אור ברסלב
נאות דשא שאלה צא

נאות דשא· רבי דוד שלמה אייבשיץ

שאלה צא

שאלה צ

ואשר שאלת בראובן שתובע לשמעון וע"פ הדין נתחייב שמעון לשלם לו אלא שע"ד תקנות הארצות שנוהגים בעירכם לפסוק ע"פ אותן התקנות נראה קצת דפטור שמעון אבל אין פטורו מבורר בדברי התקנה שיש ספק בלשונה אם ישכח בזה לפטור את שמעון מטענות ראובן:

כמדומה לי שמה שהביאך לספק זה הוה לפי שראית בסמ"ע סי' י"ח סעיף קטן יו"ד שכתב בשם הרשב"א דכל ספק תקנה דנין להקל לנתבע כי הממע"ה ומחמת זה עלה בדעתך לומר שאפשר אע"פ שמצד הדין חייב מ"מ כיון שעפ"י התקנה יש עכ"פ ספק אזי אמרינן הממע"ה איברא דהא ליתא דאי נימא כך אם כן קשה מה קמ"ל בספק תקנה הא אפילו בספק בדין אמרינן הממע"ה זה דוחק לומר דהא גופי' קמ"ל דאף על פי שמצד הדין חייב אפילו הכי מצד ספק התקנ' אמרינן המוציא מחבירו עליו הראי' דלישנא לא משמע הכי ותו דהמעיין במקור הדברים בב"י סוף סימן י"ג שהביא דברי הרשב"א הללו יראה שאין הדבר כך וזה לשונו שם כל שיש ספק במשמעות התקנה הולכין להקל לנתבע חדא שכל שהוא חוץ מגדר הדין אי אתה יכול להכניסו עד שיהיה ברור וכל שאינו ברור העמדני על הדין התלמוד ועוד שכל הממע"ה עכ"ל הרי דמיירי הרשב"א שמצד הדין זכה הנתבע רק שמצד התקנה יש ספק ולכן זיכהו להנתבע מב' טעמים חדא דספק תקנה אינו מוציא מידי ודאי של דין תורה ואידך דהממע"ה ממילא דעכ"פ היכי שהנתבע מתחייב עפ"י הדין ויש ספק בתקנה חייב הנתבע מצד הטעם הראשון דספק תקנה אינו מוציא מידי ודאי ד"ת וכ"ת אכתי נימא הממע"ה דדלמא התקנה מזכה להנתבע ואיך יוציא הממון מספק הא ליתא דבזה לא שייך הממע"ה וראיה לזה מהא דקיי"ל דבשובר בכל לשון מסופק אמרינן יד בעל השובר על העליונה משום שהוא מוחזק והממע"ה ואפ"ה פסק מהרי"ק הובא בש"ך ח"מ סימן מ"ב סקי"ח דאין יכול להפקיע בשטר שלשונו מסופק מה שהוא חייב בדין תורה וכמ"ש הש"ך שם דליכא פלוגתא בהא כיון שהוא אינו טוען ברי רק שבא לזכות מכח ספק שבשטר אין ספק מוציא מידי ודאי יעו"ש באורך והיינו דאין שכנגדו קרוי מוציא אדרבא זה שבא לשנות מהדין תורה הוא הקרוי מוציא ועליו להביא ראיה וכל ספק אינו מוציא מידי ודאי הדין והד"מ והל"ח שעשו שם מחלוקת בזה בין מהרי"ק לשאר פוסקים כמו שהובא שם בש"ך היינו לפי שעלה בדעתם דמהרי"ק מיירי שהלה טוען ברי שגם בע"פ פטרוהו בפי' גם מפדיון שבוים ע"ש ותבין אבל בהא כ"ע מודים דאין ספק שבשטר מוציא מידי ודאי של הדין וא"כ ה"ה או כ"ש שאין ספק התקנה מוציא מידי הדין אפי' למוחזק כי כיון שהוא בא לשנות עפ"י דברי התקנה את הדין הוא נקרא מוציא ועליו לברר ונ"ל דמה"ט קיצר הסמ"ע הנ"ל בהעתקת דברי הרשב"א ולא כ' רק טעמא דהממע"ה ולא כ' טעם הראשון שכ' הרשב"א שכל מה שהוא חוץ מגדר הדין כו' והיינו מטעמא משום דבה"ט דהממע"ה נכלל הכל כי וי שהוא רוצה לעשות חוץ מגדר הדין הוא הנקרא מוציא ועליו הראיה והבירור וק"ל. וכן מבואר במסגרת השלחן סימן ק"מ בדיני חזקה דכנה"ג אות ג' שכתב דבספק של התקנה אוקמינן אדין תורה ויד הבא מכח התקנה על התחתונה עכ"ל ולא חילק בין להוציא בין להחזיק אלא תלה הדבר שיהיה נשאר על דין התורה והב"ח בתשובה סימן ב' שהאריך שם שיש ספק בתקנה וסיים וז"ל ותו דאפילו היה ספיקא הנה כיון שהבעל מוחזק בנכסים ויורש את אשתו מן התורה או מדרבנן והיורשים כאלו באים להוציא עפ"י התקנה הממע"ה כו' ולשון כאלו באים להוציא שכ' כוונתו על הענין הב' שכתב דהבעל יורש מדינא ע"ז כתב דכיון דמדינא שייך להבעל לכן הו"ל היורשים כאלו באים להוציא דאם לא נפרש דבריו כך קשה מאי כאלו באים להוציא הרי ודאי באים להוציא דהא הבעל מוחזק אע"כ כנ"ל ומחמת ב' טעמים מזכה את הבעל והוא ממש כדברי תשובת הרשב"א שבב"י ס"ס י"ג שהבאתי לעיל ועכ"פ מבואר מדבריו כמ"ש תחלה דזה שבא להוציא מעיקר הדין הו"ל מוציא ועליו הראיה וק"ל:

וראיה עוד לדברינו מתשובת הרא"ש כלל נ"ד שהביא הב"י באה"ע סימן קי"ח והובא בהגהת ש"ע שם סעיף י"ט שהתקנה לא נתקנה רק בנדוניא ולא בירושה שנפלה להאשה כו' וביאר שם הטעם דבכל תקנה אמרי' הבו דלא לוסיף עלה כיון שנוכל לומר דבהא לא תקנו ע"ש וכ' הב"ש שם ס"ק כ"ב דמשמע אפילו לא בא הירושה עדיין ליד הבעל כו' ע"ש ומשמע נמי דאפילו שכנגדו מוחזק והיינו כיון דמדין התורה הבעל יורש את אשתו ובתקנה יש ספק אמרינן הבו דלא לוסיף עלה (מיהו מה שנכלל היטב בכוונת התקנה אף שאין מבואר בלשון התקנה בהדיא אזלינן בתריה ואין זה נקרא ספק בתקנה וחילוקי דין זה ביאר בתשובת צ"צ סימן ק"ט ע"ש בד"ה וליכא למימר כו' וע"ש עוד בסימן מ"ד ובסימן ל"ז בתחלת התשובה ויש לפלפל בזה ולפי שבאה השאלה סתומה לא נתבאר בתוכה איכות הספק בביאור התקנה לכן לא פלפלתי בזה ואיני מבאר כאן רק איך הדין בכל ספק בתקנה שלא יוכל להתברר בשום אופן אם הוא נכלל בתקנה). עוד מבואר הדבר להדיא בתשו' הרא"ש כלל ס"ח על מי שהוציא שט"ח על חברו חתום בשני עדים ומקויים ויש תקנה בעיר שיחתמו ג' עדים בשטר ולא נודע אם כוונת התקנה אינה רק לכתחלה או אפילו לפסול השטר בדיעבד והשיב שכיון שמסופקים אם לגבות בו בדיעבד גובין בו מספק כו' אבל שטר מקויי' אין למנוע בשביל ס' תקנתם עד יתברר לכם התקנ' שלא לגבות בו ע"כ והיינו כדברי הרשב"א שהבאתי בריש דברי דאף המוחזק כיון שמן הדין הוא חייב ובא לפטור עצמו מחמת התקנה אין ספק תקנה מוציא מידי ודאי הדין. והרב בעל פרח מטה אהרן ח"א סימן י"א דף ל"ז ע"א הביא תשובת הרא"ש הזה והקשה שהרא"ש סותר דברי עצמו דבכתובות גבי הא דאיבעיא לן הפוגמת כתובתה בעדים אם צריכה לישבע ועלתה בתיקו כ' הרא"ש וכיון דלא איפשטא לא תתפרע אלא בשבועה והרי פוגם שטרו שחייב שבועה אינו רק תקנתא דרבנן ומדין התורה גובה שלא בשבועה ועכשיו שפוגמת בעדים הו"ל ספק בתקנה ואפ"ה מצריך לה הרא"ש שבועה כיון שהבעל מוחזק עכ"ד והאריך בישובים והדבר פשוט דלק"מ דכל תקנות התנאים והאמוראים מה שהוא פשוט בתלמוד דין תורה נקרא וכל מה שהוא ספק בתקנתם הו"ל כמו ס' בדין דהממע"ה והרי בכמה מקומות העמידו חז"ל דבריהם במקום כרת ועיקרו דבר דאורייתא בשב ואל תעשה והי' להם כח להפקע הקדושין עפ"י תקנתם וכדומה וה"ה להך מלתא דכל שתקנו תקנה הו"ל כמידי דכתיבי באורייתא וכל ספק בתקנתן הו"ל ספיקא דדינא משא"כ בתקנות בני העיר ומכ"ש בתקנות ארצות אין כח בתקנה לבטל דין התלמוד אא"כ התקנה ברורה ולא בספיקא וזה פשוט וכן מסיק שם הרב ז"ל עצמו בדבריו רק שפלפוליו שפלפל מתחלה הם אך למותר כי זהו מושכל ראשון ומה"ט הרשב"א ז"ל שהבאתי בריש דברי כ' בלשונו וכל שאינו ברור העמדנו על דין התלמוד ולא כ' העמדנו על דין התורה או העמדנו על דין סתם וכמו שבתחלת לשונו כתב כל שהוא חוץ מגדר הדין אלא כוונתו על הנ"ל שנשאר הדבר עומד על דין התלמוד אף שאותו דין התלמוד אינו רק תקנות חז"ל ותקנה יש להיפוך ויש ספק באותו תקנה נשאר הדבר עומד על תקנות חז"ל דהיינו דין התלמוד ואפילו כשדין התלמוד הוא להוציא משום דדין התלמוד הוא ממש דין תורה:

והנה הרב פמ"א בתשובה הנ"ל ובסימן י"ב האריך מאוד לפלפל בכל תקנות חז"ל שבתלמוד ויש בה ספק אי מהני זאת להמוחזק ודעת מוהר"י ליאון שם דלא מהני לי' דהו"ל ספק ונשאר על דין תורה ואפילו להוציא ממון והמחבר הנ"ל חולק עליו ומסיק דאין מוציאין מיד המוחזק ע"ש ואיני מכניס א"ע עתה לפלפל בזה כי הדברים ארוכים ואינו מענין השאלה שלנו חבל בנ"ד לענין תקנות בני העיר וכ"ש תקנות ארצות ומשום דתקנות בני העיר על עצמן יש לה' כח יותר מתקנות המנהיגים על כלל המדינה) כמבואר כ"ע מודי' דכל ספק שבה נשאר הדבר על הדין אפילו נגד המוחזק:

ומעתה בנדון שאלתינו לא מבעיא היכי ששמעון הרוצה לזכות עפ"י ספק התקנה אין לו שום טענה לזכות רק ע"י התקנה ודאי דאינו זוכה דאפי' שטר בכה"ג לא מהני וכמו שהבאתי בריש דברי מההוא דפדיון שבוים אם הוא בכלל צדקה יעו"ש אלא אפי' בגוונא שיש טענות בין ראובן לשמעון ושמעון עפ"י טענותיו שטוען ברי הוא זוכה בממון המוחזק בידו אלא שבדין תורה אין הדיינים שומעין לטענותיו זולת עפ"י התקנה אפ"ה לא אתי ספק התקנה ומבטל דין התורה דהא בההוא דתשובת הרא"ש שהבאתי בשטר שחתומים בו שני עדים התקנה הי' שיחתמו ג' עדים ע"כ מיירי דהלוה טוען מזויף וכה"ג דאם מודה לית דינא ולית דיינא אע"כ שכופר הרי דעפ"י טענותיו רוצה להחזיק בדין במה שת"י ואפ"ה כיון שעפ"י הדין אינו יכול לטעון שום טענה נגד שטר לא מהני ספק התקנה ואע"ג דבההוא דפדיון שבוים אם אומר שבפי' נעשה ביניהם שפטור גם מפ"ש חולקים רוב הפוסקים על מוהרי"ק וס"ל דנאמן ל"ד כלל חדא דשטר עדיף מתקנה ותו דהתם אפילו בלי שטר כלל אם טען כך בע"פ אפשר דהי' פטור בשבועה וגם עתה צריך שבועה וכמו שפסק הש"ך שם דגם בשובר חייב בעל השובר לישבע ועוד יש לחלק בכמה אנפי ואין להאריך והנראה לפענ"ד כתבתי:

תוכן העניינים

נאות דשא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה