אור ברסלב
נועם ירושלמי על ביצה פרק א › הלכה י

נועם ירושלמי על ביצה

פרק א · הלכה י

הלכה ח

קטע ב

שם (ה"י) הבורר קטניות ביו"ט ב"ש אומרים בורר אוכל ואוכל ובית הלל אומרים בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי אבל לא בטבלה כו' ובגמ' ר' יונה בעי עשה כן בשבת על דב"ש מהו שיהא חייב א"ל ר' יוסי ולמה לא אילו עשה כן על דב"ה שמא אינו חייב הכא חייב אמר ר' מנא יאות אמר ר' יונה אבא לא אתי אלא על דב"ש למה הותר מכלל ברירה ביו"ט לא הותר מכלל ברירה בשבת (פי' דב"ה דאמרי דיכול לברור כדרכו אלמא דסובר דהותר מכל ברירה ביו"ט א"כ בשבת דלא הותרה ודאי חייב) אלא דמיבעי' לי' אליבא דב"ש אם הטעם דב"ש היא דבורר אוכל ואוכל לא הוי ברירה כלל וא"כ אם עשה כן אפי' בשבת פטור או שסובר דאפי' בורר אוכל נמי הוי ברירה ואם עשה כן בשבת חייב ורק ביו"ט משום דהותר אוכל נפש רק שב"ש אומרים שצריך שיעשה ע"י שינוי דהיינו בורר אוכל ואוכל אבל מ"מ הוי בורר ובשבת חייב והא דמספקא ליה בבורר לבית שמאי דאמרי בבירר אוכל ואוכל דלא הוי בורר כלל ואם עשה כן בשבת פטור (ואיפשר דלדידהו לא הותר בורר כלל הוא משום דאמרינן לקמן בירושלמי דיש אומרים דלא הותר בורר כלל ביו"ט וכמו דאמרינן לקמן תני אין בוררין ולא טוחנין ולא מרקידין הבורר והטוחן והמרקד בשבת נסקל וביו"ט סופג את הארבעים ואמרינן לקמן מניין שאין בוררין ולא טוחנין ולא מרקידין א"כ איפשר לומר דסברי ב"ש דלא הותר ברירה כלל. והטעם הוא כמו דאמרי' לקמן שאין טוחנין כו' משו' דכתיב אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעש' לכם עד ושמרת' את המצו' שזהו שימור דלישה וכמו דאמרינן בפסחים (ד' מ') ודילמא שאני התם דבעידנא דנחית לשימור לא הוי שימור ופירש"י דילמא לעולם שימור דלישה הוי שימור כו' משום דמשעת נתינת מים לקמח שזה דבר המחמצת הוי צריכה שימור אבל לא בורר שהוא קודם הלישה) (ולקמן יתבאר דהא דאמרינן דלא הותרה מלאכה שקודם הלישה היינו דוקא אם האי מלאכה ליכא לאחר לישה אבל אם האי מלאכה איכא לאחר לישה נמי ע"כ שרי קודם הלישה נמי ובפרט לב"ה דאמר מתוך שהותרה לצורך כו' אם כן כיון שהותרה לאחר כך הותר מתחילה נמי):

וע"ז אומר ברר אוכלים מתוך אוכלים חזקיה אמר חייב ור' יוחנן אמר פטור מתניתא פליגא על חזקיה בורר ואוכל בורר ומניח על השולחן אלמא דאם בירר אוכל מתוך אוכל לא הוי בורר וע"ז משני תיפתר כשהיו אוכלים אוכלים ראשונה ראשונה (וע"כ כיון שאכלו מיד כולם לא הוי בורר) והא תני ובלבד שלא יבור כל אותו המין (פי' באוכל מתוך אוכל) אם עשה כן בשבת חייב. על דעתיה דר' יוחנן שכן הבורר כדרכו במקום אחר חייב (פי' לא באוכל מתוך אוכל) על דעתיה דחזקיה אפי' עיגול מן עגולין דמאי כדון כל עמא מודיי לההיא דאמר ר' אימי ה"ל אורחין אפיק קומיהון תורמסין ופסולין אמר לון יהבין דעתיכין דאתון מיכל הקורנסין בסוף (פי' שיבררו האוכל המונח תחילה ואח"כ יאכלו הקורנסין. וא"כ מוכח שאוכל מתוך אוכל הוי בורר רק שאפילו באוכל מתוך אוכל ה"מ אם בירר האוכל הגרוע אבל אם בירר האוכל המובחר אין בזה משום בורר דהא אפי' באוכל מתוך פסולת נמי לא הוי בורר וכן כתבו התוס' בשבת (דף ע"ד) בד"ה היה לפניו שני אוכלין גרסינן וכן פי' ר"ח דבאוכל מתוך אוכל שייכא ברירה שבורר אותו שאינו חפץ לאכול דאותו שאינו חפץ בו חשיב פסולת לגבי אותו שחפץ בו וכן משמע בירושלמי דגרס הבורר אוכלים מתוך אוכלים וע"ז אמר להו שיאכלו קורנסין בסופה (פי' אותו שאינם חפיצי' לאכול יהא בסוף דאם יבררו אותן שהחפצים לאכול א"כ יש בזה משום בורר דאוכל מתוך אוכל נמי יש בה ברירה)

קטע ד

תני אין גוררין ולא טוחנין ולא מרקידין הבורר והטוחן והמרקד בשבת נסקל וביו"ט סופג את הארבעים והא תנינן בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי וא"כ לב"ה הותר ברירה ומסתמא איירי ב"ש א"כ מוכח דב"ש לא סברי דלא הותר בורר כלל והא דאמרי בורר אוכל ואוכל שזהו לא הוי ברירה כלל ואפי' עשה כן בשבת פטור אבל הכא תנן דאם עשה בשבת חייב וע"כ תנן דביו"ט סופג את הארבעים ומזה יהיה מוכח מה דמיבעי' ליה תחילה אליבא דב"ש דאם ב"ש סברי דלא הותר ברירה כלל ובורר אוכל ואוכל לא הוי בורר כלל או דב"ש סברי דבורר הותר נמי אך דאעפ"כ צריך לשנות ואם עשה כן בשבת חייב וא"כ יהיה מוכח מזה דבורר לא הותר כלל):

וע"ז אומר אמר ר' חנינא ענתניי' דרבן גמליאל הוא דאמר אף מדיח ושולה ולר"ג לא הותר בורר כלום והוא משום שלא הותרה מלאכה אלא מה שלאחר לישה אבל מלאכות שהם קודם הלישה כגון ברירה טחינה והרקדה לא הותר כלל וע"ז פריך והא תני של בית ר"ג היו שוחקין פלפלין ברחיים שלהן ומותר לטחנן ואשור לבור (פי' שטחינה הוי ג"כ מלאכה שקודם לישה ואעפ"כ הותר ולבור לא הותר לר' גמליאל) אמר ר' יוסי בר' בון לא הותרה טחינה כדרכה דהטחינה ברחיים שלהם לא הוי טחינה כדרכה:

עוד שם מניין שאין בוררין ולא טוחנין ולא מרקידין ר' אחא בשם רשב"ל כל מלאכה לא יעשה בהם כו' אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם ושמרתם את המצות והוא שלא הותר אלא מלישה ואילך תני חזקיה ופליג אך הוא לבדו הרי אלו מיעוטין שלא יקצור ולא יטחון ולא ירקד ביו"ט (פי' שהוא כמו שביארתי דאם הותרה ברירה אחר הלישה א"כ הותרה נמי קודם הלישה וע"ז אומר תני ר' חזקיה ופליג אך הוא לבדו הרי אלו שלא יקצור ולא יטחון ולא ירקד אבל ברירה הותר והוא משום דחזקיה אזיל לטעמיה שסובר דבורר אוכל מתוך אוכל הוי נמי ברירה א"כ יש ברירה אח"כ ג"כ דהיינו אחר הלישה א"כ ממילא הותר קודם הלישה וע"כ קאמר דהרי אלו מעוטין היינו על קצירה וטחינה והרקדה אבל לא בורר דבורר הותר ביו"ט וע"ז אומר ותני חזקיה ופליג דחזקיה אזיל לטעמיה שיש ברירה באוכל מתוך אוכל וע"כ כיון שהותר אחר הלישה הותר נמי קודם:

וע"ז אומר ר' זעירא רב חייא בר אשי בשם רב המשמר חייב משום בורר אמר ר' זעירא לא מסתברא משום מרקד ר' יונה ור' יוסי תריהון אמרין בקדמיתא הוינן אמרין יאות אמר ר' זעירא מה המרקד קמח מלמטן וסולת מלמעלן אף המשמר יין מלמטן ושמרים מלמעלן ולא הוינן אמרין כלום. למה הותר מכלל ברירה והותר מכלל שימור הותר מכלל ברירה בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי והותר מכלל שימור אבל נותנים לתלויה ביו"ט ולא הותר מכלל הרקדה דאמר ר' חנינא כו' אין שונין את הקמח אבל מרקידין לאחורי הנפה אין תימר משום מרקיד הוא יהא אסור אלא ודאי דמשמר הוא משום בורר ובורר הותר אף על פי שהוא קודם הלישה:

תוכן העניינים

נועם ירושלמי על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה