אור ברסלב

נועם ירושלמי על בבא מציעא

פרק ה · הלכה ה

הלכה ג

קטע ב

שם (ה"ה) מתניתין אין מקבלין צאן ברזל מישראל מפני שהוא ריבית אבל מקבלין צאן ברזל כו' ובגמ' איזהו צאן ברזל היו לפניו מאה צאן א"ל הרי הן עשויות עליך במאה של זהב ולדן וחלבן וגיזתן שלך ואם מתו את חייב באחריותן ואת מעלה לי סלע של כל אחת ואחת משלך באחרונה אסור ר' ירמי' בעי תמן את מר צאן ברזל לראשון וכא את מר לשני א"ר יוסי תמן שעיקרן לראשון וולדן לראשון ברם הכא עיקרן לשני וולדן לשני לא ביאר זה התירוץ:

והנה אמרינן בבכורות (ד' טז) למימרא כיון דלא נקט מרא זוזי ברשותא דמרא קיימא ורמינהו אין מקבלין צאן ברזל מישראל מפני שהוא ריבית אלמא ברשותא דמקבל קיימא אמר אביי לא קשי' הא דקביל עלי' אונסא וזולא והא דלא קביל עלי' אונסא וזולא כו' צאן ברזל קרית לי' ועוד מאי פסקא ועוד אדתני סיפא אבל מקבלין צאן ברזל מן כו' אלא אמר רבא אידי ואידי דלא קביל עלי' אונסא וזולא והכא גבי בכורה היינו טעמא דאלו אתי עו"ג בעי זוזי ולא יהיב לי' תפיס לה לבהמה כו':

והנה בתוס' ד"ה אין מקבלין צאן ברזל מישראל מפני שהוא ריבית בפרק איזהו נשך (ד' ע') פירש"י ששם אותה עליו במעות וכל זמן שאין נותן מעותיו חולקין השכר כו' וקשה לפירוש הקונטרס מאי פריך הכא ואי ס"ד ברשותא דמארי' קיימא כו' מאי קשי' כיון דמ"מ ריבית דרבנן הוא דכיון שכל אחריות על המקבל מלוה היא ונוטל חצי השבח בשכר המלוה אלא דלא הוי ריבית דאורייתא כיון דאם לא יבוא השבח לא יטול כלום כמו בלא נכייתא שהוא ריבית רבנן ונראה כמו שפי' ר"ת שהוא ריבית דאורייתא שפסק דמים על הצאן ופסק דמי השבח וקבל עליו לתת בכל שנה ושנה בין יהי' שם שבח בין לא יהי' וריבית גמורה היא דהיינו ריבית קצוצה ויש לומר דהכא תני' ואע"ג דתנא רישא היינו דחנוני שהוא ריבית דרבנן. והכא קמל"ן דההיא ריבית דאוריית' הוא כדקתני מפני שהוא ריבית כלומר ריבית דאוריית' ומיהו מצינו מפני שהוא ריבית דרבנן דתנן בב"מ (ד' סד) המלוה את חבירו לא ידור בחצירו חנם ולא ישכור מפני שהוא ריבית דפר"ת דלא איירי במשכנתא כו' דשרי להשכי' בפחות כמו שדה וכרם דשרו בנכייתא משום דזימנין ליכא שבחא כלל ובית נמי זימנין דאיכא תיוהא שנופל או נשרף ופר"ת שהלוהו הלואה גמורה ולא על חצירו כו' וכפירוש ר"ת משמע בירושלמי דקאמר איזהו צאן ברזל היו לו ק' צאן אומר לו הרי הן עשויות עליך בק' דינרין של זהב ולדות חלבו וגיזות שלך ואם מתו חייב אתה באחריותן ואתה מעלה לי סלע כו' משלך באחרונה אסור משמע בהדי' ששם עליו השבח והקרן ואי לא מתניתין דריבית לא הוי קשה לו מתני' דהכא אמאי פטורין מן הבכורה דשפיר חשיבי ברשות עו"ג כיון דאי לא יהיב זוזי תפיס לבהמה ואי לא משכח תפיס וולד שהכל משועבד לו מחמת הקרן אבל למאי דאמר דהוי ריבית דאורייתא קשה דא"כ יצא מרשות בעלים לגמרי כשאר מלוה ורבא מסיק דהא פטורה מן הבכורה לא משום דהוי קיימא ברשות מארי' אלא משום דהוי יד עו"ג באמצע מכח שיעבוד שיש לו:

ובזה יתבאר הירושלמי דקאמר איזהו צאן ברזל כו' ואת מעלה לי סלע של כל אחת ואחת משלך באחרונה אסור ר ירמי' בעי תמן את מר צאן ברזל לראשון וכא את מר לשני (פי' שע"כ הביא הברייתא דאל"ה הוי אמינא שהוא ריבית דרבנן אבל מדאורייתא קיימא ברשות הנותן וע"כ פטורות מן הבכורה ואעפ"כ הוי ריבית דרבנן וע"כ הביא הברייתא דמפרש לצאן ברזל דמתניתין שקצב עליו שאמר לו ואת מעלה לי סלע של כל אחת ואחת וא"כ מפרש דהא דתנן מפני שהוא ריבית היינו ריבית דאורייתא ובפרט לפי שיטת הירושלמי איפשר לפרש נמי הא דתנן בריש פירקין (ה"א) המלוה את חבירו לא ידור בחצירו חנם ולא ישכור ממנו בפחות מפני שהוא ריבית דאורייתא) וכמו שפי' רש"י שהוא כשיטת הירושלמי דאמרינן בירושלמי לעיל (פ"ד ה"ב) ריב"ל ב"נ דיהיב לחברי' עשרה דינרין אית לי גבך מאה דינרין מהדין ביתא שרי ונראה לי שהוא (ט"ס וצ"ל) מהדין ביתא אסור מהדין כרמא אסור (צ"ל שרי) מה בין כרם לבית בית אינו מצוי ליפול כרם מצוי ליפול (ודלא כהפ"מ שנדחק שם) וזהו כשיטת רש"י וא"כ לפי שיטת הירושלמי הא דתנן לא ידור בחצירו חנם ולא ישכור ממנו בפחות מפני שהוא ריבית היינו ריבית דאורייתא וא"כ ה"נ מפרש דהא דתנן מפני שהוא ריבית היינו ריבית דאורייתא וע"כ מקשה דא"כ ברשות של המקבל קיימא וא"כ אם לקח צאן ברזל מעובד כוכבים ומזלות אמאי פטור מן הבכורה כיון דקיימא ברשות המקבל:

וע"ז אומר א"ר יוסי תמן שעיקרן לראשון הולדות לראשון ברם הכא עיקרן לשני ולדות לשני (פי' דמשני דהא שאמר לו שיתן לו סלע בכל אחת ואחת לא קצב רק על הולדות אבל לא באמהות. והאמהות הוא שאם ישביחו יחלוקו וא"כ הא דהוי ריבית קצוצה הוא רק בולדות אבל לא באמהות וא"כ ניחא הא דתנן דהמקבל צאן ברזל פטור מן הבכורה היינו מחמת האמהות דקיימי ברשות הנותן וע"כ הולדות נמי פטורין מן הבכור') וע"ז אומר תמן שעיקרן לראשון פי' ברשות הנוהן) ולדן לראשון (פי' וע"כ פטורין מן הבכורה) ברם הכא עיקרן לשני ולדן לשני (פי' שעל עיקרן חייב שהוא ריבית דרבנן) והא דתנן מפני שהוא ריבית דאורייתא קאי על ולדן אבל אמן דהוי לשני היינו מפני שיוכל להיות ריוח בשבח הוי לשני מדרבנן וולדן לשני מדאורייתא אבל גבי בכורה דמה"ת האמהות לראשון דהא לא קצב לו וע"כ הולדות נמי פטורין מן הבכורה:

קטע ג

עוד שם ר' ירמי' בעי תמן את מר נושא שכר חייב על האונסין אסור וכא את מר נושא שכר חייב על האונסין מותר לא פעמים שמתנ' שומר חנם להיות כשואל והנה הפ"מ נדחק בזה:

ולי נראה דקאי על הא דאמרינן ביבמות (ד' סו) וכל היכא דחייב באחריותן אכלי בתרומה והתנן ישראל ששכר פרה מכהן ה"ז יאכילנה כרשיני תרומה כהן ששכר פרה מישראל אעפ"י שמזונותי' עליו לא יאכילנה כרשיני תרומה ותסברא נהי נמי דמחייב בגניבה ואבידה באונסיה בכחשה ובנפחת דמי' מי מחייב הא לא דמי' אנא לסיפא ישראל ששם פרה מכהן לא יאכילנה כרשיני תרומה אבל כהן ששם פרה מישראל יאכילנה כרשיני תרומה וכתבו התוס' בד"ה אבל כו' פי' בקונטרס כששכרה הימנו התנה להחזיר לו דמים אלו אם תכחש או תאנס או יוזלו הפרות ואומר ר"י דאסור לעשות כן משום ריבית כדמוכח בפ' איזהו נשך (ד' סד) אלא איירי בשואל:

וע"ז אומר ר' ירמי' בעי תמן את מר נושא שכר ונראה לי (שצ"ל שוכר) ואיידי דקאמר בכל מקום נושא שכר והשוכר קאמר נושא שכר פי' תמן את מר שוכר חייב על האונסין אסור (פי' הכא את אומר שעל האמהות הוי נמי ריבית דרבנן דאעפ"י שאם יהי' שבח לא יהי' שלו אלא צריך להחזירם בעין ואפ"ה הוי ריבית כיון דאם יאנס יהי' מחוייב לשלם דמים וע"כ הוי ריבית וע"כ איך תנן אבל כהן ששם פרה מישראל יאכילנה כרשיני תרומה וא"כ שמאכילה כרשיני תרומה א"כ קבל עליו אחריות של כחשא ואונסא וזולא וא"כ איך נותן לו הכהן שכר) וע"ז אומר תמן את מר שוכר חייב על האונסין אסור דהשכר הוי ריבית וא"כ איך תנן אבל כהן ששם פרה מישראל יאכילנה כרשיני תרומה וע"ז אומר דאין נותן לו שכר כלל והוא כמו שהקשו התוס' ביבמות (שם) וע"ז משני לא פעמים שמתנה שומר חנם להיות כשואל (פי' דמיירי שאינו נותן לו שכר והא דשם פרה מכהן יאכילנה כרשיני תרומה היינו באם אינו נותן לו שכר והא שמתחייב באונסי' הוא דפעמים מתנה שומר חנם להיות כשואל והוא כמו שתירצו התוס' דמיירי בשואל והירושלמי מתרץ דעושה בחנם והא דמתחייב באונסין להיות כשואל היינו דלפעמים מתנה כומר חנם להיות כשואל) ודו"ק:

קטע ה

עוד שם מלוה ישראל כו' ישראל שלוה מעובדי כוכבים ומזלות וביקש להחזירם לו אמר ישראל אחר תנם לי ואני נותן לך דרך שאת נותן לו אסור ואם העמידו עם העובד כוכבים מותר עובד כוכבים שלוה מישראל וביקש להחזירם לו אמר לו ישראל אחר תנם לי ואני מעלה לו ריבית מותר ואם העמידו אצל ישראל אסור אמר ר' יוסי והוא שהעמידו אצל ישראל:

[והנה הפ"מ כתב במראה הפנים א"ר יוסי והוא שהעמידו אצל ישראל אסורכדפרישית דבהעמידו תלי' מילתא דמכיון שהעמידו אצל הישראל אף על פי שלא נתן ישראל המלוה את המעות בידו ליד ישראל אחר אלא העובד כוכבים הוא דנותן המעות ליד הישראל בשליחותיו ליד המלוה אסור דיש שליחות כו' לחומרא וזהו כדאמר התם (ד' ע"א) בפשיטות בשלמא סיפא לחומרא אלא רישא כיון דאין שליחות כו' איהו ניהו דשקל ריביתא כו' אלא אמר ר"פ כגון שנטל ונתן ביד כלומר רישא הוא דמיירי שנתן העובד כוכבים המעות בידו לישראל אבל סיפא כיון שהעמידו הוא דאסור וכפי' רש"י וכן דעת הרי"ף והרמב"ם בפ"ה ממלוה (ה"ד) ומה שכתב הה"מ שם להיש חולקים וכן נראה מהירושלמי אין כאן שום רמז לסייע להיש חולקין דהא לדעת ר"ת בתוס' שם צריך לומר דהאי בשלמא לא קאי ואוקימתא דר"פ בין ארישא בין אסיפא קאי וסיפא דווקא בשנתן הישראל המעות ליד ישראל השני ובסיפא והוא שהעמידו עם ישראל כלומר שנשא ונתן בידו מיד ישראל כדכתבו שם וא"כ מאי העמידו דנקט הכא ולפי הגירסא שלפנינו וראיתי בשיטה למב"א שהביא שם הרמב"ן והכי איתא התם מלוה ישראל כו' ואם העמידו אצל כו' מותר א"ר יוסי והוא שהעמידו עם העובד כוכבים וכן עובד כוכבים שלוה מישראל כו' ואם העמידו אצל ישראל אסור א"ר יוסי והוא שהעמידו עם ישראל פי' ברישא והוא שהעמידו כו' שנשא ונתן מידו ליד ישראל השני ובסיפא והוא שהעמידו עם ישראל כלומר שנשא ונתן בידו מיד ישראל ליד ישראל משמע כדברי ר"ת להקל ודילמא לא ס"ל לבני מערבא דיש שליחות כו' לחומרא כו' ע"ש]

ולי נראה להוכיח מהירושלמי דס"ל דלא אמרינן דיש שליחות לע"ג לחומרא וזה יתבאר במה דאיתא בירושלמי (פ"ז דשבועות ה"ה) וחנוני על פינקסו כו' הדא דתימר בשלא העמידו עמו אבל העמידו עמו אין בעה"ב חייב כלום והנה התוס' והרא"ש כתבו בב"מ (ד' קיב) יכול אפי' המחהו אצל חנוני ואצל שולחני ת"ל אתך כו' איבעיא להו חוזר או אינו חוזר וכתב הרא"ש אם השולחני אינו רוצה ליתן לו פשיטא דחוזר אפי' אומ' אני סומך על השולחני במעמד שלשתן שהרי השולחני יכול לחזור בו כיון דאין לבעה"ב בידו לא מלוה ולא פקדון אלא שולחני מקיף לבעה"ב והא דאמרינן בירושלמי גבי חנוני על פנקסו הדא דאיתמר בשלא העמיד הפועלים אצלו אבל העמידן אצל חנוני אין בעה"ב חייב לפועלים כלום אלמא דקני אע"ג דלית לי' לבעה"ב אצל חנוני כלום דירושלמי סבר כרב ששת דאמר אינו חוזר (פי' השולחני נתחייב לפועלים מדין ערב דכיון שבעה"ב חייב ליתן שכרם לפועלים מיד חשיב כערב בשעת מתן מעות ולא בעי קנין ואין הלכה כרב ששת אלא כיון שהשולחני יכול לחזור בו גם הפועלים חוזרין ותובעין מבעה"ב כו'):

וא"כ משמע מהרא"ש שזהו אינו רק דווקא בפועלי' שנתחייב ליתן שכרם מיד חשיב כשעת מתן מעות ולי נראה דשיטת הירו' דכיון שאמר במעמד ג' ליתן לאחר כבר נפטר הראשון ואין להם על הראשון כלום וכמו דאמרינן בירו' (סוף ב"ב) ר' יוסי בשם ר' יוחנן אעפ"י שקילסו ר' ישמעאל בן ננס על מדרשו קילסו אבל אינה כבן ננס שמעון בר ווא בשם ר' יוחנן. אוף בחנוק הלכה כר' (צ"ל כר' ישמעאל) א"ר יוסי ואת שמע מינה בר נש דהוי צייד לחברי' בשוקא אתא חד ומר שבקי' ונא יהיב מן אהן גבי ומן אהן לא גבי. וכתב הפ"מ במראה הפנים דברי ר' יוסי ע"כ בתמיהה מיתפרשה דאל"כ מה לו לחזור בדברים ובהכי אזלא מסקנא דהכא כדהתם דאין הלכה בחנוק כמותו כו':

[ולי נראה דקאמר ר' יוסי על הא דאמר דאף בחנוק הלכה כר' ישמעאל ע"ז אומר ואת ש"מ בר נש דהוי צייד לחברי' בשוקי' אתא חד ומר שבקי' ונא יהב מן אהן גבי ומן אהן לא גבי (פי' דאתי לאשמועינן דאינו גובה עוד מן הלוה דאל"ה במאי נשתעבד כיון שהוא לאחר מתן מעות). ע"ז אומר ר' יוסי הדא אמרה דמי דהוי צייד לחברי' בשוקא אתא חד ומר שבקי' ואנא יהב מן אהן גבי ומן אהן לא גבי ועדיף יותר מערב בשעת מתן מעות דהכא הוי כאלו זקפן עלי' במלוה וע"כ לא גבי מן הלוה]:

והכי נמי במעמד שלשתן סובר הירושלמי דאפילו לא הי' עלי' מלוה או פקדון אעפ"כ כיון שאומר במעמד שלשתן הוי כאלו זקפן עליו במלוה ואין לו על הראשון כלום [וכמו שהבאתי לעיל (פ"ד דב"מ) הירושלמי (סוף שביעית) דאיתא התם על הא דרב אמר כד אני אמר לבני ביתי ליתן מתנה כו' לינה חוזר בו מתניתא פליגא על רב כו' ברשות זה שהיו מופקדים אצלו לא קנה עד שיזכה בהן או שישכור את מקומן (ושם ביארתי ע"ש) מה עבד לה רב כאן שהעמידו עמו כאן שלא העמידו עמו (פי' דהא דאמר רב אם אומר לבני ביתו שיתן לאחר אינו חוזר היינו בשהעמידו עמו פי' שהוא מעמד שלשתן) והיא כמו דאיתא (פ"ז דשביעית ה"ה) הדא דתימר בשלא העמידו דו עמו אבל העמידו עמו אין בעה"ב חייב כלום והוא שנשתעבד השני וקונה במעמד שלשתן וע"ז אמר התם (סוף שביעית) כאן שהעמידו עמו כאן שלא העמידו עמו והוא דהירושלמי אזיל לשיטתי' דבמעמד שלשתן לא בעינן שיהי' חייב לו מלוה או פקדון אלא מכיון שאמר לחברי' במעמד שלשתן שיתן והוא קיבל עליו ליתן הרי נתחייב והוי כאלו זקפן עליו במלוה רק שלזה בעינן שיהי' דווקא מרצונו ורק במעמד שלשתן של מלוה או פקדון כתבו התוס' בגיטין (ד' י"ג) שר"ת סובר דאפי' בע"כ של לוה קנה במעמד שלשתן.

[ולפי מה שביארתי דהירושלמי סובר דבמעמד שלשתן אפי' אינו חייב לו כלל אעפ"כ מתחייב ואין לו על הראשון כלום א"כ משמע מזה דאינו מטעם זכי' וא"כ איפשר לומר דהא שכתבו התוס' בגיטין (ד' י"ג) דאומר ר"ת דלא תקינו מעמד שלשתן בעובד כוכבים ומזלות כיון דאפי' אמר לו זכה לא קני כיון דאין זכי' כו' והוא דלהש"ס דילן הוא מטעם זכי' וע"כ דווקא אי אית לי' גביה מלוה או פקדון ועיין בר"נ (פ"ק דגיטין) שכתב דהא דלא מהני מעמד שלשתן בשטר דבשלמא בדבר שגופו ממון איכא למימר דמיגו דזכי לנפשי' זכי לאחרינא אבל דבר שאין גופו ממון בשטר דלא מצי זכי בי' לא תיקנו כו' וזהו דווקא לשיטת הש"ס דילן דדווקא דאית לי' עלי' חוב או פקדון ע"כ הוא בתורת זכי' אבל לשיטת הירושלמי דאפי' אי לית לי' עליו חוב או פקדון נמי הוי מעמד שלשתן וא"כ אינו בתורת זכי' ע"כ מהני אפי' בעובדי כוכבים נמי (ועי' בחוה"מ הלכות הרשאה (סי' קכ"ו) שכתב שיש מי שאומר שאין חילוק בין ישראל לעובד כוכבים במעמד שלשתן) וע"כ אפי' להחולקים דלא מהני זהו דווקא לשיטת הש"ס דילן דתקנה דמעמד שלשתן הוי כמו זכי' אבל לשיטת הירושלמי דאפי' אינו חייב כלל קונה במעמד שלשתן א"כ אפי' בעובד כוכבים נמי מהני מעמד שלשתן:

ובזה יתבאר הירושל' ישראל שלוה מעו"ג ביקש להחזירם לו אמר ישראל אחר תנם לי ואני נותן לו אסור ואם העמידו עם העובד כוכבים מותר. (והוא מטעם מעמד שלשתן שאין לו על ישראל הראשון כלום) עובד כוכבים שלוה מישראל וביקש להחזירם לו אמ' ישראל אחר תנם לי ואני מעלה לו ריבית מותר ואם העמידו אצל ישראל אסור. א"ר יוסי והוא שהעמידו אצל ישראל (פי' דדווקא אם העמידו אצל ישראל אסור אבל בלאו"ה אין שליחות לעובדי כוכבים אפי' לחומרא) והשתא ניחא דקאמר אסיפא דברישא דאם העמידו אצל כוכבים מותר ודאי דמיירי דווקא אם העמידו עם העובדי כוכבים דבלאו"ה כיון דאין שליחות לעובד כוכבים איהו הוא דשקיל מיני' ריבית. וא"כ מיירי דווקא אם העמידו אצל העובד כוכבים אבל בסיפא דאם העמידו אצל ישראל הוי אמינא דיש שליחות אצל העובד כוכבים לחומרא וסיפא נקט העמידו אגב רישא. וע"ז א"ר יוסי והוא שהעמידו אצל ישראל הא בלא"ה אין שליחות לעובד כוכבים אפי' לחומרא וע"ז כתב הה"מ שם להיש חולקים וכן נראה מהירושלמי וכתב הפ"מ שאין בזה רמז לסייע להיש חולקין ולפי מה שביארתי הוא מפורש בירושלמי ואף שביארתי שיש חילוק בין שיטת הש"ס דילן להירושלמי בענין מעמד שלשתן ואעפ"כ בזה שוים דלא אמרינן דיש שליחות לעובד כוכבים אפילו לחומרא ולשיטת הש"ס דילן מסיק כשנשא ונתן ביד וכמו שכתב ר"ת הביאו התוס' בב"מ (ד' ע"ב) בד"ה כגון שנשא ונתן ביד אומר ר"ת דהשתא אמרינן דאין שליחו' לעובד כוכבים אפי' לחומר' ודו"ק:

תוכן העניינים

נועם ירושלמי על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה