מתנות כהונה על שמות רבה· רבי יששכר בער
פרק טו · פסקה י
משלשל ויורד. המזמור מספר והולך עד שהוא כו':
שמח מצרים כו'. בילקוט תהלים מסיים בו משל לבעל בשר שהיה רוכב על החמור והיה מצפה מתי ארד מן החמור. וכן החמור מצפה מתי ירד זה מעלי כיון שירד שמחו שניהם כן ישראל והמצריים כו':
[ה"ג מכבדין אותו עד שהיו:
ה"ג ואחר באו משה ואהרן וגו' וסיפא דקרא מי ה' וגו']:
הנימוסין. ספרי הדתות ומשפטי עבודת כוכבים של אומות העולם. כדלעיל פ"ה:
ולא הרגיש. המלך עשה עצמו כמתנכר לו:
(כיוצא בזה. העני):
[ומהו כן שאמר גרס:
ה"ג הורד שמה המכה ונכנסת בה]:
כמו לוז כו'. פירוש אף על פי שהתחיל המכה במועט כמו לוז היתה מתפשטת והולכת עד הגבול ושוב לא היתה מגעת בשדה אחר כמו שדרשו חז"ל ותעל הצפרדע צפרדע אחת היתה וממנה נתמלא כל הארץ:
צדק למדו. שמתוך משפט הש"י היו יודעים לצדק גבולי הארץ כדלעיל פר' י"ג:
בקרונין. קרון שהמלך יושב עליה:
[ה"ג כעפר שאר ויוליכם: