אור ברסלב
נאות דשא שאלה עח

נאות דשא· רבי דוד שלמה אייבשיץ

שאלה עח

שאלה עז

ואבאר ג"כ אם סרכא תלוי יוצאה מתוך יתרת מקמא שביארתי לעיל (בסימן ע"ו) דטרפה אם סרכא תלוי' זו עוברת ע"י מיעוך מה דינו וכן ממקום למקום ביתרת מקמא ועוברת ע"י מיעוך מה דינו:

והנה התב"ש בסימן ל"ז סק"ד כ' להוכיח מהט"ז דסרכא תלויה היוצאה מבועא אם עוברת ע"י מיעוך כשר ע"ש שמסכים לזה בה"מ וטעמא דמלתא דסרכא תלוי' כשעוברת ע"י מיעוך אין שמה ריעותא כלל והגאון בנודע ביהודה חלק יו"ד סימן י"ב תפס בזה במושלם בפשיטות דסרכא תלוי' אי ממקום למקום כל שעוברת ע"י מיעוך אינו נקרא ריעותא כלל יעו"ש ממילא דלפ"ז ה"ה בסרכא תלויה או ממקום למקום מתוך יתרת מקמא דיש להכשיר כל שעוברת ע"י מיעוך משום דליכא ב' לריעותא אולם הרי עיקר מה שהסכמתי (בסימן ע"ו) לאסור סרכא תלויה מתוך י"מ לא היה כלל מטעם ב' לריעותא רק מחמת דיתרת מקמא עיקר בש"ס ופוסקים להטריף ומנהגא בעלמא הוא להכשיר לכן בהצטרף אלי' ריעותא כל דהו יש להטריף דומה למה שטינרי מעכבת הקולא דמשמוש אף דטינרי אינו ריעותא ע"ש בדברינו ממילא דלפ"ז י"ל דאע"ג דעוברת ע"י מיעוך מ"מ טרפה דריעותא כל דהו מיהת מקרי ואוסרת ביתרת מקמא ואעפ"כ אני אומר דיש להכשיר כי סברא זו אני הוא שחדשתי מדעתי והוא רק כדי לקיים דברי שלשת החכמים התב"ש והג"ש והפ"מ האוסרים סרכא ביתרת מקמא ואלולי שהם אסרוהו לא הייתי מחדש כלל סברא זו ורק מחמת שהם אוסרים וסתרתי טעמם מש"ה אמינא בי' טעמא אחרינא שיהיה דברי חכמים קיימים ולכן לא אחמיר עכ"פ יותר מהם וכיון שהם לא אסרו רק מטעם תרתי לריעותא ממילא לדידהו בתלוי' העוברת ע"י מיעוך כשר משום דלא הוי ב' לריעותא מש"ה אע"ג דטעמא דידיה שייך ביה מ"מ כיון דלדידהו כשר אין לנו להחמיר יותר מהם ותו די"ל דטעמא דידי נמי לא שייך דאפשר דאע"ג דטינרי מקרי ריעותא כל דהו לבטל הקולא של המיעוך מ"מ תלוי' העוברת במיעוך אפשר דאפילו ריעותא כל דהו לא מקרי ולכן אפילו ביתרת מקמא כשר וכן ממקום למקום העוברת במיעוך ואע"ג דבאמת המעיין בדברי התב"ש הנ"ל יראה דתלוי' העוברת במיעוך מ"מ מידי ריעותא כל דהו לח נפיק דהא מצריך התם הפ"מ דוקא ומכ"ש במקום למקום מ"מ אין לנו לדקדק בזה כ"כ וכיון דאינהו מכשרי בבועא בה"מ יש להכשיר ביתרת מקמא ואפילו בלא ה"מ ותו דאע"ג דנימא דתלוי' העוברת במיעוך הוי ריעותא כל דהו מ"מ אפשר דלא הוי ריעותא כ"כ כמו טינרי ולכן כיון דעיקר מה שחידשנו סברא זו הוא מטינרי שמעכבת המיעוך עבור שהוא ריעותא כל דהו הכי נמי בזה ואם כן אפשר דהא אעפ"י שהוא ג"כ ריעותא כל דהו מ"מ אינו כטינרי. ותו דטעמא רבא איכא דשפיר י"ל דאף על גב דהתב"ש לא הכשיר בתלוי מבועא בעוברת במיעוך רק בה"מ מ"מ מתוך יתרת מקמא יש להכשיר אפילו בלא ה"מ והיינו דהא עיקר טעמו דהתב"ש שמצריך שם הפ"מ היינו משום שמפקפק שם על סברות הט"ז לומר כיון דתלוי' בלא"ה מוחזק להפשטת ליחה ואפ"ה אמרי' כשיש בועא בתחתית אזי אותה הבועא מוציאה מחזקתה ומחזיקה לסרכא גמורה אם כן מה מועיל שעוברת ע"י מיעוך שהוא ג"כ ראיה וחזקה שהוא הפשטת ליחה מה לי חד חזקה מה לי תרי חזקה וכי היכי דהבועא מוציאה מידי חזקה א' ה"נ מוציאה מידי ב' חזקות. ולכן מחמת שיש לפקפק בסברות הט"ז מש"ה כ' שאין להכשיר אלא בהפ"מ לסמוך על סברות הט"ז יעו"ש ממילא זהו דוקא גבי בועה דעיקר הטעם משום ב לריעותא שהבועא מעידה על הסרכא תלוי' שאיני הפשטת ליחה שם שפיר פקפק התב"ש כיון דהבועא מעידה על הסרכא ומוציאה מחזקתה מ"ל חדא חזקה מ"ל ב' חזקות משא"כ ביתרת מקמא כיון דכבר ביררנו דיתרת אינה ריעותא כלל לענין שתעיד על הסרכא שהוא בא מחמת נקב דהא יתרת אינו מגיד נקב כלל ועיקר הטעם אינו רק להיפוך שהסרכא מעכבת מלהכשיר יתרת מקמא כיון דאין רק מנהגא להכשיר ובה"ג לא נהיג א"כ ודאי דחילוק גדול יש די"ל דבתלוי' גרידא אף דאנו מחזיקין להפשטת ליחה מ"מ ריעותא מקרי ומוציאה מידי מנהגא אבל כל שעוברת גם ע"י מיעוך והי' כלא הי' יש לסמוך שפיר על המנהג להכשיר יתרת מקמא לכן נ"ל דבה"ג יש להתיר גם בלא הפ"מ כן נראה לפענ"ד:

תוכן העניינים

נאות דשא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה