נאות דשא· רבי דוד שלמה אייבשיץ
שאלה פח
עוד אבאר מתוך דברינו מה שחקר הרב פרי מגדים במשבצות זהב סימן נ"ה ס"ק ד' בשני טחולים שאין נוגעים וא' ניקב בסומכי' ואין ניכר איזהו היתרה אם יש להכשיר לשיטת רש"י והרמב"ם דס"ל דיתר הוי כחסרו שניהם מתחלת ברייתו וא"כ הוי כאלו אין כאן טחול כלל יעו"ש בדברי הרב ז"ל בחקירה הא':
כתר דבעי לה התם הרב ז"ל הדר פשטה מדברי הצ"צ בסי' צ"ח דבעינן שיהא ניכר דוקא שזו היא היתירה וכן הדין בכוליה כאשר ביארתי בסימן פ"ו. ותו דאם נבא להתיר מחמת זו הסברת דכיון דהוי כאלו אינו שוב אין בו שום טרפות א"כ קשה במה שהתירו הפוסקים בכוליא יתירה שהקטינה הא יותר מזה הו"ל להתיר כל שיש יתרת אפילו הקטינו כולם כגון היכי שיש ג' כוליות והקטינו שנים דכיון דאמרינן דהוי כחסרה כוליא א א"כ נתלה שזו שלקתה הוא דהו"ל כחסרה וזה לדעת הט"ז בסימן מ"ד ס"ק י"ד שמקיל מספקא ואפילו למה שבארתי בסימן פ"ו דמספיקה חסור מ"מ איכא לאשכוחי שהקטינו כולם ויהי' כשר כגון שיש ד' כוליות דאז הו"ל כל הארבעה כאלו אינן ומ"ט לא אמרו הפוסקים להכשיר רק היכי שהיתירה הקטינה והעיקרית נשאר אע"כ דאע"ג דאמרי' יתר כחסר וכמאן דליתי' דמי מ"מ הלקותא מטריפה וע"ש בדברי הרב תראה שכתב כ"ז. אולם בטעמא דמלתא הסביר שם הרב ז"ל דנהי דמחשבינן לי' כאלו אינו מ"מ כיון שישנו כאיב לה להלקותא ע"ש ק"ק בזה לכאורה להש"ע דמכשיר בכוליא יתירה לקוי' כיון דבלא"ה יתירה היא. ובאמת הפר"ח והתב"ש חולקים וס"ל דאע"ג דבאמת זהו יתירה וכלא הי' תהי' מ"מ כל שמשנה בגוף הבהמה כאיב לה הלקותא הרי דהש"ע לא ס"ל סברא זו אלא כיון דמיותרת היה וכאלו אינה לא כאיב לה כלל ממילא דה"נ אית לן למימר לשיטת רש"י ז"ל דשניהם יתרים וכאלו אינם שוב לא כאיב לשניהם הלקותא ואע"ג שהרב ז"ל ישב זאת תוך דבריו וכ' דהיתירה הוי כבשר בעלמא ע"ש מ"מ עדיין ק"ק דה"ה דיש לנו לומר לשיטת רש"י דשניהם הוי כבשר בעלמא כיון דחשבינן לשניהם כאלו אינם אבל לפי מה שבארתי לעיל בסי' פ"ק (בד"ה עוד מטעם אחר) בהא דאמרינן כל יתר כנטול היינו מצד שהחיות של אותו האבר נחלק לשנים וא"א לאותו הבעל חי להתנהג על ידו א"כ כ"א היא יתירה וכ"א היא עיקרית ג"כ כיון שיש בה חצי החיות השייך לאותו האבר וכל ריעותא המטריף באבר העיקרי מטריף בכ"א משתיהן זולת כשיש היכר איזו היא היתירה שאשתני כ"כ לגריעותא עד שאותו השינוי הוא סימן מובהק על היותו יתרת שאז לא נחלק החיות כלל משא"כ באין היכר הוי שניהם עיקרים ומה דאמרינן דהוי כניטל הכל היינו לומר שא"א להבעל חי להתנהג ע"י חיות הנחלק לב אברים כאלו לא הי' כלל. ולכן סוף אותו הבעל חי להיות מתנוונת והולכת בהיותו מחוסר הנהגה השייכה לאותו אבר אבל עכ"פ יש בכ"א חצי חיות העיקרי וכ"ז ברור ופשוט לא הארכתי בו רק להיות הדבר מבואר היטב והנלענד"כ: