"ג ר' יונה כמ"ד אינו כנכסיו ברם כמ"ד כנכסיו הוא חייב א"ל אוף אנא סבר כן הוי מ"ש הואיל וכל עמא מודו שהוא כנכסיו חייב הוי פליגי הוא מ"ד חייב אפי' תרומה שבו חייבת מ"ד פטור אפי' חולין שבו פטור מ"ד חייב עשאו תרומת מעשר על מקום אחר כו'.
ונראה לי לבאר שאומר דמ"ש שהקדימו בשבלין פטור מת"ג ור' יונה כמ"ד אינו כנכסיו (פי' דמ"ש ממוןגבוה הוא ברם כמ"ד מנכסיו הוא חייב וכן אמרינן בירושלמי (פ"ה דמ"ש) ר' חייא בר בא בשם ר' יוחנן עיסת מ"ש בירושלים כר"מ פטורה מן החלה כר' יהודא חייבת בחלה וכמו דאמרינן בפסחים (ד' ל"ה) וכן ה"נ אי אמרינן דמ"ש ממון גבוה הוא פטורה מן התרומה אבל אי אמרינן דמ"ש ממון הדיוט הוא ע"כ חייבת בתרומה. והא דקאמר הוי מ"ש הואיל וכל עמא מודו שהוא כנכסיו חייב (ולכאורה נראה שהוא ט"ס וצ"ל הוי מעשר עני הואיל וכל עמא מודו שהוא כנכסיו חייב אך שעדיין צריך לבאר הא שאומר הוי פליגי הוא מ"ד חייב אפי' בתרומה שבו חייבת ומ"ד פטור אפי' חולין שבו פטור):
ע"כ נראה לי דקאמר דמ"ד חייב אפילו תרומה שבו חייבת פי' דמ"ד שחייב משום דס"ל דמ"ש הוא כנכסיו דהוי ממון הדיוט וע"כ חייב וס"ל דכיון דהוי מ"ש קובע אפי' לענין ת"ג שיש בו וכמו שמעשר ראשון טובל לת"מ ואסור לאכול אפילו עראי קודם הפרשת ת"מ כן נמי מ"ש קובע לענין ת"ג שאפי' ת"ג חייבת פי' שחייבת אפי' בת"ג וקובע לכל המעשרות אף שהחיובים הם מתחילה (וכמו שנסתפק המ"ל אי קובע לת"ג אפילו מדרבנן) וכמו שכתב שם ברמב"ם (פ"ג דתרומות) ומ"מ עדיין אין זה מוכרח דאיפשר דמעשר ראשון אינו קובע אלא לת"מ אבל לא לת"ג שהיא קודמת לת"מ כו' וח"כ מספקא לי' אפי' בקביעות דרבנן והירושלמי אומר דפליגי בזה דמ"ד חייב אפי' בתרומה שבו חייבת (פי' כיון שיצא עליו שם מעשר הרי הוקבע בתוכו כל החיובים שמתחילה) ומ"ד פטור אפי' חולין שבו פטור (פי' שאפי' חולין שבו פטור מכל החיובים כיון דהוי ממון גבוה וא"כ הוי כמו הקדש שפוטר):
וע"ז אמר הוי מ"ש הואיל וכל עמא מודו שהוא כנכסיו חייב (פי' ששם המעשר קובע אפי' לחיובים שהוא מתחיל שאסור לאכול עראי אפי' בעודם שבלים) ע"ז אומר הוי פליגי מ"ד חייב אפי' בתרומה שבו חייבת מחמת ששם מעשר קובע ומ"ד פטור אפי' חולין שבו פטור:
ולי נראה דאיפשר עוד לפרש דקאי אהא דלעיל וע"ז אומר הוי פליגי וצ"ל הוי מעשר ראשון הואיל וכל עמא מודו שהוא כנכסיו חייב (פי' דהא דאומר הוי פליגי קאי אהא דלעיל דלפי מה שביארתי דהא דקאמר תחילה כשמירח ואח"כ הפריש ת"מ שבו וע"כ פטור מת"ג והטעם דבשעת הפרשת ת"מ חל החיוב של תרומה שהיה אחר מירוח אבל אם הפריש ת"מ קודם מירוח דאכתי לא חל החיוב של ת"ג ע"כ אינו נפטר בעת ההיא מת"ג וע"כ חייב לאחר המירוח בת"ג וכל זה אי אמרינן דאין המעשר קובע רק לת"מ אבל לא לת"ג אבל אם קובע לת"ג א"כ חייבת בת"ג וקובעת לת"ג אף שהוא תחילה בחיוב א"כ אין חילוק בין אם הפריש לאחר מירוח בין קודם מירוח) וע"ז אומר הוי מעשר ראשון הואיל וכל עמא מודו שהוא כנכסיו חייב (פי' שחייב בת"ג המעשר ראשון רק מחמת שפטרתו התורה או שצריך לגרוס הוי מעשר עני) וע"ז אומר הוי פליגי וא"כ פליגי על הא דקאמר מתחילה ומחלק בין קודם מירוח לאחר המירוח מחמת שאם מפריש תחילה קודם מירוח וע"כ כיון שלא חל עלה חיוב תרומה אינה פוטרת דאי אמרינן כיון דשמו טובלו לת"מ וקובע שאסור לאכול עראי כן קובע לענין ת"ג שהיא חייבת מתחילה א"כ אין נ"מ בין קודם מירוח לאחר מירוח ועל זה אמר הוי פליגי:
ויותר טוב להגיה בירושלמי שנתחלפו השיטות ותחילה צריך לגרוס מ"ד חייב אפילו תרומה שבו חייבת פי' שקובע לתרומה גדולה ג"כ ומ"ד פטור אפילו חולין שבו פטורין ואח"כ צ"ל הוי מעשר ראשון הואיל וכ"ע מודו שהוא בנכסיו חייב פי' שקובע לת"מ הוי פליגא פי' על חילוק הראשון בין קודם מירוח לאחר מירוח וכמו שביארתי [ולפי"ז לא יחלוק הירושלמי על שיטת הש"ס דילן כמו שהוכיח המ"ל מהא דאמר דהא דכותי' כו' הוא קנסא דאפי' קודם מירוח נמי פטור מת"ג דלפי זה גם הירושלמי מסיק דפליגי ואין נ"מ בין קודם מירוח לאחר מירוח]:
וע"ז אומר עשאו תרומת מעשר על מקום אחר ופי' כיון דאמרינן דמ"ש קובע לכל החיובים שמתחילה) וע"ז מיבעי לי' אם עשאו תרומת מעשר ונ"ל שר"ל עשאו תרומה ומעשר על מקום אחר (פי' אם הוא רק קובע מדרבנן מפני שנקרא עליו שם מעשר או שקובע מדאורייתא ויכול להפריש על מקום אחר):
עוד שם בירושלמי מה את עביד לה כגדיש שנדמע כעיסה שנדמעה. ר' יוחנן אמר אנא בעיתא ר' יאשי' אמר אנא בעיתא מה בין גדיש שנדמע לעיסה שנדמע גדיש שנדמעה את אמר חייב עיסה שנדמעה את אמר פטורה ר' תנחומא בשם רב הונא גדיש שנדמע עד שלא נדמע עבר והפריש ממנו תרומה אינה תרומה עיסה שנדמעה עד שלא נדמעה עבר והפריש ממנה חלה אינה חלה דתנינן תמן המפריש חלה קמח אינה חלה וגזל ביד כהן:
והנה המפרש מהרא"פ שגה בזה מאוד בפירושו ע"כ נראה לי לבאר דהיינו לפי מה שביארתי מתחילה דקאמר ששם מעשר שבו קובע אפי' לת"ג שהיא קודמת בחיוב א"כ מפני מה יש עיסה שנדמעה שאם נדמעת בתרומה קודם שחל עלה חיוב של חלה ע"כ פוטר אח"כ הדימוע מתרומה וכמו דאמרינן בנדה (ד' ט"ז) אתי דימוע דרבנן ומפקיע חלה שהוא מדרבנן ולדעת הירושלמי שוה חלה לתרומות ומעשרות דלדידי' הטעם שהוא דרבנן מפני שמחניהם קבלו המעשרות ובטלה הקדושה וא"כ אין נ"מ בין חלה למעשרות א"כ אם נדמע גדיש דהיינו שבלין של תרומה בשבלין של טבל א"כ ליתי הדימוע של תרומה לפטור ממעשרות ג"כ כמו שדימוע פוטר מחלה ובשלמא בתרומה שנגמרה ליכא למימר שאם נתערבה בטבל שתהא פטורה כיון שכבר חל החיוב ודימוע אינה פוטרת מן החלה רק כיון שנדמעת תחילה קודם שחל החיוב של חלה ובתרומה בעודנה בשבלין קס"ד דלא הוי תרומה מדאורייתא ותרומה שנגמרה אי איפשר שתתערב בשבלין וע"כ קא חשיב במתניתין אלו שחייבים במעשרות כו' והמדומע פטור מן החלה אבל אי אמרינן דמעשר קובע אפי' לת"ג א"כ איפשר שתהיה ת"ג בשבלין וא"כ אם נתערבה צריך שתפטור מן המעשר וע"ז אמר ר' יוחנן דאנא בעיתא ור' יאשי' אמר אנא בעיתא שהוא שאל זה השאלה מה בין גדיש שנדמע לעיסה שנדמעה גדיש שנדמע את אמר חייב (פי' במעשרות) ועיסה שנדמעה את אמר פטורה וע"ז אמר ר' תנחומא בשם רב הונא גדיש שנדמע עד שלא נדמע עבר והפריש ממנו תרומה אינה תרומה (פי' בתמיה או שצ"ל תרומה) פי' וא"כ הוי ודאי תרומה א"כ אפי' על שבלין אע"פ שמותר לאכול מהם עראי וקבע אינה רק מדרבנן אעפ"כ הוי כמו שחל עליהם החיוב של תרומה וע"כ אין דימוע פוטר כיון שחל עליהם החיוב משא"כ בחלה שעיסה שנדמעה עד שלא נדמעה עבר והפריש ממנה חלה אינה חלה וע"כ אתי דימוע דרבנן ומפיק חלה דרבנן ומפני שהדימוע היה תחילה קודם החיוב משא"כ בגדיש שנדמע כיון שאם עבר והפריש ממנו תרומה הוי תרומה אפי' בשבלין ג"כ וע"כ לא הוי כמו שנדמע קודם החיוב וע"כ אינו פוטר בגדיש שנדמע אבל באמת אף בשבלין איפשר שתהיה תרומה דאורייתא ודוק]:
קטע יב
שם שמואל ב"ר אבא בעי איזהו חדש וישן שבחלה שתי שדות א' הביאה שליש וא' פחות משליש לחלה א' למעשרות שתים. פי' לחלה לא הוי חדש וישן. דהא לענין חלה לא נ"מ בשליש דהא אפי' תרומה שלא הביאה שליש נמי חייב בחלה. אבל למעשרות שתים. ולא יכול לעשר דהוי כמן החדש על הישן והמפרש שפי' דלחלה א' שנגררת הוא שגה בזה שהוא סבר דקאי על הא דקאמר מתחילה ר' חייא בר יוסף שאל על דעתי' דר"א מהו שיהי' נגרר לענין חלה כעיסת האורז כו'] ובאמת הוא ענין בפני עצמו. וקאי אליבא דרבנן דסברי דפחות משליש חייב בחלה. וע"כ הוי פחות משליש ושליש א' הוא. ואעפ"י ששדה אחת הביאה שליש בשנה זו והשני' לא הביאה שליש רק בשנה האחרת אעפ"כ הוי כמו ששניהם גדלו בשנה אחת. דהא אפי' פחות משליש נמי חייב בחלה. אבל למעשרות שתים:
וע"כ אומר א' פחות משליש וא' עשבים לחלה שתים ולמעשרות א'. דהא כשהוא עשבים פטורה מן החלה. וכשהוא פחות משליש חייבים וע"כ הוי לענין חלה חדש וישן משא"כ למעשרות דשניהם פטירי. וע"כ הוי אחת. אחת הביאה שליש ואחת עשבים בין לחלה בין למעשרות שתים. [דעשבים פטורה מן החלה ומן המעשרות. ויותר משליש חייב בחלה ובמעשרות. וע"כ הוי חדש וישן בין לחלה בין למעשרות]:
קטע יג
עוד אמרינן שם בירושלמי בנתיים כבראשונה. ר' יוסי בשם רשב"ל בנתיים כבאחרונה. איזהו בנתיים העושה עיסה מן הטבל. חלה חייבת בתרומה תרומה חייבת בחלה. מניין שהחלה חייבת בתרומהכו' חלה תרימו תרומה ומניין שהתרומה חייבת בחלה כו' אותה שכתוב בה ראשית תרימו חלה:
והנה המפרש מהרא"פ הביא מה שפירש בשדה יהושע וזה לשונו. בנתיים קרי לעיסה הנעשה מן הטבל שעדיין לא תרם מן הטבל תרומה גדולה והיינו בנתיים שעשה עיסה בשני חיובים בין תרומה הקודם לחלה ובין החלה. מהו שתהא חייבת בתרומה הקודם לה. וגם התרומה שמגביה מעיסה זו אם חייבת בחלה. כבראשונה. כמו שאמרו בראשונה בתחילת מתניתין דחייבת בחלה ובמעשרות. כבאחרונה בסוף מתניתין דפטורה מהחלה. וטעמא דה"ל כמדומע דמתניתין כך פי' בשדה יהושע. ויש עוד לפרש לפי שיש לפנינו ג' חלוקי תרומה וטבל וקודם שנגמרה מלאכתן כגון שעשה עיסה משבלין קודם גמר מלאכה למעשר והפריש מהם תרומה. על כן אותה תרומה חייבת בחלה לכולי עלמא וטבל הוה ליה בנתיים ופליגי בה יש שמדמה להו בשם רשב"ל לשבלין ויש שמדמה לה לתרומה כו' עכ"ל וכל הפירושים כולם דחוקים למאוד:
ע"כ נראה לי דקאי אמה שאמר בתחלה שמואל ב"ר אבא בעי איזהו חדש וישן שבחלה והא דקאמר בעי משמע דמספקא לי' [ומה שכתב המפרש בעי שהפי' שהוא רוצה לומר הוא דחוק] ע"כ הא דקאמר בנתיים מהו זהו הבעי' שלו דכיון דחלה יכול להפריש משתי שדות שהאחת גדלה שליש בשנה שעברה והשנית פחות משליש בשנה שעברה וא"כ לענין חלה יכול להפריש חלה מאותה השדה שהי' פחות משליש בשנה שעברה ונתגדלה שליש בשנה השני' על אותה השדה שנתגדלה שליש בשנה הראשונה
וע"כ מיבעי לי' להירושלמי אם מפריש אח"כ תרומה מהחלה כגון העושה עיסה מן הטבל שהחלה חייבת בתרומה וא"כ אם עשה עיסה מן שתי השדות וע"כ מיבעי לי' אם מפריש אח"כ תרומה מהחלה אם יכול להפריש תרומה על חלה האחרת דהא לגבי תרומה הוי מחדש על הישן או דילמא כיון שהפריש חלה וצריך להפריש תרומה על חלה ע"כ יכול להפריש [וזו היא סיום הבעי' של שמואל ב"ר אבא שאמר איזהו חדש וישן שבחלה כו']:
וע"כ אומר בנתיים מהו דהיינו שיש עליו ב' חיובים ואיפשר שהוא ט"ס וצ"ל בשתים מהו פי' דהיינו כמו דאמר בתחילה איזהו חדש וישן שבחלה שתי שדות א' הביאה שליש וא' פחות משליש לחלה א' ולמעשרות שתים וע"כ מיבעי לי' בנתיים מהו (פי' הא דאמרינן למעשרו' שתי' אם יכול להפריש מזו על זו ולא סיים עדיין לפרש מהו בשתים מהו עד לב וע"ז אומר דפליגי ר' יונה בשם ר"ל בשתים (כצ"ל) כבראשונה ר' יוסי בשם ר"ל בשתים כבאחרונה) וע"ז מפרש הבעי' שלו איזו בנתיים (פי' מהו הספק של בנתיים) וע"ז אומר דבכה"ג מיירי העוש' עיסה מן הטבל חלה חייבת בתרומה תרומ' חייבת בחלה וע"כ מיבעי' לי' התרומה שפירש מן החלה אי אמרינן כיון דחלה שהפריש בראשונה הוי אחת ע"כ הוי אחת לאחרונה ולא הוי שתים שיהא מן החדש על הישן או דילמא כיון שאח"כ צריך להפריש תרומה מן החלה ע"כ כיון דהוי שתים לתרומה הוי נמי שתים לענין חלה ג"כ וע"כ פליגי בזה אמוראי דר"י בשם ר"ל אמר בשתים כבראשונה כגון אם הפריש חלה ולחלה הוי אחת הוי לתרומה נמי אחת ור"י בשם ר"ל אמר בשתי' באחרונה כיון דצריך להפריש אח"כ תרומ' אזלינן לחומרא דכיון דהוי שתים לענין תרומה כמו דאמרינן שם בירושלמי הוי נמי שתים לענין חלה ג"כ ולא איפשטא הבעי' ודוק:
שם פחות מחמשת רבעים בתבואה א"ר אבינא הדא אמרה כשהי' פחות מחמשת רבעים כו' ר' אסי בשם ר' בון לא על הדא אתאמרת אלא על הדא אתאמרת דאמר ר' יוחנן מדומע פטור מן החלה ספק הנאכל משום דימוע חייב בחלה עלי' ר' יוסי ב"ר בון כו' הדא דאיתמר כשהי' יותר מחמשת רבעים אבל אם הי' חמשת רבעים מצומצמין פטורה מן החלה:
והנה המפרש שגה בזה בפירושו ונדחק מאוד והוא ט"ס וצ"ל ספק. והנאכל משום דימוע חייב בחלה (פי' מה שהוא ספק דימוע ולא ודאי דימוע חייב בחלה וכן פסק הרמב"ם (פ"ו מה' בכורים ה"ג) דספק מדומע חייב בחלה. וכן הנאכל משום דימוע חייב בחלה (פי' דאימתי מדומע פטור מן החלה היינו אם הוא פחות ממאה שאינו נאכל לישראל אז פטור מן החלה אבל הנאכל משום דימוע דהיינו שעולה בא' ומאה חייב בחלה כיון דהוי היתר ע"כ חייב בחלה (פי' דלא נימא דדימוע נק' אפי' עולה בא' ומאה וכה"ג אמרינן בירושלמי (פ"ק דדמאי) על הא דתנן פ"ק שם חלת ע"ה והמדומע כו' פטורין מן הדמאי אמר ר' יוחנן בשעה שגזרו על הדמאי לא גזרו על דברים הללו אמר ר' הושעי' אימת קדשים עלי' ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן כו' מאי נפיק מביניהון סאה עולה מתוך מאה (ופי' שם הרמב"ן הביאו המפרש מהרא"פ (פי' דא"ב אם המדומע עולה בא' ומאה דלר' יוחנן לא גזרו על המדומע ע"כ אפי' עולה א' מתוך מאה נמי לא גזרו אבל לר' הושעי' דאמר אימת קדשים עליו וע"כ כיון דכבר נתבטל ועולה בא' ומאה ע"כ חייב בדמאי וא"כ מצינו לר' יוחנן דהא דאמרינן דמדומע פטור מן הדמאי הוא אפי' עולה בא' ומאה) וע"ז אומר ר' יוחנן דהא דתנן דהמדומע פטור מן החלה היינו דווקא אם אינו נאכל משום דימוע דהיינו שהוא פחות ממאה אבל אם נאכל משום דימוע דהיינו שעולה בא' ומאה חייב בחלה:
וע"ז אמר ר' בון על הא דאמר ר' יוחנן דספק מדומע והנאכל משום דימוע דחייב בחלה הדא דאיתמר כשהי' יותר מחמשת רבעים אבל אם הי' חמשת רבעים מצומצמין פטורים מן החלה והטעם הוא כיון דיש בילה וא"כ עולה נמי מן החולין ג"כ וא"כ נחסר מחמשת רבעים וזה ודאי דתרומה אינה משלמת לשיעור חלה וע"כ פטור מן החלה אפי' אם עולה בא' ומאה ועיין בפ"ב דמ"ש ר"י אמר עד כזיתים נבללין. ועיין בהר"ש וצ"ע ודוק: