פרק ג · הלכה ב
קטע ב
שם (ה"ב) מתניתין חטאו עד שלא נתמנו ואח"כ נתמנו הרי אילו כהדיוט ר"ש אמר אם נודע להם עד שלא נתמנו חייבים משנתמנו פטורים כו' ובגמ' חברי' אמרין טעמא דר"ש משום שהגדולה מכפרת א"ר יוסי שאין חטאו וידיעתו שוין מה מפקא מביניהון רישא דפירקא כהן משיח שחטא ואח"כ עבר ממשיחותו וכן נשיא שחטא ואח"כ עבר מגדולתו כהן משיח מביא פר ופירוש דלמ"ד משום שהגדולה מכפרת לא שייך הך טעמא ולא פליג ר' שמעון ברישא) (ולמ"ד לפי שאין חטאו וידיעתו שוין פליג נמי ברישא דפירקא דהא מ"מ אנן חטאו וידיעתו שוין דהא אין הקרבנות שוין דנשיא מביא שעיר ומשיח מביא פר. וא"כ אפילו חטא תחילה ואח"כ עבר נמי פטור) חטאו בספק מאן דמר משום שהגדולה מכפרת כשם שהיא מכפרת על הודאי כך מכפרת על הספק מאן דמר אין חטאו וידיעתו שוין אין חטאו וידיעתו שוין (ועיין בפ"מ מה שפי' שם דלמ"ד אין חטאו וידיעתו שוין ה"נ אין חטאו וידיעתו שוין) ושגה בזה בפירושו מאוד ויש ט"ס בירו' וצריך להיות למאן דאמר אין חטאו וידיעתו שוין חטאו וידיעתו שוין (פי' שאומר הירושלמי דיש עוד נ"מ כגון אם חטאו בספק דאי הטעם משו' שהגדולה מכפרת מכפר' בזה נמי וע"כ אפי' חטאו בספק תחיל' א"צ להביא א"ת אבל למ"ד דחטאו וידיעתו שוין חטאו וידיעתו שוין דא"ת שוה בין בנשיא בין בהדיוט ואע"ג דמחטאת פטור דהא אין חטאו וידיעתו שוי ואפ"ה חייב באשם תלוי דהירו' ס"ל דמחוייבין בא"ת ואע"ג דאי איפשר להביא חטאת דאמרינן בירושלמי (פ"ג דהוריות) ספק חצי זית עד שלא נתמנה וספק חצי זית משנתמנה מביא אשם תלוי מצינו דבר שעיקרו פטור וספיקו חייב (פי' דפריך כיון דעיקרו פטור דהא אם הי' אוכל חצי זית ודאי עד שלא נתמנה וחצי זית ודאי משנתמנה הא פטו' מחטאת וא"כ כיון שעיקרו פטור האיך ספיקא חייב) ומשני ולא אשכחנן כן אכל שני זיתים ונתודע לך בוידויו של א' מהם שני עמד לו בספיקו ר' יעקב דרומי' בעא קומי ר' יוסי מה נפשך חלב אכל כיפר א"ר יוסי כל דבר שנראה עליו להביא אשם תלוי ידיעת ספיקו קובעתו לחטא' הרי מצינו דבר שעיקרו פטור וספיקו חייב וכא עיקרו פטור וספיקו חייב (פי' אע"ג דפטור בחטא' שהוא העיקר אפ"ה חייב אשם תלוי) ולכאורה הש"ס דילן נמי סובר הכי דאמרינן בהוריות (דף י"א) בעא מיני' ר' זירא מרב ששת אכל ס' חלב כשהוא הדיוט ונתמנה ונודע לו על ספיקו מהו אליבא דרבנן דאזלי בתר חטאה לא תיבעי לך דמייתי א"ת אלא כי תיבעי לך אליבא דר"ש מדאשתני לודאי אשתני לספק או דילמא כי אשתני לודאי דאשתני קרבן דידי' אבל הכא דלא אשתני קרבן דידי' כו' ולקמן יתבאר בזה.
ואח"כ אומר עוד נ"מ חטאו עד שלא נתמנו משנתמנו עברו כו' חטאו על שמיעת הקול ועל ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו (פירוש דיש עוד ב' נ"מ חטאו עד שלא נתמנו כו' עיין בפ"מ) ויש עוד נ"מ חטאו כו' דבטומאת מקדש וקדשיו שוין הדיוט ונשיא ששניהם קרבן עולה ויורד וא"כ חטאו וידיעתו שוין אבל אי אמרינן משום שהגדולה מכפרת אעפ"כ כיפרה הגדולה) וע"ז א"ר מתניא לעולם אין הגדולה מכפרת עד שתודע לי' גדולתו (ונ"ל פירושו דקאי על הא דאמר תחילה חטאו עד שלא נתמנו ומשנתמנו עברו (פירוש ונודע לו אח"כ כשהוא הדיוט) דלמ"ד גדולה מכפרת קאמר בירושלמי דכיפרה גדולה על הראשון אעפ"י שנודע לו אח"כ כשהוא הדיוט) ע"ז א"ר מתניה דלעולם אין הגדולה מכפרת עד שתתודע לו גדולתו (פירוש בשעת גדולתו) ויש ס"א חטאו (פי' שתתודע לו חטאו בשעת הגדולה וכמו דשאר קרבנות בעינן ידיעה בחטא דחטאת אינה מכפרת אלא א"כ אם נתודע לו חטאו וכה"ג מה שהגדולה מכפרת בעינן נמי ידיעה בחטא בשעת הגדולה וא"כ ליכא להאי נ"מ כגון שחטא כשהוא הדיוט ואח"כ נעשה נשיא ונתודע לו אח"כ דחטאו וידיעתו שוין והגדולה מכפרת דכיון שלא נתודע לו בשעת הגדולה אין הגדולה מכפרת) כן נ"ל הפי' בירושלמי (והפ"מ שגה בזה בפירושו):
קטע ג
שם אכל חצי זית עד שלא נתמנה וחצי זית משנתמנה אפילו בהעלם אחד פטור ספק חצי זית עד שלא נתמנה וספק חצי זית משנתמנה מביא אשם תלוי מצינו דבר שעיקרו פטור וספיקו חייב ולא אשכחנן כן אכל שני זיתים ונתודע לך בוידויו של א' מהן שני עמד לו בספיקו ר' יעקב בעא קומי ר' יוסי מה נפשך חלב אכל כיפר א"ר יוסי כל דבר שנראה עליו להביא אשם תלוי ידיעת ספיקו קובעתו לחטאו:
[והנה בספרי נחלת יהושע (ד' ד') כתבתי דמשמע דהש"ס דילן נמי סובר הכי דהא אמרינן בהוריות (ד' י"א) בעא מיני' ר' זירא מרב ששת אכל ספק חלב כשהוא הדיוט ונתמנה ונודע לו על ספיקו אליבא דרבנן דאזיל בתר חטאה לא תיבעי' לך דמייתי אשם תלוי אלא כי תיבעי' לך אליבא דר"ש מדאישתני לודאי אשתני לספק או דילמא כי אישתני לודאי דאישתני קרבן דידי' אבל הכא אישתני קרבן דידי' ליתא אשם תלוי וא"כ מוכח אע"ג דלא מצי מייתי חטאת מביא אשם תלוי משום דאשם תלוי שוה בשניהם).
וא"כ צריך לבאר דהא דאמרינן בכריתות (ד' כו) השתא דאמר כי מתיידע ליה מייתי חטאת אשם תלוי למה בא אמר ר' זירא שאם מת מת בלא עין מתקיף לה רבא מת מיתה ממרקת אלא אמר רבא להגן עליו מן היסורין אלמא דאשם תלוי בא להגן עליו עד שיביא חטאת אך התם בעי ר' זירא ור' זירא ס"ל שאם מת מת בלא עון עכ"ז מוכח דהש"ס דילן לא סבר כמו הירושלמי דאלת"ה א"כ ליבעי אליבא דרבנן נמי דרבנן אע"ג דס"ל דאזיל בתר החטא כגון שאכל ס' חצי זית חלב כשהוא הדיוט וחצי ס' כזית חלב כשהוא נשיא דהא אמרינן בהוריות (ד' י"א) דאכל חצי זית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה והשלימו ואח"כ נודע לו ס"ד אמינא נצטרף וניתי כשבה או שעירה קמל"ן אלמא דלא מצטרף לענין חטאת וע"כ ליבעי אליבא דרבנן דכיון דחטאת לא מייתי אי מייתי א"ת כמו דאמר בירושלמי אכל ס' חצי זית עד שלא נתמנה וס' חצי זית משנתמנה מביא אשם תלוי וליבעי' נמי אליבא דרבנן דאע"ג דלא מייתי חטאת משום שאין הקרבנות שוים אי מייתי א"ת דאשם תלוי שוה בשניהם דאע"ג דאישתני לודאי לא אישתני לספק:
ע"כ נראה לי דהש"ס דילן סובר דזה ודאי אם אכל חצי זית ס' חלב כשהוא הדיוט ואח"כ אכל חצי זית ספק חלב כשהוא נשיא כיון דאי איפשר בשעה שאכל לבוא לידי חיוב חטאת בודאי דפטור מאשם תלוי נמי כיון דא"ת אינו מכפר כפרה גמורה אלא להגן עליו מן היסורין ואפי' לטעמא דר' זירא דקא סבר דאשם תלוי בא דאם מת בלא עון אעפ"כ אינו בא אלא אם איפשר שיבוא לידי חטאת דהא זו הבעי' בעא מיני' ר' זירא מרב ששת ור' זירא לטעמי' דאמר בכריתות (ד' י"ז) א"ר זירא מ"ט דרב קסבר שתי חתיכות איפשר לברר איסורו ופירש"י דא"ח אינו בא אלא להגן עליו מן היסורין עד שיודע לו ויביא חטאת כמפרש בפ' בתרא (ד' כ"ה) הילכך שתי חתיכות ואכל א' ונשארה האחת איפשר שיבוא לאחר זמן בקי שיכיר אם זו הנותרת שומן ודאי חלב אכל ויביא חטאת אבל חתיכה א' ואכלה א"א לבררה (ומה שפירש"י לר' זירא הטעם דאינו בא אלא להגן עליו מן היסורין יש לדקדק כמו שהבאתי תחילה דר' זירא ס"ל דאם מת בלא עון בכריתות (ד' כ"ו) וכן בפ"ק דשבועות (ד' ח') אלא דהכונה הוא דאפי' לר' זירא אין זה עיקר הכפרה אלא שאם מת קודם שנודע לו על החטא מת בלא עון וא"כ כיון דר' זירא ס"ל דאשם תלוי אינו בא אלא אם יכול לברר שיוכל לבוא לידי חיוב חטאת וע"כ לא מצי למיבעי אליבא דרבנן אם אכל חצי זית ס' חלב כשהוא הדיוט ואח"כ אכל חצי זית ס' חלב כשהוא נשיא דכיון דלענין חטאת אינו מצטרף משום שאין הקרבנות שוים ע"כ פטור מא"ת נמי ולא קא מיבעי לי' רק אליבא דר"ש דאכל ס' חלב כשהוא הדיוט ונתמנה ונודע לו על ספיקו וא"כ בשעה שאכל הי' יכול לבוא לידי חיוב חטאת אם הי' נודע לו קודם שנתמנה וע"כ אעפ"י שלאח"כ נודע לו אחר שנתמנה אפ"ה צריך להביא א"ת ולא מיבעי לי' רק מדאשתני לודאי אשתני לספק דבודאי לא הי' צריך להביא לר"ש דאזל אף בתר ידיעה וע"כ מדאישתני לודאי אישתני לספק אבל מ"מ בשעה שאכל הי' ראוי לבוא לידי חיוב חטאת ואעפ"י שאינו יכול לבוא אח"כ לאחר החטא לידי חיו' חטאת לית לן בה רק דבשעה שעבר הי'ראוי לבוא לידי חיוב חטאת וכה"ג אמרינן בכריתות (ד' י"ח) ת"ר היו לפניו ב' חתי' א' של שומן וא' של חלב בא ישראל ואכל את הראשונה ואכל עורב את השני' חייב ואע"ג דלר' זירא בעינן שיהא איפשר לברר איסורו ולאחר שאכל עורב את השני' אי איפשר לברר איסורו אפ"ה כיון שבשעה שאכל הי' איפשר לברר איסורו חייב משא"כ אם אכל עורב תחילה פטור מאשם כיון דבשעה שאכל אי איפשר לברר איסורו עכ"פ לדעת הירושלמי מוכח דאפי' דבשעה שאכל לא הי' יכול לבוא לידי חיוב חטאת אפ"ה מביא א"ת ודלא כהש"ס דילן אבל הא דחטאו בספק מיבעי' לי' להש"ס דילן ג"כ אי נימא מדאישתני לודאי אישתני לספק והירושלמי פשיטא לי']:
וכעת נראה לי דהא דקאמר ר' יוסי כל דבר שנראה עליו להביא אשם תלוי ידיעת ספיקו קובעתו לחטאו היינו דקא מדחה על הא דאמר תחילה אכל ספק חצי זית עד שלא נתמנה וס' חצי זית משנתמנה מביא אשם תלוי וע"ז פריך מצינו דבר שעיקרו פטור וספיקו חייב וע"ז אומר ולא אשכחן כן (פי' וכי לא מצינו דבר עיקרו פטו' וספיקו חיי' אכל שני זיתים ונתודע לו בוידויו של א' מהן עיקרו שני עמד לו בספיקו (פי' וחייב אשם תלוי) וע"ז אומר ר' יעקב דרומי' בעא קומי ר' יוסי מה נפשך חלב אכל כיפר א"ר יוסי כל דבר שנראה עליו להביא אשם תלוי ידיעת ספיקו קובעתו לחטאו (פי' וע"כ ניחא דבשעה שאכל הי' איפשר שיתחייב חטאת אם הי' נודע לו אח"כ על כזית האחרון וא"כ בשעה שאכל הי' איפשר לבוא לידי חיו' חטאת וע"כ אף שנתודע לו כזית הראשון והשני עמד בספיקו אעפ"כ חייב להביא אשם תלוי אבל בהא דאכל חצי זית עד שלא נתמנה וחצי זית משנתמנה א"כ בשעה שאכל לא הי' יכול לבוא לידי חטאת דהא לענין חטאת כיון שהקרבנות חלוקים לא מצטרפי וע"כ לא מייתי א"ת וכמו שהבאתי ראי' מכריתות (דף כ"ו) דאם בשעה שאכל הי' יכול לבוא לידי אשם תלוי ע"כ מחייב אח"כ נמי ודו"ק:
עוד שם שמצינו דבר עיקרו פטור וספיקו חייב וכא עיקרו פטור וספיקו חייב (ופי' הפ"מ השתא מסיק לשנויי קושי' קמייתא דהרי מצינו פטור בקרבן א' כו') והוא דחוק ולקמן יתבאר בזה:
קטע ד
שם אכל כזית עד שלא נתמנה וכזית משנתמנה בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת ספק כזית עד שלא נתמנה וספק כזית משנתמנה בהעלם אחד אינו חיי' אלא אחת בשני העלמות חייב שתי' והנה הפ"מ כתב דאכל כזית עד שלא נתמנה וכזית משנתמנה אינו חייב אלא אחת לרבנן והוא דוחק דכיון דלא מצטרפי וכמו דאמר לעיל אכל חצי זית עד שלא נתמנה וחצי זית משנתמנה אפי' בהעלם אחד פטור כו' וכיון דלא מצטרפי בודאי דחלוקים לחטאות וכמו דאיתא בשבת (ד' עא) דכל היכא דחלוקים לחטאות לא מצטרפי וכן אם לא מצטרפי בודאי דחלוקים לחטאות וכן בירושלמי (פ"ז דשבת ה"א) ר' ירמי' בעי קומי ר' זירא קצר חצי גרוגרת כו' שגגות שבו מהו שיצטרפו איפשר לומר שבתות חולקין שבתות מצטרפות וא"כ כש"כ הכא שנשתנה לחטאת אחרת וא"כ איך יצטרפו:
ע"כ נראה לי שהוא ט"ס בירושלמי (וכצ"ל) מצינו דבר עיקרו פטור וספיקו חייב (פי' שחייב באשם הלוי אעפ"י שעיקרו פטור דהיינו שהוא פטור מחטאת) וכא עיקרו פטור (והוא ט"ס וצ"ל חייב) וספיקו חייב (צ"ל פטור) וקאי אהא שאומר אח"כ (ודלא כמו שכתב הפ"מ) וע"כ אומר אכל כזית עד שלא נתמנה וכזית משנתמנה בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת (וצ"ל חייב שתים) (פי' מפני שהם חלוקים לענין חטאות ע"כ לא מצטרפי וחייב שתי חטאות) ספק כזי' עד שלא נתמנה וספק כזית משנתמנה בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת דהא אשם תלוי הוא עד שלא נתמנה וכן משנתמנה. וא"כ כיון דאין חילוק לענין אשם וע"כ מצטרפין בשני העלמות חייב שתים: וא"כ מצינו שעיקרו חייב וספיקו פטור והא דאמר תחילה מצינו כו' הוא ענין בפני עצמו וקאי אהא דלקמי' וכמו שביארתי ודו"ק
[ולפי מה שביארתי ניחא מה שכתב הפ"מ דהרמב"ם לא הביא להאי דינא דספק חצי זית עד שלא נתמנה מביא אשם תלוי דלפי מה שביארתי הא דאמר ר' יוסי כל דבר שנראה עליו להביא אשם תלוי הוא דמדחה להא דאמ' תחלה ולא אשכחן כן והוא משום דבעינן דווקא דנראה אבל אם לא נראה בשעת מעשה אינו מביא אשם תלוי (וגם מה שכת' הפ"מ דהא דקאמר אכל שני זיתים ונתודע לו בודאי של א' מהן דהאי לא קאי אלא אליבא דמאן דאמר דידיעת ספק שבנתיים קובעת לחטאת ואין הלכה כן כו' ושגה בזה דהא הכא נתודע לו בודאי של א' מהן וא"כ הוי ידיעת ודאי:
קטע ה
עוד שם אכל שלשה זיתים וסבור שהן שנים והפריש חטאת כדר יוחנן דר' יוחנן אמר נתכפר מקצת החטא נתכפר כולו ר' שמעון בן לקיש אמר נתכפר מקצת החטא לא נתכפר כולו אכל חמשה זיתים ונתודע לו בספק של כל א' וא' ואח"כ נתודע לו בודאן (כצ"ל) ר"ש בן לקיש אמר ידיעת ספיקו קובעו לחטאו ר' יוחנן אמר אין ידיעת ספיקו קובעו לחטאו ר' יוסי בר בון כו' מודה רשב"ל בכהן משיח שאין ידיע' ספיקו קובעו לחטאו כו' (כבר ביארתי בספרי נועם ירושלמי (פ"ק דברכות) דהש"ס דילן פליג ע"ז עיי"ש):
קטע ז
עוד שם מיחלפא שיטתי' דרשב"ל תמן אמר ידיעת ספיקו קובעו לחטאו וכא אמר אין ידיעת ספיקו קובעו לחטאו תמן אשמו קובעו וכא מה אית לך מיחלפא שיטתי' דר"י תמן הוא אמר נתכפר מקצת החטא נתכפר כולו וכא הוא אמר הכן לא אמר ר' יוחנן אלא בידיעה האחרונה שאין בה שום קרבן והנה הפ"מ האריך בזה עיי"ש. והנה צריך לבאר על הא דפליגי באכל ג' זיתים וסבור שהן שנים כו' ובכה"ג פליגי בש"ס דילן בשבת (ד' עא) וכתב הפ"מ דנתחלפו השיטות דהכא ודהתם דגרסינן שם אכל שני זיתי חלב כו' ר' יוחנן אמר חייב שתים על חטאתו והביא כתיב ור"ל אמר אינו חייב אלא אחת כו' אך שצריך לבאר דהא בכפרה כולי עלמא אית להו בש"ס דילן בשבת (שם) דהכפרה מחלקת והכא פליגי בלאחר כפרה נמי:
וע"כ נראה לי דשיטת הירושלמי דכפרה נמי אינה מחלקת אך זהו דווקא אם נתכפר אבל אם נתודע לו תחילה על כזית ראשון והפריש קרבן ואח"כ נתודע לו על כזית השני והפריש קרבן בודאי צריך להבא החטאת השני' שהיא באה אחר שנתודע לו משני הזיתים והיא מכפרת על שניהם והא דפליגי ר' יוחנן ור"ל אם ידיעת ספק מחלקת דלר' יוחנן דווקא בידיעת ודאי היינו דווקא אם נתודע בין אכילת כזית ראשון לאכילת כזית השני ובהא פליגי ר' יוחנן ור"ל אבל אם נתודע לו אח"כ על כזית ראשון הכל מודים שצריך להביא השני שהפריש לאחר שנתודע לו מב' זיתים או מחמשה זיתים והראשון ידחה ופליגי בה ר' יסא ור' זעירא אימתי היא מתה אם היא מתה דווקא לאחר שמקריב החטאת השני' או שהיא מתה מיד. עד דמסיק אח"כ אמר ר' יוסי ב"ר בון הוי עלי' כו' דר' יוחנן אמר נתכפר בראשון שהוא אכילת כולם והשאר יפלו כו' וא"כ מסיק כמו דאמר בתחילה הכל מודים כו'.
וע"כ אומר אח"כ הכל מודים שאם הי' הראשונה קיימת שהיא נדחית (פי' וצריך להביא הקרבן השני) מה יעשה בה ר' יוסי אומר תלוי' בכפרה (פי' דהא אם הי' מתכפר לו תחלה בהקרבן הראשון הי' מתכפר על השני וכל ענין שנדחה היא מחמת שצריך להביא השני' ע"כ היא תלוי' בכפרה ואינה מתה עד שמתכפרין באחרת וא"כ ה"ל חטאת שנתכפרו בעלי') וע"ז אמר ר' זעירא כל שלא נראית לא היא ולא דמי' מחמת שצריך להתכפר באחרת וע"כ אף על פי שעדיין לא נתכפר באחרת מתה מיד ודלא כהפ"מ שנדחק בזה:
קטע י
עוד שם אכל חמשה זיתים ונודע לו בספיקו משנתמנה ובודאו (כצ"ל) ועבר על דעתי' דרשב"ל פטור (פי' דכיון דנודע לו בספיקו משעבר רשב"ל סובר דידיע' ספק הוי כודאי וע"כ כיון דהוי שינוי בקרבן ע"כ פטור לרשב"ל) על דעתי' דר' יוחנן חייב דכיון שסובר דידיעת ספק לא הוי כידיעת ודאי וא"כ כיון שנודע לו לאחר שעבר ידיעת ודאי וע"כ לא הוי שינוי בקרבן וע"כ חייב וע"ז אמר כן אמר רשב"ל לפטור ולא לחיוב (ונראה לי שהוא ט"ס וצ"ל כן אמר רשב"ל לחיוב ולא לפטור) וכן אתי לקמן (פי' דרשב"ל סובר דידיעת ספק הוי כודאי דהיינו להחמיר שיתחלק לחטאות כמו בידיעת ודאי אבל לא להקל):
וע"ז אומר אלא כיני אכל חמשה זיתים ונודע לו בספיקו עד שלא נתמנה ובודאי משנתמנה על דעתי' דרשב"ל דו אמר ידיעת ספיקו קובעו לחטאו (פי' דידיעת ספק הוי כודאי) דו אמר חייב דהא נודע לו בספקו עד שלא נתמנה על דעתי' דר' יוחנן דו אמר אין ידיעת ספיקו קובעו לחטאו דו אמר פטור והשתא ניחא דהא אמר ריש לקיש דחייב והיינו משום דלחומרא סובר ר"ל דידיעת ספיקו הוי כודאי וע"כ חייב:
קטע יא
עוד שם אכל חצי זית עד שלא נתמנה וחצי זית משנתמנה חצי זית שעבר הואיל ובא חיוב קרבן ביניהם מצטרפין נשמעינה מהדא אכל את הראשון ולא נתודע לו כו' (ופי' הפ"מ כעין האי בעיא בעי התם בפירקין (ד' יא) נשיאות מהו שתפסיק וכו' אלא דשם בעי בהמינוי לחוד מהו שיפסוק לענין צירוף ולא אפשיטא התםוכן הכא לקמן דבעי למיפשט לגוונא דהאי בעיא דחי לי' דהכא שינוי קרבן בינתים ואיכא למימר דמפסיק וכעין כו' דאיכא למימר דנשיאות מפסיק הואיל ואם חטא עכשיו נשתנה בקרבנו כו':
ונראה לי לבאר דשיט' הירושלמי דנשיאות בעצמה אינה מפסק' אם אכל חצי זית עד שלא נתמנה וחצי זית משעבר והא דבעי לי' היינו דווקא אם אכל חצי זית עד שלא נתמנה וחצי זית משנתמנה וחצי זית משעבר. ומיבעי' לי' כיון דאכל חצי זית השני ונצטרף עם חצי זית הראשון וא"כ ליכא חיוב קרבן דהא הוי שינוי קרבן ולא מצטרף ע"כ אפי' אכל חצי זית השני משעבר אעפ"כ אינו יכול להצטרף עם חצי זית הראשון דהא כבר נצטרף עם חצי זית השני וליכא חיוב קרבן ע"כ לא יוכל עוד להצטרף עם חצי זית השלישי שאכל לאחר שעבר:
והוא כמו דאיתא בזבחים (ד' לא) איתמר חצי זית חוץ לזמנו וחצי זית חוץ למקומו וחצי זית חוץ לזמנו אמר רבא ויקץ כישן הפיגול רב המנונא אמ' כו' והוא דפליגי אם נצטרף חצי זית חוץ לזמנו עם חצי זית חוץ למקומו אם יוכל להצטרף אח"כ עם חצי זית חוץ לזמנו שיהי' פיגול כו' והכא אם נצטרף חצי זית שאכל קודם שנתמנה עם החצי זית שאכל לאחר שנתמנה ע"כ לא יוכל להצטרף עוד עם החצי זית השלישי שאכל לאחר שעבר. וע"ז אמר נשמעינה מהדא היו לפניו ג' ואכל את הראשונה ר"י אמר חייב על הראשון ועל השני ופטור על הג' אמר ר"י שני לדעתו הדבר תלוי רצה מתכפר לו על הראשון רצה מתכפר לו על השלישי אלמא אע"ג דנצטרף עם הראשון אעפ"כ רצה מתכפר על הג' כו' ודחי לה אח"כ א"ר אבין תמן חיוב בקרבן (פי' שבכולם יש חיוב קרבן וא"כ יוכל להצטרף או עם הראשון או עם השלישי הכא שינוי קרבן וא"כ אם נצטרף עם חצי זית השני שהוא שינוי בקרבן ונפטר א"כ לא יוכל להצטרף עם השלישי שאכל אחר שנתמנה להתחייב בקרבן:
קטע יג
שם אכל כזית עד שלא נתמנה כזית משנתמנה כו' ספק עד שלא הביא שתי שערות ספק משהביא שתי שערות מביא אשם תלוי אכל ס' כזית ואינו יודע אם ביוה"כ אכלו או קודם יוה"כ אכלו ס' כפרה כיפר אם ביוה"כ אכלו אם לאחר יוה"כ אכלו חברי' אמרין ס' כפרה כיפר א"ר מתני' לעולם אין ספק כפרה מכפר אלא על מיני דמים מתניתא מסייע לחברי' שבת ויוה"כ ועשה מלאכה ביה"ש מה נפשך יום הכיפורים הוא כיפר חול הוא מותר והתני ואכל א"ר יוסי בר בון באכילת היתר כו':
והנה בספרי נחלת יהושע כתבתי על הפ"מ שפי' דלבסוף דמסיק א"ר יוסי בר בון באכילת היתר פלוגתייהו הוא באכילת היתר והאיסור הוא מחמת שאכל ביוה"כ והספק הוא אם ביוה"כ אכלו אם לאחר יוה"כ אכלו ויוה"כ לא מכפר והוא תמוה דלמה אין יוה"כ מכפר כיון שהספק הוא אם אכלו ביוה"כ וממה נפשך אם אכלו ביוה"כ יוה"כ מכפר ואם אכלו אחר יוה"כ הרי לא עבר עבירה וא"כ אמאי אינו מכפר ובמאי קא מיפלגי ומה שפי' הפ"מ הוא דוחק:
ע"כ נ"ל דהפלוגתא הוא בס' אכילת איסור ואינו יודע אם ביוה"כ אכלו וא"כ כיפר יוה"כ או לאחר יוה"כ אכלו ולא כיפר יוה"כ וכ"ת א"כ במאי פליגי הא ודאי דצריך להביא א"ת כמו בכל הספיקות ע"כ נ"ל לבאר זה עפ"י מה דאמרינן בפ"ק דהוריות (דף ד') א"ר יוסי בר אבין כו' משל דסומכוס למה הדבר דומה לאדם שהביא כפרתו ביה"ש ס' מבעו"י נתכפר לו ס' משחשיכה נתכפר לו שאינו מביא א"ת ולא מיבעי' למ"ד כו' ופירש"י דביה"ש לית בי' חיוב מעלי' דליכא למימר משחשיכה נתכפר לי' שהרי ביה"ש כהרף עין ואין אדם יכול לעמוד עליו אם מן היום או מן הלילה ופטור כו':
והנה שם ביארתי דהטעם הוא דלא שייך א"ת אלא אם הספק הוא בעבירה עצמה אבל אם הס' הוא בכפרתו אם הביא כפרתו או לא כגון ס' הביא חטאתו מבעוד יום או משחשיכה לא שייך להביא ע"ז אשם תלוי כיון דהס' הוא בכפרה לא יכול להביא א"ת דילמא הביא כפרתו מבעו"י וכבר כיפר ונמצא דמביא חולין לעזרה ובהא פליגי בהוריות שם אם תלה בהוריית ב"ד לאחר שנודע להם ועל כן הוי ספק אם מתכפר בכפרה דידהו דמר מדמי לספק בחטא אם עשה בהוראת ב"ד וע"כ מדמי התם בהוריות (ד' ד') לאדם שאכל ס' חלב ס' שומן ונודע לו שמביא א"ת ומר מדמי לה לספק כפרה היינו לאדם שהביא כפרתו ביה"ש ספק מבעוד יום נתכפר לו ס' משחשיכה נתכפר לו שאינו מביא א"ת דהא חטא ודאי אלא דהס' הוא אם עשה עפ"י הוראת ב"ד וע"כ מדמי לה לס' כפרה וכל ספק כפרה כיפר דהיינו שאינו מביא אשם תלוי על זה דילמא הביא כפרתו מבעוד יום ונמצא שהוא חולין בעזרה דעל ספק זה לא חייבה התורה א"ת:
ובתוספתא (פ"ב דכריתות) איתא המביא חטאתו ושחטה ס' נזרק הדם ס' לא נזרק הדם יצא אם הי' מחוסר כפרה ס' חשיכה ס' לא חשיכה מביא חטאת העוף אלא דבס' כפרה אינו מביא א"ת (והא דקאמר בחטאת ס' נזרק הדם ובמחוסר כפורים קאמר ס' חשיכה ה"ט משום דחטאת באה קודם התמיד ע"כ אי איפשר לספוקי אם הוא חשיכה אבל במחוסר כפורים שבאה אחר התמיד כמו דאמרינן בפסחים (ד' נ"ט) ע"כ אומר ס' חשיכה ועיין בתוס' הוריות (ד' ד') ובפסחים (ד' נ"ט) הכא בחטאת העוף עסקינן כו' ודו"ק והטעם דמייתי חטאת העוף אפילו בספק כפרה הוא משום לתקוני גברא ועיין בספרי נ"י (ס' ו') שהארכתי בזה ובמ"ש הרמב"ם דאפי' בקרבן עולה ויורד וס' אם מחוייב קרבן אינו מביא חטאת העוף הבאה על הספק שאינו מביא רק במחוסרי כפרה אבל לא בקרבן שבא על חטא)]:
וא"כ נתבאר מזה דס' כפרה כיפר היינו שאינו יכול להביא חטאת אחרת משום ס' חולין בעזרה וגם א"ת נמי אינו יכול להביא דאינו יכול להביא א"ת אלא בס' חטא אבל בס' אם הביא כפרתו לא חייבתו התורה על זה א"ת ובזה יתבאר הירושלמי דפליגי אם אכל ס' איסור ביוה"כ ביה"ש והס' הוא אם אכל ס' איסור בעוד יום וכיפר עליו יוה"כ או שהי' לילה ולא כיפר עליו יוה"כ חברי' אמרין ס' כפרה כיפר (פי' דהרי הוא ככל ספק כפרה דהיינו שהביא חטאת ואינו יודע אם הקריב חטאתו מבעוד יום או משחשיכה דאינו יכול להביא לו חטאת אחרת ולא אשם תלוי משום ספק חולין בעזרה דעל ספק כפרה לא חייבתו התורה אשם תלוי וע"כ קיי"ל דספק כפרה כיפר וה"נ אם אכל ס' חלב ואינו יודע עדיין אם הי' עדיין יוה"כ וא"כ כבר כיפר יוה"כ או שהי' לאחר יוה"כ ע"כ נעשה כס' כפרה ואינו יכול להביא אשם תלוי א"ר מתני' לעולם אין ספק כפרה מכפר אלא על מיני דמים (פ' דהא דאמרינן ס' כפרה כיפר היינו דוקא במיני דמים כגון הביא חטאתו ס' מבעוד יום ס' משחשיכה זה אינו יכול להביא אשם דהאשם אינו בא אלא בספק בחטא אבל אם הס' הוא בכפרה אינו מביא א"ת אבל בספק אם כיפר יוה"כ ואינו צריך להביא א"ת או לאחר יוה"כ וצריך להביא א"ת זה לא הוי כמו ספק כפרה אלא כמו ס' בחטא כיון דהכפרה הוא תיכף להחטא ע"כ לא חל החטא כלל ואין החטא אלא דווקא אם אכל אחר יוה"כ וע"כ הוי כמו ספק בחטא ומביא א"ת וע"ז א"ר מתני' לעולם אין ספק כפרה מכפר אלא על מיני דמים היינו דווקא בהביא חטאת ספק מבעוד יום ס' משחשיכה:
וע"ז קאמר מתניתא מסייע לחברי' שבת ויוה"כ ועשה מלאכה ביה"ש ונ"ל דהאי שבת ויוה"כ אין הפי' שבת ויוה"כ שבת הסמוכה ליוה"כ כמו שפי' הפ"מ אלא שבת ויוה"כ היינו שבת שחל ביוה"כ וכה"ג אמרינן בחולין (ד' ק"א) שבת ויוה"כ שגג ועשה מלאכה דהיינו שבת שחל ביוה"כ וקאי אתוספתא דכריתות (פ"ב) יוה"כ שחל להיות בשבת ועשה מלאכה בין מלפניו בין מלאחריו פטיר מא"ת שכל היום מכפר והא דקתני שבת ויוה"כ הוא איידי דבעי למיתני הפלוגתא עשה מלאכה בחצי היום ר' ישמעאל מחייב שתי חטאות ור' עקיבא פוטר שר' ישמעאל אומר חייב על השבת בפני עצמו ויוה"כ בעצמו וכמו דפליגי בחולין (שם) וע"כ מקשה מתוספתא דקתני דאם עשה מלאכה בין מלפניו בין מלאחריו פטור מא"ת אלמא דמתניתא מסייע לחברי' דאמרין ס' כפרה כיפר וכמו שביארתי דאינו חייב אשם תלוי אלא בס' בחטא וס' דיוה"כ או קודם חשיכה או לאחר חשיכה נעשה כס' כפרה ועל ספק כפרה אינו מביא אשם תלוי וע"ז דחי דממתניתא אין ראיה דהתם ממ"נ יוה"כ הוא כיפר חול הוא מותר וע"כ פטור מאשם תלוי אבל לעול באכל ס' חלב במוצאי יוה"כ ביה"ש חייב להביא א"ת דילמא היה לאחר יוה"כ וע"כ נעשה כמו בספק בחטא ואין ס' כפרה מכפר אלא על מיני דמים כמו שביארתי ופריך והתניא ואכל (וקס"ד דמיירי באכילת ספק איסור אלמא דאפי' באכילת ס' איסור נמי פטור מא"ה) א"ר יוסי בר בון באכילת היתר וע"כ פטור מא"ת משום דממ"נ הוא אם יוה"כ הוא כיפר חול הוא מותר אבל בספק אכילת איסור מחייב להביא א"ת דאין ס' כפרה מכפר אלא על מיני דמים ועיין בפ"מ שפי' כל הסוגיא באופן אחר ואין מן הצורך להאריך בדחוקיו כמו שיראה המעיין והעיקר כמו שביארתי]:
קטע טו
שם בירושלמי אכל חמשה זיתים ונתודע לו בספיקן עד שלא נתמנה ובודאן משנתמנה על דעתי' דרשב"ל חייב על דעתי' דר"י פטור כן אמר רשב"ל לחיוב לא לפטור אלא כיני אכל חמשה זיתי' ונתודע לו בספיקן משנתמנ' ובודאן משעבר על דעתי' דרשב"ל דו אמר נתכפר מקצת החטא לא נתכפר כולו דו אמ' פטור על דעתי' דר"י דו אמר נתכפר מקצת החטא נתכפר כולו דו אמר חייב:
והנה הפ"מ נדחק בזה ולי נראה שהוא ט"ס וכצ"ל אכל ה' זיתי' ונתודע לו בספיקן עד שלא עבר ובודאן משעבר על דעתי' דרשב"ל דו אמר ידיע' ספיקו קובעו לחטאו דו אמר חייב כן אמר רשב"ל לחיוב ולא לפטור אלא כיני אכל חמש' זיתים ונתודע לו בספיקן עד שלא נתמנה ובודאן משנתמנה על דעתי' דרשב"ל דו אמר כו' חייב על דעתי' דר' יוחנן כו' פטור (פי' שתחילה אמר דאכל חמשה זיתים ונתודע לו בספיקן עד שלא עבר וא"כ לר"ל דאמר דידיעת ספיקו קובעו לחטאת א"כ אין חטאו וידיעתו שוין וע"כ פטור) ולר' יוחנן דאמר דאין ידיעת ספיקו קובעתו לחטאת וא"כ כיון שלא נתודע לו בודאן עד שעבר א"כ הוי חטאו וידיעתו שוין וע"כ חייב וע"ז אומר כן אמר רשב"ל לחיוב ולא לפטור (כצ"ל) (פי' דאפי' ר"ל שאומר דידיעת ספיקו קובעו לחטאו אינו רק לחיוב שנתחייב חטאות הרבה דהוי ידיעת ספק כמו ידיעת ודאי לחלק אבל לא לפטור שע"י זה יפטור אם נתודע לו בספיקן משנתמנה) וע"כ אומר אלא כיני אכל חמשה זיתים ונתודע לו בספיקן עד שלא נתמנה ובודאן משנתמנה וע"כ לר"ל חייב דהא הוה ליה ידיעת ספיקו עד שלא נתמנה וע"כ חייב (דלחיוב סובר ר"ל דספק ידיעה הוי ידיעה) אבל לר' יוחנן פטור דהא לא נתודע לו בודאן עד שנתמנה וא"כ פטור לר' שמעון דהא אין חטאו וידיעתו שוין והוא כמו כאמר לעיל והוא חוזר על הראשונות מחמת שאומר אח"כ לפום כן ר' יוסי ב"ר בון הוי עליה (פי' על הא שאומר דהכל מודים שאם הי' הראשונה קיימת שהיא נדחית ומתכפר באחרונה והוא מחמת שהיא באה על שנתודע לו מכל החמשה זיתים ע"כ מתכפר באחרונה והראשונה נדחית וע"ז אומר לפום כן ר' יוסי בר בון הוי עליה מהא דאמר אכל חמשה זיתים ונתודע לו בראשון ומביא קרבן בשני ומביא קרבן בשלישי ומקריב קרבן ברביעי ומקריב קרבן בחמישי ומקריב קרבן ר' יוחנן אמ' נתכפר לו בראשון שהוא לפני אכילת כולהם (פי' אף שהפרישם קודם שנתודע לו על כל החמשה זיתים) והשאר יפלו לנדבה ולא ימותו והוא מאחר שהפריש תחילה שלא הי' צריך מאחר שמתכפר בראשון ע"כ הוי השני לנדבה וכמו כל מותר חטאות ואשמות והא דאמר ימותו היינו דווקא אם מתכפר באחרונה והראשונה נדחית וא"כ בשעה שהפריש הי' צריך להפריש אך לאח"כ שנתודע לו מתכפר באחרונה אבל אם מתכפר בראשונה השני' אינה מתה ר"ש בן לקיש אמר נתכפר באחרונה שהוא לאחר אכילת כולם והשאר ידחו ולר"ל שסובר דמכפר באחרונה ע"כ הראשונה מתה דכיון שהיה צריך להפריש הראשונה והי' מתכפר בה אך לאחר שנתודע לו על האחרונה צריך להקריב האחרונה וע"כ הראשונה נדחית וכמו שאמר לעיל ודו"ק:
קטע לה
שם ר' יצחק שאל אף בשאר כל הדברים כן קומץ ואח"כ מקטיר מקבל ואח"כ זורק שורף ואחר יזה (פי' דמיבעי' ליה כיון שהתחיל לעבוד בהקרבן ואע"ג דנמצא אח"כ חלל אפ"ה עבודתו כשירה באותו הקרבן אף לאחר שנודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה וא"כ אפרו אפר מקלה. דאע"ג דהזאה כשירה בזר אעפ"כ האפר לא הוי רק כאפר מקלה (ועיין בירושלמי תרומות בענין קדשי בדק הבית) ע"ז פשיט מהא דאמר עשו אותה כחטאת גזולה שלא נודעה לרבים שהיא מכפרת מפני תיקון המזבח הדא אמרה קומץ ואח"כ מקטיר מקבל ואח"כ זורק שורף ואח"כ יזה וכמו דהתם מהני אפי' לאח"כ נמי דהא אינו צריך עוד להביא חטאת אחרת ודלא כהפ"מ שהגיה עורף ואח"כ יזה ע"ש: