אור ברסלב
נאות דשא שאלה קו

נאות דשא· רבי דוד שלמה אייבשיץ

שאלה קו

שאלה קה

ואשר בקשת לעמוד על דעתי. תוך נהירות במראות העומדת על חיך ק ס רר רוררה ר רכ ר ר הריחה מה שלח הוזכרו בגמרא לא לאיסור ולא להיתר והנה התב"ש בסימן ל"ח האריך ואסר והגאון בנ"ב סימן יו"ד כתב להתיר ואשיב לך מעט ואי אפשר לבה"מ בלי חידוש.

גרסי' בפ' א"ט דף מ"ו ע"ב אמר רבה האי ריאה דקיימי גילדי גילדי אוכמא אוכמא חזותא חזיתי כשרה ופרש"י ז"ל חזותי חזותי ודוקא כגון הנך גוונים דלא מטרפי כגון אדומה וירוקה והנך דלקמן בהלכה עכ"ל ויש להקשות מאי אתא רבא לאשמועינן דלמה ה"א להטריף בהרבה מראות כשרות וליכא למימר דמיירי במראות סמוכות וה"א להטריף מכח תרתי לריעותא כגון שני מיני מראית וקמ"ל דאע"ג דשני מינים הם מ"מ כיון לכולם בשם יקרא מראה כשרה הו"ל שני ריעותות משם א' ואינו נקרא ב' לריעותא הא ליתא דהדבר פשוט שאין זה כוונת רבא דהא כל הפוסקים ראשונים ואחרונים כתבו שדין תרתי לריעותא אין לו שורש כלל בגמרא ואפשר לומר דקמ"ל להכשיר היכי דאיכא אדומה וירוקה בהדדי דה"א דבה"ג טרפה כיון דאדומה כשרה הוא משום דר"נ דהיינו דתלינן שלא נבלע דמו וירוקה מכשרינן משים דר"נ דתלינן שעדיין לא נפל בו דמו וא"כ כשיש אדומה וירוקה ביחד ה"א להטריף ממ"נ דאם כבר נפל בו דמו טרפה מחמת ירוקה ואם לאו טרפה מחמת הדומה קמ"ל דאפ"ה כשר משום דתלינן דבמקום זה לא נפל דמו ובמקום זה לה נבלע וכמ"ש האחרונים בזה להכשיר מטעם הנ"ל ואפשר דמשום הכי תפס רש"י ז"ל בדבריו אדומה וירוקה דלכאורה הוא מיותר והי' די במ"ש ודוקא כגון הנך גווני דלא מטרפה בי' ותו לא אלא שכוונתו להנ"ל דדברי רבא לא נצרכה רק לענין אדומה וירוקה וכנ"ל ומ"מ א"א לומר כן מדסיים וכ' והנך דלקמן בהלכה משמע דמוקי לה נמי בשאר מראות והדרא קושיא ומאי קמ"ל וגם בלא"ה דחוק לפרש כך בכוונת רבא כיון דמלתא דר' נתן עדיין לא הוזכר בגמרא עד לקמן ושם ס"ל להש"ס לאתויי מלתא דרבא וגם יש לסתור זאת מהא דרבא גופי' אמר מעיקרא ריאה שהאדימה מקצתה כי' ורבינא פליג עלי' ומסיק אלא ל"ש פי' דכשר' מרר"נ משמע דרבא לא ס"ל הכי ויש לפלפל בסתיר' זו עפ"י מ"ש לעיל בסי' ק"ב אלא שאין רצוני להאריך כי בלא"ה דחוק אצלי לפרש זאת בכוונה רבה וא"כ הדק"ל מהו קמ"ל רבא ויש ליישב בדוחק ועיין בטור סימן ל"ח. אלא דקשיא לי למה פירש"י דמיירי בהנך מראות דאמר לקמן בהלכה דכשרות ומחמת זה צריך לדחוק ולהבין מאי אתא רבה לאשמועינן מוטב הו"ל לפרש דמיירי בהנך מראות שלה נתפרשו כלל בגמ' לא לאיסור ולא להיתר וקמ"ל דאותן שלא נתפרשו הם כשרות ובאותן טוב' קמ"ל דה"א מה דלא נתפרש להיתר אסור וכמו שבאמת פלפלו האחרוני' אם להוכיח מדלא חשבינהו להית' מכלל דאסורי או להוכיח מדלא נתפרשו לאיסור מותרים ולכן נסתפקו באותן המראות שלא נזכרו בגמרא מה דינם וא"כ אי הוי מפרש רש"י דרבא בהו מיירי הוי ניחא טפי דטובא קמ"ל רבא ומוכח מזה דרש"י ז"ל ס"ל דמה דלה נזכר בגמרא הוא טרפה וכן הביא התב"ש ראי' בסימן ל"ח מדברי רש"י הללי רק שהוא הביא ראי' ממשמעות הלשון של רש"י ז"ל ולכן כ' שהות קצת ראי' אבל לפמ"ש הוה ראי' אלימתא דאי הוי ס"ל לרש"י באותן המראות להכשיר ודאי דהוי מפרש מלתא דרבא בהכי ומוכח בבירור מדברי רש"י הללו להטריף באותן המראות וכדברי התב"ש לכך נ"ל להלכה כדברי התב"ש דאותן המראות אסורים ומ"מ בהפסד מרובה נוכל לסמוך על הגאון להתיר כי יש עמוד ברזל לסמוך עליו ועכ"פ ריעותא פשיטא דהוי ובהצטרף עוד ריעותא טריפה אפילו בה"מ משום ב' לריעותא ואותן המראות אם חוזרת ע"י נפיחה למראה כשרה ולא למראה ריאה אפשר להתיר אפילו בלא הפסד מרובה ואם יש עוד ריעותא עלי' יש להתיר במקום הפסד ולומר דלא הוי ב' לריעותא כן נ"ל בדינים הללו ואין רציני להאריך ולפלפל עוד בזה כי כבר האריכו התב"ש והנ"ב במה שיש בו די והנראה לפענ"ד כתבתי:

תוכן העניינים

נאות דשא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה