אור ברסלב
נועם ירושלמי על ביצה פרק א › הלכה א

נועם ירושלמי על ביצה

פרק א · הלכה א

פרק א

קטע ב

מתניתין ביצה שנולדה ביום טוב כו' ובגמרא עגל שנולדה ביו"ט מותר שהוא מתיר עצמו לשחיטה רבי זירא בעי מעתה מדברית תהא מותרת שהיא מתרת עצמה בשחיטה צבי' תהא מותרת שהיא מתרת עצמה בשחיטה: וכתב הק"ע וקשה שאני מדברית וצבי' דלאו מחמת איסור שבגופה לא היתה ראוי' לשחיטה אלא דבר אחר גרם לה ומוקצה איסור שבגופה הוא ולא שייך לומר מיגו משא"כ כאן שאיסור שחיטה שבגופה הותר אמרינן מיגו דהותר איסור שחיטה הותר נמי איסור מוקצה עכ"ל ואיפשר לומר במה שהקשו בתוס' ביצה (ד' ו') ותימא והא מוכן הוא דאמרינן בחולין (ד' ע"ה) דבן פקועה ניתר בארבעה סימנים בשחיטת אמו או בדידי'. וא"כ יכול להושיט ידו במעי אמו וישחטנו ויהי' מוכן כהאי גוונא ויש לומר דקאמר הגמרא אליבא דר' הושעי' דקא מיבעי' לי' התם אם ניתר בן פקועה בארבעה סימנים אי נמי הואיל ולכתחילה אין לשוחטו כי האי גוונא שאינו יכול לראות מידי דהוי אשוחט בלילה אסור לכתחילה לא מיקרי מוכן וע"כ יש לומר דר' זירא סבירא ליה שיכול לשחוט במעי אמו אלא שאין ראוין לשחיטה לכתחילה משום שאינו רואה כמו בלילה וע"כ פריך ר' זירא מעתה מדברית תהא מותרת שהיא מתרת את עצמה בשחיטה דהא העגל שנולד נמי הי' מותר מתחילה ע"י שחיטה אלא דלכתחילה אין לו לשחוט וע"כ מדמי הא דמדברית שלא הי' יכול לשוחטו כל זמן שלא באו מן המדבר]:

קטע ו

שם ר' זעירא בשם רב גידל עגל שנולד מן הטריפה ביו"ט מותר נעשה כדבר מוכן טמון בדבר שאינו מוכן (ואיפשר לומר דזהו דווקא בעגל שכמו שנולד כמו הי' במעי אמה. וע"כ הוי אע"פ שנולד מן הטריפה אעפ"כ נעשה כדבר מוכן טמון בדבר שאינו מוכן אבל ביצה אמרינן תחילה בירושלמי חד אמר לא דומה טעם אכילתה בפנים לטעם אכילתה בחוץ וחורנה אמר שאינה נגמרת לאפרוח עד שתצא לחוץ א"כ משנולדה נגמרה לא הי' כן במעי אמה ע"כ לא אמרינן דנעשה כדבר מוכן טמון בדבר שאינו מוכן ולקמן יתבאר עוד בזה:

קטע ז

עוד שם תמן תנינן ביצת נבילה אם יש בה כיוצא בה נמכרת בשוק מותרת ואם לאו אסורה כדברי ב"ש וב"ה אוסרין מ"ט דב"ש גמורה הי' עד שלא תתנבל כו' וב"ש כמשנה ראשונה וב"ה כמשנה אחרונה דאמר ר' חייא בראשונה היו אומרים אי מעמידין בקיבת הנבילה ואין מעמידין בקיבת כו' חזרו לומר מעמידין בקיבת הנבילה ואין מעמידין בקיבת כו' אפי' דיסברון ב"ש כב"ה כמשנה אחרונה ביצה גידולה גופה קיבה ממקום אחר באת ואתיא כהיא דאמר ר' יוסי בר' בון בשם ר' יוחנן מעשה בבניו כו' שבקעו להם זאבים כו' ובא מעשה לפני חכמים והותרו קיבותיהם אמרו ביצה גידולי גופה קיבה ממקום אחר באת:.

[וא"כ לפי"ז יש לחלק בין עגל דנולד מן הטריפה שאמר ר' גידל נעשה כדבר מוכן טמון בדבר שאינו מוכן דזהו דווקא בעגל דאמרינןדעובר לאו ירך אמו הוא וע"כ הולד כשר אבל ביצה היא כגופה יותר וכמו דאמרינן בחולין (דף נ"ח) במאי קא מיפלגי בשעיברה ולבסוף נטרפה ר"א סבר עובר ירך אמו הוא ור' יהושע סבר עובר לאו ירך אמו כו' ומודים ודאי בביצת טריפה שאסורה בדשיחלא קמא מ"ט גופה היא וא"כ הוי ביצה גופה יותר מעובר וע"כ אומר גבי עובר דנעשה כטמון דבר מוכן בדבר שאינו מוכן משא"כ לגבי ביצה דגופה היא משא"כ הולד לאו גופה היא וכמו דאיתא בעבודת כוכבים (דף מ"ז) מעיקרא בהמה והשתא בהמה דשא הוא דאחיזא באנפא אבל ביצה גופה היא ואע"ג דאמרינן בירושלמי (בריש ביצה) מה הן בחלב נאמר אם הי' מעורות לגידים אסורות ואם לאו מותרות היינו דווקא לענין בשר עוף דהוי מדרבנן אבל לא לענין טריפה ונבילה ועיין בתוספות חולין (דף נ"ח) אך התוס' בב"ק כתבו (ד' מ"ז) על הא דאמרינן התם דאמר רבא פרה שהזיקה גובה מולדה מ"ט גופה היא תרנגולת שהזיקה אינו גובה מביצתה מ"ט פירשא בעלמא הוא וא"כ מוכח מזה דולד הוי יותר כמו גופה מביצה ועיין תוס' בד"ה מאי טעמא כו' דהא דביצת טריפה אסורה היינו משום דחיישינן דילמא הי' מחוברת בשעה שנטרפה וא"כ אי אמרינן דהירושלמי סובר כמו הבבלי צריך לחלק דביצה בלידתה כנתחדש בה מה שלא הי' במעי אמה כמו דאיתא בירושלמי שם אינו דומה טעם אכילתה מבפנים לטעם אכילתה בחוץ או משום שאינה נגמרת לאפרוח עד שתצא לחוץ]:

קטע ט

שם ר' הורי לציפוראי בספיחי חרדל ובביצה כר' יודה כו' אמר ר' בא אתא עובדא קומי ר' יסא ובעא מיעבד כר' יוחנן כד שמע דרב ור' חנינא תריהון פליגין שרע מיני' דאתפלגון שירי פתילה שירי מדורה שירי שמן שכבו בשבת מהו להדליקם ביו"ט רב ור' חנינא תריהון אמרין אסור ור' יוחנן אמר מותר. א"ר מנא קומי ר' יודן מה אפכן לי' פתילה גבי ביצה א"ל מן מה דאנן חמיי רבנן מדמיי לי' הדא אמרה היא הדא היא הדא:

והנה המפרשים נדחקו מאוד בפי' הירושלמי ול"נ שהירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דביצה שנולדה בזה אסורה בזה משום הכנה דהירושלמי סובר דהכנה אינו שייך רק בידי אדם אבל לא בהכנה דממילא. והא דפליגי בביצה שנולדה ביו"ט אם תאכל בשבת היינו מטעם מוקצה ואמרינן דשבת ויו"ט הוי קדושה אחת וע"כ הוי כאילו נולדה באותו יום: אבל אי אמרינן דהוי ב' קדושות א"כ אינו שייך מוקצה וכל זה הוא בביצה אבל בפתילה דאסר רב היינו משום הכנה דמכין לשבת וא"כ הוא בהיפוך דאי אמרינן דהוי קדושה אחת מותר אבל אי אמרינן דהוי שתי קדושות אסור משום דיו"ט אינו מכין לשבת וא"כ אמאי קאמר אהי עובדא קומי ר' יוסי ובעא מיעבד כר' יוחנן (פי' שהוא מותר). כד שמע דרב ור' חנינא תריהון פליגא שרע מינה דאתפלגון שירי פתילה שירי מדורה שירי שמן שכבו בשבת מהו להדליקם ביו"ט רב ור' חנינא תריהון אמרין אסור ור' יוחנן אמר מותר: וע"כ לא רצה להתיר בביצה שנולדה כר' יוחנן וע"ז אומר מה אפכן לה פתילה גבי ביצה דאדרבא מהא דרב ור"ח אסרי א"כ הטעם משום הכנה שסובר דב' קדושות הן וא"כ בביצה שנולדה מותרת כיון דהוי ב' קדושות דהתם לא שייך הכנה וא"כ מאי דומי' הא דרב ור"ח בפתילה לביצה דכיון דאסרי בפתילה א"כ סובר דשתי קדושות הן ואסור משום הכנה ע"כ ביצה שנולדה מותרת:

וע"ז אומר מן דאנן חמין דרבנן מדמי אהדדי הכא אמרה היא הדא. פי' דכיון דרבנן מדמין א"כ סוברים דבפתילה ליכא משום הכנה אלא הטעם הוא משום מוקצה דכיון דאיתקצאי לביה"ש אתקצאי לכולי יומא וע"כ ביו"ט נמי אסור דשבת ויו"ט הוי קדושה אחת וע"כ בביצה נמי אסור ואם נולדה בזה אסורה בזה ומשום מוקצה דהוי קדושה אחת ולא משום הכנה:

וע"ז אימר משם ארבעה זקנים אמרו הנאכל עירובו בראשון הרי הוא כבני עירו בשני רב חסדא בעי מחלפא שיטתי' דרב תמן הוא עבד לה שתי קדושות והכא עביד לה קדושה אחת דאתפלגון שירי פתילה שירי מדורה שירי שמן שכבו בשבת מהו להדליקם ביו"ט רב ור' חנינא תריהון אמרין אסור ור' יוחנן אמר מותר. וא"כ הא מזה לא קשה מידי דלעולם סבר רב דשתי קדושות הן והא דאוסר בפתילה הוא מחמה הכנה. וע"ז אומר ואמר ר' מנא קומי ר' יודן מה אכפלה פתילה גבי ביצה דמה הביאו ראיה לביצה שנולדה (וכמו שביארתי שהירושלמי סובר דבביצה ליכא הכנה מחמת שהוא ממילא וע"כ יוכל רב לומר דביצה מותרת אך מן מה דאנן חמין רבנן מדמי אהדדי א"כ סוברים דבפתילה נמי הטעם משו' מוקצה וא"כ צ"ל דרב סובר דהוי קדושה אחת א"כ קשה דהא רב פסק הלכה כד' זקנים דהוי שתי קדושות:

וע"ז אומר הכל מודים בנושרין שהן אסורין (פי' שב"ש נמי מודו שפירות הנושרין אסור מחמת מוקצה וע"ז אומר ר' בון בר' חייא בעי קומי ר' זעירא מה בין נושרים מה בין ביצים אלו נושרים באמותיהן (שהם מחוברים) אינם אסורים וע"כ פירות הנושרים אסור אילו ביצים באמותיהן שמא אינם מותרים (פי' וע"כ פליגי ב"ש בביצה דמותרת וכמו דאמרינן בריש ביצה מ"ט דב"ש מוכנת היא ע"ג אמה (פי' וא"כ מ"ט דב"ה שאומרים לא האכל וא"כ צריך לומר כמו דאמר בריש ביצה מ"ט דב"ה נעשה כמוקצה שיבש ולא ידעו בו אילו מוקצה שיבש ולא כו' שמא אינו אסור (והוא דלא כשיטת הש"ס דילן בביצה (ד' כ"ז) שהוא מותר דאמרינן שם והאמר רב כהנא מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירים בו מותר וכן אמרי' בירושלמי לקמן (ה"ג) מ"ד אסור נעשה כמוקצה שיבש כו' וכן ברפ"ד דביצה ר' יעקב בר' אחא בשם ר' יסא מוקצה שיבש כו):

וא"כ כיון שהטעם הוא משום מוקצה שיבש (פי' א"כ ניחא הא דרב דאמר גבי פתילה שאסור אם כבו מע"ש והוא דהוי מוקצה מחמת יום שעבר וא"כ לא הי' ראוי ביה"ש וא"כ ניחא דאע"ג דסובר רב דקדושה אחת הן אפ"ה הוי מוקצה מחמת יום שעבר וכמו שכתבו התוס' בביצה (ד' ד') דאמרינן שם איתמר שבת ויו"ט נולדה בזה אסורה בזה ור' יוחנן אמר נולדה בזה מותרת בזה נימא קסבר רב קדושה אחת היא והא אמר רב שתי קדושות הן כו' וכתבו התוספו' תימא לימא דקסבר שתי קדושות הן אלא הטעם הוא מיגו דאתקצאי לבה"ש שמא יום השבת הוא אתקצאי לכולי יומא דיום שני. וי"ל דלא אמרינן מיגו משום יום שהוא לשעבר דדוקא להבא אמרינן הכי כגון ביה"ש דתחילת יו"ט או ביה"ש דשבת שמא שבת הוא ותימא הא בסוכה (ד' י') אמרינן נויי סוכה אסורין עד מוצאי יו"ט האחרון של חג שהוא יום תשיעי שהוא ספק יום שמיני וע"כ טעמא משום דאתקצאי ביה"ש דשמא יום שמיני הוא והיינו לשעבר וי"ל דמוקצה מחמת מצוה שאני כדמפרש טעמא התם דילמא מתרמי ליה סעודה ואכל בגווה והתם אמרינן אפילו לשעבר אבל הכא דמוקצה מחמת איסור לא אמרינן הכי:

וא"כ שיטת הש"ס דילן דלא אמרינן דהוי מוקצה מחמת יום שעבר אך זהו דווקא לשיטת הש"ס דילן דמוקצה שיבש ואין הבעלים מכירים בו שהוא מותר וע"כ לא אמרי' דהוי מוקצה ביה"ש מחמת יום שעבר דממ"נ אם הוא יום שעבר א"כ אינו שייך ליום זה ואם הוא לילה א"כ אינו שייך ליום שעבר וכל זה הוא דווקא אי אמרינן דמוקצה שיבש ואין הבעלים מכירים בו הוא מותר א"כ אף דביה"ש הוא ספק ולא ידע אם הוא מן היום שעבר או מן היום שלהבא אעפ"כ אינו מוקצה משום ממ"נ דאם הוא יום שעבר אינו שייך ליום דלהבא ואם הוא מן הלילה א"כ לית בי' משום מוקצה אבל לשיטת הירושלמי דמוקצה שיבש ואין הבעלים מכירים בו דהוי מוקצה א"כ כיון דלא ידעו הבעלים בין השמשות אע"ג דהי' לילה אעפ"כ כיון שהוא לא ידע אולי הוא מן היום ע"כ הוי מוקצה ע"כ אמרינן מוקצה מחמת יום שלעבר גם כן

וא"כ לא קשה מידי מדרב אדרב דאע"ג דאמר רב דשתי קדושות הן אעפ"כ אמר גבי פתילה דאם כבה בשבת שאסור להדליקה ביו"ט משום מוקצה מחמת דאמרינן מוקצה מחמת יום שעבר לשיטת הירושלמי מה בין ביצה לבין פירות הנושרים: וע"ז אומר אילו נושרים באמותיהן אינן אסורים אלו ביצים באמותיהן שמא אינן מותרות וזהו לב"ש אבל לב"ה דהטעם הוא משום מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירים בו וע"כ פתילה שכבה בשבת אסור ביו"ט:

וע"ז אומר מעתה נולדה ביו"ט לא תאכל בשבת בשבת לא תאכל ביו"ט פי' וא"כ קשה לת"ק שאמר נולדה ביו"ט תאכל בשבת ואמאי לא אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר וכמו שביארתי לשיטת הירושלמי גבי פתילה דאע"ג דרב סובר דשבת ויו"ט הוי שתי קדושות אפ"ה הוי מוקצה מחמת יום שעבר] וע"ז חומר ח"ל וכיני לא דייק שהחמרת עליו שאם נולדה ביו"ט לא תאכל ביו"ט בשבת לא תאכל ביו"ט אלא שאת מבקש להחמיר עליו שאם נולדה ביו"ט לא תאכל בשבת בשבת לא תאכל ביו"ט [פי' שביצה שנולדה הוא חומרא הוא כמו שאמר אלו ביצים באמותיהן שמא אינם מותרות וא"כ הוא רק מחמת חומרא דהוי כמוקצה שאין הבעלים מכירים בו וא"כ יהי' מוקצה מחמת יום שעבר ג"כ וכשיטת הירושלמי משום מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירים בו] וא"כ הואחומרא יתירא ע"כ סובר ה"ק דנולדה בזה מותרת בזה:

קטע יא

עוד (שם) ר' ירמי' בעי עיטורי סוכה מה הן חזר ר' ירמיה ואמר כל שבעה הן בטילין ע"ג סוכה מכאן ואילך בהכינן הן אמר ר' יוסי כל שבעה קדושת סוכה חל עליהן מכאן ואילך קדושת יו"ט חל עליהן פי' והוי מוקצה אפי' ביום השמיני אע"ג דהוי מוקצה מחמת יום שעבר אך במוקצה מחמת מצוה אמרינן מיגו דאתקצאי בי"ש אתקצאי לכולי יומא:

וע"ז אומר מה אתי מישאול יו"ט שחל להיות ערב שבת. (פי' שיו"ט האחרון חל בע"ש אי אמרינן מוקצה מחמת יום שלעבר) כמ"ד שתי קדושות הן (פי' דאי אמרינן דשבת ויו"ט הוי קדושה אחת ודאי הוי מוקצה בשבת ג"כ. דהא הם קדושה אחת אבל אם שבת ויו"ט הוי שתי קדושות ע"כ מיבעי' לי' אי אמרינן דהוי מוקצה מחמת יום שעבר):

והנה הק"ע הקשה דהא כתב הרא"ש פ' לולב וערבה וכן אי מיקלע שבת במוצאי יו"ט האחרון של חג נוהגין שלא להסתפק מנויי סוכה עד מ"ש ונראה דשרי בשבת משום דאיתקצאי ביה"ש לא אסרינן לי' כיון דלא נאסר ביה"ש אלא מחמת ספק יום שעבר וה"ל תרי מיגו ותרי מיגו לא אמרי' ואי משום שבת ויו"ט קדושה אחת היא הא קיי"ל דשני קדושות הן ע"כ כו' והקשה דהא מפרש כאן דר' יוסי מיבעי' לי' אי מותרין נויי סוכה בשבת שלאחר יו"ט ואיך פסק הרא"ש בפשיטות דשרי כו'.

אך לפי מה שביארתי בשיטת הירושלמי הוא דאמרינן מוקצה מחמת יום שעבר וכמו שביארתי דזה תלוי במוקצה שאין הבעלים מכירים בו שמחולקים בזה הבבלי והירושלמי א"כ לא קשה מהירושלמי על מה שפסק הרא"ש דלשיטת הש"ס דילן לא אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר רק לשיטת הירו' כמו שביארתי ודו"ק]:

תוכן העניינים

נועם ירושלמי על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה