אור ברסלב
נאות דשא שאלה לח

נאות דשא· רבי דוד שלמה אייבשיץ

שאלה לח

שאלה לז

ואשר פלפלת בחכמה בדין שאסור לישב תוך ד' אמות של המתפלל ואמרת אם באמצע תפלתו שותק ושוהה לאיזה אונס או רצון אם אסור ג"כ לישב תוך ד' אמות ואת"ל דאסור איך הדין אם יש באותו מקום צואה ועי"כ אינו מתפלל או אם יש שם צואה ואעפ"כ הוא עומד ומתפלל בכל אלה פלפלת ונסתפקת אי שייך האי דינא דישיבה:

ואמינא בענין הראשון ששותק ושוהה לאיזה אונס או רצון מסתברא ודאי דאעפ"כ כיון שזה עוסק בתפלה הוי כאלו מתפלל אפילו בשעה ששתק דבשלמא אם שהה באופן שהדין אצלו שחוזר לראש ממילא מיד נסתלק ואין מתפלל כלל ופשיטא דמותר לישב אז כנגדו משא"כ כל שעדיין אינו צריך לחזור לראש ממילא אפילו בשעה ששותק הוא עוסק בתפלה וכאלו עומד ומתפלל דמי וזהו מושכל ראשון א"צ לראי' בזה וכל טעמים שנאמרו בדין איסור ישיבה נגד המתפלל כולהו שייכי בי.

איברא בדין השני שיש צואה באותו מקום ומחמת זה הוא שוהה או שאעפ"כ הוא מתפלל וקיי"ל דהמתפלל במקום שיש בו צואה תפלתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל בזה יש לעיין דלכאורה נר' דמותר לישב כנגדו משום דכולהו טעמי לא שייכי בהא דהטור נתן טעם לפי שזה יקבל עליו עול מלכות שמים וזה יושב ונראה שאינו רוצה לקבל עליו עול מ"ש וכאן לא שייך למימר כך דהא מה שאינו רוצה הוא בשביל המקום שמטונף ואינו רשאי להתפלל כאן ודומה זה למ"ש הב"י להתיר לחולה לישב נגד המתפלל משום דחולשתו מוכחת עליו ולא שייך למימר שאינו רוצה לקבל עמ"ש וה"ה בזה וכן הטעם שנתן הט"ז לפי שהמקום שמתפללין עליו אדמת קודש הוא וצריך להראות בו שינוי וכבוד וכשיושב בטל ואינו עוסק בדבר קדושה מיחזי כאלו אין שם קדושה יעו"ש בסימן ק"ב הא נמי לא שייך הכא דבאותו מקום לאו אדמת קודש הוא. וליכא התם קדושה שאף על פי שזה עומד ומתפלל עדיין באמת תועבה היא וצריך אחר כך לחזור ולהתפלל כמבואר בסימן פ"א וא"כ למה יהי' אסור לישב כך הי' עולה על הדעת אמנם נ"ל דלא פליג ואיכא מאן דחזי שיושב בד' אמותיו ולא ידע שהמקום מטונף ונ"ל ראי לזה דאפילו בכל דוכתא שתפלתו תועבה מ"מ כיון שעכ"פ הוא מתפלל אסור לישב אצלו דהא עיקר דין זה נלמד מקרא דעלי שאמרה חנה אני האשה הנצבת כו' ועיין בט"ז שם סק"א שכתב דמה דכתיב ויחשבה עלי לשכורה מ"מ הי' יודע שמתפללת רק לפי שלא היו רגילים להתפלל בלחש חשב בדעתו שמחמת השכרות מתפללת בלחש ולכן עמד ע"ש וא"כ הרי קיי"ל בגמרא ובש"ע דשכור שהתפלל תפלתו תועבה ומהך קרא גופי' ילפינן לה דשכור אסור להתפלל הרי דאעפ"כ עמד עלי וא"ל דחשבה לשתוי ולא לשכור ושתוי שהתפלל תפלתו תפלה ז"א דהא בקרא כתיב לשכורה ואפי' לאידך פירושא שהביאו שם דעלי באמת לא עמד יעו"ש ליכא למימר דמש"ה אמרה הנצבת לפי שהיא לא ידעה שחשבה לשכורה ולכן עמדה באמה חמישית כדי שלא יצטרך עלי לעמוד דהא ליתא דהא מקרא זה נאמר אחר שכבר אמר לה עלי עד מתי תשתכרין כו':

ועוד נ"ל סמך לזה דלא פליג דאל"כ לטעם הט"ז מחמת שהמקום אדמת קודש קשה דבבה"כ לא שייך זה שכל המקום אדמת קודש ומה נשתנה זה המקום מכל הבה"כ והרי ראינו שדין זה נוהג בבה"כ ג"כ ולא עוד שחמור יותר בבה"כ לענין בא בגבולו יעו"ש כמ"ש המג"א שם בשם הב"ח אע"כ דלא פליג ויש לדחות ראי' זו ומ"מ הראי' ראשונה נכונה ועוד נראה לי ראיה דאעפ"י שזה אסור להתפלל שם אפ"ה שייך טעמו של הטור מהא דכתב הטור דדוקא אם עוסק בתפלה מותר לישב אבל אם עוסק בתורה אסור אע"ג דחמורה תורה מתפלה שהרי מי שתורתו אומנתו אינו מפסיק ממנה לתפלה בהא תפלה עדיפא שהטעם שאסור לישב תוך ד"א של תפלה מפני שנראה כאלו חברו מקבל עליו עמ"ש והוא אינו מקבל וכשהוא עוסק בק"ש וברכותי' אזיל לי' האי טעמא אבל אם עוסק בתורה איתא לה"ט עכ"ל הטור ומשמע בהדיא מדבריו דאפילו מי שתורתו אומנתו ועוסק בתורה אסור לישב והרי מי שתורתו אומנתו אסור לו לפסוק ולהתפלל ואפ"ה כ' הטור דאית בי' ה"ט וה"ה בנ"ד שאעפ"י שאסור להתפלל שם אפ"ה שייך טעמו של הטור ואין להאריך יותר בענין זה ודע שבהיותי מעיין בזה ראיתי להרב פרי מגדים שכתב דבמקום גבוה ורשות בפ"ע ליכא האי איסורא יעו"ש ואשתמיטתי' דברי הרב בעל הלכות קטנות בחלק א' שכתב להיפוך יעו"ש ואין להאריך והנראה לפענ"ד כתבתי ושלום כנפשו ונפש או"ה הצעיר כו':

תוכן העניינים

נאות דשא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה