אור ברסלב
נאות דשא שאלה קכז

נאות דשא· רבי דוד שלמה אייבשיץ

שאלה קכז

שאלה קכו

נסתפקתי בבהמה שנשחטה ונמצא שהי' נקב בחצר הכבד רק שנסרכה בסרכא ועדיין ניכר הנקב רק שרואין אנו שהסרכא סותם דבהמה כשרה כמבואר באחרונים סוף סימן מ"א אם יש איזה חשש בחלב הנחלב ממנה ומקום הספק יתבאר בדברינו אי"ה:

גרסינן בפ' אלו טרפות דף מ"ו ע"ב אמר רבא הני תרתי אוני דריאה דסריכי להדדי לית להו בדיקותא ולא אמרן אלא שלא כסדרן אבל כסדרן היינו רבותייהו ופירש"י שהסרכא סותם את הנקב ולפי שהוא כסדרן אין סופן להתפרק והוי סתימא מעלייתא וע"ש בתוס', ד"ה היינו רבותייהו שמפלפלין עם רש"י ז"ל והביאו דעת האומרים דסרכא באה בלא נקב רק דשל"כ אסור משום שסופו להתפרק ע"ש ואח"כ כתבו דמתוך ה' טרפות של ר' גרשון ותשובת הגאונים מבואר כדברי רש"י ז"ל דסרכא באה מחמת נקב שמצריכין נפיחה בסרכא כסדרן או בריאה הפוכה לדופן במקום רבותא ואם הסרכות באות בלא נקב א"כ בהני גווני למה צריך נפיחה כיון דלא תתפרק א"ו דאין סרכא אלא מחמת נקב ואז איש דבדקי לה בנפיחה שמא עדיין לא נסתם הנקב עכ"ל ולכאורה הוקשה לי מדבריהם הללו על מ"ש הט"ז בסימן מ"ד סקי"ב דבריאה בכל מקום שחוזרת להכשר כגון שניקב ודופן סתמתה דכשרה אי הוי ידעינן מעיקרא בהיותה נקובה שעתידה לסתום הי' כשר מתחלה אף קודם שנסתם ע"ש וקשיא מדה"ת הנ"ל דא"כ איך כתבו דלשיטת רש"י א"ש שמצריכין נפיחה דלמא לא נסתם שפיר והרי כתבו רש"י ותוס' דכל סרכא כסדרן הולך וחזק תמיד וא"כ בעינן שיהי' נסתם לגמרי ולמה לי בדיקה הא אפי' לא נסתם עדיין שפיר מ"מ כשר כיון דחזינן שהתחיל להסתרך כסדרן ובכה"ג הולך וחזק אע"כ משמע דאע"ג שנסתם הנקב ומכשירינן לי' היינו משום שחוזר להכשירו אבל מ"מ בעת שהי' הנקב בתוכו ולח נסתם הי' טרפה ולכך א"ש דאפילו בכסדרן צריך בדיקה אולי עדיין לא נסתם וקשיא אהט"ז:

שוב ראיתי שדברי הט"ז לקוחים מדברי הר"ן בשמעתין שהקשה דכשיש נקב בריאה במקום שאפשר להעשות שם סרכא כסדרן יהי' כשר כיון שאותו הנקב יכול לבא לידי היתר ותירץ דיש נקבים שאינם ראוים לתקון כלל ויש נקבים טובים שיכולין ל עלות ארוכה ע"י סרכא כסדרן וכה"ג ואנן לא ידעינן מש"ה מטריפין כ"ז שמוצאין איזה נקב דדלמא הוא מאותן הנקבים שאינם ראוים לעלות לות ארוכה וכי חזינן דנסתמו ש"מ שנקב זה הי' מהנקבים שיש להם תקון ואגלאי מלתא למפרע דלא הי' טרפה מעולם ואי הוי בקיאינן היינו מכשירינן לי' גם מעיקרא ע"ש באורך וכדברים האלה כ' ג"כ הרא"ה הובא בפרי מגדים בפיתוחה לסימן ל"ט ע"ש הרי מבואר כהט"ז דזה דבר שא"א שמה שיהי' טרפה יחזור לכשרותו אלא דאגלאי מלתא שלא הי' טרפה מעולם ובהיות כן גם מדברי התוס' לא קשיא אהט"ז דנוכל לומר דגם הם סוברים כהר"ן ורשב"א ואפ"ה שפיר קאמרי דצריך בדיקה שמא לא נסתם ובאמת נקב זה הוא מנקבים שאינם מעלים ארוכים ומה שאנו רואים שסרוך כסדרן אינו רק קרום בעלמא ולא סתם כלל את הנקב. אכן מ"מ אני רואה שהתוס' לא ס"ל כהרא"ה ור"ן דכך מבואר מלשונם שכתבו שמא עדיין לא נסתם הנקב מלשון עדיין משמע דידעינן שהוא עתיד ליסתם רק שמא עדיין לא נסתם ממילא משמע לי דלת ס"ל כהר"ן אלא דאפי' שהוא עתיד להתתקן כל עוד שלא נתתקן טרפה רק שאחר כך הוא חוזר להכשירו וגם פשטא דש"ס משמע כך מהא דפריך בדף מ"ח ארב נחמן דאמר ריאה שניקבה ודופן סותמתה וסביך בבישרא כשרה ופריך מהא דתניא ניקב פסול מפני שהוא שותת נסתם כשר מפני שהוא מוליד וזהו פסול החוזר להכשרו וזהו למעוטי מאי לאו למעוטי כה"ג דבטרפה כל שנטרף שוב אינו חוזר להכשיר ומשני למעוטי קרום שעלה מחמת מכה דאינו קרום ר"ל לעולם דגם בטרפה יוכל לחזור ולהכשיר רק קרום שעלה לא מהני משום דאינו רפואה טובה דסופו לסתור אבל היכי שהוא רפואה טובה שפיר חוזר להכשירו עכ"ד הש"ס והשתא לדברי ר"ן ז"ל מאי פריך הרי סתימה זו דטרפות מגלה שלעולם לא היתה טרפה כלל אבל באמת אותו הנקב אשר מצד טבעו טרפה הוא לא יעלה ארוכה משא"כ התם בכרות שפכה דאמרינן בהדיא שהפסול חוזר להכשירו ומשמע דמעיקרא בעת שהי' הנקב הי' פסול ואף אם היינו יודעים אז שיעלה ארוכה מ"מ אז היינו פוסלין אותו כיון דבאשר הוא שם אינו מוליד ואח"כ כי נסתם כשר דאז מוליד וא"כ לא פריך כלום דשפיר תני וזהו למעוטי גבי טרפות ור"ל דשם מה שהי' פסול באמת יכול אח"כ לחזור להכשר אבל גבי טרפה מה שנטרף אין לו תקנה ורק דסביך כשר משום דאגלאי מלתא דלעולם לא היה טרפה ומתניתין לא תני וזהו רק למעוטי שאין מציאו' בטרפה באם היה באמת טרפה שיחזור להכשר וקמשמע לן תנא בהך מלתא בכדי שנדע בכל אותן טרפות דקיימא לן בהו שחוזרין להכשר כגון סביך בבישרא ידעינן בהו בודאי שמעולם היה כשר ונ"מ שלא לאסור החלב והבצים של אותו שעה ומאי פריך אבל להתוספות ניחא דאינהו סבירא להו דמעיקרא קודם דסביך היה באמת טרפה ואחר כך כי נסתבך חוזר להכשירו משום הכי פריך שפיר אם כן יש ראי' לדעת התוספות ולדעת הר"ן צריך לדחוק בישוב דברי הש"ס הללו ואין להאריך ועכ"פ פשטא דמלתא משמע כהתוס'. ולענין הראיות שהביא הר"ן שם נ"ל ליישב לפ"ד התוס' הראי' הראשונה שהביא מהא דאמר הש"ס בדף נ"ד דמחו בכוליא וקטלי' ואמר דאפ"ה כשרה משום דגמירי דאי בדרי סמא חיי אלמא כל שיכולה להיות לה תיקון ורפואה כשרה ראיה זו מתרצא בפשיטות עפ"י דברי רש"ל שהביאו הט"ז והש"ך בסימן מ"ד סעיף וי"ו שכ' על כוליא שניטל ע"י חולי למה לא תחזור להכשירה מעצמה כיון שאינה בידי אדם ע"כ הרי דס"ל דטרפה תוכל להתכשר דוקא מעצמה אבל לא ע"י מעשה בני אדם ולכן משני שפיר כיון דאי בדרא סמא חיי ויכולה להתרפא בידי אדם ש"מ דאינו טרפה ואע"ג דלשון רש"ל עצמו כך הוא ודוקא בידי אדם אינו חוזר להכשירו כדלקמן גבי צ"ה ע"כ וגבי צ"ה כ' בפרק בהמה המקשה סימן י"א לענין האומרים שאם נחתכה בצ"ה ושוב חתכו למעלה מצ"ה שתתכשר בזה וכ' דל"ד לסביך בבישרא משום שמעצמה מתחלת להסתבך אבל להיות חוזרת לכשרות בתוספת כאב שחותכין למעלה לא מסתבר עכ"ל משמע דמשום תוס' כאב הוא דלא מסתבר לי' אבל בלא"ה תוכל להתרפא מ"מ המדקדק בדבריו בפ' א"ט מבואר דתוס' כאב דכ' הוא לרווחא דמלתא אבל באמת ס"ל דכל בידי אדם לא תחזור להכשר אפילו ע"י סמים ורפואות ובלא"ה אני תמה מהראיה זו שהביא הר"ן ז"ל ולפענ"ד איני מבין כלל ראיה זו דהא ודאי לא בכל טרפות אמרינן דיכולין לחזור להכשירן אלא באותן המפרשים בש"ס כגון סרכא כסדרן לפירש"י או דופן סותמתה אבל בשאר כל הטרפות שבעולם א"א שיחזרו לכשרותן הן לפ"ד התוס' והן לדעת הר"ן דאמרינן אגלאי מלתא דלאו טרפה הוי מעיקרא מ"מ אינו אלא באותן המבוארין הנ"ל וזה דבר פשוט וברור דבכל מיני טרפות אף אם אנו רואין שגוף המכה נתרפא מ"מ הוא טרפה ואין זה רפואה טובה ולא תחיה יב"ח אף על פי שנתרפא וזהו בכלל אומרם קרום שעלה מחמת מכה אינו קרום וכך מבואר מהא דאמרינן בדף נ"ב ע"ב דר' שמעון בן חלפתא עסקן בדברים היה והיה עושה דבר להוציא מלבו של ר' יהודא דאמר ניטלה הנוצה פסולה והיתה לו תרנגולת לר"ש בן חלפתא כו' וגידלה כנפים האחרונים יותר מן הראשונים ע"ש והשתא אם איתא דבכל טרפות אם אנו רואין שנתרפא אגלאי מלתא שלא היה טרפה כלל משום שהיתה עתידה להתרפאות א"כ איך הוכיח רשב"א מזה דלא כר"י דלמא לעולם ניטלה הנוצה פסולה רק זו שנתרפאה היתה באמת כשרה. ותו דאם נימא הכי לא תמצא בעולם ודאי טרפה וכולהו לא אסרינן אלא מספקא משום דדלמא אותה המכה היא טובה ויכולה להעלות ארוכה כי היכי דאמרינן בנקב בריאה וזה דבר בטל א"ו הדבר פשוט דבכל טרפות שבעולם קים לן דטרפה אינה חי' ואין לה רפואה ואפילו אם אנו רואין שהמכה נתרפאה אין זה אלא שכח הטבע בבעלי חיים גורם להגליד פי המכה אבל אינו רפואה טובה ולא אמרינן כך רק במה שמבואר בש"ס שיכולה להחזיר להכשירה דאינהו הוי בקיאי בדרכי הטבע של הבעלי חיים על פי רוח הקודש שבקרבם ומה שנחלק מוהרש"ל עם הש"ע בסי' מ"ד לענין ניטלה הכוליא ע"י חולי אם יכולה לחזור להכשירה היינו דבהא פליגי דהש"ע קאמר דאע"ג דבמתניתין תנן ניטלו הכליות כשרה מ"מ אין מוכח מכאן דטרפות דהקטינה הכוליא יוכל לחזור להכשירה משום דמצינן לאוקמי שניטל ביד או נברא חסר אבל אם ניטל ע"י חולי טרפה באמת ומוהרש"ל קאמר כיון דבמתניתין סתמא תנן ניטלו הכליות כשרה משמע דמיירי גם ע"י חולי ומוכח ממשנה דטרפות דהקטינה כוליא חוזרת להכשירה וכן המחלוקת שהבאתי לעיל לענין אם נחתכה בצ"ה ושוב חתכו למעלה מצ"ה שיש מכשירין ואומרים שחוזרת להכשירה אע"ג דזה לא נתבאר בש"ס דחוזרת להכשירה מ"מ ס"ל להפוסקים אלו דזה א"צ כלל להתבאר בש"ס כיון דטריפתה משום הכאב שבאותו האבר ועכשיו אין בה זה האבר כלל וכ"ז פשוט וממילא אחרי שנתבאר לנו דבין להתוס' ובין להר"ן לא אמרינן בשום טרפות שיהיה חוזר להכשירו ע"י רפוחה זולת באלו המבוארים בש"ס א"כ אין מקום כלל לקושיות הר"ן ז"ל ושפיר קאמר הש"ס התם דמחו בגידי נשיא וקטלי ורצו לאסור בזה וקאמר דאין להוסיף על הטרפות ופריך והא חזינן דמתה ואם כן למה באמת לא יהיה טרפה הרי הוא בכלל שאין כמוה חי' ומשני שפיר גמירי דאי בדרי סמא חיי ומהאי טעמא כשר משום דכל הטרפות אין להם רפואה זולת אותן המבוארין הנ"ל ואתי שפיר כן נראה לי. הראיה השניה שהביא הר"ן מהא דאמרינן בהמקשה על פסוק ובשר בשדה טרפה כטרפה מה טרפה כיון שנטרפה שוב חין לה תקנה כו' דאלמא דכל טרפה היינו דוקא אותה שאין לה תקנה ע"ש נ"ל דנוכל ליישב דיש חילוק בין טרפות הנעשה מעצמה ובין טרפות הנעשה ע"י אחרים דע"י אחרים כאיב טפי כמבואר בתוס' דעירובין ובר"פ א"ט דף מ"ב בד"ה ואמר ר"י אמר שמואל ע"ש במהר"מ ז"ל וה"נ להא מלתא חמיר דהנעשה ע"י אחרים אין רפואה לשום טרפות משא"כ כל שנעשה בתוך הבהמה מעצמה יכולה לינקב ולהתרפא באותן דברים המבוארים בש"ס ומש"ה קרא דבשר בשדה טרפה דכ' הט"ז בריש סי' כ"ח דמיירי בטרפות שע"י אחרים שפיר קאמר שאין לו תקנה דכל הנעשה ע"י אחרים כאיב טפי ואין לו רפואה. גם בפשיטות יותר י"ל דהא טרפה דקרא דרוסה הוא כמבואר בט"ז שם וברמב"ם שם שכ' אין לך בפירוש אלא דרוסה משום דקרא לא מיירי רק בדרוסה ממילא שפיר קאמר מה טרפה ר"ל דרוסה שאין לו רפואה דהא כבר ביארנו דשום טרפות אין רפואה זולת בהנך שכתבתי א"כ בדרוסה ליכא רפואה וא"ש כן נ"ל ליישב ראיותיו של הר"ן ז"ל לשיטת התוס' והנה בחדושי פלפלתי בע"ה עוד במה שיש להקשות לשיטת התו' הנ"ל ובישובי' וכאן אין להאריך כי לא באתי עד הנה רק לבאר היטב שטותיהם ועיין בסימן ל"ו סעיף ובט"ז וש"ך ובפרי מגדים שם מה שפלפלתי עם התב"ש בשיטת רש"י ז"ל ובפתיחה שלו לסימן ל"ט ע"ש תראה שיש גאונים עומדים בשיטת הר"ן שעומדים בשיטת התוספות:

ונראה להביא ראי' ברורה מהרמב"ן והרא"ש ז"ל שעומדים בשיטת התוספות והוא שהרא"ש ז"ל בפרק המקשה סימן ז' פלפל עם הרמב"ן ז"ל כי הרמב"ן ז"ל אומר שאם נחתכו צ"ה וחזר וחתך כל הרגל למעלה מצ"ה חוזרת להכשיר' כמו ריא' שניקבה וסביך בבישרא ודוקא אם שחט אחר שניטלו צ"ה טרפ' שהרי יש בה מכה שאינה חי' בה באותו ענין אפי' ע"י בדירת סמא אבל אם חתך למעלה מצ"ה קודם שחיטתה לאו נטילת הגידין היא זו אלא חתיכת רגלים למטה מהארכוב' וכשר עכ"ד וכ' עליו הרא"ש ודעת רחוקה היא להכשיר ולומר שטרפה תחזור להכשירה בידי אדם ולא דמי לסביך בבישרא שנעשה מעצמו עכ"ד ע"ש באורך והשתא אי כדברי הר"ן ז"ל דשום דבר שהוא טרפה באמת א"א לה כלל לחזור להכשירה והא דמכשירינן בסביך בבישרא היינו דכל היכי שיוכל להתרפא אגלאי מלתא שלא היה טרפה מעולם מעתה איך מכשיר הרמב"ן כשחותך למעלה ומביא ראי' מסביך בבישרא הא בצ"ה א"א לומר אגלאי מלתא דה' באמת נטילת צ"ה טריפה הוא ומה צריך הרא"ש לחלק בין בידי אדם למעצמה הרי בלא"ה אין התחלה כלל לזה ואם איתא דנטילת צ"ה תרפא ע"י החתיכה למעלה א"כ כל נטילת צ"ה יהיה כשר דהא סמיא בידן ובשלמא בניקב בריאה קאמרי הר"ן והרא"ה ז"ל שיש מיני נקבים המעותדי' לרפואה ויש שלא יוכלו להרפא משא"כ זה דסמי' בידן וכולם יכולין להתרפאות ואיך שנינו דניטל צ"ה טרפה אע"כ הדבר פשוט דאינהו ס"ל כהתוס' דסביך בבישרא אף על גב דמתחלה היה באמת טרפה מ"מ כי סביך חוזר להכשירו מש"ה מפלפלים בצ"ה וס"ל לרמב"ן דהא נמי דכוותי' דאם שחטה כך טרפ' ואם חתך מתחלה למעלה מצ"ה חוזר להכשירה והרא"ש אמר דזה דוקא מעצמה ולא בידי אדם והבן היטב כי זו היא ראיה ברורה. ובאמת כי הר"ן בהמקשה שם כשחקר בדין זה כ' באמת כך דאם נחתכה בצ"ה אף אם חתך אח"כ למעלה אפ"ה טרפה דמיד כשנטרפה שוב אין לה היתר וכן בתחלת הפרק הביא בשם הרא"ה ז"ל שכ' דמהא דאמר התם מה טרפה כיון שנטרפה שוב אין לה היתר מוכח דאם נחתכה בצ"ה אף אם חתך אח"כ למעלה מ"מ אסור משום דמיד כשנטרפה שוב אין לה היתר יעו"ש ולא הזכירו כלל לחלק בין זה לסביך בבישרא והיינו משום דאזלי לשיטתייהו דס"ל דבסביך היינו משום דאגלאי מלתא דלא היה טרפה מעולם משא"כ ניטלו צ"ה שהוא טרפות מבורר אין לו היתר וזה פשוט ממילא הרמב"ן והרא"ש שמפלפלין בזה ע"כ דס"ל כהתוספות דאף שהיתה באמת טרפה מעיקרא מכל מקום היא חוזרת להכשירה וזה ברור בע"ה:

ובזה שגה הרב פרי מגדים בפתיחה לסימן ל"ט כאשר אבאר כי הרא"ש ז"ל בשמעתין דתרתי אוני דסריכין הקשה על שיטת רש"י דאין סרכא בלא נקב כמו שהקשו התוספות עליו וכתב ליישב וזה לשונו דהא דאמרינן דאינו קרום היינו בנקב שאין רגילות להעלות קרום כגון שלא כסדרן כו' ובכסדרן רגילו' להעלות קרום כו ע"ש ולשונו תמוה דמה ענין רגילות ואינו רגיל לכאן הא עיקר הדבר תלוי אי עתיד להתפרק או לא והרב הנ"ל בפתיחה הביא דברי הרא"ש ופירשם עפ"י דברי הרא"ה דבכל דוכתא אין רגילות להרפא משא"כ כסדרן אורחייהו דאותן נקבים להרפא ולא הי' טרפה מעולם יעו"ש וכבר כתבתי בחדושי דלשון כגון שלא כסדרן שבהרא"ש אין לו ביאור כלל לפי פירושו ושהרב ז"ל דילג בכוונה ג' תיבות אלו כגון שלא כסדרן יעו"ש ולדברינו הנ"ל נסתר בלא"ה פירושו בהרא"ש שהוא רצה לפרש ולהעמיס דברי הרא"ה בהרא"ש ובאמת הרא"ה לשיטתי' כמו שהביא הר"ן בשמו בריש המקשה אבל הרא"ש הא פליג עלי' וכאמור יעו"ש ותבין כי אין רצוני להאריך יותר בזה. ונחזור אל הענין שנתבאר לנו שהר"ן והרא"ה ס"ל דאותן טרפות החוזרים להכשירן היינו דאגלאי מלתא למפרע שלא הי' טרפה מעולם אבל התוס' והרמב"ן והרא"ש ס"ל שמתחלה היתה טרפה וכשמעלות ארוכה הדרא ומתכשרא והיש"ש בהמקשה שהביא פלפול הרמב"ן והרא"ש ז"ל בכל לשון הרא"ש מבואר שתופס עיקר כדיעה זו דמעיקרא היתה טרפה וכמו שכבר כתבתי למעלה דפשטא דש"ס מורה כך ואם היות שאין בנו מי שיכריע עכ"פ מידי ספקא לא נפקא ואין להביא ראי' מרוב הפוסקים שלא הזכירו דין דנחתכה בצ"ה וחזר וחתך למעלה אי כשר או לא ולומר דמש"ה לא כתבו כלל דין זה משום דס"ל כהר"ן דטרפה אין לה היתר ולכן לא הוצרכו לבאר דהא ליתא דאי משום הא אכתי הו"ל לבאר וכמו שהר"ן והרא"ה גופייהו בארנו להטריף בו אלא הטעם מה שלא הזכירו הוה פשוט משום דכל אותו פלפול אינו אלא להרי"ף המכשיר בנחתך עצם האמצעי אבל רוב הפוסקים הבאים אחריו שהורו דבעצם האמצעי ג"כ טרפה תו אין נ"מ להם בפלפול זה דכל חתך למעל' מצ"ה הוא ג"כ טרפה וזה פשוט באופן שדין זה הוא ספק וכאמור:

ומעתה קשיא לי על הפוסקים והש"ע בסימן פ"א שביארו דין חלב וגבינות הנעשים מבהמה ואח"כ נמצאת טרפה כגון סרכא שלא כסדרן ודומיהן וכן בסימן פ"ו ביארו לענין בצים מעוף שנמצא טרפה ואמאי לא ביארו דלפעמים גם מהכשרה אסור החלב וכגון בטרפה שחזרה להכשירה כגון סירכא כסדרן או סבוך בבשרא דהבהמה כשרה ועכ"פ ידעינן שפעם א' היתה טרפה איך דין החלב דלכאורה דין סרכא כסדרן הוא ממש כדין סרכא שלא כסדרן ותלוי בדעות המבוארות שם בסי' פ"א דלדיעה ראשונה דס"ל דמאחר דאין סרכא פחותה מג"י ויצאה בהמה זו מחזקתה ושוב אין מעמידין אותה בחזקת כשרות ואוסרין למפרע עד י"ב חודש ממילא גם בכסדרן אסור לעולם כמו בשלא כסדרן ואדרבא בכסדרן חוזר טפי דאלו בשלא כסדרן אין אסור רק עד יב"ח משום דידעינן דודאי לא נעשה קודם יב"ח מדחיתה עד עכשיו משא"כ גבי כסדרן שהיתה טרפה לדעת רמב"ן והרא"ש ותוס' כאשר נתבאר רק שחזרה ונתכשרה א"כ חיישי' לנקב זה על כל ימי חיי הבהמה שמא אז נעשה ואפילו על ג' וד' שנים אנו מסופקים אולי נעשה ומה שחיה משום שנתרפאה ועכ"פ בעת שנעשה בה הנקב היתה טרפה ג"י עכ"פ קודם שסתמה הסרכא דהא אין סרכא פחותה מג' ימים וא"כ מיום הולדה יש להסתפק על כל שלשה ימים שמא באותן שלשה ימים היתה טרפה (או דניחוש שמא היה הנקב פתוח קרוב ליב"ח ואח"כ נתרפא וק"ל) וא"כ כל ימי' עומדת בספק טרפות ממילא יש לאסור החלב שנעשה ממנה לעולם כל זה לדעה ראשונה שהביא המחבר ולדעה שני' שהביא הרמ"א דאף שיצאה מחזקתה מחיים מ"מ מעמידין אותה בחזקת כשרות ואמרינן דלא נעשה הנקב אלא קודם ג' ימים ואין אוסרין החלב רק מה שנעשה ממנה חתך (תוך) ג"י הכי נמי בכסדרן כיון שמתחלת היות הנו"ב היתה טרפה ובהמה יש לה חזקת כשרות אמרינן שלא נעשה הנקב אלא קודם שלשה ימים (ואף על גב שעכשיו הוא כשרה יוכל מקום שייך להעמידה בחזקת כשרות כיון דמכל מקום בעת שנעשה בה הנקב היתה טרפה שייך לומר השתא הוה דאחרע ודו"ק) וכן נמי בריאה שניקבה ודופן סותמתה הוא ג"כ ממש כמו סרכא כסדרן דלדעה ראשונה אסור כל החלב שנעשה ממנה לעולם ולדעה ב' אסור עד ג"י וכן נמי בכולי' שניטלה ע"י חולי למוהרש"ל שהבאתי לעיל דס"ל דאע"פ שכבר נטרפה בהקטין כוליתה מ"מ חזר להכשיר' מ"מ אע"פ שהבהמה כשרה החלב ממנה אסור לדעה א' לעולם ולדעה ב' עד ג' ימים או עד יב"ח לפי דברי מוהרא"י שבארתי לעיל בתשובה בסימן י"ד (בד"ה איברא כשנעיין) דכי היכי דבסרכא א"א שיהי' נעשה בזמן מועט ה"נ חסרון אבר צריך זמן מרובה ובסרכא נתבאר השיעור בש"ס שהוא ג' ימים לכן מתירין מה שקודם ג' ימים אבל בחסרון אבר שלא נתבאר בש"ס אולי צריך זמן רב רק דיותר מיב"ח ליכא למיחוש אבל עכ"פ כל יב"ח יש לאסור ע"ש בדברינו ממילא כאן בניטלה כוליא ע"י חולי ג"כ חיישינן אולי צריך יב"ח שתנטל כל הכוליא ולכן אף לדעה ב' אסור עכ"פ כל יב"ח ועכ"פ מלתא חדתא כי האי הו"ל לבעלי הש"ע לבאר ובמקום שכתבו דסרכא כסדרן או דופן סתמו וכה"ג כשר הו"ל לבאר דעכ"פ החלב אסור ובכל המחברים שלפני איני רואה שיאמרו דבזה וכל כי האי הו"ל לבאר:

והנראה אצלי לומר דלשיטת המחבר בסימן פ"א שעומד בשיטת הרשב"א והר"ן ז"ל דכל שיצאה מחזקת' שוב אין לה חזקת כשרו' ניחא דלדידהו כשר והוי חומרו קולו ולא מצינו כלל בשום פעם שהבהמה כשרה יהיו החלב אסור והיינו כיון דדין טרפה שחזרה להכשירה הוי ספקא דדינא אם בעת טריפתה הי' חלבה אסור וכאשר בארתי למעלה דהא לדעת הר"ן והרא"ה אגלאי מלתא למפרע דלא היתה טרפה מעולם ממילא הא כבר מבואר שם דכל היכי דאיכא ס"ם החלב מותר ע"ש א"כ בהא איכא נמי ס"ס כיון דאנן מספקינן עוד על כל ימי חיי' אימת הי' הטרפות א"כ בסרכא כסדרן או בסביך איכא מיום הולדה עד עכשיו כל שלשה ימים שלה ס"ס ספק שמא בג' ימים אלו לא הי' הנקב אלא בג' ימים האחרים ואת"ל באלו ג"י הי' שמא כדעת הר"ן והרא"ה דגם אז לא היתה טרפה וכן בניטלה הכוליא אע"ג די"ל שמא יב"ח פחות מעט הי' משך טריפותה (ואין ראוי לעשות מזה ספק שמא אין צריך משך כל כך לנטילת אבר דמהרא"י לא אמרה רק מספק דזה אינו דזה הוי ספק חסרון חכמה וק"ל) מ"מ על כל יב"ח שלה יש ס"ס כנ"ל ואע"ג דלכאורה הא דמי לסברות התוס' בנדה לענין תשב לזכר ולנקבה ולנדה שכתבו דאין לעשות ס"ס שמא לא הי' ולד ואת"ל היה שמא זכר הי' משום דלענין ימי טוהר נימא איפכא ע"ש וא"כ גם כאן לכאורה דמי לזה דהא הוי ס"ס דסתרי אהדדי דעל כל ג' ימים שאנו דנין אם אומרים שמא בג' ימים אחרים הי' נקב מ"מ ל"ד להתם משום דכאן נוכל לתלות שהי' טריפותה באיזה ג"י שלא חלבה כלל כסמוך ללידה ודומיהן דעל אותן ג' ימים לא נדון בשום פעם ממילא ליכא הכא ס"ס דסתרי אהדדי וא"ש וק"ל. ממילא דלשיטת המחבר א"ש דנעשה חומרו קולו דכיון דאין אנו מעמידין אותה בחזקת כשרות ומספקינן לנקב זה על כל ימים א"כ איכא ס"ס ושרי וכאמור וא"ש:

אולם לשיטת הרמ"א ז"ל דמעמידין בחזקת כשרות ואמרינן השתא הוא דאתרע ולא מספקינן כלל וסמכינן אפילו להתיר ואנו אומרים שנעשה זה ג' ימים א"כ הדרא קושיא לדוכתא דבאותן ג' ימים יש לאסור החלב דליכא בהא רק ספק א דהיינו אותו הספק אם כשיטת הר"ן או כשיטת הרא"ש ותו ליכא בי' ספקא אחרינא כלל וא"כ קשיא עלי' דהרמ"א ז"ל אמאי לא ביאר דין זה דיש פעם דאפי' במקום דהבהמה כשרה מ"מ חלבה אסור וכאמור ונהי דעל דין כוליא שניטל ע"י חולי לא קשה קושי' זו מאחר דבעלי ש"ע הסכימו דגם הבהמה טרפה א"כ לא הוצרכו לבאר דממילא דחלבה גם כן אסור וכן בדין ריאה שניקבה ודופן סותמה נמי לא קשיא דכיון דעל המחבר כבר תירצתי דלדידי' באמת שרי ולא קשיא לן רק על הרמ"א ז"ל ואיהו הא כתב בסימן ל"ט דאוסרין ריאה שניקבה ודופן סותמה ממילא נמי דלא הוצרך לבאר דממילא דג"כ חלבה אסור מ"מ אדין סרכא כסדרן קשיא דהו"ל לבאר דהחלב אסור והנה עלה בדעתי לומר דהחלב מותר גם לדידן דנהי דפסק רמ"א לסמוך אמקילים מ"מ עכ"פ כיון דיש דעות האומרים דאין לבהמה זו חזקת כשרות לכן נחשב עכ"פ לספק ונעשה ס"ס דהיינו שמא כדעת הר"ן דאגלאי מלתא דלא היתה טרפה מעולם ואת"ל כדעת הרא"ש שמא הלכה כהמחבר דאין לה חזקת כשרות וא"כ אולי זה נעשה ימים מקדם ויש ספק על כל ימים והו"ל ס"ס כך עלה בדעתי לכאורה:

אכן דקדקתי עוד בדבר וראיתי שע"י ס"ס זה אין להתיר החלב ואבאר דבר זה באורך קצת דהנה במס' חולין דף נ"ח אמר אמימר הני ביעי דטריפה ושיחלא קמא כו' עד סוף כל הסוגיא ע"ש היטב והקשיתי אהא דאמר התם ללישנא בתרא דאמימר דטריפה אינה מלדת ליכא לאוקמי פלוגתא דר"א ור"י אלא בעיברה ולבסוף נטרפה ופליגי בעובר ירך אמו ולא מצינן לאוקמי בנטרפה ולבסוף עיברה ובזה וזה גורם משום דטרפה אינה יולדת והרי אפילו להאי לישנא שפיר מצינן למימר דפליגי בנטרפה ואח"כ עיברה והוא לפ"ד מוהרש"ל הובא בש"ך סימן נ"ז דטרפה מתעברת רק שאינה יולדת ולכן בספק טרפה לא הוי סימן אלא עובר ולידה דוקא תרוייהו ע"ש וא"כ מצינן לאשכוחי שבהמה נטרפה מאותן טרפות אשר יכולין לחזור להכשירן ועיברה דהא טרפה מתעברת וקודם לידה חזרה להכשירה וילדה ומ"מ הולד אסור כיון דנתהוה ונוצר מטרפה וא"כ משכחת לה שפיר נטרפה ולס"ע ופליגי בזוז"ג (ושוב מצאתי בפליתי שהקשה קושי' זו בסימן מ"ד סק"ח ומה שתירץ שם הוא דחוק מאוד בעיני ועיין בתוס' ביבמות פ"א בסוגיא דג' נשים משמשות במוך ע"ש) ובשלמא לשיטת הר"ן והרא"ה הנ"ל אתי שפיר דלדידהו כל שחוזרת להכשירה לא היתה טרפה מעולם וא"כ גם הולד מותר בכה"ג אבל לשיטת התוס' והרא"ש והרמב"ן שבארנו דמתחלה היתה טרפה וקשיא כנ"ל ולכאורה י"ל דכי היכי דחזינן התם דשיחלא קמא תלוי אי עובר ירך אמו או לא ושיחלא בתרא תלוי בזוז"ג דלמאן דמתיר זוז"ג שרי שיחלא בתרא אף אם עובר ירך אמו והיינו משום דעי"א לא נאמר אלא על דבר שנתחדש להאם בעת שהעובר בתוכה דהיינו בעיברה ואח"כ נולד בה הטרפות אז אמרינן דעי"א ומה שנתחדש בה נתחדש גם בעיברה אבל בדבר אשר בה מקדם אינו ענין אל העובר ומש"ה אי נימא דפליגי בנטרפה ולס"ע אבל בעיברה ולס"נ כ"ע מודה דעי"א א"כ כיון דעי"א ממילא ההכשר שנולד בה בהיות העובר בתוכה הו"ל כאלו נתחדש בהעובר וא"כ גם העובר חוזר להכשירה דכי היכי דעי"א מועיל להטריף ה"נ מועיל להכשיר איברא דזה שיבוש הוא ופשיטא דז"א דבשלמא האם שנטרפה ואיסורה משום טרפות ממילא כאשר מתרפאת היא חוזרת להכשירה משא"כ העובר הלא אין איסורו משום שנעשה טרפה דהא צא נטרף בשום פעם ואין איסורו רק משום שנתהוה ונוצר מדבר האסור א"כ ברור דאין הרפואה וההכשר מועיל אל הולד דהא מ"מ הוא נתהוה מאיסור דבשלמא אלו היה עיברה ואח"כ נטרפה ושוב חזרה להכשירה קודם לידה אז שפיר מסתבר דגם הולד חזר להכשירו כיון דמה שנאסר הולד מתחלה הי' מחמת עי"א והטריפת שנתחדש בה נתחדש גם בולדה ונטרף גם העובר ממילא כי חזרה אח"כ להכשירה אמרינן ג"כ עי"א ונתחדש גם ההכשר בעיברה וכי היכי דמתחלה נאסרה משום עי"א כך אח"כ נתכשרה ע"י עי"א משא"כ בנטרפה ולס"ע דאיסורו דעובר הוא מתורת דבר היוצא מן הטמא שנתהוה מאיסור א"כ פשיטא דאין ההכשר מועיל אל העובר וזה פשוט והדרא קושיא לדוכתא דגם לל"ב דאמימר דטרפה אינה יולדת נוכל לאוקמי פלוגתייהו בזוז"ג לשיטת הרמב"ן וכאמור:

וכתבתי בע"ה בחדושי לחולין פא"ט ליישב קושי' זו בדרך פשוט ונכון והוא למה שכבר בארתי לעיל דהדבר פשוט דשום טרפה אין חוזרת להכשירה אפילו אם רואין שנתרפאת זולת בדברים המבוארים והיינו בסרכא כסדרן לרש"י וריאה שניקבה ודופן סותמתה (וגם ניטל כוליא ע"י חולי לשיטת מוהרש"ל ז"ל ויתבאר לקמן אי"ה) ודברים אלו הם בפנים אינם נודעים עד אחר שחיטת הבהמה והשתא אם באנו לאוקמי פלוגתא דר"א ור"י בטרפות כזה ע"כ היינו באופן זה דמיד שילדו שחטו האם ומצאו בה סרכא כסדרן או נקב בריאה ודופן סותמתה וא"כ אין התחלה כלל לקושייתינו לדעת הרמ"א ז"ל דבכה"ג מוקמינן אחזקה ואמרינן שנעשה הנקב ג' ימים קודם השחיטה וא"כ הו"ל עיברה ואח"כ נטרפה ממילא גם הולד מותר לכ"ע דכמו שנאסר מתחלה כשנטרפה האם מטעם עי"א כך הוכשר אח"כ כאשר בארנו לעיל וא"כ לא מצי כלל לאוקמי בכה"ג וא"ש וא"כ אין מקום לקושייתינו זולת לדעת המחבר דס"ל דלא מוקמינן בכה"ג אחזקה דלדעת זו שפיר איכא לאוקמי בכה"ג ששחטו האם ומצאו סרכא כסדרן או סביך בבישרא ומספקינן אימת נעשה דהיינו שמא עיברה קודם הטרפות ואז כשחוזרת אח"כ להכשירה נכשר גם הולד או שמא נטרפה קודם העבור דנאסר העובר מחמת שנתהווה מטריפה ואז אין ההכשר מועיל להעובר וממילא בהא פליגי דר' אליעזר סבירא ליה זוז"ג אסור לכן אוסר הולד מספק דשמא נטרפה קודם העבור ור"י מתיר זוז"ג לכן הולד מותר ממה נפשך דאם נטרפה קודם העבור שרי מטעם זוז"ג ואם נטרפה אחר העבור שרי משום דגם העובר חוזר לה כשירו והבן. וממילא כיון דאין מקום קושייתינו רק לדעת המחבר שהוא דעת הר"ן והרא"ה ואינהו לשיטתייהו אזלי דסבירא להו דכל טרפה שחוזרת להכשירו אגלאי מלתא דלא היתה טרפה בשום פעם ולדידהו בלאו הכי אין מקום לקושייתינו כאשר ביארתי בתחלת דברינו דלדידהו ודאי ליכא לאוקמי בכה"ג דהא אם חוזרת להכשירה אז גם הולד מותר ולא הי' קושייתינו רק לשיטת הרא"ש ורמב"ן ותוס' והנך רואה שהרא"ש ז"ל ס"ל כדעה שניה דמוקמינן אחזקה וכמ"ש הש"ך שם בסימן פ"א סק"ד וממילא דא"ש לכל הדעות הא דקאמר דללישנא בתרא דאמימר לא מתוקם הפלוגתא בזוז"ג משום דאותן הסוברים דטרפה שחוזרת להכשירה היתה מתחלה טרפה אינהו ס"ל דמוקמינן אחזקה ואותן האומרים דלא אוקמינן אחזקה אינהו סבירא להו דאגלאי מלתא למפרע דלא היתה טרפה מעולם וא"ש ומזה הבאתי ראי' דלא כדעת מוהרש"ל שמתיר כוליא שניטלה ע"י חולי דאם כדבריו הדרא קושיא לדוכתא והיינו עפ"י דברי מוהרא"י שהבאתי לעיל דאף על גב דבסרכא מעמידין אחזקה ואין אוסרין החלב רק מן שלשה ימים מכל מקים בחסרון אבר אסור עד י"ב חדשים משום דכי היכי דסרכא צריכה משך שלשה ימים הכי נמי חסרון אבר שלם אולי צריך משך יב"ח ע"ש והשתא קשיא דגם לל"ב נוכל לאוקמי הפלוגתא בזוז"ג וכגון ששחטו האם אחר הלידה תיכף ומצאו בה חסרון כוליא ע"י חולי דאז מספקינן שמא נעשה זה קודם י"א חודש והו"ל נטרפה ולס"ע ואזי גם הולד חוזר להכשירו או שמא נעשה אחר העיבור לכן ר"א דאוסר זוז"ג אוסר בזה מספק שמא נטרפה קודם העבור ולר"י דזוז"ג שרי מתיר גם בזה ממ"נ ובזה אין מקום לתירוצי הנ"ל דנהי דלשיטת הר"ן דאמרינן אגלאי מלתא למפרע דהיתה כשרה א"ש מ"מ להאומרים דמתחלה היתה טרפה וקשיא דנהי דס"ל כדעה ב' דמוקמינן אחזקה מ"מ הא אסור בזה עד יב"ח וכאמור אע"כ דטריפות דהקטינה כוליא אינו חוזר להכשירו ואף שניטל אח"כ כולו טרפה ולא כשיטת מוהרש"ל אלא כהמחבר (אכן יש לתרץ זאת דהא מוהרא"י לא המר דבר זה בבירור דחסרון אבר צריך משך יב"ח אלא אמר משום דלא נתבאר בש"ס שיעורו אולי צריך יב"ח וא"כ אם באנו לסתור דינו של מוהרש"ל אין אנו אומרים רק דאם איתא לדברי מוהרש"ל אמאי לא פשט מוהרא"י ספיקו דידי והא ליתא דמהרא"י מסופק אבל חכמי הש"ס כל רז לא אנס להו ולא היה להם ס' בדבר רק מוהרא"י נסתפק אם חכמי הש"ס הי' ברור להם דצרי' יב"ח או הי' ברו' להם דסגי בג"י או בחוד' וס' זה שוב א"א להוכי' מהש"ס דממ"נ לא מצי הש"ס לאוקמי פלוגתייהו בהכי בזוז"ג ובגוונא הנ"ל דממ"נ חי הוי ברור להו דסגי בג ימים לא מצי לאוקמי בכה"ג דהא מוקמינן בהמה אחזקתה ואמרינן שזה ג' ימים נעשה וא"כ הוי עיברה ולס"נ וחזרה להכשירה גם העובר ואי הוי ברור לחכמי הש"ס דצריך י"ב חודש אם כן גם כן לא מצי לאוקמי בכהאי גוונא דכיון שידעינן שנעשה קודם י"ב חודש אם כן נטרפה ולס"ע ולית בי' ספקא כלל ואם כן יהי' קושייתינו דניקום בכהאי גוונא ואז ליכא בי' ספקא כלל ופליגי) והוא בודאי נטרפה ולס"ע ופליגי בזוז"ג וכיון שכן הוא יש ליישב הקושיא כאשר אבאר דהנה התוספות שם כתבו דלשון א"ה ק' ע"ש ובחדושינו בע"ה כתבנו ישובים על לשון א"ה בין בא"ה קמא ובין בא"ה בתרא ע"ש וכעת נ"ל עוד ישוב על א"ה בתרא דבלא אמימר לא הוי קשי' דלפליגי להדיוט משום דהוי מצי לאוקמי פלוגתייהו כגון ששחטו האם מיד אחר הלידה ונמצאת טרפה ויש ספק אימת הי' הטרפות אם קודם העבור או אחר העיבור והנה בחדושינו שם הבאתי דעה א' דטריפה שהי' לה שעת הכושר שרי לגבוה מדאורייתא ואינו אסור אלא מדרבנן והשתא בהא פליגי דר"א סבר עי"א וגם זוז"ג אסור א"כ ולד אסור ממ"נ ולית בי' ספקא כלל מש"ה אסור אבל ר"י מודה דעי"א ובזוז"ג ס"ל דשרי מש"ה מתיר לגבוה משום דאית בי' ספיקא דאם נטרפה קודם העבור אז שרי אפי' להדיוט דהא זוז"ג מותר רק שמא נטרפה אחר העבור ואז אסור מטעם עי"א לכן להדיוט מודה ר"י דאסור דהו"ל ספקא דאורייתא ולחומרא משא"כ לגבוה דממ"נ לית בי' איסור דאורייתא דהא אם נטרף קודם העבור שרי לגמרי מטעם זוז"ג ואם נטרף אחר העבור א"כ כבר הי' לעובר שעת הכושר קודם שנטרף עיין בר"פ ג"ה תראה דגם זה מקרי שעת הכושר וא"כ אינו אוסר רק מדרבנן והוי ליה ספקא דרבנן ולקול' מש"ה מתיר ר"י לגבוה אבל להדיוט מודה דאסור וא"כ לא הוי קשה לפלוגי להדיוט אבל אמימר דאמר טרפה אינה יולדת א"כ ליכא ספקא בשום פעם וידעינן בודאי דעיברה קודם שנטרפה ופליגי בעי"א דלר"א ודאי אסור ולר"י ודאי שרי וא"כ לפלוגי בהדיוט וא"ש ומיושב לשון א"ה והשתא מיושב הקושיא הנ"ל על מוהרש"ל דאי הוי מוקים בה"ג שנשחטה האם תיכף אחר הלידה ומצאו בו חסרון כוליא ע"י חולי וכיון דזה נמשך יב"ח א"כ הוי בודאי נטרפה ולס"ע א"כ לא יועיל כלום דאכתי ישאר הקושיא לפלוגי להדיוט כיון דליכא בי' ספקא דהא עיקר מאי דקאמר במאי קא מפלוגי הוא להקשות הקושיא א"ה לפלוגי להדיוט כמבואר בסוגיא לשיטת רש"י שם א"כ אף אם נוקי בכה"ג ישאר הקושיא לפלוגי להדיוט וא"ש (ואמנם כ"ז הוא דרך פלפול עמוק ויש בו כמה סתירות לא כתבתי רק לפלפולא וליראת האריכות לא כתבתי הסתירות שבו וסמכתי על המעיין אבל לקושט' דמלתא נ"ל שהוא הוכחה נכונה לסתור שיטת מוהרש"ל ז"ל ולקמן אי"ה אכתוב מה שיש ליישב דברי רש"ל ע"ש ודו"ק היטב) וכן נמי יש להוכיח מזה כדברי הרא"ש ודלא כהרמב"ן בדין חתיכת צ"ה אם חתכו אח"כ העצם כולו דלפי דברי הרמב"ן שחוזר להכשירו ודאי דקשיא קושיותינו דנוקים בכה"ג שנחתכו צ"ה ונתעברה ואח"כ חתך כל העצם וילדה ופליגי בזוז"ג ובהא ליכא תירץ שלנו דהא בהא ליכא שום ספקא וידענו שנטרפה ולס"ע ודוק בכל זה היטב כי הם דברים נכונים בע"ה:

ממילא מתוך פלפולינו זה יצא לנו דמאן דס"ל דטרפה שחוזרת להכשירה לא אמרינן דאגלאי מלתא שהיתה לעולם כשרה ע"כ הוא ס"ל כדעה הב' בסימן פ"א דמוקמינן אחזקתה ואין אוסרין החלב רק מן ג' ימים אבל אלו שני הסברות ביחד לומר דל"א אגלאי מלתא וגם לומר דאין מעמידין אחזקה זה ח"א בשום אופן דא"כ נשאר קושייתינו אמאי לא מוקים לל"ב פלוגת' דר"א ור"י בזוז"ג דהא כתבנו לתרץ דמאן דס"ל דל"א אגלאי מלתא סבירא ליה דמעמידין אחזקה כאשר ביארנו באורך אבל לומר שני הסברות ביחד אי אפשר והשתא נבא אל המכוון שלנו דאי אפשר לומר דמהאי טעמא מותר החלב מן סרכא כסדרן משום ס"ס שמא הלכה כהר"ן דאגלאי מלתא ואת"ל כהרא"ש דלא אגלאי מלתא שמא הלכה כדע' א' דאין מעמידין אחזקתה דהא ליתא דהא אי ל"א איגלאי מלתא אז על כרחך מעמידין אחזקה וליכא ספק ספיקא ואף על גב דאם נתחיל להיפוך יהיה שפיר ספק ספקא דשמא אין מעמידין אחזקתה ואת"ל מעמידין שמא אגלאי מלתא מ"ח אינו מתהפך ואפילו נימא דלא בעינן בס"ס זה שיהי' מתהפך מ"מ נ"ל בלא"ה בלא כל פלפולינו הנ"ל הדבר ברור שאין זה ס"ס לפמ"ש הרב פרי מגדים בהקדמה דכל היכי שהרמ"א הכריע בין הדעות אינו נחשב לספק כלל לעשות ס"ס ולומר שמא הלכה כהמחבר ע"ש וא"כ הדברים ק"ו דמה אם במקום שהכריע הרב להחמיר דאז י"ל דאינו הכרעה כלל אלא דפסק להחמיר מספקא אפ"ה אינו נחשב ספק מכ"ש שהכריע הרב להקל ולהתיר קידם ג' ימים דהא ודאי הכרעה הוא וגם לא כתבה הרב בלשון י"א משום דגם דעת המחבר יש לפרש כן כמ"ש הש"ך שם וזה הוא הלכה רווחת בישראל להתיר קודם ג' ימים ח"כ פשיטא דאין לעשות זאת לספק ולומר שמא הלכה דאין מעמידין אחזקה וא"כ ליכא בהא רק ספק זה שמא אגלאי מלתא ולא יותר:

איברא נ"ל דמ"מ מותר החלב של סרכא כסדרן מטעמא אחרינא דאיכא ס"ס דהרי רבו הפוסקים הסוברים דלא כרש"י אלא דסרכא באה בלא נקב ושלא כסדרן טרפה משום שסופו להתפרק משא"כ כסדרן והפוסקים לא הכריעו בפלוגתא זו וא"כ איכא ס"ס שמא כדעת הר"ן דבכל טרפות שחוזרין להכשירן אמרינן אגלי מלתא ואת"ל דלא אגלי שמא אין נקב כלל בסרכא ובפרט בסרכא כסדרן שיש גם שיטת ראב"ד שהוא בלא נקב אף דס"ל ג"כ אין סרכא בלי נקב בשל"כ מ"מ בכסדרן אומר דבא בלא נקב וממילא דלכל אלו הדעות לא הי' טרפה בשום פעם מש"ה מותר החלב ונתיישב כל מה דהוי קשיא לן שלא ביאר בש"ע שאסור לפעמים החלב מבהמה כשרה ועכשיו מיושב דבכסדרן מותר וגבי ריאה שניקבה ודופן סותמתה לא ביארו זאת משום דלהמחבר דס"ל דאין מעמידין אחזקה מותר החלב מטעם ס"ס ולהרמ"א דליכא ס"ס מ"מ לא הוצרך לבאר דבר זה דהא הוא אומר בלא"ה בריאה הסמוכה לדופן דטרפה וממילא דגם חלבה אסור תוך ג' ימים ובניטלה כוליא ע"י חולי ג"כ לא ביאר בש"ע כיון דהש"ע פסק דבהמה טרפה כ"ז יתבאר מדברינו:

והשתא נבא לנדון שאילתינו בנקב בחצר הכבד ונסתם בסרכא ונראה לפי דברינו הנ"ל דיש לאסור החלב של ג' ימים דאע"ג דבהמה חוזרת להכשיר' מ"מ אסור החלב מספק דשמא הלכה כתוס' והרא"ש והרמב"ן דלא אמרינן אגלי מלתא והיתה טרפה קודם הסתימה דהא כתבנו דבסרכא כסדרן ג"כ הי' ראוי לאסור מטעם הנ"ל אלא דהוי ס"ס משום דאית בי' עוד ספק דשמא הלכה דיש סרכה בלא נקב ממילא בזה שיודעים שניקב חצר הכבד רק שנסתם ליכא בי' רק ספק זה דאגלאי מלתא דהא כבר ביארנו דאין לעשות כלל ספק שמא הלכה כהמחבר דאין מעמידין אחזקה וא"כ ליכא ס"ס:

ולכאורה בהשקפה ראשונה הי' נ"ל דיש להתיר בזה החלב משום דאף הרא"ש והרמב"ן האומרים דל"א אגלאי מלתא היינו דוקא בטרפות דמחמת עצמו כגון דניקבה הריאה בהא שפיר קאמר דנהי שנסתם מ"מ כל עוד שלא נסתם הי' טרפה משא"כ בנקב בחצר הכבד שאינו נטרף רק משום שסוף הכבד לינטל אבל מצד עצמו ליכא בה טרפות כלל והיא בריאה ככל הבהמות כל עוד שלא ניטלה הכבד אלא דגזרת הכתוב היא דכל שסופו ליטרף אסורה באכילה כאלו כבר נטרפה ממילא עכ"פ כי נתרפאה הרי שלעולם לא הי סוף הכבד לינטל וא"כ לא היתה אסורה בשום פעם ומודים בכה"ג הרא"ש והרמב"ן להר"ן דאגלי מלתא למפרע. איברא כי דייקינן בזה אינו כך דהא כבר ביארתי בסימן ע"ה (בד"ה הרי דלשיטה זו) דכל דבר שסופו ליטרף אינה חיה גם כן והבאתי שם מה שנסתפק בפרי מגדים אי נימא דמיד שאירע בו אותה הדבר שסופו ליטרף עבורו דהיינו הנקב בחצר הכבד אזי מאותו יום אינו חי י"ב חודש או נימא דמן אז עד יב"ח סוף הכבד לינטל ומאז לא תחיה יב"ח ממילא דעכ"פ ניקב חצר הכבד תחי' עד ב' פעמים יב"ח והבאתי שם ראיות דמאותו יום אינו חי יב"ח וע"ש וגם בחדושי לחולין פא"ט כתבתי להוכיח זאת בהוכחה ברורה מהסוגיא שהבאתי לעיל דאם איתא דחי עד ב' פעמים יב"ח והיינו משום דכל זמן שלא ניטלה הכבד עדיין היא בריאה א"כ גם יולדת וא"כ למה לא מוקים הש"ס בדף נ"ח בפא"ט ללישנא בתרא דאמימר פלוגתא דרא"ש ור"י בנטרפ' ולס"ע ובזוז"ג וכגון שאירע בה טרפות שהוא ע"ש סופה (דאשכחן טובי טרפות בה"ג) שיכולה לילד תוך יב"ח הראשונים ואפ"ה הולד היא ולד טרפה שנוצר מאיסור דהא היא אסורה תיכף ופליגי בזוז"ג אע"כ דמיום שאירע בה דבר שסופה ליטרף על ידו סר כחה מעלי' תיכף כאלו כבר נטרפה ואינה יולדת ואינה חי' יב"ח וזה ראיה ברורה וכיון שכן ממילא נסתר הסברא הנ"ל דכי היכי דס"ל לרא"ש ורמב"ן בניקבה הריאה דאף שנסתם אח"כ מ"מ בעת שהי' הנקב פתוח הי' טרפה ה"נ בניקב בחצר הכבד דבשלמא חם היינו אומרים דבנקב בחצר הכבד כל זמן שלא ניטלה הכבד היא חי' ובריאה ואינה אסורה רק מגזרת הכתוב ע"ש סופו אז שפיר הי' הסברא הנ"ל מוכרח דכיון שנתרפאה קודם שניטלה הכבד א"כ מעולם לא הי' שום טרפות ואיסור אבל מכיון שבררנו דמעת שניקב חצר הכבד אינה חי יב"ח כאלו כבר ניטל הכבד א"כ אין סברא הנ"ל מוכרח ומצד הסברא דשוב דמי לניקבה הריאה דאע"ג דיכולה לחזור להכשירה בסרכא מ"מ מתחלה טרפה היתה וא"כ הדרן לקמייתא שיש לאסור החלב של ג' ימים:

אמנם אפשר לדון בדבר ולומר דנהי שאין הכרח שיודי בזה הרא"ש והרמב"ן וכאמור מ"מ נאמר כך בלי הכרח דע"כ לא פליגי הרא"ש והרמב"ן אהר"ן אלא בטרפות דמעצמה אבל במידי דמטרפה ע"ש סופה כי היכי דקיל לענין דמועיל בי' סירכא ה"נ דקיל לענין דאמרי' בי' אגלאי מלתא ונאמר כן בכדי דלא תקשי לן איך לא נתבאר בש"ע דבר חדש כזה דמבהמה כשרה יהי' החלב אסור וגם בסברא זו יתורץ מה שהקשיתי לעיל (בד"ה וכתבתי) על מוהרש"ל שמתיר בחוליא שניטלה ע"י חולי דא"כ מ"ט לא מוקי פלוגתא דר"א ור"י לל"ב דאמימר בזוז"ג ובה"ג ע"ש באורך ולהנ"ל א"ש לפמ"ש האגור וכמה פוסקים דטרפות דלקתה הכוליא הוא משום בני מעים לנקוב ממילא הוי טרפות דכוליא ע"ש סופו וא"ש פסק של מוהרש"ל דחוזר להכשירו ואפ"ה לא מצי לאוקמא פלוגתא דר"א ור"י בהכי משום דבהא הרא"ש והרמב"ן מודים כיון דאינה טרפה מצד עצמה דאמרינן אגלי מלתא ולכן גם הולד מותר ומיושב דעת מוהרש"ל וא"ש. איברא לא בשביל שאנו מדמין נעשה מעשה ומאחר דמצד הסברא אין חילוק בין נקב בחצר הכבד בין נקב בריאה מאחר שהוכחנו דגם בנקב בחצר הכבד וכל אותן דטרפות ע"ש סופן אינו חי יב"ח כמו כל טרפה ממש א"כ אי משום ראיות הללו אין לנו לחדש ולומר דכ"ע מודי בהא דאמרינן אגלי מלתא דאי בשביל הראי' מדעת מוהרש"ל הנה בלא"ה כל האחרונים חולקים אמהרש"ל ז"ל בהא ואי משום שלא ביארו בש"ע האי דינא דחלבה אסור אין בהוכחה זו כדאי להקל ובפרט דדין זה עצמו דניקב חצר הכבד ונסתם כשר אינו מבואר כלל בש"ע דהא לא כתב בס"ס מ"ט רק שאם נסרך חצר הכבד כשרה והתם מיירי דלא חזינן נקב רק סרכא וההוא כשר בלא"ה בלי טעם שחוזר להכשירו משום דלא אמרינן אין סרכא בלא נקב אלא בריאה וכ"כ הט"ז שם ע"ש אבל דין זה באם חזינן דיש נקב בו רק שנסתם בסרכא דכשר מחמת שאין הטרפות מחמת עצמו דין זה לא הוזכר בש"ע בהדיא רק האחרונים שם הביאוהו וא"כ אין מזה כ"כ ראי' ממה שלא ביאר בש"ע דחלבו אסור כיון שגוף הדין לא הוזכר בש"ע ולכן אין כדאי בזה להקל ואע"ג דטרפות דנקב חצר הכבד לא הוזכר בתלמוד ובכי האי גוונא מקילינן תמיד ואמרינן הבו דלא לוסיף עלה כמ"כ הפוסקים בסימן ל"ז בדין בועא בשפולי מ"מ אין לנו בזה על מה לסמוך כיון דמצד הסברא דמי לכל טרפות דמחמת עצמן דאמרינן דמעיקרא הי' טרפה וחלבה אסור לכן לא מלאני לבי להקל בזה ולכן לפענ"ד נראה דיש לאסור בשאילתינו החלב מן תוך ג' ימים אבל מה שקודם ג' ימים ודאי מותר זהו מה שנ"ל בזה והרוצה להתיר בשאילתינו החלב של תוך ג' ימים עליו להביא ראיה ברורה אבל כל זמן שאין ראיה גמורה להתיר נלפענ"ד כמו שכתבתי:

תוכן העניינים

נאות דשא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה