אור ברסלב

נועם ירושלמי על הוריות

פרק א · הלכה ב

הלכה א

קטע ב

(ה"ב) ר' אימי בשם רשב"ל מתניתא כגון שמעון בן עזאי יושב לפניהם כו' וכתב הפ"מ דאמתניתין דלקמן הורו ב"ד וידע אחד מהן שטעו כו' וכבר כתבתי דקאי לפרש סיפא דמתניתין וי"ל האי ר' אמי בשם רשב"ל קודם (ה"ב) וקאי אסיפא דמתניתין הורו ב"ד וידע א' מהן שטעו כו' אך דברישא דקתני והלך שוגג על פיהן כו' מפרש ר"ל כגון שמעון בן עזאי יושב לפניהם וטעה בהא דאחריהם אחריהם דהיינו במצוה לשמוע דברי חכמים ובסיפ' דידע א' מהן שטעו מיירי כמו דמסיק אלא כי אנן קיימין כגון שזה עומד בתשובתו וזה עומד בתשובתו הוריתן אצלו אינה הוראה שלא סילקו אותו אצל אחרים הורי' שלא סילקן וע"כ חייב מפני שלא תלה בב"ד

קטע ג

עוד שם הפריש חטאתו נתחרש כו' או שהורו ב"ד מותר לאכול חלב ר' יוחנן אמר נדחית חטאתו רשב"ל אמר לא נדחית חטאתו ר' יוסי ב"ר בון אמר מיחלף שמועתו דלא אתי מילתי' דר' יוחנן פליגא על מילתי' דמר ר"ש בר בא בשם ר' יוחנן כוס (צ"ל גוסס) זורקין עליו מדם חטאתו ומדם אשמו (פי' וא"כ קשה דהא ר' יוחנן אמר גבי נתחרש כו' דנדחית חטאתו וע"כ ר' יוסי ב"ר בון אמר ר' אחא מיחלף כו' דלא תקשי מדר' יוחנן אדר' יוחנן) רבנן דקסרין אמרין ר' חיי' בר אמי מיחליף וחד אמר כאהן (כצ"ל) תני' (פי' דלא מחליף) מאן דמחליף לית לי' באילין קישואיי' (ונ"ל דצ"ל מאן דלא מחליף לית ליה באילין קישואיי' דלא קשה כלל מדר' יוחנן אדר יוחנן (ודלא כהפ"מ) והטעם הוא כמו שכתב הרא"ש בסוף קידושין דגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו כו' ע"ש וע"כ סובר ר' יוחנן דזורקין עליו מדם חטאתו ומדם אשמו

קטע ד

עוד שם כמאן דמר לא נדחית חטאתו מי מקבלה הימנו ימתין עד שיחזרו בהן ב"ד אלא כשהיה כהן עבד והקריב וכיפר הי' שמעון בן עזאי מי מקבלה הימנו ימתין עד שיחזרו בהן ב"ד ונראה לי שיש ט"ס ונתחלפו השורות וכצ"ל כמאן דמר לא נדחית חטאתו מי מקבלה הימנו ימתין עד שיחזרו בהן ב"ד הי' שמעון בן עזאי מי מקבלה הימנו ימתין עד שיחזרו בהן ב"ד אלא כשהי' כהן עבד והקריב וכיפר (פי' שמקשה אהא שאומר דלא נדחית חטאתו דמי מקבלה הימנו (והוא דהירושלמי סובר דהפלוגתא אם נדחית חטאתו היינו שהקריבו את החטאת בשעה שהורו ב"ד שחלב מותר ולא לענין אם יכול להקריב אח"כ כשחזרו בהם ב"ד וכמו דאיתא בזבחים (ד' י"ב) בעי ר' ירמי' אכל חלב והפריש קרבן והורה ב"ד שחלב מותר וחזרו בהן מי הוי דיחוי או לא והוא דאיפש' שסובר דכיון דהמתינו עד שחזרו בהן ב"ד א"כ איגלאי מילתא למפרע דל הוי דיחוי והדיחוי היינו רק עד שלא חזרו בהם ב"ד או שסוברהירושלמי דאין דיחוי לבעלי חיים וע"כ הא דפליגי היינו אם הקריבום בעוד שלא חזרו וע"כ מקשה הירושלמי מי מקבלה הימנו (פי' אם אכל תחילה קודם שהורו ב"ד שחלב מותר מי מקבלה אח"כ בשעה שהורו ב"ד שחלב מותר) וע"ז משני הי' שמעין בן עזאי (פי' ואמר שב"ד טועין בזה וע"כ צריך להקריב קרבנו) וע"ז פריך מי מקבלה הימנו ימתין עד שיחזירו בהן ב"ד (פי' דאפי' אם הי' שמעון בן עזאי אעפ"כ ימתין עד שיחזירו בהן ב"ד) וע"ז משני כשהי' כהן עבד והקריב וכיפר וע"כ פליגי בזה אם נדחית חטאתו או לא (אבל הש"ס דילן בזבחים (ד' י"ב) לא מקשה ע"ז מידי על הא דאמר בעי ר' ירמי' אכל חלב והפריש קרבן וחזרו בהן (פי' דהתם מיירי שחזרו בהן ומיבעי' ליה אם יכול להקריב אח"כ אם הוי דיחוי או לא ומשום דבעי אליבא דר' יוחנן שסובר דיש דיחוי לבעלי חיים (ועיין ברפ"ו דיומא בירושלמי ובספרי נועם ירושלמי שם):

עוד שם כמאן דאמר לא נדחית חטאתו תולדות הורי' כהורי' הורי' בהורי' מהו שיצטרפו האיך עבידא אכלו ציבור חלבים והפרישו קרבנותיהם אין תימר תולדות הורי' כהורי' ב"ד חייבין אין תימר אין תולדות הורי' כהורי' ב"ד פטורין:

והנה הפ"מ פי' בה בדוחק מאוד ע"כ נראה לי שהפי' הוא אם אכלו חלבים קודם שהורו ב"ד והפרישו קרבנותיהם שהפרישו חטאותיהם על שגגת חלב ואח"כ הורו ב"ד שחלב מותר וא"כ החטאות חולין הם כיון שהורו ב"ד דמותר לאכול ואין ב"ד מניחים אותם להקריב קרבנותיהם משום שהם חולין בעזרה ומותר לשוחטם בחוץ (כמו דאמרינן בירושלמי דשקלים (פ"ב ה"ג) הפריש חטאתו סבור שהוא חייב ונמצא שאינו חייב לא קידשה) ושחטו בחוץ וע"כ מיבעי' ליה כיון שאין עיקר ההוראה של ב"ד היה שיהא מותר להקריב שחוטי חוץ אלא דנולד מחמת הורי' שלהם שחלב מותר א"כ ממילא מותר להקריב אותם בחוץ אם חייבין ב"ד ע"ז דדילמא אין ב"ד חייבין אלא אם טעו בגוף ההוראה אבל אם החטא הי' ע"י מה שטעו בדבר אחר א"כ לא הוי כהורי' ב"ד ואין חייבין קרבן וזהו דווקא למ"ד דאין חטאתו נדחית ע"כ שייך למיבעי' אם תולדות הורי' כהוריי' משום דלאחר כך שידעו שטעו בהוריתם וא"כ הוי החטאות קדשים וא"כ הקריבו שחוטי חוץ וה"מ אם לא נדחית חטאתו אבל למ"ד דנדחית חטאתו אם כן ליכא למיבעי' כלל דאפי' לאחר שידעו שטעו עכ"ז לא הקריבו שחוטי חוץ דהא א"א להקריבם משום דהוי דיחוי וכיון דא"א להקריבם לא מתחייב כרת כמו דאמרינן בגיטין (ד' נ"ה) ואי אמרת יאוש כדי לא קנה כרת מאי עבידתי' ופי' רש"י הא קיי"ל הראוי' לפתח אוהל מועד חייבין עלי' בחוץ כו' וע"כ מיבעי' ליה דווקא כמ"ד ל נדחית חטאתו:

קטע ה

עוד שם כיני פשיטא לך תולדות הורי' כהורי' הורי' בהוריה מהו שיצטרפו וגס בזה נדחק הפ"מ מאוד ולי נראה שנתחלפו השורות (וכצ"ל) אין כיני פשיט' לך תולדות הורי' כהורי' שתי הוריו' בעבירה אחת מהו שיצטרפו האיך עבידא אכלו רוב ושחטו רוב (פי' אין כיני פשיטא לך תולדות הורי' כהורי' פי' אם תימצי לומ' דתולדות הורי' כהורי' וא"כ ב"ד חייבין נמי על הא ששחטו רוב דכיון דהורו ב"ד שחלב מותר א"כ הוי קרבנותיה' שהפרישו חולין ומותר לשוחט' וע"כ מיבעי' לי' אם מצטרפין האיך עבידא אכלו רוב ושחטו רוב (פי' שהאוכלים עם השוחטים הי' רוב) או שצ"ל אכלו ושחטו רוב דכיון דמה ששחטו הי' מחמת שהורו ב"ד שחלב מותר ואם כן לא הוי קרבן וע"כ מותר לשוחטו והיינו אם תימצא לומר דתולדות הורי' כהורי' הוא ע"כ מיבעי' ליה אם מצטרפין דהא הכל היה על ידי הוראה אחת.

ואח"ז צריך לגרוס הורי' בהורי' מהו שיצטרפו דהיינו מיעוט בחלב ומיעוט בדם (וכמו דמיבעי' לי' בהוריות מיעוט בחלב ומיעוט בדם מהו) הכא כיון דאין איסורו שוה לא מצטרפו או דילמא כיון דקרבנן שוה מצטרף ואח"ז צריך לגרוס שתי הוריות בעבירה אחת מהו שיצטרפו ואח"ז צריך לגרוס הורו ב"ד חלב כוליא של ימין מותר ושל שמאל ולו מכסה אסור חזרו והחליפו (פי' דמיבעי' ליה אם מצטרפין כמו דמיבעי' ליה בהוריות (שם):

ואח"ז צריך לגרוס אכלו רוב בראשונה ורוב בשניה אין תימר מצטרפין (פי' כשאכלו מיעוט דהאי חלב ומיעוט השני בחלב אחר וע"כ אכלו רוב בראשונה ורוב בשני' אינם חייבין רק אחת כיון דהוי כמו איסור א') ואין תימר אין מצטרפין חייבין שתים (פי' דכיון דאין מצטרפין ברוב א' וע"כ בתרי רובי חייבין שתים) ובכאן צריך לגרוס על דעתי' דר"מ חייבין אחת ועל דעתי' דר' שמעון חייבין שתים:

[והנה הפ"מ נדחק בכל הלכה זו וגם בזה נדחק שפי' על דעתי' דר"מ דאמר בתר החטא אזלינן כו' עיי"ש וכבר כתבתי בספרי נחלת יהושע (ס' כ"ב) שפירושו תמוה דהא הבעי' הוה אי הוי הוראה אחת ומצטרפין ואינם חלוקים בשאכלו רוב מזה ורוב מזה ואי אין מצטרפין חייבין שתים כמו שביארתי וא"כ מה תלוי בהא דר"מ ור"ש אי אזלינן בתר החטא או לא ובהוריות (ד' ג') איבעי' להו הורו ב"ד שחלב מותר ועשו מיעוט הקהל וחזרו בהן ב"ד הורו ועשו מיעוט אחר כו' ולא תלי בהא דר"ש ורבנן ובאיבעי' דמרובין ונתמעטו תלי בפלוגתא דר"ש ורבנן ועוד אמאי קאמר ר"מ הא סתם רבנן פליגי עלי' בזה]:

ע"כ נראה לי כמו שכתבתי שם בספרי נחלת יהושע והוא כמו דאיתא בעבוד כוכבים (ד' ס"ו) תבלין שנים וג' שמות עיי"ש בתוס' דאם היו שני מינים אפילו משם א' אין מצטרפין ושם אמרינן ר"מ אומר מניין לכל איסורים כו' שמצטרפים זה עם זה וכן בירושלמי (פ"ב דערלה) מצטרפין זה עם זה בין כו' כדי ליתן טעם דברי ר"מ ר"ש אומר אינם מצטרפין וע"ז אומר על דעתי' דר"מ חייבין אחת (פי' משום דמצטרפין זה עם זה) על דעתי' דר' שמעון חייבין (פי' משום דהוי כמו שני מינים) וע"ז אימר אכלו מיעוט בראשונה ומיעוט בשני' על דעתי' דר"מ חייבין אחת והוא משום שמצטרפין ועל דעתי' דר"ש פטורין (פי' שפטורין לגמרי משום דאין מצטרפין) ודו"ק]:

קטע ח

שם ר' אמי בשם רשב"ל להורי' הילכו אחר ישיבת א"י לטומאה הילכו אחר רוב נכנסין לעזרה כו' ר' יהושע בן לוי לראי' הילכו מלבוא חמת עד נחל מצרים ופי' הפ"מ לראי' הילכו כלומר הא הולכין בטומאה אחר רוב נכנסין לעזרה ה"מ לענין קרבן שיקרב בטומאה דאמרת בשלש כיתות גבי קרבן פסח אבל לענין ראי' בעזרה שמצוה בפני עצמה היא כדכתיב בבוא כל ישראל לראות כו' הולכין אחר כל גבול ישראל ל ואם יש בהם רוב דוחה הוא את הטומאה ול"נ דצריך לגרוס ולהיראה ואם הגירסא הוא לראי' כו' איפשר שהוא כמו שכתבו התוס' בפסחים (ד' ג') בד"ה מאלי' כו' ור"י בן בתירא שלא עלה לרגל כו' אי נמי נציבין ח"ל אלמא דפטור מראי' למי שהוא בח"ל ע"כ אומר ולראי' הילכו מלבוא חמת עד נחל מצרים ועיין במ"ל (פ"א מה' ק"פ) מה שכתב על התוס' האלו]:

תוכן העניינים

נועם ירושלמי על הוריות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה