אור ברסלב
נאות דשא שאלה קכט

נאות דשא· רבי דוד שלמה אייבשיץ

שאלה קכט

שאלה קכח

שלום לאהובי כו' הנני אשיבך על כל דבריך וראשונה שאלת במעשה בא לידך בתרנגולת שנמצא בה שני מעיים שהביצה מונחת א' גדול וא' קטן ודבוקים זה בזה והורית להכשיר באין הפסד מרובה עד כאן דבריך:

נראה לי כדבריך אולם לא מטעמך כי לדידי הדבר פשוט דכמו שמבואר ביו"ד סימן מ"ה לאסור ניקב האם או ניטל באין ה"מ ה"נ יש לאסור ביתרת משום דהו"ל כניקב או ניטל דהיינו לרש"י ורמב"ם בפי' כל י"כ הו"ל כניטל ולרמב"ן הו"ל כניקב ובין כך ובין כך אסור באין ה"מ וזה פשוט ואע"ג שיש עוד טעם להתיר לדעת הרמב"ם דיתר כחסר מברייתו וס"ל נמי דכל היכי דאמרינן דניטל טרפה אפ"ה בחסר מברייתו כשר וא"כ הך דינא דניטל האם איירי הכל בניטל וא"כ כשר להרמב"ם בחסר וה"ה ביתר מ"מ אין זה מספיק להתיר באין ה"מ דהא באין ה"מ קיי"ל בסי' נ' דאין חילוק בין חסר לניטל וגם קיי"ל כרמב"ן באין ה"מ דיתר הו"ל כניקב נמצא דאין כאן שום טעם להתיר באין ה"מ מ"מ נ"ל להכשיר מטעם א' והוא ע"פ מה שביארתי לעיל (בסי' פ"ג ע"ש כל הסי' ההוא היטב) דלדעת הצ"צ שפסק בשני איברים אם א' קטן מחבירו מועיל קטנותו לסימן שהיא יתירה א"כ הוי לן להכשיר כל יתרת אבר אם א' קטן משום דכל היכי שנודע לנו ע"י סימן איזהו היתר שוב ל"א כל יתר כנטול אלא שכתבתי שם להוכיח דלא כהצ"צ ואין מועיל סימן דקטנות מש"ה כתבו הפוסקים דאמרינן יתר כנטול אפילו היתרת קטן מאוד אע"ג דבשני ורדות ואחת הפוכה אם הקטנה הפוכה כשרה הרי דאזלינן בתר סימן דקטנות זה דוקא בדין הפוך ושינוי תואר שאינו רק מנהגא בעלמא אבל בטרפות ברור לא סמכינן על סימן דקטנות יעו"ש בדברינו באורך והשתא לענין ניקב השליא בעוף או ניטל דהמעיין במקור הדין בש"ס העיקר להכשיר כאשר ידוע זאת אין מהצורך להאריך בזה וגם בפוסקים רבו המכשירין ואנן נמי בהפ"מ מכשירינן ממילא קיל איסורי' ולא עדיף מהפוך ורדא ולכן בנ"ד שהא' קטן יש להכשירו אפי' באין ה"מ כי סימן דקטנות מועיל להכיר שזו היא היתרה ואז שוב לא אמרינן בי' י"כ וכה"ג כתבתי לעיל (בסי' פ"ה יעו"ש כל הסימן) דהיכי דבמקום הפסד כשר אז אפילו שלא במקום הפסד מועיל סימן דקטנות יעו"ש היטב ועיין עוד בדברינו לעיל (בסימן קכ"ב בד"ה הטעם השני ועוד בכמה מקומות לעיל) שכתבנו בכיוצא בזה דע"י דלא חמיר איסורי' מועיל סימן דקטנות להכשירו:

אולם לכאורה עדיין יש לאסור לפי מה שבארתי לעיל (בסימן קי"ז בד"ה ומה שנ"ל בזה ובד"ה ועתה אחרי כו' ובסימן קכ"ג ע"ש) דלשיטת רמב"ן דס"ל כל יתר כנטול היינו כאלו היתרת לבד ניטל ממקומו ונעשה נקב באבר העיקרי א"כ לדידי' אין מקום כלל להתיר כשאין היתרת עומד במקום האבר או שאין לו צורת האבר דנהי שזהו הסימן שהיא היתירה ולא הוי רק כאלו זו לבד ניטלה מ"מ עשתה נקב דהא גם בעומדים שניהם במקום הראוי להם נמי לא הוי כניטלה רק היתירה ומטרפינן לה מטעם דעשתה נקב ה"ה נמי בזה דבשלמא לשיטת רמב"ם ורש"י דיתר כניטל היינו כניטלו שניהם מתחלת ברייתו ממילא בהנך גווני שיש היכר שזו היא היתירה והוי כאלו זו לבדה ניטלה מתחלת ברייתו ולית לן בה משא"כ לרמב"ן הרי עשתה נקב יעו"ש בדברינו באורך וממילא כיון דאנן קיי"ל באין ה"מ להחמיר כשיטת רמב"ן הזו א"כ בנ"ד יש לאסור באין ה"מ מחמת שיטת רמב"ן ולומר דנהי דמצד קטנותה מוכח שהיא היתירה מ"מ כיון שהיא דבוקה בהגדולה וכניטלה ממנה דמי ועשתה נקב דבשלמא אלו לא היו דבוקים יחד שפיר הי' מן הדין להכשיר אף באין ה"מ דלהרמב"ן ליכא שום חששא דנהי דהוי כניטלה ממקומה מ"מ לא עשתה שום נקב כמו דמה"ט כשר להרמב"ן ביתר רגל העומד שלא במקום בוקא דאטמא משום דנהי שניטלה ממקומו לא עשה כלום ה"נ בזה משא"כ כיון שהם דבוקים א"כ להרמב"ן הוי כניטל ממקומו וניקבה האם וטרפה ואינו כשר רק להרמב"ם ורש"י דמפרשים יתר כנטול היינו מתחלת ברייתו וא"כ מאחר דלא סמכינן על שיטת הרמב"ם ורש"י הזו אלא בהפסד מרובה א"כ באין ה"מ יש לאסור בשאילתינו ודוק. מ"מ נ"ל דהמתיר אין מזחיחין אותו מטעם כיון דאפילו לשיטת הרמב"ן דה"ל כניקב האם אפ"ה בה"מ כשר דהא ניקב האם גופא מכשירינן בה"מ ממילא כיון דלרמב"ם ורש"י לא הו"ל כלל כניקב האם כלל יש להכשיר גם באין ה"מ כאשר בארנו כמה פעמים דכל היכי דמכשירינן בה"מ אזי אם יש בו איזה ספק מכשירין גם באין ה"מ ולא גרע ספקא דפלוגתא זו דרמב"ן ורמב"ם מספקא דעלמא ואדרב' עדיף טפי משאר ספק דהא כל ספק היא ספק שקול וספקא דפלוגתא זו אינו ספק שקול דרוב הפוסקים עומדים בשיטת הרמב"ם ורש"י ועלייהו סמכינן בה"מ משום דהלכתא כוותייהו רק דבאין ה"מ חוששין לשיטת רמב"ן ורשב"א הרי דעכ"פ מעיקר הדין קיי"ל כרמב"ם ורש"י לכן יש להכשי' בנ"ד אף באין ה"מ וכאמור. באופן שיצא מדברינו דאם אינן דבוקים יחד הגדולה והקטנה פשוט להתיר אף באין ה"מ ואין לחוש לה כלל ואם הם דבוקים יחד ג"כ המכשיר באין ה"מ אין גוערין בו ויפה הורה מיהו אם הקטנה דבוקה באבר א' אשר מיטרף בנקב כגון שהיא דבוקה לדקין וכיוצא בזו פשיטא דאין להכשיר רק בה"מ משום דזה אינו כשר זולת לרמב"ם ורש"י דהוי כנטלו מברייתן ממילא זו שאחת קטנה והיא היתירה ובפרט שעומדת שלא במקומה כיון שאינה דבוקה כלל להאם אחרת אלא צדקין ואין שם מקומה א"כ לא הוי רק כאלו היא נטלה מברייתא וכשרה וכן אפילו אם זו הדבוקה לדקין היא הגדולה מאותה שעומדת במקומה מ"מ כשרה להרמב"ן ורש"י דאע"פ שהיא גדולה מ"מ ניכר ודאי שהיא היתירה כיון שאינה במקום השליא ואינה דבוקה אלי כלל והוי כאלו אינה משא"כ לרמב"ן ורשב"א כבר בארתי בסי' קכ"ג דכל היכי שהיתרת דבוק לאיזה שום אבר שנקב פוסל בו טריפה דהוי כאלו ניטל ממקומו ועשה נקב באותו אבר ולכן כאן ג"כ טרפה לדידהו ולכן בכה"ג שהאחת אינה דבוקה בהאחרת רק להדקים וכה"ג בין שהדביקה להדקים היא הקטנה בין שהיא הגדולה אינו כשר אלא בה"מ זהו הנ"ל בדינים הללו ברור בע"ה ודו"ק:

ובגוף הדבר שחדשתי בכאן דכיון דדין ניקב האם או ניטל אינו איסור ברור יש להכשיר לסמוך על סימן דקטנות דדוקא באיסור ברור לא מועיל סימן דקטנות משא"כ בזה מהני שפיר כי היכי דמהני בהיפוך ושינוי תואר דורדא לכאורה יש מקום להקשות מדברי הש"ך בסימן ל"ח סקי"ב שכ' דדין זה דשני ורדות שהאחת הפוכה הולכין אחר היותר גדולה מיירי דוקא בעומדים שניהם בשורש אחד דאל"כ פשיטא דאפילו שניהם אינם הפוכים טרפה יעו"ש הרי דלענין איסור ב' ורדות לא סמכינן על סימן דקטנות דאל"כ מצי מיירי באין להם שורש א' ואפ"ה אינו פסול מחמת ב' ורדות משום דאחת קטנה וקמ"ל דאפילו היא הפיכה כשרה משא"כ בהגדולה הפוכה טרפה אע"כ דדוקא לענין היפוך ושינוי תיאר מועיל סימן דקטנות ולא לענין ב' ורדות וא"כ הרי ב' ורדות ג"כ אין איסורו ברור בש"ס ורבו המכשירין ואפ"ה לא סמכינן על סימן דקטנות א"כ יוכל הדוחה לומר דגם דין ניקב האם לא גרע מב ורדות ולא סמכינן בי' על סימן דקטנות ומש"ה בין לרמב"ם ורש"י ובין לרמב"ן ורשב"א אינו כשר אלא בהפסד מרובה איברא אנא אמינא:

תוכן העניינים

נאות דשא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה