נאות דשא· רבי דוד שלמה אייבשיץ
שאלה פה
ולענין יתרת בדרי שהיא קטנה ומוכח מצד קטנותה שהיא היתירה ויש סרכא שלא כסדרן באונות האחרות ולעיל בסימן ע"ו הסכמתי דבסרכא שלא כסדרן מתוך היתרת לא מהני מיעוך ע"ש ועכשיו שמצד קטנות האונא מוכח שהיא היתירה וא"כ הסרכא באונא העיקרית אי מועיל בזה סימן דקטנות ומהני מיעוך או לא נסמוך בהא על סימן דקטנות.
הנה כיוצא בזה יש להסתפק לדעת התב"ש דס"ל דכל ריעותא העומדת על יתרת בדרי הו"ל תרתי לריעותא כמו שהבאתי בסימן ע"ה ע"ש ובסימן פ"א סתרתי דברי הרב פ"מ שפסק דבכל אונות שוים ויש להסתפק אם אונא זו שהריעותא עלי' או לא כשר והעליתי שם דבשוין טרפה א"כ יש להסתפק אם יש סימן דקטנות באחת וריעותא באחרת אי סמכינן על סי' דקטנות להכשיר ולכאורה למה שסתרתי בסי' פ"ג דעת הצ"צ והוכחתי דסימן דקטנות אינו מועיל רק באיסור הפוך ושינוי תואר דורדא שהם איסורין קלים אבל באיסור ברור לא מהני ח"כ י"ל דגם לענין ב' לריעותא לא מהני סימן דקטנות משום דאיסור ב' לריעותא הוא איסור ברור והתב"ש כתב שיש בו לתא דאורייתא ומכ"ש שהוכחתי בסימן הקודם דלענין איסור ב' ורדות לא אהני סימן דקטנות והא פשיטא דאיסור ב לריעותא חמיר מן איסור ב' ורדות דרבו בהן המכשירין משא"כ בב' לריעותא ממילא דלפ"ז נ"ל לכאורה דלדעתם לא מהני סימן דקטנות לענין ב' לריעותא וא"כ נראה דאע"ג דלגוף הדין סתרתי דבריהם בסימן ע"ה והעליתי דיתרת אינו מצטרף להיות ב' לריעותא מ"מ לענין מיעוך בסרכא שלא כסדרן מתוך היתרת שהסכמתי דלא מהני מיעוך י"ל דג"כ לא מהני סימן דקטנות.
ומ"מ נ"ל לדון מזה כיון דהפר"מ מכשיר גם בשוין לתלות שמא אין זו היתרת ואעפ"י שסתרתי דבריו בסימן פ"א מ"מ הא כתבתי שם (בד"ה מיהו) דהסתירה הוא רק לשיטתו משא"כ לדידי שאיני מסכים לדבריו רק לענין דלא מהני מיעוך בהא שפיר יש לתלות מספק שהסרוכה היא העיקרית רק שהחמרתי שם שלא במקום הפסד ממילא כיון דעכ"פ במקום הפסד שרי א"כ לא חמיר איסור זה יותר מן הפוך ושינוי תואר דורדא לכן בסימן דקטנות יש להתיר אף שלא במקום הפסד והיכי דשייך הסתירה השניה שכתבתי שם בסימן פ"א (בד"ה הנ"ל) בזה יש לדון ואבאר בזה הנה אם יש ה' אונות בימין דאז שני אונות נחלק חיותן לארבעה וא"כ ארבעה מהן יש בהם גריעותא דיתרת ע"י חילוק חיותן ואחת עיקרית ויש ב' סרכות דאז ודאי חד סרכא ביתרת ויש שתי אונית שקטנותן מוכיח שהם היתרים והשלשה הם עיקרים בה"ג אם הב' סרכות הם באותן הג' פשיטא דכשר דאפי' לא יועיל כאן סימן דקטנות מ"מ אין כחן יתיר אלא ד' ואחת עיקרית יש לתלות שהאמצעות מהשלשה היא העיקרית וממנה באו ב' הסרכות וכיון דבה"ג כתבתי בסימן פ"א בסופו שיש להקל בהפסד לתלותו שהסרכא בא מהעיקרית א"כ אין זה איסור חמור ומועיל סימן דקטנות להתיר אף בלא הפסד. מיהו אם יש ד' אונות דבה"ג יש על שנים גריעותא דיתרת ושנים עיקרים ויש אחת קטנה המירה שהיא היתירה והג' הם עיקרים ויש ב' סרכות סרכא א' בשנים הגדולות וסרכא שניה מאונא גדולה השלישית אל הקטנה דבה"ג אי לא היה סימן דקטנות אסרנו בס"ס פ"א אפילו במקום הפסד (ועיין בסיף כל הסימן פ"א מ"ש שם) משום דכאן ודאי יש סרכת ה' ביתרת ואם יועיל לנו סימן דקטנות אז הוי הג' עיקרים ממילא שני הסרכות כשרים דאע"ג דסרכא א' בקטנה מ"מ י"ל שבאה הסרכא מהגדולה דתלינן כך במקום הפסד כמ"ש לעיל וא"כ לכאורה י"ל דבה"ג אין מועיל סימן דקטנות משום דזה הוי איסור ברור ומ"מ נראה לי להתיר בזה בהפסד מרובה מאחר דסברא זו שהמציא הט"ז שלא יועיל מיעוך בהצטרף ריעותא כל דהו לא נמצא זולת בט"ז ובאמת דבריו מקובלים אצלינו רק דאני הוספתי זאת מדעתי לומר דיתרת הוי ג"כ ריעותא כל דהו ובאמת דאין סברא זו מוכרחת ואינה כ"כ הלכה פסוקה וכמ"ש לעיל בסימן ע"ז ע"ש לכן כיון דדין זה הוא הוספה מדעתי לכן נ"ל דיש לסמוך בה"ג על סימן דקטנות ולהכשיר בה"מ ואע"ג דלהתב"ש ופר"מ בלא"ה טרפה מטעם ב' לריעותא מ"מ הא הפר"מ מתיר אפילו בשוין לתלות מספקא ומכ"ש בסי' דקטנות דמועיל לדידהו מש"ה נ"ל דיש להתיר וכנ"ל ומאחר שהוכחתי דסימן דקטנות מועיל לענין זה מכ"ש דמועיל סימן מה שאין סמפון לאונא דלדעתי סימן זה מובהק יותר מסימן דקטנות ולכן מועיל סימן זה וכמ"ש מזה בסימן פ"א כן נלפענ"ד: